מתקרב הרגע בו כל טייס וכל איש מודיעין יצטרכו להחליט. לא על מטרה מדויקת באיראן. לא על חתימה לעוד שנת קבע. מתקרב הרגע בו ממשלת ישראל בעצמה, באמצעות חוקי ההפיכה, תהפוך את ישראל לדיקטטורה.
כאשר שר המשפטים יריב לוין אומר שבית המשפט העליון עומד בפני "הכחדה" כי הוא מונע מינוי שופטים ובקרוב יפרשו עוד 4 שופטים, הוא אומר בעצם שהדמוקרטיה עומדת בפני הכחדה.
כאשר יעבור החוק לפיצול תפקיד היועמ"שית וימונה יועץ משפטי מטעם משפחת נתניהו, ישראל תחדל מלהיות דמוקרטיה. כאשר הפוליטיקאים ישתלטו סופית על הוועדה למינוי שופטים וימנו מקורבים ונאמנים פוליטיים לתפקידי שופטים במחוזי ובעליון, ישראל כדמוקרטיה, תתרסק לחלוטין.
כאשר שר המשפטים יריב לוין אומר שבית המשפט העליון עומד בפני "הכחדה" כי הוא מונע מינוי שופטים ובקרוב יפרשו עוד 4 שופטים, הוא אומר בעצם שהדמוקרטיה עומדת בפני הכחדה
גם ההשתלטות על כלי התקשורת החופשיים לכאורה – סגירת גל"צ, מכירת ערוץ 13 לפטריק דרהי – מקרבת את הרגע שבו לא תהיה תקשורת חופשית בישראל. החדשות יהפכו סופית לתעמולה למען הדיקטטור, ממש כמו בערוץ 14.
כשיגיע הרגע, כל טייס וכל איש מודיעין, כל קצינה באגף זיהוי מטרות אויב, וכל ראש זירת לבנון או עזה – יעמדו בפני הדילמה – האם לשרת את מדינת ישראל שבה השלטון אינו דמוקרטי.
זה בדיוק החשש שגרם למאות אלפים לצאת לרחובות עם תחילת ההפיכה המשטרית של יריב לוין. הרגע שנדחק קצת בשל מחדל 7 באוקטובר והמחשבה התמימה שממשלת המחדל תעצור ותפיק לקחים, תיקח אחריות ותחזור למסלול נורמלי.
מתקרב הרגע שבו הרמטכ"ל ואלופי הפיקוד חברי המטה הכללי יצטרכו לשבת עם עצמם ולהחליט באומץ אם הם משרתים שלטון שמכחיד את בג"צ. האם הם יכולים להביט בעיני פקודיהם ולומר שהם נשלחים לסכן את חייהם באיראן או בעזה או לבנון, בשם הגנת אזרחי מדינת ישראל ולא בשם הגנת דיקטטורה חדשה.
מתקרב הרגע שאזרחים רבים מדחיקים אותו ממוחם וליבם שבו הם יצטרכו להחליט אם לגדל פה את ילדיהם, כי הדילמה קשה מנשוא. ערכים יקרים מדי עומדים על המאזניים וחיים שלמים מונחים על הכף, או יותר נכון לומר על הסכין.
מתקרב הרגע בו יצטרכו להחליט האם החינוך של ילדיהם מעתה יהיה חינוך לדמוקרטיה או להערצת השלטון? האם זעקות האוכלוסייה החלשה וחסרת המיגון יזכו לטיפול הוגן או לדברי תפלצת מזוויעים כמו שפלטה השרה עידית סילמן "ההגנה הכי טובה היא ההתקפה", משווה ומעלה על דברי הזוועה של השרה מירי סיבוני רגב לפני הבחירות "אין כאבי בטן…אם רוצים לחזור לשלטון".
מתקרב הרגע בו הרמטכ"ל ואלופי הפיקוד במטכ"ל יצטרכו להחליט באומץ האם הם יכולים להביט בעיני פקודיהם ולומר שהם נשלחים לסכן את חייהם בשם הגנת אזרחי המדינת ולא בשם הגנת דיקטטורה חדשה
מתקרב הרגע. איש לא יוכל להימלט ממנו. לא מפכ"ל המשטרה ולא שוטרי משטרת ישראל, שכבר הפנימו את מדיניות השר ממשיך דרכו של הרב כהנא – להפשיט, לבזות, להכות, לעצור מתנגדי שלטון.
לא יוכלו להימלט מהרגע הזה אנשי שב"כ שיודעים יומיום על המתחולל תחת אפם ביהודה ושומרון כאשר ישראל הופכת לגזענית, אלימה, מגרשת ומתעללת באוכלוסייה פלסטינית וצפויה לגירוש ממשפחת העמים ממש כמו דרום אפריקה.
לא יוכלו להימלט גם אנשי הצללים במוסד שיעמדו מול דילמות מורכבות, האם לציית למשימות מעבר לים – בהן הפלת משטרים, חבירה לארגוני טרור בשם מטרות פוליטיות והגנה על שלטון יחיד בישראל – כאילו היה ולדימיר פוטין לעניים.
מתקרב הרגע בו חדירת סוכני מדינת אויב ללשכת ראש ממשלה לא תהיה עניין פלילי אלא קיומי, ובמוסד יודעים זאת טוב מכולם.
מתקרב הרגע בו מאות אלפי מפגינים יצטרכו לחשב את דרכם האזרחית מחדש, אם לצאת לרחובות כמו המפגינים באיראן ולהיתקל באלימות של כוחות הביטחון הנאמנים לשלטון, או לשבת בבית, לספוג דיקטטורה של מפלגה אחת, רבנים קיצונים ומרכז הליכוד הרעב לביזה אין סופית.
מתקרב הרגע שכל משאבי המדינה יישאבו לצרכי ביטחון. למלחמה אינסופית, ממש כמו נבואת 1984 של ג'ורג' אורוול. לא יישאר כסף למים, למזון, לחשמל, לחדרי מיון וניתוח, לחינוך, לרווחה, לבנייה, לחקלאים ולפיתוח מדעי. הכלכלה תתרסק. האינפלציה תפורר את חייהם של כל האזרחים שאינם סמוכים על שולחנו של השלטון. השאלה אם להתעמת באלימות מול שלטון שלוקח את חיי האזרחים ומרסק אותם במודע כדי להישאר בשלטון, מעולם לא הייתה מוחשית כל כך.
לטייסים ולטייסות, שיחזרו מעוד הפצצה במלחמה הבלתי נגמרת באיראן, תהיה דילמה בבית. את מי אתם משרתים ועבור מי אתם מסתכנים, ישאלו נשותיהם וילדיהם או בני זוגם, הוריהם, משפחתם הקרובה ביותר. קרב הרגע שבו ישראל כבר לא תהיה דמוקרטיה ואזרחיה יצטרכו להחליט אם זו המדינה שבה הם רוצים לחיות.
מתקרב הרגע שכל משאבי המדינה יישאבו לצרכי ביטחון. למלחמה אינסופית, ממש כמו נבואת 1984 של אורוול. לא יישאר כסף למים, מזון, חשמל, חדרי מיון וניתוח, חינוך, רווחה, בנייה, פיתוח מדעי. הכלכלה תתרסק
קרב הרגע שבו כל טייס וכל איש מודיעין יצטרכו להחליט בשם מי הם מוסרים את חייהם.
איתי לנדסברג נבו הוא אזרח המודאג מעומק השחיתות השלטונית, חושש לגורל הדמוקרטיה ומזועזע מהגזענות והאלימות בחברה הישראלית. לשעבר עורך "מבט שני" ומנהל מחלקת תעודה בערוץ הראשון (2002-2017). בן קיבוץ תל יוסף וממקימי הפורום למען אנשי המילואים ( 1995-2017) . כיום במאי, עורך תוכן ומפיק עצמאי.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנוהבחירות הבאות, אם יהיו כאלו, הן לא הרגע המכריע – הן רק ההתחלה, גם אם נתניהו יפסיד.
אם נתניהו ינצח, תתחיל הרכבת האווירית החוצה מהמדינה של המעמד הבינוני גבוה, כולל הזרמת ההון של האליטה החוצה. חבר את זה עם עלויות המיליארדים של שלוש שנים של מלחמות, והעסקים הקטנים ההרוסים ותבין מה המשמעות.
אם נתניהו יפסיד, תתחיל מלחמת האזרחים. נתניהו לא ילך לכלא בשקט. החרדים יצאו לג'יהאד להגנה על זכותם לבטלה. ולציבור החילוני, אם הוא חפץ חיים, יהיו 4 שנים לעשות את כל מה שהם הפגינו נגדו, ולבצע הפיכה במדינה על ידי שימוש אכזרי בעריצות הרוב, תוך דיכוי מהומות החרדים, שליחת הצבא לפירוק באש ולהבות של כל המאחזים של סטרוק וסמוטריץ', והחטיבה היהודית בשב"כ תצטרך להפוך לסקוריטטה נגד נערי גבעות, ולה פמיליה.
כך או כך, ביבי כבר הרס את מדינת ישראל מבפנים.
מר לנדסברג נבו. רוב אלו שאתה פונה אליהם כבר החליטו, והם החליטו בניגוד לדעתך ולדעתי להמשיך לשרת בכל תנאי את הדיקטטורה של ראש ארגון המחבלים ביבים שקרניהו. זה עצוב, זה מקומם, אבל זו המציאות. הדיקטטורה של הצורר ורוצח 46 החטופים ביבים שקרניהו נשענת על תמיכה איתנה בקרב הציבור היהודי במדינת ישראל. הפסדנו במלחמה על דמותה של המדינה כמי שהיתה דמוקרטיה מתגוננת ליברלית. מוטב להודות בהפסד במקום להמשיך לכתוב מאמרים כאילו מלאי תקווה, אבל בעצם מתעלמים מהמציאות. ואגב, גם לא יהיו בחירות לכנסת ה-26. בשלב ראשון יידחה אותן הדיקטטור ביבים שקרניהו מאוקטובר 2026 לאוקטובר 2027.