יש קטע בריאיון המרתק של אלי פלדשטיין עם עמרי אסנהיים שמעיד כאלף עדים איך נהיינו קהים, איך הכול פה התדרדר לרמות מוסריות מבישות, כמו כתם זעיר שנשפך מכוס קפה ומתפשט על הספה במהירות ומאיים להטביע את הבית כולו.

זה מגיע בשיא מופע ההיתממות של פלדשטיין – מופע שיש בו ריקוד חסידי על ילד מגמגם שמצא "אבא" בלשכת ראש הממשלה בדמותם של שני נוכלים: ארכי־נוכל ראש הממשלה בנימין נתניהו ובייבי־נוכל משרתו יונתן אוריך.

שניהם גאונים, ושניהם (לטענת פלדשטיין) מאמצים אל ליבם את המגמגם האומלל והמעריץ, שנשלף ממרתפי בני ברק ועלה לגדולה כחייל בדובר צה"ל שסוף סוף מתייחסים אליו. הם משתמשים בו, לכאורה, כקוף עברייני לכל משימותיהם.

משלמים לו מהקטארים והוא לא יודע; מאפשרים לו לדחוף מסמך שקרי ומעוות לכל מקום והוא לא יודע; מאפשרים לו לקבל מסרים על תשלומים עלומים מגורמים ביזאריים והוא לא יודע. אשרי המאמין

משלמים לו מהקטארים והוא לא יודע; מאפשרים לו לדחוף מסמך שקרי ומעוות לכל מקום והוא לא יודע; מאפשרים לו לקבל מסרים על תשלומים עלומים מגורמים ביזאריים והוא לא יודע. אשרי המאמין שאפשר להיות כל כך תמים. אפילו בבני ברק.

אבל כאשר פלדשטיין מזדעק ש"כך עושות כולן" – כולם מדליפים, כולם מתדרכים, עשיתי בסך הכול את מה שכבר שנים ראשי צבא ופוליטיקאים עושים בחדווה כדי לקדם את עצמם ואת האינטרסים שלהם – שוכח גם המראיין, ולעיתים גם הצופה המותש, במה עסקינן.

שהרי "מסמך סנוואר" המפורסם שהודלף לא היה מסמך סנוואר, ולא הייתה לו משמעות אמיתית בעולם האמת. מה שכן – הוא סיכן חיי אדם: לא רק סוכנים ישראלים, אלא גם חטופים, שבגלל היעדרה של עסקה נמקו חודשים על חודשים במנהרות, ספגו השפלות, הרעבה והתעללות מינית, ובסופו של יום לא כולם חזרו.

לא ברור מדוע אסנהיים לא מזדעק כאן ולא מעמת את פלדשטיין עם הסתירות בגרסתו. אולי אפילו הוא נהיה קהה. אבל בנקודה זו פלדשטיין מתגלה פחות כשה תמים שהוקרב לעולה עבור המלך, ויותר כקורבן מחובק־מרצון של חבורת פשע.

פלדשטיין לא רק התעלם מסימני אזהרה שהפכו לרמזור אדום ולאזעקות עולות ויורדות (חשבוניות עלומות, מפגשים לא מוסברים, תכתובות על תשלומים, מסלול עוקץ של שכר ועוד) – הוא גם בחר במודע להמשיך לשרת את אותה החבורה בתרגיל עוקץ "עיתונאי" שסיכן חיי אדם.

פלדשטיין לא רק התעלם מסימני אזהרה, שהפכו לאזעקות עולות ויורדות, הוא בחר במודע להמשיך לשרת את אותה החבורה בתרגיל עוקץ "עיתונאי" שסיכן חיי אדם

לא כולנו "מושחתין", לא כולם "אשמין"

הניסיון לבוא ולהכתים את כולם בפרשה הזאת – מעיתונאים, דרך קציני צה"ל, ראשי מערכת המודיעין ועד פוליטיקאים מכל הדורות – לא יצלח.

בניגוד להגדה של פסח, לא כולנו "מושחתין" ולא כולנו "אשמין". לשכת ראש הממשלה נחשפת כאורגן פשע מתוחכם שעיקר כשרונו הוא איסוף וקליטה של פרחחים מהרחוב, הזקוקים למגע יד אוהבת.

בזה אחר זה צועדים אל הלשכה הזאת אנשים שלא היינו מפקידים בידם כד של חלב (פן ישאירו אותו בכוונה מחוץ למקרר ואז ימכרו לנו אותו כריוויון צרפתי), ומקבלים גישה להכול: למידעים, לסודות ול"קודש הקודשים" של ישראל.

אלי פלדשטיין בבית המשפט המחוזי בתל אביב, 14 בינואר 2025 (צילום: אבשלום ששוני/פלאש90)

בבוא היום, במידת הצורך, הם משליכים את מי שמתעורר אל הכלבים, ומשאירים רק את מי שמרגיש בטוח מספיק להישאר דבוק לפרווה כקרצייה עילית.

בתוך הכאוס שנוצר בימים האחרונים, כשעורכי הדין של הנאשמים מקבלים את חומרי החקירה וככל הנראה מדליפים כל אחד לעיתונאיו פרטי מידע, חשוב לזכור מה אמת ומה שקר, מה חשוב ומה שולי, מה בדיה ומה ראיה, מה סביר ומה מופרך. הינה כמה דוגמאות:

(1) פלדשטיין ניסה למכור גרסה שלפיה הוא "תינוק שנשבה". אך גרסתו המפותלת (שכוללת לא מעט דמעות – הגיוני שהוא במצוקה) אינה מסבירה כיצד יכול היה לשווק מסמך מעוות כזה בניגוד לצנזורה ולהתעלם משאלות המימון שחזרו שוב ושוב ברקע בלי לתהות על קנקנן. משום מה הוא לא נשאל על כך בראיון המרתק.

הנרטיב בכתבות שהזמינו הצמד פלדשטיין–איינהורן הוא שמצרים מפריעה, בעוד שקטאר מסייעת. הנרטיב הזה פומפם למען בצע כסף. פלדשטיין הוא שותף בכיר ומלא בניסוח הנרטיב ובעיצובו

(2) בהתכתבויות שחשף אבישי גרינצייג עולה תמונה אחרת: פלדשטיין היה חלק מהכוורת שידעה היטב שהיא עובדת עבור הקטארים. יותר מכך, הוא היה ככל הנראה מודע למשמעות המסוכנת של סכסוך פוטנציאלי עם מצרים. הוא מדבר שם על "שני צדדים מבחינתנו": "מצרים" מול "אנחנו" כמתווכות.

הנרטיב בכתבות שהזמינו הצמד פלדשטיין–איינהורן הוא שמצרים מפריעה, בעוד שקטאר מסייעת. הנרטיב הזה פומפם למען בצע כסף. פלדשטיין הוא שותף בכיר ומלא בניסוח הנרטיב ובעיצובו. הוא אף מוסיף את עלה הזהב המנצנץ בפסגתו של הקינוח המפתה: "כך מוסר גורם ביטחוני בכיר".

ראש הממשלה בנימין נתניהו עם היועצים יונתן אוריך וישראל איינהורן ימים ספורים לפני הבחירות, 1 באפריל 2019

(3) בואו נחזור רגע לעיתונות. דמעות שליש על תמימות שנוצלה לא נשמעו רק מצדו של פלדשטיין, אלא גם מצדם של כמה עיתונאים בכירים. אחד מהם הוא צביקה קליין, עורך ה"ג'רוזלם פוסט", שנחקר בפרשה. הוא הוצג כקורבן תמים, נזק אגבי ומיותר של החקירה, כשכל אשמתו כביכול היא רדיפה אחרי סקופ מעולה (ראיון עם בכירים קטארים) שכל אחד מאיתנו היה רוצה.

ובכן, לא בהכרח. ההתכתבות שחשף פלדשטיין אצל אסנהיים ממחישה כיצד הוא היה מודע לתשלום שמועבר סביב תיאום הראיונות, והוא מבטיח לפלדשטיין שידברו איתו על אותו התשלום (שמגיע באופן סיבובי מקטאר). זו אינה פרקטיקה עיתונאית מקובלת ובוודאי לא נקייה.

(4) במסגרת הניסיון לרקוד את מחול ה"כולם מושחתים, כולכם הייתם מתנהגים אותו דבר" נעשה ניסיון לטנף גם את אסנהיים עצמו. הניסיון הזה נעשה בגמלוניות מביכה, במיוחד לנוכח הגילוי הנאות המלא שאסנהיים ביצע גם ברשתות החברתיות וגם בתחילת תוכניתו סביב קשריו עם פלדשטיין.

אפשר להעביר ביקורת על האופן שבו ראיין אסנהיים את פלדשטיין, אך מבחינה אתית לא נפל לכאורה פגם בהתנהלותו

אלה – להבדיל מקבלת תשלום מישראל איינהורן, מאירוחים ממומנים בקטאר או מזמרת תדרוכים ללא פילטר – הם פרקטיקה מקובלת ולגיטימית בין מקור לעיתונאי. במקרה זה העביר אסנהיים את פרטי המקור לעיתונאי אחר, תוך הבהרה שעליו לבדוק את הדברים. לא חריג, לא בעייתי, ובעת ההיא גם ללא חשד למעורבותו של אותו מקור בפרשה פלילית (שטרם התגלתה).

אפשר להעביר ביקורת על האופן שבו ראיין אסנהיים את פלדשטיין, אך מבחינה אתית לא נפל לכאורה פגם בהתנהלותו.

(5) צודק במידת מה ניר דבורי כשהוא מתאונן על כך שכעת מתמקדים רק בו כשופר משוטה של תדרוכי ראש הממשלה ומקורביו. ההתגוללות עליו, בין היתר מצד יריביו בערוץ (הפרשן המדיני למשל), מריחה מצביעות. גם הפרשנים המדיניים "ידעו לספר לנו" במשך חודשים ארוכים על "עסקת חטופים שממשמשת ובאה", רק כדי לדווח רגע אחר כך ש"חמאס מפיל אותה".

הידיעה שהתפרסמה ב"בילד" בתחילת ספטמבר 2024 ובה מסמך הנחשד כי נגנב מצה"ל והודלף לעיתון הגרמני על ידי עוזריו של ראש הממשלה בנימין נתניהו (צילום: צילום מסך, אתר "בילד")

האם מישהו מאמין שמדובר בעבודת רגליים עיתונאית של ממש, או שמישהו תדרך אותם והם בקושי טרחו לקום מהכיסא כדי לבדוק את הבולשיט שמאכילים אותם בו?

(6) בשורה התחתונה של "שבוע פלדשטיין" (שיתחלף בתוך ימים ספורים בפרשייה אחרת שתשכיח את התדהמה שאחזה בנו ממפעל הנקניקיות הסרוחות של ראש הממשלה) צריך להתבונן בדאגה על הקורוזיה שפשתה במסדרונות רשויות החוק והחקירה בישראל.

אולי גם הם מותשים ואולי הם מ־פ־ח־ד־י־ם, אבל העובדה שגם אחרי מה שנחשף על תעבורת התשלום והמידע המושחתת בקרב משרתיו הנאמנים של נתניהו, ראש הממשלה עדיין לא נחקר באזהרה על היקף ידיעותיו, היא אות קין על מערכת האכיפה הישראלית.

העובדה שגם אחרי מה שנחשף על תעבורת התשלום והמידע המושחתת בקרב משרתיו הנאמנים של נתניהו, ראש הממשלה עדיין לא נחקר באזהרה על היקף ידיעותיו, היא אות קין על מערכת האכיפה הישראלית

הרי כל מה שנחשף סביב משולש אוריך–איינהורן–פלדשטיין מעיד על חיילי שטח בחבורת פשע שסוחרת בעבור תשלום באינטרסים הביטחוניים והמדיניים הרגישים ביותר של מדינת ישראל (ובעקיפין גם בחיי אדם). ראשי האופוזיציה כבר הצביעו השבוע, בצדק, על מערך פשע מאורגן.

אלי פלדשטיין בריאיון לעמרי אסנהיים ב"כאן 11", 23 בדצמבר 2025 (צילום: כאן 11, צילום מסך)

האם יעלה על הדעת מצב שבו האף־בי־איי היה עוצר את כל עברייני הצעצוע של אל קפונה, אבל מסתפק ב"חקירה פתוחה" של הבוס? האם זו פוזיציה לצפות שלכל הפחות יבדקו כמו שצריך מה היה היקף ידיעותיו של ראש ממשלת ישראל על הבגידה שהתרחשה ממש מתחת לאפו?