בימים הרחוקים ההם שלפני המלחמה, כשהמדינה נאבקה ברחובות נגד ההפיכה המשטרית וכשנדמה היה שעוד אפשר לבלום כאן מהלכים דיקטטוריים באמצעות מחאה דמוקרטית בריאה, מגישת "חדשות 13" לשעבר הילה קורח סיפקה הצצה קטנה אך חשובה לאופן שבו עובדות תוכניות אקטואליה – מה שנקרא "ספרי ההפקה".

כשנשאלה מדוע מזמינים את איתמר בן גביר לאולפן שוב ושוב, והופכים אותו לקוף קרקסים מטופש שמספר איך ששת ילדיו צועדים לבית הספר ביום הראשון ללימודים בחברון, השיבה בכנות מפתיעה: "הוא פשוט מגיע כשקוראים לו. בניגוד לפוליטיקאים אחרים שצריך לנהל איתם משא ומתן. הוא פשוט ממלא זמן מסך".

ואכן, הופעותיו התכופות של בן גביר בטלוויזיה לפני הבחירות האחרונות יצרו דמות שקרית של ליצן חצר נלהב, שעיקר פשעיו וחינו בטמבליותו – אקט שנִרמל לחלוטין את פשעיו החמורים (תמיכה בארגון טרור, הסתה לגזענות ועוד), את האידיאולוגיה הגזענית שלו (המהדהדת את תורתו של הרב מאיר כהנא, שבעבר נפסלה בידי מרבית המפלגות), ואת תוכניותיו ההרסניות לשלטון החוק, שבהן אנו נתקלים כעת ברחובות ישראל כמעט כבשגרה.

קובן לא "התבטל" בפני ברדוגו, לא נרמל אותו, לא חיבק אותו ולא הזדהה עם מסריו. הוא עשה מאמץ כן (ולעיתים מוצלח) להבין את מניעיו ולחדור לעולמו, ובאמצעותו – לאופן מחשבתו של ראש הממשלה

אז למה אנשים שלעולם לא יחשבו להצביע לבן גביר הזמינו אותו שוב ושוב לאולפנים? כי הוא עונה לטלפון ומספק סחורה. סה טו. וזאת גם הסיבה שטלי גוטליב נהגה לדלג מאולפן לאולפן במשך חודשים ארוכים (לאחרונה נרפאנו מעט ממחלה זו), ושגילה גמליאל מקשקשת בקומקום שטויות מוחלטות בראיונות.

מאז שהתחוור לנו כי ראיונות נשנים יכולים לנרמל מעשי שחיתות ומדיניות הרסנית ולהפוך אותם לשגרה לגיטימית, התבלבלנו קצת. המרשתת הייתה מלאה בשבוע האחרון בזעם קדוש נגד רוני קובן על שהעז לארח את יעקב ברדוגו, ובכך – לטענת מבקריו – להפוך אותו ללגיטימי.

לאור ההצלחה של רוני קובן עם יעקב ברדוגו – הראיון שיתקיים בשבוע הבא pic.twitter.com/J5XKEHW4CR

— David (Mizrahy) Verthaim (@dverthaim) December 13, 2025

תמונות מזויפות של "האורח הבא" – הבריון מרדכי דוד, שחוסם ומפוצץ אירועים עם גיא פלג – צצו בכל מקום, בטענה שקובן איבד את המצפן המוסרי בניסיון לקושש רייטינג.

ובכן, יש לי הודעה חשובה: גם ברדוגו וגם דוד הם מרואיינים לגיטימיים. ריאיון אינו "במה", בונוס או מתנה אידיאולוגית. אין מרואיין שאינו לגיטימי לשיח, כולל רוצחים, אנסים ונאצים – וכמובן גם נציגי מכונת הרעל לסוגיהם, להבדיל כמובן. למעשה, אפשר לטעון בנקל שלו היינו מראיינים אותם יותר, היינו יכולים להבין טוב יותר את מניעיהם ולהתארגן כחברה כדי להתגונן מפניהם.

קובן לא "התבטל" בפני ברדוגו, לא נרמל אותו, לא חיבק אותו ולא הזדהה עם מסריו. הוא עשה מאמץ כן (ולעיתים מוצלח) להבין את מניעיו ולחדור לעולמו, ובאמצעותו – לאופן מחשבתו של ראש הממשלה. המאמץ הזה, ותוצאותיו החלקיות, ראוי לטעמי, ואין סיבה לפסול אותו.

ברדוגו לא ייעלם גם אם נדחוף את ראשנו אל הקרקע המזוהמת של החיים הציבוריים במדינת ישראל כיום. מדובר באדם בעל כוח רב במסדרונות השלטון והתקשורת, והתופעה שהוא מגלם ראויה למבט בוחן ומעמיק

זה פי אלף יותר עיתונות מהתקשקשות הצווחנית בשלל תוכניות האקטואליה, שמזמינות כל מי שיש לו דופק כדי להתייהר בידע שאין להם וב"פרשנות" המבוססת על מעט מאוד מידע.

יותר מכך, ברדוגו לא ייעלם גם אם נדחוף את ראשנו אל הקרקע המזוהמת של החיים הציבוריים במדינת ישראל כיום. מדובר באדם בעל כוח רב במסדרונות השלטון והתקשורת, והתופעה שהוא מגלם ראויה למבט בוחן ומעמיק.

את הריאיון עם ברדוגו – שהוא לא רק נסיך מכונת הרעל אלא גם שליח למבצעים מיוחדים בתקשורת מטעם ראש הממשלה ובברכתו – יש לבחון בשני מדדים: המסגור והתוצאה. וכאן מתחילה הבעיה. כבר בגישוש ההדדי הראשון, ליד קיר העיתונות, מסגר קובן את ברדוגו כמקף שמחבר בין הון־שלטון־עיתון, בדומה לניר חפץ, נתן אשל, שלמה פילבר ואחרים.

כדי לתקף את טיעונו שאל קובן את ברדוגו: "כמה בתים יש לך?" וברדוגו ענה: "יותר מאחד פחות מעשר". קשרי הון־שלטון לא באמת חזרו שוב בשיחה.

ברדוגו לא נשאל על מתן שירותים למרטין שלאף (האם, למשל, המשיך לבקר אצלו כשעבד בגלי צה"ל?), לא נשאל על קמפיינים מתוזמרים נגד היועץ המשפטי לממשלה (את מי בדיוק שירת כשהפך את אביחי מנדלבליט לפושע יום אחרי יום מרגע הגשת כתב האישום נגד בנימין נתניהו?), ונשאל באופן שטחי מאוד על פרשיות השחיתות שבהן היה מעורב – דיון שנותר במישור הפלילי בלבד, שהסתיים בסגירת תיקים.

בסופו של דבר, הרגע הזכור ביותר מן הריאיון הוא כמובן המשחק "חוקר או לא חוקר". זוהי טקטיקה מתוחכמת להוציא ממרואיין מה הוא באמת חושב באמצעות דיכוטומיה: יש אופציה בינארית, וצריך לבחור בסלסלה המתאימה

יש לי כמה חברים שיכלו לענות כמו ברדוגו על שאלת הבתים (לדאבון הלב, אני לא ביניהם). אף אחד מהם אינו שייך להון, לשלטון או לעיתון. פירוק סוגיה של שחיתות בפריים־טיים טלוויזיוני הוא משימה כמעט בלתי אפשרית, ואם קובן כיוון אליה – הוא כשל לחלוטין. מעטים, אם בכלל, יכולים לעשות זאת.

קשרי הון־שלטון הם סוגיה שמגלמת הכול: תרבות, התנהלות, צורת מחשבה, מועדון חברתי, גישה לכסף ובעיקר "חיים כפולים", שבהם אדם מצוי בעין הציבורית אך מסתיר חלק ניכר מפעילויותיו המשמעותיות מהשיח הציבורי.

יעקב ברדוגו בריאיון לרוני קובן בתוכנית "פגישה", 13 בדצמבר 2025 (צילום: כאן 11, צילום מסך)

קובן לא הצליח לפצח את האתוס הברדוגאי הזה, וגם לא ממש ניסה. אפילו כאשר דיבר איתו על שרה נתניהו, הצליח ברדוגו לסבן אותו בתשובה (מטופשת) על מעורבות אשתו של קובן בחייו ומעורבותה של מיכל הרצוג בחייו של בעלה, נשיא המדינה.

אולי בגלל מסגרת הזמן או הפורמט, קובן לא מצא לנכון לעסוק בראיונות שעושה גברת נתניהו לראשי מוסד, בהתעמרות בעובדים, בתפירת תיקים ליריבים פוליטיים באמצעות סחיטה באיומים של כלי תקשורת, או אפילו סתם בדרישות מופרעות מטייקונים ליהלומים ולשמפניות – דרישות שמגולמת בהן לכאורה ציפייה לתמורה או לפחות "שלח לחמך".

בסופו של דבר, הרגע הזכור ביותר מן הריאיון הוא כמובן המשחק "חוקר או לא חוקר". זוהי טקטיקה מתוחכמת להוציא ממרואיין מה הוא באמת חושב באמצעות דיכוטומיה: יש אופציה בינארית, וצריך לבחור בסלסלה המתאימה. ברדוגו התנפל על התרגיל היצירתי בחדווה, ובמסגרתו שלח שני אזרחים לצינוק: את ראש שב"כ לשעבר רונן בר ואת המדענית שקמה ברסלר.

פעם ברדוגו היה אולי מוזמן לחקירה בעוון הסתה לאלימות על אמירות כאלה. אחרי הכול, הוא מודה שהוא, כיועץ סתרים לראש הממשלה, ממליץ לשלוח מדענית שאינה מסכימה עם המשטר להירקב במרתפי שב"כ

אלה הכותרות העיתונאיות של ימינו, ונדמה שהשלמנו עם כך: ריאיון נמדד בכמות האלימות המופקת מפי המרואיין. קובן התרגש מאוד (ובצדק) כשברדוגו תקף את המהות העיתונאית, שאותה הגדיר המראיין כ"קדושה". מהשלכת אזרחים חפים מפשע לצינוק הוא בעיקר שועשע, כי ברדוגו זרק את האמירות הללו כמו ליצן, כמו החיקוי המבריק שלו ב"ארץ נהדרת" (של יניב ביטון).

פעם ברדוגו היה אולי מוזמן לחקירה בעוון הסתה לאלימות על אמירות כאלה. אחרי הכול, הוא מודה שהוא, כיועץ סתרים לראש הממשלה, ממליץ לשלוח מדענית שאינה מסכימה עם המשטר להירקב במרתפי שב"כ. ואם הוא אומר זאת בריאיון – האם הוא גם לוחש זאת על אוזנם של ראשי כוחות הביטחון שבהם הוא נתקל במסדרונות השלטון?

'ארץ נהדרת' הפנימה את אהבת והערכת הציבור לשידוריי ולפרשנות שאני מביא בנושאים הפוליטיים והמשפטיים. תמשיכו בכל הכח ואז תגבירו עוד???? pic.twitter.com/RzQJdwjrrW

— יעקב ברדוגו (@bardugojacob) November 10, 2022

אבל היום הצהרה מופרעת כזאת עוברת ככותרת עסיסית בתוכנית. מחר אולי אפילו לא יעשו מזה ציוץ בטוויטר.

בתזמון מזהיר, יומיים אחרי הריאיון קיבל ברדוגו את פרס זאב ז'בוטינסקי. האיש בעל ההדר הבית"רי המופלג, שכל חזונו היה ניסיון לשלב בין ליברליזם אזרחי לעוצמה ריבונית, פוגש את השדרן המסית מתחנות הרדיו, שכל ישותו מתמצה במתן שירותים לשלטון ובצבירת כסף ופופולריות באגפי הרעל הקורעים את הממלכה. הסוף.