דבריו של אלי פלדשטיין, לשעבר דוברו של ראש הממשלה בנימין נתניהו, בריאיון שהעניק לחברו עמרי אסנהיים ב"כאן 11", מהווים בסיס לפתיחת חקירה פלילית נגד נתניהו עצמו בפרשות הדלפת המסמך ל"בילד" ובפרשת "קטאר-גייט".

לאחר ששודרו ביומיים האחרונים שניים משלושת חלקי הריאיון, אפשר לקבוע שהגרסה שמשמיע פלדשטיין מגבשת לכל הפחות חשד סביר לכך שנתניהו היה מודע הן למהלכי פרסום "מסמך סנוואר" בעיתון הגרמני "בילד", והן לאופרציה שהפעילו יועציו הקרובים ביותר של ראש הממשלה, יונתן אוריך וישראל איינהורן, לקידום האינטרסים והמסרים של קטאר בתקשורת הישראלית.

עד עתה נמנעה היועצת המשפטית לממשלה גלי בהרב-מיארה מלשקול ברצינות את הפיכתו של נתניהו עצמו לחשוד בפרשות הללו – שבאחת מהן כבר הוגש כתב אישום נגד פלדשטיין ונגד הנגד ארי רוזנפלד, והשנייה עודנה מצויה בשלב החקירה.

הגרסה שמשמיע פלדשטיין מגבשת לכל הפחות חשד סביר לכך שנתניהו היה מודע הן למהלכי הפרסום "מסמך סנוואר" ב"בילד", והן לאופרציה שהפעילו יועציו לקידום האינטרסים והמסרים של קטאר בתקשורת הישראלית

חוק יסוד הממשלה קובע כי על מנת שתיפתח חקירה פלילית נגד ראש הממשלה, ההחלטה בעניין זה צריכה להתקבל על ידי היועצת בעצמה.

הגרסה שהניח פלדשטיין – תחילה בחדרי החקירות, שם לטענתו אמר את אותם דברים, וכעת בריאיון בתקשורת – מיועדת ככל הנראה להפעיל לחץ על מנת להיטיב את מצבו של פלדשטיין, שאם יורשע, צפוי לשבת במאסר למשך שנים ארוכות.

פלדשטיין על הפרסום בבילד: "רה"מ הודה לי עליו. אח"כ סיכמנו על תשובה שהוא לא הכיר את המסמך על ידי הצבא" | הערב ב-21:30, החלק השני בריאיון ב"יהיה טוב" pic.twitter.com/rWXurmlw27

— כאן חדשות (@kann_news) December 23, 2025

קיומו של אינטרס ברור להתראיין משפיע כמובן על הערכת המהימנות של הדברים. אך השאלה מבחינה ראייתית איננה מה טוען פלדשטיין, אלא האם גרסתו ניתנת לתמיכה בראיות אובייקטיביות. מאחר שחוקרי שב"כ והמשטרה שמו ידיהם על התכתבויות ווטסאפ וראיות רבות נוספות, יש בסיס איתן להערכה שניתן לאשש או להפריך את גרסתו.

וזו ליבת הטענה: פלדשטיין מאשים את ראש הממשלה בכך שמסר הצהרה כוזבת לתקשורת כאשר לשכתו פרסמה כי נתניהו למד על "מסמך סנוואר" מהתקשורת. לטענת פלדשטיין, נתניהו הוא זה שעומד מאחורי מסירת המסמך ל"בילד", לאחר שפרסומו בישראל נפסל על ידי הצנזורה.

העבירה הפלילית כאן כמובן איננה בעצם מסירת הצהרה שקרית לתקשורת, אלא בכך שנתניהו היה שותף – בידיעה או במעשה – לפרשת גניבת המסמך הסודי ממחשבי מחב"ם, בין אם פרסומו אכן נעשה במטרה לטרפד עסקה לשחרור החטופים ובין אם לא.

העבירה הפלילית כאן כמובן איננה בעצם מסירת הצהרה שקרית לתקשורת, אלא בכך שנתניהו היה שותף – בידיעה או במעשה – לפרשת גניבת המסמך הסודי ממחשבי מחב"ם

בראיון לאסנהיים סירב פלדשטיין להשיב לשאלה האם נתניהו ידע על קשריהם של אוריך ואיינהורן עם קטאר, ועל כך שהם הפעילו מבצע השפעה קטארי בישראל. אך באותה נשימה הוא הצהיר כי מסר תשובה לשאלה הזו בחדר החקירות. גרסתו בעניין זה מצויה, אם כך, על שולחנה של היועצת המשפטית לממשלה.

הידיעה שהתפרסמה ב"בילד" בתחילת ספטמבר 2024 ובה מסמך הנחשד כי נגנב מצה"ל והודלף לעיתון הגרמני על ידי עוזריו של ראש הממשלה בנימין נתניהו (צילום: צילום מסך, אתר "בילד")

הרף הראייתי לפתיחת חקירה פלילית נגד כל אדם, ואפילו הוא ראש ממשלה, הוא חשד סביר לביצוע עבירה פלילית. המונח "חשד סביר" הוא אמנם ערטילאי – אך הוא אינו סובייקטיבי.

לא כל בדל טענה מופרכת נגד אדם מצדיקה פתיחת חקירה נגדו, אך גם אין צורך לגבש מכלול ראיות מקיף, שממילא נאסף במסגרת החקירה עצמה, על מנת להורות על פתיחת חקירה. טענותיו של פלדשטיין נגד נתניהו מגבשת את הרף הנדרש, ולפיכך זוהי איננה רק סמכותה של היועצת להורות על חקירה נגד נתניהו, אלא חובתה המקצועית.

טענותיו של פלדשטיין נגד נתניהו מגבשת את הרף הנדרש, ולפיכך זוהי איננה רק סמכותה של היועצת להורות על חקירה נגד נתניהו, אלא חובתה המקצועית

בהקשר זה, מהלכיו של נתניהו לאורך השנה האחרונה לריסוק מערכת אכיפת החוק אינם נראים מקריים: כפי שממשלת נתניהו ביצעה ניסיון כושל להדיח את היועצת המשפטית לממשלה עצמה, כך פעל נתניהו להדחתו של ראש שב"כ הקודם, רונן בר, ולמינויו של ראש שב"כ חדש, דוד זיני, מתוך כוונה להשפיע על מהלכי החקירה בפרשת "קטאר-גייט".

טענתו של פלדשטיין כי נפגש באישון לילה בחניון תת-קרקעי בקרייה בתל אביב עם ראש הסגל בלשכת ראש הממשלה צחי ברוורמן, ששיתף אותו בדבר קיומה של חקירה סודית במחב"ם וטען כי יש ביכולתו "לכבות את החקירה" – וכל זאת חודשים רבים לפני שנודע שהנגד רוזנפלד הוא זה שפעל להוציא את "מסמך סנוואר" ממחשבי צה"ל – משתלבת בתמונה הגדולה.

צחי ברוורמן, ראש הסגל בלשכת ראש הממשלה, מרץ 2024 (צילום: יונתן זינדל/פלאש90)

פרט רלוונטי נוסף הוא העובדה שיונתן אוריך, מקורבו של נתניהו המסובך עד צוואר בשתי הפרשות, נהנה מאותו ייצוג משפטי של נתניהו עצמו – על ידי עו"ד עמית חדד. קשירת החוטים מלמדת על מה שנראה כמאמץ רחב היקף ורב-ממדים של נתניהו ואנשיו למנוע את התקדמות החקירה לעבר ראש הממשלה עצמו.

אין ספק שהריאיון שפלדשטיין החליט להעניק, בתנאים הנוחים של ריאיון חברי לאסנהיים – שבעצמו מעורב בחלק מהמהלכים בפרסום "מסמך סנוואר" – בא על רקע הערכת מצב של פלדשטיין וסנגוריו בדבר מצבו המשפטי הקשה.

אלא שמבחינת פלדשטיין, הסיפור איננו רק משפטי אלא גם סיפור אישי ואנושי של חברות, בגידה באמון, וניצול תמימותו על ידי גורמים מתוחכמים. ובכל זאת, חלקים מטענותיו קשות מאוד לעיכול.

מבחינת פלדשטיין, הסיפור איננו רק משפטי אלא גם אישי ואנושי של חברות, בגידה באמון, וניצול תמימותו על ידי גורמים מתוחכמים. ובכל זאת, חלקים מטענותיו קשות לעיכול

פלדשטיין טוען שלא חיבר את הנקודות בזמן אמת. שלא ידע שהוא מעביר לתקשורת, בשירותם של אוריך ואיינהורן, מסרים המיועדים לסייע לקטאר ולא בהכרח לישראל או לנתניהו; שלא הבין שהשכר שסידרו לו מגורם פרטי, המקושר לקטאר, במקום ממשרד ראש הממשלה, הופך אותו לחלק מהקנוניה.

ארי רוזנפלד (מימין), עודד סבוראי ואלי פלדשטיין בבית המשפט המחוזי בתל אביב, 15 ביולי 2025 (צילום: אבשלום ששוני/פלאש90)

קשה גם לעכל את עולם המושגים העקום שבתוכו הוא פועל, כאשר העובדה ש"יש לו מקור בצה"ל" נראית לו טבעית ותקינה, כאילו לשכת ראש הממשלה מפעילה מבצע מודיעיני פנימי כלפי רשויות הביטחון בישראל.

קשה גם לעכל את עולם המושגים העקום שבתוכו הוא פועל, כאשר העובדה ש"יש לו מקור בצה"ל" נראית לו טבעית ותקינה, כאילו לשכת ראש הממשלה מפעילה מבצע מודיעיני פנימי כלפי רשויות הביטחון בישראל

ומעל לכל, מובן שהריאיון התקשורתי הזה מהווה איתות כלפי המשטרה והפרקליטות, שלפלדשטיין יש מה למכור במסגרת עסקת טיעון או עסקת עד מדינה.

אך כל הצדדים הללו, מסעירים ככל שיהיו, בפרשה הסבוכה ורבת הזרועות הזו, אסור שיסיטו את תשומת הלב מהעניין המרכזי: שאלת מעורבותו הישירה של ראש הממשלה בפרשות "בילד" ו"קטאר-גייט".

היועצת המשפטית לממשלה לא נדרשת כעת להכריע אם להעמיד לדין את נתניהו בפרשות אלה. אך בהחלט מתבקש שתתקיים חקירה פלילית מלאה בעניין זה.