קצב ההתרחשויות בפרשת הפצ"רית בלתי נתפס, והפרשה צוברת תאוצה ככדור שלג עצום ממדים המאיים לחרב את כל מוסדות שלטון החוק שנותרו מתפקדים בישראל.

לכל אלה נוספה אתמול (ראשון) דרמה שכאילו נכתבה על ידי תסריטאי הוליוודי של סרטי מתח ופעולה: עקבותיה של הפרקליטה הצבאית הראשית המודחת, יפעת תומר-ירושלמי, נעלמו למשך שעות רבות במהלך היום, והתעורר חשש כבד לחייה.

היא נמצאה בשעת ערב בחוף הים בהרצליה, ולאחר שעות אחדות שבהן עברה בדיקות רפואיות ונפשיות – נעצרה על ידי צוות החקירה המיוחד שהוקם במשטרת ישראל לחקירת הפרשה. בד בבד נעצר התובע הצבאי הראשי, אלוף משנה מתן סולומש, והשניים אמורים להיות מובאים היום להארכת מעצרם.

מכשיר הטלפון הנייד של תומר-ירושלמי לא אותר, מה שמעורר חשד שהיעלמותה לא נבעה מסיבות נפשיות אלא לתכלית פרקטית – העלמת ראיה קריטית שעשויה הייתה להפליל שורה של מעורבים בפרשה

מכשיר הטלפון הנייד של תומר-ירושלמי לא אותר, מה שמעורר חשד שהיעלמותה לא נבעה מסיבות נפשיות אלא לתכלית פרקטית – העלמת ראיה קריטית שעשויה הייתה להפליל שורה של מעורבים בפרשה.

כפי שהיה צפוי – העבירה המרכזית שבה חשודה תומר-ירושלמי היא שיבוש מהלכי משפט. גם כאן מתממשת אחת הקלישאות המוכרות לאורך השנים, החל מפרשת ווטרגייט והלאה: הטיוח חמור יותר מהעבירה המקורית.

הפרקליטה הצבאית הראשית יפעת תומר־ירושלמי, אוקטובר 2024 (צילום: אורן בן חקון/פול)

תומר-ירושלמי כבר הודתה, במסגרת מכתב ההתפטרות שלה שנמסר לידי הרמטכ"ל אייל זמיר ביום שישי האחרון, באחריותה להדלפת סרטון ההתעללות משדה תימן לידי כתב חדשות 12 גיא פלג. זוהי עבירה של "גילוי בהפרת חובה", הנחשבת לאחת העבירות הפחות חמורות בחוק העונשין.

יש צורך לדבר על ההקשר הרחב יותר, ועל ההצדקה שהשמיעה הפצ"רית בזמן אמת, בהתכתבות פנימית עם אנשיה, בדבר הצורך להיאבק ציבורית במה שנראה היה כעליהום על הפרקליטות הצבאית

אפשר לנתח את מעשה ההדלפה מבחינה ציבורית, מוסרית, מקצועית – ולשם כך יש צורך לדבר על ההקשר הרחב יותר, ועל ההצדקה שהשמיעה הפצ"רית בזמן אמת, בהתכתבות פנימית עם אנשיה, בדבר הצורך להיאבק ציבורית במה שנראה היה כעליהום על הפרקליטות הצבאית בשל החלטתה לחקור את מעשי ההתעללות מצד חיילי מילואים בעצורים עזתים במחנה שדה תימן.

ואולם מבחינה פלילית, עומדות לצידה של תומר-ירושלמי שתי עובדות משמעותיות: האחת, כי עבירת "גילוי בהפרת חובה" מקימה לה הגנה במקרה שהצנזור הצבאי אישר את פרסום הידיעה. ובמילים אחרות, ככל ששידור הסרטון בחדשות 12 אושר על ידי הצנזורה, הרי שעוקצה של העבירה הפלילית שבעצם הדלפתו – ניטל.

והשנייה, כי במקרה של הדלפה הנעשית על ידי מי שעומד בראשו של ארגון ציבורי, יש צורך לבסס, מבחינה פלילית, כי ההדלפה אכן נעשתה ללא סמכות כדין. הבעיה, מבחינת גורמי החקירה והתביעה, היא שהסמכות להחליט איזה מידע למסור, נתונה בדרך כלל לראש המערכת עצמו.

כך נטען למשל ביחס לראש המוסד לשעבר יוסי כהן, שמסר לכאורה פרטים סודיים על מבצעי המוסד באיראן במסגרת ראיון הפרישה שלו לאילנה דיין (גילוי נאות: הח"מ היה מעורב בעתירה לבג"ץ בעניינו של כהן בסוגיה זו). בהחלט אפשרי שתומר-ירושלמי לא הפרה כל הוראה חוקית בהחלטתה למסור את הסרטון לפרסום, אלא רק אמון אישי של עמיתיה ושל הרמטכ"ל.

ראש המוסד לשעבר יוסי כהן מתראיין ב"עובדה", יולי 2021 (צילום: צילום מסך, ערוץ 12)

עבירת השיבוש, לעומת זאת, משמעותית בהרבה, וממוקדת בחשד שתומר-ירושלמי אפשרה ביודעין למחלקת הבג"צים בפרקליטות המדינה למסור מידע כוזב, המגובה בתצהיר, בתשובות שהוגשו לבג"ץ במסגרת עתירות שדרשו חקירה לגילוי מקור ההדלפה.

החשד הוא שיחד עם תומר-ירושלמי היו מעורבים גורמים בכירים נוספים בפרקליטות הצבאית בעניין זה, וגם להם יש אחריות לפעולת הטיוח שלוותה בשיבוש ההליך בבית המשפט העליון.

החשד הוא שיחד עם תומר-ירושלמי היו מעורבים גורמים בכירים נוספים בפרקליטות הצבאית בעניין זה, וגם להם יש אחריות לפעולת הטיוח שלוותה בשיבוש ההליך בבית המשפט העליון

מבחינת הפוליטיקאים תומכי ההפיכה המשטרית, אין שום צורך להמתין לברור העובדות ואפשר כבר לקפוץ למסקנות שלפיהן מי שנושאת באחריות יחד עם הפצ"רית היא היועצת המשפטית לממשלה גלי בהרב-מיארה.

מכתבו של שר המשפטים יריב לוין, ששוגר במוצאי שבת ליועצת, מקפל בתוכו שתי טענות מופרכות, ומוליך למסקנה בלתי נתפסת, היאה רק לרפובליקת בננות, שלפיה יש להוציא מידיה של מערכת אכיפת החוק כולה – המשטרה והפרקליטות – את הטיפול בפרשת הפצ"רית, ולהעבירה ככל הנראה לגוף הנתון לשליטתם של פוליטיקאים.

הטענה הראשונה של לוין היא שבהרב-מיארה וכל הכפופים לה מנועים מלטפל בפרשת הפצ"רית, וזאת נוכח ההערכה שהיא תידרש למסור עדות במסגרת הפרשה, כמי שממונה על הפרקליטות ועל מחלקת הבג"צים, ולפיכך הייתה לה נגיעה בגיבוש עמדת המדינה שהוצגה במסגרת העתירות בעניין חקירת ההדלפה.

היועמ"שית גלי בהרב-מיארה ושר המשפטים יריב לוין בטקס הפרידה מממלא מקום נשיא בית המשפט העליון עוזי פוגלמן, 1 באוקטובר 2024 (צילום: אורן בן חקון/פול)

גם אם מקבלים את ההערכה שהיועצת תמסור עדות בפרשה – אין בכך כל הצדקה לפסול אותה ואת הפרקליטות כולה מטיפול בתיק.

הדבר משול לטענה שמאחר שראש הממשלה נתניהו מסר עדות פתוחה, כעד ולא כחשוד, בפרשת הצוללות, הרי שהייתה חובה למנוע את מעורבותו בקבלת החלטות על רכש צוללות ואמצעי לחימה. זה מופרך.

טענתו השנייה של שר המשפטים מרחיקת לכת עוד יותר: ללא שום תמיכה עובדתית או משפטית, לוין מפריח טענה שהיועצת המשפטית לממשלה חשודה גם היא בפלילים

טענתו השנייה של שר המשפטים מרחיקת לכת עוד יותר: ללא שום תמיכה עובדתית או משפטית, לוין מפריח טענה שהיועצת המשפטית לממשלה חשודה גם היא בפלילים. פורמלית הוא מקפיד להלך בין הטיפות, תוך שמעשית הוא מדביק כתם של מעורבות פלילית גם ליועצת עצמה.

"מעורבות לכאורה שלך ו/או של הכפופים לך בפעולות השיבוש והפגיעה בהליכים משפטיים וחקירתיים", כתב לוין ליועצת. זו אמירה מופקרת וחסרת אחריות, שאין לה אפילו שמץ ראיה, ושבוודאי אינה יכולה לשמש אפילו בסיס לתחילתו של דיון בפעולה חסרת תקדים של נטרול ראשת מערכת אכיפת החוק הפלילי בישראל מאחריות על החקירה הפלילית הזו.

בצדק רב, כתב אתמול המשנה ליועצת, ד"ר גיל לימון, לשר המשפטים כי מכתבו "נעדר כל תשתית – עובדתית או משפטית, ומהווה ניסיון להתערבות שלא כדין בהליכי חקירה ואכיפה".

המשנה ליועצת המשפטית לממשלה גיל לימון בדיון של ועדת החוץ והביטחון בנושא גיוס תלמידי ישיבות. 24 ביוני 2024 (צילום: נועם מושקוביץ, דוברות הכנסת)

שר המשפטים, ועמו הממשלה כולה, הופכים בפתחה של שנת הבחירות להיות מסוכנים יותר ויותר לעצם קיומו של שלטון החוק בישראל. כפי שסימנו, הם וגדוד שופריהם, את הפצ"רית הפורשת כיעד לחיסול מקצועי וציבורי, כך הם מסמנים גם את היועצת המשפטית לממשלה עצמה.

תידרש כאן עמידה נחושה מאי פעם, כדי לצלוח את הסופה הרעילה המתרגשת עלינו.