בתום חודשים של מאמץ סיזיפי, זה סוף סוף קרה: ארבעה מתקנים להפקת מים מהאוויר של חברת "ווטרג'ן" הישראלית הוכנסו לרצועת עזה והוצבו בבית חולים שדה של חיל הרפואה הבינלאומי (IMC) בעיר עזה. שניים מהמתקנים כבר החלו לייצר השבוע מים – אלפי ליטרים ביום – שמרווים את צימאונם של הצוותים הרפואיים והמטופלים.

המבצע להכנסת מתקני המים הוא חלק מפרויקט הסיוע ההומניטרי/סביבתי שהותנע במכון הערבה ללימודי סביבה עוד כשהמלחמה הייתה בשלב העצים שלה. במכון הערבה לומדים בימי שגרה סטודנטים ישראלים, פלסטינים וירדנים, שעוסקים באתגרים הסביבתיים שמשותפים לכל המרחב, לפי הכלל הידוע שלבעיות סביבה אין גבולות ולכן גם הפתרונות חייבים להיות משותפים.

במסגרת זו המכון מקיים שיתוף פעולה מתמשך עם עמותת "דאמור" הפלסטינית, שיש לה סניפים ברמאללה ובעזה. לאחר שפרצה המלחמה ורוב תושבי הרצועה הפכו לפליטים, אנשי "דאמור" השיקו פרויקט בעל השם האופטימי "Jumpstarting hope in Gaza", והקימו ארבעה מחנות עקורים בניהול עצמי של הקהילה.

כשהוכרזה הפסקת האש קיוו במכון הערבה שיקבלו אור ירוק להכניס מתקנים לרצועה, אבל זה הלך הרבה פחות חלק מהציפיות. רוב הציוד המדובר מוגדר כ"דו־שימושי" – כזה שעלול לשמש למטרותיו הצבאיות של חמאס

בהיעדר תשתיות מרכזיות שקרסו לחלוטין, היה ניסיון לבסס את המחנות על תשתיות מנותקות רשת וטכנולוגיות ירוקות מתקדמות – כאלה שפותחו במקור לטובת אזורים מרוחקים בעולם השלישי – שיכולות לאפשר חיים תקינים ללא תלות בחיבור לרשתות חשמל ומים.  

את התשתיות האלה ניסו אנשי מכון הערבה להכניס לרצועה בעזרת תרומות שגויסו בארץ ובעולם: פאנלים סולאריים, מתקנים קטנים לטיהור שפכים, מתקנים קטנים להתפלת מים ומתקנים לייצור מים מהאוויר.

פלסטינים נושאים ג'ריקנים מפלסטיק מלאים במים במחנה עקורים בעיר עזה, 13 בינואר 2026 (צילום: AP Photo/Jehad Alshrafi)

כשהוכרזה הפסקת האש קיוו במכון שיקבלו אור ירוק ממתאם הפעולות בשטחים וצה"ל להכניס מתקנים לרצועה, אבל זה הלך הרבה פחות חלק מהציפיות. רוב הציוד המדובר מוגדר כ"דו־שימושי" – כזה שאם ייפול לידיים הלא נכונות עלול לשמש למטרותיו הצבאיות של חמאס.

האופטימיות המסוימת ששרתה על הצדדים עם פרוץ הפסקת האש נתקלה מהר מאוד בחיים האמיתיים: הדם הרע, החשש הביטחוני הכבד והבירוקרטיות האינסופיות של מערכת הביטחון.

כשמתקני המים קיבלו סוף סוף אישור ממתאם הפעולות בשטחים הם הוכנסו לרצועה דרך מעבר כרם שלום, משם הובלו במסגרת השיירה של ארגון הבריאות העולמי ונמסרו לידיהם של אנשי חיל הרפואה הבינלאומי.

אולם, גם אחרי שהמתקנים הגיעו ליעדם התברר שהתפעול לא פשוט בגלל שלל בעיות לוגיסטיות וטכניות, או כמו שד"ר דוד לרר ממכון הערבה סיכם: "לא קל להפעיל בית חולים שדה בעזה"

אולם, גם אחרי שהמתקנים הגיעו ליעדם התברר שהתפעול לא פשוט בגלל שלל בעיות לוגיסטיות וטכניות, או כמו שד"ר דוד לרר ממכון הערבה סיכם: "לא קל להפעיל בית חולים שדה בעזה". השבוע זה סוף סוף קרה, והמים התחילו לזרום.

"ווטרג'ן" היא חברה ישראלית שהוקמה ב־2009 על ידי היזם אריה כוכבי וצוות מהנדסים ומשתייכת לענף הקלינטק (טכנולוגיות ירוקות/נקיות). הטכנולוגיה שפיתחה – יחידה שלוכדת אדי לחות מהאוויר ובתהליך של עיבוי הופכת אותם למי שתייה – היא אחת מכמה שיטות שפותחו בשנים האחרונות בארץ, שמאפשרות לספק מים בכל מקום שבו אין חיבור לרשת מים מודרנית – מכפרים נידחים ועד צבאות באזורי לחימה מרוחקים.

מתקן המים של של חברת ווטרג'ן מובל על ידי רכב תובלה צבאי

באמצעות המערכת, המים עוברים סינון וטיהור ואחר כך מקבלים תוספת של מינרלים ומלחים והופכים מתאימים לשתייה. בשלבים הראשונים של הכניסה הקרקעית לרצועה גם צה"ל, שהתקשה לספק מים לכוחות, הצטייד בכמה מתקנים של "ווטרג'ן" והחיילים הופתעו לגלות שהם שותים מים מהאוויר.

אחד מאנשי המילואים הדביק להם את הכינוי "לופט געשעפט" – עסקי אוויר. החיילים הביעו שביעות רצון מאיכות המים (שאף ביטאו אותה בסרטונים בטיקטוק) וגורמים בצה"ל דיברו בסיפוק על כך שלצד הפתרון הלוגיסטי של הבאת מים ליחידות החוד, נחסך הצורך לרכוש רבבות בקבוקי פלסטיק ולהתמודד עם אתגר הפסולת שהם מייצרים.

עוד לפני המלחמה כ־90% מהמים ברצועת עזה היו לא ראויים לשתייה, עכשיו לא נותרו מים ראויים כמעט בכלל, והמים של "ווטרג'ן" הם האיכותיים ביותר שנראו ברצועה מזה זמן רב. לחובבי האירוניה: מאז 2016 הבעלים של "ווטרג'ן" הוא מיכאל מירילשוילי, אביו של יצחק, הבעלים של "ערוץ 14", שבו הותקף מכון הערבה בגין הסיוע שהגיש לתושבי עזה במהלך המלחמה.

עוד לפני המלחמה כ־90% מהמים ברצועת עזה היו לא ראויים לשתייה, עכשיו לא נותרו מים ראויים כמעט בכלל, והמים של "ווטרג'ן" הם האיכותיים ביותר שנראו מזה זמן רב

בינתיים פועלים רק שניים מתוך ארבעת המתקנים שהוכנסו לרצועה. בזמן הקרוב מקווים שגם השניים הנוספים יופעלו, אלא שזו עדיין טיפה בים. "יש אומנם קצת תחושה של הקלה, גם בזכות העובדה שהגשמים נפסקו", אומר ד"ר לרר, "אבל כרגע ל'דאמור' עדיין אין כמעט חשמל, ובלי חשמל ובלי פאנלים סולאריים הם לא יכולים לטפל בביוב.

"מיותר לציין שהטיפול בביוב הוא גם אינטרס ישראלי כי חלקו מחלחל למי התהום וחלקו מגיע לים. היעד הבא שלנו הוא להכניס למחנות העקורים מערכות של פאנלים סולאריים עם בטריות לאגירה כי הבנו שכל דבר בסופו של דבר תלוי באנרגיה".

חיילי צה"ל שותים מים המופקים על ידי המתקן של חברת ווטרג'ן

באופן אירוני, הקיץ שפרץ בפברואר ומדאיג את משק המים הישראלי, הביא איתו הקלה לתושבי הרצועה שמתגוררים באוהלים. "הם גרים כבר שנתיים באוהלים שלא אמורים להחזיק מעמד יותר משנה", אומר לרר, "הם עברו תחילת חורף קשה מאוד עם ביוב שנשפך בתוך המחנות וזה קריטי להחליף את האוהלים.

"כמובן שעדיף שהם יעברו לקרוואנים, ברגע שצה"ל יאפשר להכניס קרוואנים זה יקרה, אבל בינתיים זה לא מתקדם".