בעשור האחרון נשמעו קולות רבים מקרב מומחים ובציבור, שהביעו תהיות לגבי מדיניות ישראל כלפי סין. הם הצביעו על מוטת ידיה הארוכות של סין בתוך ישראל ועל השפעתה בתחומים רבים, בדגש על תחומי התשתיות, התחבורה והסחר, והפצירו בקברניטים "לבחור צד" ולגבש מדיניות נחושה וברורה אל מול "האיום הסיני".

הקולות נשמעו, אולם בישראל לא מיהרו לבחור צד. יותר מכך, ראש הממשלה בנימין נתניהו ניסה לעשות שימוש בשחקן הסיני על מנת לאותת לממשל אמריקאי לא נוח, כי לישראל יש אלטרנטיבה.

קולות המומחים והציבור בעניין "האיום הסיני" נשמעו, אך בישראל לא מיהרו לבחור צד. יותר מכך, נתניהו ניסה להשתמש בשחקן הסיני, כדי לאותת לממשל אמריקאי לא נוח, כי לישראל יש אלטרנטיבה

השיא היה ביולי 2023, כאשר נתניהו הצטלם בלשכתו מחזיק בספר של המנהיג שי ג'ינפינג, שנמסר לו במתנה מהשגריר הסיני, ואומר כי בכוונתו לבקר בסין בהקדם. זאת, בעת שהנשיא האמריקאי דאז ג'ו ביידן היסס להזמין את נתניהו לבית הלבן. הביקור בארה"ב נערך בסופו של דבר, בעוד הביקור בסין, שתוכנן לסוף אוקטובר 2023, לא התקיים בעקבות תחילת המלחמה בעזה ב-7 באוקטובר.

ואחרי כל זה חובה להדגיש, כי לישראל לא נוצרה באמת אלטרנטיבה סינית, ומי שבחר צד הייתה סין ולא ישראל. ההחלטה הסינית התקבלה עוד לפני ה-7 באוקטובר, ובאה לידי ביטוי בהצהרות סיניות חריפות נגד ישראל במהלך מבצע "שומר החומות" במאי 2021. בסין אימצו מדיניות זו כחלק מהחרפת המאבק הבין-מעצמתי ורצון להציג, באמצעות ניגוח ישראל, את פניה הדו-פרצופיות של ארה"ב שלא מסייעת למוסלמים בכלל ולפלסטינים בפרט.

מלחמת ה-7 באוקטובר חיזקה מאוד מגמה זו. סין סירבה לגנות את חמאס, וישראל הפכה לשק חבטות. הקו האנטי-ישראלי גלש לביטויי אנטישמיות בתקשורת ובאקדמיה, הנשלטים כולם על ידי המפלגה הקומוניסטית. הקו האסטרטגי אותו בחרה סין ימשיך, כל עוד לא יצוץ אינטרס סיני מהותי שיצריך שינוי מדיניות זו.  

כאן עולות שתי שאלות חשובות  – מהו אותו אינטרס מהותי סיני שיכול להוביל לשינוי מדיניות? ואיפה נמצאת ישראל בהקשר לכך?

לישראל לא נוצרה באמת אלטרנטיבה סינית, ומי שבחר צד הייתה סין ולא ישראל. החלטתם התקבלה עוד לפני ה-7/10, שרק חיזק את המגמה. סין סירבה לגנות את חמאס, וישראל הפכה לשק חבטות

כדי לענות על כך, יש לחזור מעט אחורה. טרם כינון היחסים ב-1992 ולאחריהן, סין ראתה בישראל נכס ייחודי ויקר-ערך לבניית יכולות ומודרניזציה צבאית, וישראל מכרה לה טכנולוגיה מתקדמת למגינת ליבה של ארה"ב.

עשור לאחר מכן הובילו משברי הפאלקון וההארפי לעצירה מוחלטת של מכירת טכנולוגיה וציוד צבאי, ונסיגה מהותית בשיתוף הפעולה, כמו גם בתפיסה האסטרטגית של סין את ישראל כנכס.

כמעט עשור נוסף חלף, ומשבר "האביב הערבי" גרם לסינים להעריך את יציבותה של ישראל במזרח התיכון ולקבל דרכה מידע ערכי. במקביל, ביקשו הסינים ללמוד על חדשנות ולהעביר מישראל לסין טכנולוגיות אזרחיות מתקדמות. חברות סיניות, בדגש על תחומי התשתיות, הרחיבו פעילותן המסחרית, כולל בהקמת ותפעול נמלי ים חדשים בישראל. הסחר זינק והפך את סין לשותפת הסחר השנייה בגודלה של ישראל. 

כאמור, בשנים האחרונות, וביתר שאת מאז מלחמת ה-7 באוקטובר, הועם קסמה ושמה הטוב של ישראל. לאור ההתפתחות הטכנולוגית המהירה בסין, הטכנולוגיה הישראלית אינה ייחודית כבעבר. לצד זאת, נותר עניין מסחרי סיני בתחומי התשתיות בישראל, תוך הכרה בכך שישראל הינה שוק קטן בהיקפו אל מול הפריסה הסינית ברחבי בעולם. בראיית סין, ישראל עדיין שחקן משפיע במזרח התיכון ויכולותיה הצבאיות מרשימות, אולם להבדיל מהעבר, היא נתפסת כיום כגורם שמלבה מלחמות, הרס וחוסר יציבות.

קסמה ושמה הטוב של ישראל הועם בשנים האחרונות. בראיית סין, ישראל עדיין שחקן משפיע במזה"ת ויכולותיה הצבאיות מרשימות, אך היא נתפסת כיום כגורם מלבה מלחמות, הרס וחוסר יציבות

תפיסה אסטרטגית זו לא אמורה להשתנות. עם זאת, במידה שיתחיל תהליך אמיתי של שיקום ובנייה מחדש של עזה, ומדינות במזרח התיכון (כולל סוריה ולבנון) יעברו מחזיונות של הרס ומוות לבניית יציבות מערכתית והקמת תשתיות לרווחת האזרחים, סין בוודאי תרצה להשתלב, כולל ביוזמות בהובלת הנשיא טראמפ, ולהרוויח דיבידנדים כלכליים ומדיניים.

ואיפה ישראל?

סין, עם כל הבעייתיות הכרוכה בכך, מהווה שחקן גלובלי חזק ביותר שלא ניתן להתעלם ממנו. הצהרות ישראליות חריגות נגד סין או פגיעה באינטרסי הליבה שלה, כמו בהקשר לטאיוואן, עלולים לגרום לישראל נזקים ישירים ועקיפים.

לדוגמה, ייבוא הסחורות מסין חשוב מאד לצרכן הישראלי ומסייע להוזיל את יוקר המחייה הגבוה ממילא. בתחום התשתיות, בתקופה בה יוצאים מכרזים לבניית מטרו, ישראל זקוקה לחברות הסיניות, הן ברמת הידע והן במחיר התחרותי.

האלטרנטיבות, כולל חברות אמריקאיות, יקרות הרבה יותר ובכל מקרה אינן ממהרות כלל להגיע. לאור זאת, יש להמשיך לעבוד עם סין תוך שמירת איזונים ובלמים בהקשרים של ביטחון לאומי.

אם יתחיל תהליך אמיתי של שיקום ובנייה מחדש של עזה, ומדינות במזה"ת (כולל סוריה ולבנון) יעברו מחזיונות הרס ומוות לבניית יציבות מערכתית והקמת תשתיות לרווחת האזרחים, סין וודאי תרצה להשתלב

מעבר לכך, במידה שיתפתח תהליך לייצוב ובניית גשרים של שלום במזרח התיכון, וישראל תיטול בכך חלק יוזם ופעיל (באמצעות הסכמים מסעודיה ועד עזה וסוריה), אפשר יהיה לנסות לבנות מחדש שיתופי פעולה עם סין, בין היתר בשילוב חברות בפרויקטים שונים בתמורה למדיניות מאוזנת יותר. לצורך כך יהיה צורך בראייה ארוכת טווח שכוללת חזון של שלום וקשרים אזוריים.

ד"ר אייל פרופר הינו חוקר ומרצה באוניברסיטת רייכמן. היה בצוות שפתח את השגרירות הישראלית בסין ב-1992 ושימש בהמשך כציר המדיני בבייג'ינג וקונסול כללי בשנגחאי. הדוקטורט שכתב פורסם בספר "פנדה או דרקון - שינויים בניהול משרד החוץ הסיני". יזם וערך את "הספר האדום - המדריך לסין העכשווית".