התקיפות האיראניות נגד שורה ארוכה של מדינות – ממדינות המפרץ דרך יעדים במזרח הים התיכון ועד מעורבות בריטית הולכת וגוברת, מעוררות שאלה בסיסית: האם ההנהגה בטהרן מבינה את עומק המערכה שאליה נכנסה?

מנקודת מבט מערבית, נדמה כי איראן פועלת בניגוד מוחלט להיגיון אסטרטגי. אך ייתכן שהבעיה איננה היעדר רציונליות, אלא רציונליות מסוג אחר.

במערב מקובל לנתח מדיניות חוץ באמצעות מודלים של בחירה רציונלית (Rational Choice): מדינות שוקלות עלויות מול תועלות ופועלות כדי למקסם הישרדות ורווח. גישה זו, המזוהה עם חוקרים כמו ברוס בואנו דה מסקיטה, מניחה כי גם יריבים אידיאולוגיים פועלים בסופו של דבר מתוך חישוב קר של אינטרסים.

מנקודת מבט מערבית, נדמה שאיראן פועלת בניגוד מוחלט להיגיון אסטרטגי. ההנחה היא שגם יריבים אידיאולוגיים פועלים מתוך חישוב קר של אינטרסים. אך ייתכן שהבעיה אינה היעדר רציונליות, אלא רציונליות מסוג אחר

אלא שהמציאות ההיסטורית מערערת לעיתים את ההנחה הזאת. אדולף היטלר, למשל, פתח מלחמה בשתי חזיתות: מול בריטניה ומול ברית המועצות – החלטה שנחשבת עד היום לאחת הטעויות האסטרטגיות הגדולות בהיסטוריה.

לאחר מתקפת פרל הארבור אף הכריזה גרמניה מלחמה על ארצות הברית, צעד שסיפק לנשיא פרנקלין רוזוולט את הלגיטימציה הפוליטית להצטרפות מלאה למלחמה. גם בתוך גרמניה עצמה הופנו משאבים לוגיסטיים קריטיים להשמדת יהודים במקום לחזית הלחימה, החלטה שאינה נראית רציונלית במונחים צבאיים טהורים.

הדוגמאות הללו עומדות בלב ביקורתו של חוקר היחסים הבינלאומיים ג'ון מירשהיימר, המטיל ספק בעצם מושג ה"רציונליות". לדבריו, השאלה איננה אם שחקנים פועלים באופן רציונלי – אלא מי מגדיר מהי רציונליות מלכתחילה.

במקרה האיראני, ייתכן שהאסטרטגיה הנוכחית נראית כאוטית רק משום שהיא נבחנת דרך עדשה מערבית. מבחינת טהרן, פתיחת חזיתות מרובות עשויה דווקא להיות מהלך מחושב שנועד לשנות את סביבת הלחץ האסטרטגית.

ראשית, הרחבת מעגל התקיפות למדינות כמו איחוד האמירויות, סעודיה ואף קפריסין עשויה להיות ניסיון לייצר לחץ עקיף על וושינגטון. מדינות אלו תלויות ביציבות אזורית ובזרימת אנרגיה, והסלמה בשטחן עלולה לגרום להן להפעיל לחץ דיפלומטי על ארצות הברית לסיים את המערכה במהירות.

במקרה האיראני, ייתכן שהאסטרטגיה הנוכחית נראית כאוטית משום שהיא נבחנת דרך עדשה מערבית. מבחינת טהרן, פתיחת חזיתות מרובות עשויה דווקא להיות מהלך מחושב שנועד לשנות את סביבת הלחץ האסטרטגית

שנית, פגיעה בתשתיות או באיומים על נתיבי אנרגיה משרתת יעד כלכלי ברור: העלאת מחירי הנפט והגדלת העלות הגלובלית של המשך העימות. מבחינת איראן, כל זעזוע בשוק האנרגיה העולמי מקרב את הקהילה הבינלאומית לנקודה שבה יציבות עדיפה על הכרעה צבאית.

שלישית, התקיפות בזירות כמו קפריסין עשויות להיות מכוונות פחות נגד המדינה עצמה ויותר נגד נוכחות צבאית בריטית־אמריקאית. בכך מנסה איראן לאותת כי המלחמה אינה מוגבלת למרחב אחד אלא עלולה להתרחב למערכת ביטחון אזורית שלמה.

אך קיימת גם אפשרות אחרת, מטרידה יותר. ייתכן שהחלטות מתקבלות תחת לחץ קיומי גובר, כאשר הנהגה חשה שהזמן פועל נגדה. היסטורית, משטרים הנתונים לאיום הישרדותי נוטים להמר על הסלמה במקום על ריסון. תחת תנאים כאלה, הגבול בין רציונליות לאימפולסיביות מיטשטש.

במילים אחרות, ייתכן שאיראן איננה מנסה לנצח במובן הצבאי הקלאסי. ייתכן שהיא מנסה לשנות את כללי המשחק: להרחיב את המלחמה עד שהמחיר הפוליטי והכלכלי עבור יריביה יהפוך לבלתי נסבל.

הלקח עבור ישראל איננו רק צבאי אלא מושגי. אם כל צד פועל לפי רציונליות שונה, ניתוח המבוסס על הנחות מערביות בלבד עלול להוביל להערכת חסר של היריב. הבנת האסטרטגיה האיראנית מחייבת מעבר משאלה של "למה הם עושים טעות" לשאלה מורכבת יותר: איזה היגיון פנימי מנחה אותם.

קיימת גם אפשרות אחרת, מטרידה יותר. ייתכן שהחלטות מתקבלות תחת לחץ קיומי גובר, כאשר הנהגה חשה שהזמן פועל נגדה. היסטורית, משטרים הנתונים לאיום הישרדותי נוטים להמר על הסלמה במקום על ריסון

לעיתים, בהיסטוריה של מלחמות, מה שנראה כהתאבדות אסטרטגית מתברר כניסיון נואש לשנות מציאות. השאלה הפתוחה כעת היא האם איראן מנהלת מהלך מחושב של כפיית הפסקת אש, או שמא, כמו מנהיגים בעבר, היא נכנסת לסחרור שממנו כבר לא תוכל לצאת.

ד"ר אפרים כהנא, לשעבר ראש המחלקה למדע המדינה והתוכנית לביטחון לאומי במכללה האקדמית גליל מערבי וגם מרצה לשעבר במכללה לביטחון לאומי. תחומי המחקר האקדמי שלו הם מודיעין וביטחון לאומי ותפוצת ובקרת נשק בלתי קונוונציונלי.

עו"ד אלעד עזר, רב פקד בדימוס במשטרת ישראל, בעל MA בחוג למחקרי ביטחון לאומי באוניברסיטת חיפה ומכון NSSC.