בניגוד לשיח הרווח בישראל, בטהרן לא איבדו שליטה. ההנהגה האיראנית פועלת לפי היגיון אסטרטגי קר ומחושב שמטרתו אחת: לא לנצח – אלא לא להפסיד, ולגבות מחיר כבד מכל מי שמעורב בעימות.

בישראל נוח לתאר את התנהלות איראן כהתפרצות אימפולסיבית של משטר לחוץ. אלא שהתמונה בפועל מורכבת הרבה יותר.

מאז תחילת המערכה פועלת טהרן על פי תפיסה שנבנתה זמן רב מראש: ניהול עימות ממושך תחת היגיון של התשה, גביית מחיר והפעלת לחץ מצטבר – עד שהצד השני יעדיף לסיים את הלחימה.

מאז תחילת המערכה פועלת טהרן על פי תפיסה שנבנתה זמן רב מראש: ניהול עימות ממושך תחת היגיון של התשה, גביית מחיר והפעלת לחץ מצטבר – עד שהצד השני יעדיף לסיים את הלחימה

האיראנים מבינים היטב את פערי הכוח. אין להם יכולת להכריע צבאית את ארצות הברית או את ישראל. אך מבחינתם, גם כניעה אינה אופציה. לכן הם מאמצים תפיסה של "ניצחון באמצעות אי-הפסד" – הישרדות המשטר, שמירה על הלכידות הפנימית, והפיכת המערכה ליקרה, מתישה ומורכבת ככל האפשר עבור יריביהם.

כאן נכנסת לתמונה אסטרטגיית ההתשה. איראן מפעילה ירי מדוד ומשולב של טילים בליסטיים וכטב"מים – לא במטרה למוטט את ישראל או להביס את ארצות הברית, אלא כדי לייצר שחיקה מתמשכת.

זוהי "כלכלת חימושים" מחושבת: שימוש מבוקר באמצעים, שמירה על מלאים לטווח ארוך, והימנעות מהסלמה בלתי נשלטת. המטרה איננה תמונת ניצחון מיידית – אלא לחץ פוליטי מצטבר.

טהרן בונה על הזמן. ההנחה האיראנית היא שכל יום שחולף מגביר את העייפות האסטרטגית – במיוחד בארצות הברית. ככל שהמערכה מתארכת, כך גדל הסיכוי ללחץ פוליטי פנימי בוושינגטון לסיימה, גם ללא הישגים מדיניים מרחיקי לכת.

במקביל, איראן פועלת בזירה הכלכלית־אסטרטגית. האיום בחסימת מצרי הורמוז ובהקפצת מחירי הנפט והגז אינו צעד טקטי, אלא מנוף לחץ גלובלי. העלאת המחיר הכלכלי לעולם כולו אמורה לגרום לקהילה הבינלאומית להתערב ולדחוף להפסקת אש.

האיראנים מבינים היטב את פערי הכוח. אין להם יכולת להכריע צבאית את ארה"ב או את ישראל. אך עבורם גם כניעה אינה אופציה. לכן הם מאמצים תפיסת "ניצחון באמצעות אי-הפסד" – הישרדות המשטר והתשת היריב

גם מערך השלוחות – בלבנון, בעיראק והחות'ים בתימן – משתלב באותה תפיסה. הפעלת מוקדי חיכוך מרובים מאפשרת פיזור סיכונים, יצירת עומס מבצעי על היריבים והרחבת גבולות המערכה. כל זאת מבלי להיגרר לעימות ישיר ומלא בכל הזירות בעת ובעונה אחת. ואם תידרש הסלמה נוספת – פגיעה במתקני אנרגיה אזוריים היא קלף שנשמר במגירה.

למרות הזעזועים בצמרת, ואף לאחר חיסול המנהיג העליון, האייתוללה עלי ח'אמנאי, המשטר מפגין בשלב זה יציבות יחסית. מנגנוני ההמשכיות נבנו בדיוק לתרחישים כאלה.

בעיני ההנהגה האיראנית, עצם שרידות המערכת והמשך תפקודה הם הישג אסטרטגי.

מול מציאות זו ניצבת וושינגטון בדילמה מורכבת: האם לסיים את המערכה במחיר של הישגים מוגבלים, או להרחיב אותה עד כדי ניסיון להפלת המשטר – מהלך שעלול להאריך ולהעמיק את העימות באופן משמעותי.

מי שמבקש להבין את איראן חייב להניח בצד את הנרטיב של "טירוף". טהרן איננה פועלת מתוך אובדן שליטה, אלא מתוך תפיסה סדורה של ניהול סיכונים, זמן ועלות. זו איננה אסטרטגיה של הכרעה – אלא של שחיקה.

מי שמבקש להבין את איראן חייב להניח בצד את הנרטיב של "טירוף". טהרן איננה פועלת מתוך אובדן שליטה, אלא מתוך תפיסה סדורה של ניהול סיכונים, זמן ועלות. זו איננה אסטרטגיה של הכרעה – אלא של שחיקה

ולעתים, במזרח התיכון, שחיקה של היריב שלא ניתן להכריעו – היא ניצחון בפני עצמו.

דני (דניס) סיטרינוביץ, שירת כ-25 שנים באגף המודיעין במגוון תפקידי פיקוד ביחידות האיסוף והמחקר של אמ"ן וכיום עמית מחקר במכון למחקרי בטחון לאומי (INSS).