אחת הבדיחות המוכרות על הרשל'ה מספרת כי הרשל'ה הסתובב בעיירה רעב, התהלך בקרבת בית הכנסת ואמר בקול רם ומאיים: "אם אף אחד לא יזמין אותי לארוחת שבת, אאלץ לעשות את מה שאבא שלי עשה".

תחושת אי נוחות ירדה על השומעים, אשר פנו לגביר העיירה שיושיעם. "במטותא ממך, עשה נא משהו", הם ביקשו, "אם הרשל'ה לא יוזמן לארוחת השבת הוא עשוי חס וחלילה להביא עלינו אסון".

הגביר התרצה על מנת שלא להעמיד בסכנה את כל העיירה והזמין את הרשל'ה לביתו לסעודת השבת. בתום הארוחה, שאל אותו הגביר: "סקרן אני לדעת, מה עשה אבא שלך?". על כך השיב לו הרשלה: "הוא הלך לישון רעב".

הבדיחה הזאת מזכירה את שיטת ההנהגה הפוליטית שנבנתה כאן במשך 30 שנים. שיטה המבוססת על איום מתמיד ורשימת סכנות קיומיות המרחפות מעל ראשו של הציבור הישראלי.

הבדיחה על הרשלה מזכירה את שיטת ההנהגה הפוליטית שנבנתה כאן במשך 30 שנים. שיטה המבוססת על איום מתמיד ורשימת סכנות קיומיות המרחפות מעל ראשו של הציבור הישראלי

לאורך שנות שלטונו, בנה ראש הממשלה בנימין נתניהו קטלוג של איומים: הוא עלה לשלטון בתקופת האוטובוסים המתפוצצים וטרור ברחובות הערים, שטף את תודעת הציבור המדמם באיום של איראן הגרעינית. אותו הציג מנאומים בכנסת ועד למצגות עם ציור הפצצה המפורסם בעצרת האו"ם ב‑2012.

לאחר מכן הגיע חזבאללה על הגדר עם עשרות אלפי רקטות המכוונות לצפון ולב המדינה, סוריה המתפוררת שעלולה להפוך לבסיס טרור, חמאס בעזה המאיים על הדרום ועל מרכז המדינה, איום בהפגזת גוש דן, איום בהרס הכלכלה אם לא תינקט המדיניות הנכונה, ואזהרות מבידוד בינלאומי.

כל זאת כאשר נתניהו מצליח להכתיר עצמו כמר ביטחון, מר כלכלה, אשף ביחסי החוץ והיחיד שיכול להצילנו מידם ולייצג אותנו באנגלית משובחת ברחבי העולם.

לצד האיומים הביטחוניים נוספו גם איומים פנימיים. ב‑2015 הזהיר נתניהו כי "הערבים נעים בכמויות לקלפיות", בעזרת השמאל (ש"שכח מה זה להיות יהודי" כבר ב-1995) המביא אותם באוטובוסים במטרה למוטט את שלטון הימין.

לכל אורך פעילותו הפוליטית הוא מזהיר מפני "השמאל" המסכן את המדינה ואותו. המסר שווק בקמפיין ובו סרטון של טנדרים לבנים מסוג טויוטה עליהם דגלי דעאש המחפשים את הדרך לירושלים ומקבלים הוראות מאזרח מזדמן לפנות שמאלה. אלו אותם טנדרים של "חמאס הוא נכס" אשר הגיעו ב-7/10 הישר לתוך ישובי עוטף עזה וטבחו בתושביהם.

לאורך שנות שלטונו, בנה ראש הממשלה בנימין נתניהו קטלוג של איומים: הוא עלה לשלטון בתקופת האוטובוסים המתפוצצים וטרור ברחובות הערים, שטף את תודעת הציבור המדמם באיום של איראן הגרעינית

נתניהו הטמיע בתודעת הקהל המאמין לו כי ישראל מוקפת אויבים מבחוץ וגם מבפנים, כאשר אלו מבפנים מסומנים ככל מי שבעמדתם אינם מזוהים עימו. זו שיטה של הנדסת תודעה באמצעות פחד.

זו הפעלה שיטתית של הזיכרונות העמוקים ביותר בתודעה היהודית: רדיפות, השמדה, סכנה קיומית, "העולם נגדנו", "האויב בתוכנו", "גיס חמישי", "גבולות אושוויץ" ועוד. כאשר הפחד גדול מספיק והישועה מסומנת רק ממקור אחד, חלק מהציבור מוכן לקבל כמעט כל דבר בשם ההישרדות.

אלא שבמציאות המורכבת של השנים האחרונות התרחש דבר מוזר: רוב האיומים כבר אינם תרחישים עתידיים. הם התרחשו כבר. וכל אלו בתקופת נתניהו, שהיה אמור להיות המושיע הגדול של האומה היהודית בישראל.

לאחר שנים רבות של הפגזות הדרום וישוביו, ב‑7 באוקטובר חוותה מדינת ישראל את הטבח הגדול ביותר ביהודים מאז השואה. חמאס, ה"נכס המורתע", הצליח לבצע מתקפה אכזרית בלב יישובי הדרום, זמנית לכבוש אותם כאשר כל המדינה הופכת יעד פגיע לטרור וטילים.

מאז אותה שבת שחורה, מדינת ישראל חוותה מלחמה שהחליפה שמות, יעדים ומטרות. ההפגזות הגיעו מעזה, מתימן, מהחיזבאללה ופגעו בכל רחבי הארץ פגיעות קשות אשר גבו מחיר בנפש ורכוש. הרסו את צפון הארץ והפכו מאות אלפים לפליטים בארצם. חיזבאללה הפך לחזית פעילה. סוריה קרסה למציאות אזורית כאוטית. ובמקביל, ישראל מצאה עצמה בעימות ישיר עם איראן לאחר פגיעה בתוכנית הגרעין שלה.

במציאות המורכבת התרחש דבר מוזר: רוב האיומים של נתניהו כבר אינם תרחישים עתידיים. הם התרחשו כבר. וכל זאת בתקופת נתניהו, שהיה אמור להיות המושיע הגדול של האומה היהודית בישראל

גם בזירה האזרחית האיומים התממשו: יוקר מחיה מאמיר, כלכלה במשבר, הון אנושי מעולה בהיקף חסר תקדים עוזב את המדינה למחוזות אחרים, וציבור נוסף שוקל לעזוב. המוניטין של "סטארט-אפ ניישן" הולך וקורס לנוכח סדרי העדיפויות של הממשלה הנוכחית, המשקיעה באוכלוסייה אשר אין לה דבר וחצי דבר עם מדינת ישראל הדמוקרטית והליברלית. הם רוצים תיאוקרטיה משיחיסטית עם מלך שנמשח על ידי הקב"ה. כמו שנתניהו משווק את עצמו בעזרת הקואליציה שלו.

כל מה שנתניהו הזהיר אותנו מפניו בקמפיינים שלו לאורך השנים: הפגזת מרכז המדינה, אויבנו טובחים בנו ללא הפרעה, מלחמות קיומיות, הפגזות מאיראן ומחוזות מרוחקים, וקריסת הכלכלה – הכול קורה בתקופות שלטונו ובזכות האסטרטגיה שלו.

אבל כאן קורה דבר מעניין: כאשר פוגשים את האיומים ויכולים להם, פתאום הפחד מתפוגג. וזה הרגע שבו מסך התיאטרון מתרומם.

כמו ב"קוסם מארץ עוץ", מאחורי הקול הרועם, תמרות העשן, האיפור המוגזם, ופוזיציות מכובסות של מניירות מנהיגותיות ותקשורת המונים ארכאית, אנו מגלים כי הקוסם הוא אדם קשיש, לא בריא, ששותפיו הפוליטיים – עבריינים מורשעים, חרדים אנטי ציונים, רעייתו ובניו מנהלים אותו, הפועל נואשות כדי לשמור עצמו מהרגע שהוא כל כך חרד ממנו: משפטיו ואובדן שלטונו.  

כל מה שנתניהו הזהיר מפניו שנים בקמפיינים: הפגזת מרכז המדינה, אויבנו טובחים בנו ללא הפרעה, מלחמות קיומיות, הפגזות מאיראן ומחוזות מרוחקים, וקריסת הכלכלה – הכול קורה תחת שלטונו והאסטרטגיה שלו

נתניהו ממשיך לפשפש עמוק בכובע הקסמים שלו במטרה למצוא הפחדות חדשות כדי לערער את תושבי המדינה המרוסקים והעייפים. ציבור התומכים שלו השרים: "עם הנצח לא מפחד", הם היחידים המונעים מתוך הפחד העמוק שהטביע וצרב בהם מנהיגם הנערץ.

זו תסמונת שטוקהולם קלאסית: מי שהוביל לכאוס והמיט עלינו את האסונות הללו, הוא היחיד שיידע כיצד לפתור זאת. האיום גדול ביותר שהם פוחדים ממנו, זוהי ירידתו של נתניהו מהבימה הפוליטית.

מבחינת הציבור אשר מזמן לא מאמין לתעמולה של נתניהו, רשימת הפחדים הגדולים הומחשה ומוצתה עד תום ואיבדה את כוחה. הכול כבר קרה והבהיר לנו שנתניהו הוא לא כיפת הברזל של ישראל אלא הש"ג המתרשל והמנומנם המתלונן שלא משכו בדש מעילו בזמן שחמאס נכנסו בשער, שהופקד תחת אחריותו, וטבחו באזרחי המדינה. אבל הוא לא אשם בכך.

לציבור הזה ברור כי הכוח והיכולת לצאת מהמצב הנוכחי הם רק בעשייה נחושה ועצמאית ובידיו שלו. הציבור הוכיח זאת בהתארגנות של אחים ואחיות לנשק מה-7/10, בפעילות יחידים בשטח, בהתארגנויות האזרחיות אשר החליפו את הממשלה ואת ארגוני המדינה. התארגנויות שנתניהו לפני שנים לעג להן בקריאות: "הם מפחדים".

הכול כבר קרה והבהיר לנו שנתניהו הוא לא כיפת הברזל של ישראל אלא הש"ג המתרשל והמנומנם, המתלונן שלא משכו בדש מעילו כשחמאס נכנסו בשער שתחת אחריותו, וטבחו באזרחי המדינה

לא בכדי נתניהו והציבור שלו כל כך שונאים אותם ועסוקים בהכפשתם.
בסופו של דבר האיום הגדול ביותר מבחינת נתניהו, הוא הרגע שבו רוב הציבור יפסיק לפחד.

גילה לבני זמיר היא חיפאית, יזמית אורבנית-חברתית, יועצת תקשורת ופובליציסטית, כיהנה כמנכ"לית המרכז הישראלי-הדרוזי ויועצת תקשורת בפוליטיקה ארצית ובמוניציפלית. בוגרת התוכנית למנהיגות חברתית במרכז מנדל צפון. בעלת BA בתקשורת, רוח וחברה ובעיצוב תקשורת חזותית מהמרכז האקדמי לעיצוב וחינוך ויצ״ו חיפה. נשואה, אם ל-3 וסבתא ל-5.