כאילו אין די במלחמה, נחת אתמול (ראשון) בשורה של משרדי ממשלה עדכון קצר ועתיר סעיפים מדאיגים שחובר על ידי השירות המטאורולוגי ומנהלו ד"ר עמיר גבעתי. והרי החדשות, כפי שעולות מהדוח המדובר:

(1) בתום פברואר שהיה חם ויבש משמעותית מהממוצע, כבר ניתן לקבוע שבצפון הארץ מדובר בשנת בצורת שנייה ברציפות.

(2) יש להתכונן להמשך מצב הבצורת באגנים הצפוניים של המדינה.

(3) אביב וקיץ 2026 צפויים להיות חמים במידה ניכרת ביחס לממוצע הרב שנתי ואפילו ביחס לשנה שעברה, בשל סיומה של שנת "לה ניניה".

(4) צפויים אירועי חום קיצוניים באביב וקיץ 2026, כולל התחלה מוקדמת יחסית של עונת השרפות.

רק לפני חודשיים הכל נראה אחרת. כמה שבועות של גשמים נדיבים בדצמבר וינואר גרמו לעוסקים במלאכה במשק המים לכמעט אופוריה. רק שעד מהרה התברר שמדובר בחורף קצר מאוד

רק לפני חודשיים הכל נראה אחרת. כמה שבועות של גשמים נדיבים בדצמבר וינואר גרמו לעוסקים במלאכה במשק המים לכמעט אופוריה. אחרי הבצורת הקשה של אשתקד ישראל היתה זקוקה נואשות לחורף אמיתי, והוא סוף־סוף הגיע.

רק שעד מהרה התברר שמדובר בחורף קצר מאוד. בנובמבר עוד שרר כאן קיץ, בפברואר כבר פרץ האביב, ובתווך נרשמו כמה שבועות חורפיים. לרגע היתה אשליה שזה יספיק כדי למלא את החוסרים במאזן המים הלאומי, אבל את הגשם, מתברר, סופרים במדרגות.

ילדים נהנים מתחילת עונת הפריחה של אירוס הביצות בשמורת אחו נוב, סמוך לחיספין שברמת הגולן, 8 בינואר 2026 (צילום: מיכאל גלעדי/פלאש90)

סיכום חודש פברואר של ד"ר עמוס פורת מהשירות המטאורולוגי ממחיש בנתונים את מה שכולנו הרגשנו: זה היה הפברואר הכי חם מאז 1950, עם טמפרטורה שעמדה על שלוש מעלות מעל הממוצע; כעונה, החורף הנוכחי הוא השני הכי חם אחרי חורף 2009–2010.

כמו כן, בירושלים ירדו בפברואר רק 15 מילימטר גשם – הפברואר הכי יבש בבירה אחרי זה של 2010; ואולי הכי חשוב – בגליל ובגולן ירדו נכון לסוף פברואר רק 70%–80% גשמים מהממוצע, כמות שמגדירה את שנת הבצורת השנייה ברציפות באזור עתיר חקלאות חיונית שתלויה בגשם ואינה מחוברת לרשת המים הארצית.

כל יום שטוף שמש של מרץ רק מחמיר את המצב, וכעת מכסת הגשמים בגליל ובגולן עומדת על 65%–75% מהממוצע הרב־שנתי. בצורת על מלא. "עיקר הבעיה היא בצפון", אומר ד"ר אייל זיגל, מנהל תחום מים עיליים ברשות המים, "בגליל ובגולן ירד מעט מאוד גשם וזה מגיע אחרי שנת בצורת שהורידה את מפלס הכינרת ואת שפיעת המעיינות בדן ובבניאס.

"השנה הנוכחית התחילה עם שפיעה נמוכה במעיינות, ורק אם היו יורדים השנה 120% מהגשמים של שנה ממוצעת, נפח המים שהיה מתקבל בכינרת היה משתווה לשנה ממוצעת. בפועל ירדו 70%"

"אם לא יקרה נס במה שנשאר ממרץ או באפריל, הכינרת תרד מתחת למינוס 214 מטר בסיום העונה, שזה סף מאוד בעייתי לתפעול ולשאיבה".

מפלס כה נמוך בכינרת עלול להביא להמלחה של מי האגם ולהתפשטות מהירה של אצות רעילות. לפי ד"ר זיגל, הבעיה היא ברצף של שתי שנים שחונות: "יש עניין של מומנטום. חשוב להבין שבניגוד למטאורולוגיה, שבה כל שנה היא סיפור חדש, בהידרולוגיה זה לא ככה. כל שנה מושפעת מקודמתה.

עבודות תשתית לאורך חופי הכינרת של רשות המים וחברת "מקורות" לקראת הגדלת הזרמת המים המותפלים אל האגם, 27 בפברואר 2026 (צילום: אייל מרגולין/פלאש90)

"השנה הנוכחית התחילה עם שפיעה נמוכה במעיינות, ורק אם היו יורדים השנה 120% מהגשמים של שנה ממוצעת, נפח המים שהיה מתקבל בכינרת היה משתווה לשנה ממוצעת. בפועל ירדו 70%. מעולם הכינרת לא עמדה בשתי שנים עוקבות על מינוס 214, והרצף הזה של שתי שנים שחונות הוא בהחלט סיבה לדאגה".

בתוך רצף החדשות המדאיגות, ברשות המים ציינו השבוע היסטוריה קטנה: המוביל ההפוך שהוקם על ידי "מקורות", שמזרים מים מותפלים ממתקני ההתפלה שלחוף הים התיכון אל הכינרת, הכפיל פי חמישה את עוצמת הזרם: במקום 1,000 קוב בשעה, זורמים החל מהשבוע 5,000 קוב בשעה.

"המוביל ההפוך הוא פרויקט פורץ דרך שבו משתמשים במים מותפלים לצורך שמירה על מקורות מים טבעיים", אומר יחזקאל ליפשיץ, מנהל רשות המים.

מה שבטוח: בעוד מדינות רבות במרחב נאנקות בצמא, משק המים הישראלי – גם אם רחוק מלהתנהל בצורה מושלמת – מפגין קידמה טכנולוגית ויצירתיות שמצליחות להבטיח שלא יחסרו לנו מים לשתייה

זה אכן פרויקט מרשים, אבל למרבה הצער לא מדובר בכמות מים שמהווה רשת ביטחון למפלס הכינרת: ההזרמה, שתימשך בערך עד יום העצמאות ותחודש בחגים (בקיץ החם מנצלים כל טיפת מים מותפלים לצרכים הגדלים של המשק), צפויה לתרום למפלס האגם כ־10 סנטימטרים ובדרך גם מזרימה חיים לנחל צלמון. "לא זניח, אבל גם לא גיים צ'יינג'ר", כפי שציין גורם במשק המים.

מה שבטוח: בעוד מדינות רבות במרחב נאנקות בצמא ומתמודדות עם מחסור חמור ומיידי במים, משק המים הישראלי – גם אם רחוק מלהתנהל בצורה מושלמת – מפגין פעם אחר פעם קידמה טכנולוגית ויצירתיות שמצליחות להבטיח שלא יחסרו לנו מים לשתייה.

אילוסטרציה: מתקן התפלה שורק (צילום: יצחק הררי/פלאש90)

מדי פעם כשיש עודפי מים, מזרימים אותם לטבע, אבל כפי שמזכיר גורם במשק המים, "יש דברים שרק הטבע יכול לעשות. אם אין מספיק גשם אנחנו לא יכולים למלא את הבניאס".

ההתבססות של ישראל על מים מותפלים עומדת להיות בשנים הקרובות כמעט מוחלטת. ב־2028 אמור להיכנס לפעולה מתקן התפלה גדול בגליל המערבי שמוקם בימים אלה (האש הבלתי פוסקת של חזבאללה לא תורמת לזירוז ההקמה) וב־2032 מתוכננת ההשקה של מתקן ההתפלה הגדול בעולם – 400 מיליון קוב בשנה – בעמק חפר.

רק לאחרונה נכנס לפעולה מלאה מתקן ההתפלה השני הסמוך לשפך של נחל שורק. להתפלה יש מחיר כבד – היא צרכנית כבדה מאוד של אנרגיה, יקרה מאוד (דבר שיתבטא במחירי המים בשנים הקרובות) ותופסת שטחים יקרים בחופי הים המתכווצים שלנו, אבל בלי ההתפלה מצוקת המים המורגשת ברחבי המזרח התיכון כולו הייתה מגיעה גם אל הברז הביתי שלנו.

להתפלה יש מחיר כבד – היא צרכנית כבדה מאוד של אנרגיה, יקרה מאוד ותופסת שטחים יקרים בחופי הים המתכווצים שלנו, אבל בלי ההתפלה מצוקת המים הייתה מגיעה גם אל הברז הביתי שלנו

"להביא מים לבית, באיכות ובזמינות 24/7 וטיפול איכותי בביוב זה לא קסם, ודאי במדינה שהיא חצי מדברית כמו ישראל", אומר ליפשיץ, "מאחורי כל זה יש מערכת עצומה, הנדסית, תפעולית וכלכלית.

"הביקוש למים בישראל הולך ועולה, ובאותו זמן הגשם כמובן לא גדל, אלא משתנה, אולי אפילו במגמת קיטון. על הפער הזה נוכל לגשר באמצעות הקמת עוד מתקני התפלה, העברת חקלאים לשימוש במים מושבים וחיסכון במים".

אדמה צחיחה מצפון לים המלח בתקופת בצורת. אילוסטרציה (צילום: אביר סולטן/פלאש90)

"זו משוואה פשוטה", אומר גורם במשק המים, "האוכלוסייה והצרכים גדלים, והגשמים קטנים". במשק המים עדיין מייחלים לכך שהחורף עוד יבצבץ פה ושם במרץ ואפריל ושתחילת העונה היבשה והחמה תידחה כמה שיותר, אבל עם כל יום שעובר עם שמי תכלת הסיכוי שזה יקרה מצטמצם.

"בהנחה שזה לא יקרה", אומר גורם במשק המים, "נשאר רק להתפלל ולקוות שלא תהיה עוד שנה כזו. אה, בעצם זה בדיוק מה שעשינו גם בשנה שעברה".