החלטת הקואליציה להקפיא את החקיקה שתכשיר את ההשתמטות ההמונית משירות צבאי של החרדים היא לא הכאה על חטא, אלא תמרון פוליטי שקןף – וסימן ברור לכך שהממשלה מתכוננת לבחירות.

ראש הממשלה בנימין נתניהו ושר אוצר בצלאל סמוטריץ' טוענים שהצעת החוק נמשכה מטעמים פרוצדורליים: תקציב המדינה חייב לעבור במהירות כדי להזרים סכומי עתק לביטחון במהלך המלחמה עם איראן. רק מי שנאיבי באופן כרוני יכול לקבל זאת כפשוטו.

מאז עלתה לשלטון בסוף 2022, הקואליציה פעלה מאחורי הקלעים כדי לקיים את הבטחתה למפלגות החרדיות לחוקק חוק שיעגן באופן רשמי את הפטור ההמוני בפועל של גברים חרדים משירות צבאי. המאמץ נמשך גם בזמן שישראל ניהלה את המלחמה הארוכה בתולדותיה, כאשר הצבא מזהיר מפני מחסור הולך וגובר בכוח אדם – ובעוד שישראלים רבים משרתים מאות ימי מילואים בשנה, נתון מדהים שאיכשהו, בטרללת הישראלית, נורמל.

נתניהו וסמוטריץ' טוענים שהצעת החוק נמשכה מטעמים פרוצדורליים: תקציב המדינה חייב לעבור במהירות כדי להזרים סכומי עתק לביטחון במלחמה עם איראן. רק מי שנאיבי באופן כרוני יקבל זאת כפשוטו

בעיני חלק גדול מהציבור, זה פשוט לא מוסרי שמגזר גדול והולך באוכלוסייה יקבל פטור גורף מהחובה הלאומית להגן על המדינה. מהכבוד הזה. מהסיוט הזה. מהסיכון. מהטרחה. מהשתתפות.

כל הסקרים מראים שכשלושה רבעים מהישראלים מתנגדים לפטור גורף לחרדים. עשו את החשבון, ותגלו שבקרב הציבור שאינו חרדי ההתנגדות מתקרבת כמעט לאחדות דעים.

ישראלים שמשרתים במילואים, ששולחים את ילדיהם ליחידות קרביות, ושצפו במלחמה הזו נמשכת שנה אחר שנה, מתקשים להשלים עם מצב שבו עשרות אלפי צעירים בגיל גיוס נשארים מחוץ למערכת.

הטיעון החרדי המרכזי – שתפילה חשובה כמו לחימה ודורשת מסירות מלאה, על חשבון כל עיסוק אחר – נתפס בעיני רבים כעלבון צורם לשכל הישר.

ובכל זאת, במשך יותר משנתיים של מלחמה, המשיכה הקואליציה לחפש דרכים לעגן בחוק בדיוק את ההסדר הזה. כאשר יולי אדלשטיין, יו"ר ועדת החוץ והביטחון לשעבר של הכנסת, לא היה מסוגל לתמוך בעוול הזה, הוא הוחלף בח"כ בועז ביסמוט – שמתגלה כחף לחלוטין מנטיות מעיקות למוסר ולהגינות. בקואליציה הזו, הדבר יקר מפז. בליכוד, זו מקפצה בדוקה לחמישייה הראשונה.

רק עכשיו, כאשר הבחירות מתקרבות, ההצעה חוזרת בשקט למדף.

הסקרים מראים שכשלושה רבעים מהישראלים מתנגדים לפטור גורף לחרדים. הטיעון החרדי המרכזי – שתפילה חשובה כמו לחימה ודורשת מסירות מלאה, על חשבון כל עיסוק אחר – נתפס בעיני רבים כעלבון צורם לשכל הישר

אבל שום דבר במציאות הפוליטית הבסיסית לא השתנה. תלותה של קואליציית נתניהו במפלגות החרדיות נותרה מוחלטת. בלעדיהן הקואליציה מתמוטטת. תלות זו עיצבה מדיניות הרבה מעבר לשאלת השירות הצבאי.

רק השבוע אישרה הממשלה הקצאות חריגות למוסדות חרדיים בהיקף של מיליארדי שקלים – צעד שמהווה בבירור פיצוי שנועד להבטיח שהנהגת החרדים תקבל את קבורתו הזמנית של חוק ההשתמטות מבלי להפיל את הממשלה טרם הזמן שיקבע נתניהו.

הכסף הזה יזרום למוסדות שמחזקים בדיוק את המערכת שבמרכז המחלוקת הלאומית.

רוב מוחלט של בתי הספר החרדיים עדיין מסרבים ללמד בנים בתיכון מקצועות ליבה כמו מתמטיקה, מדעים ואנגלית. שיעור ההשתתפות של גברים חרדים בשוק העבודה נמוך בהרבה מהממוצע הלאומי – סביב 50 אחוז בלבד, וחלק ניכר מזה בעבודות מסובסדות וחסרות תכלית כלכלית במנגנון הדתי. הנהגת הקהילה ממשיכה להגן על מודל כלכלי הנשען במידה רבה על תמיכה ממשלתית תוך עידוד הימנעות מהשתלבות בשוק העבודה הכללי.

התוצאה היא מעין חברה מקבילה – המתקיימת על בסיס המסים והעבודה של כלכלה מודרנית והייטקיסטית, שכוח העבודה שלה נמצא ברובו המוחלט מחוץ לעולם החרדי.

רק השבוע אישרה הממשלה הקצאות חריגות  של מיליארדי שקלים למוסדות חרדיים – פיצוי שנועד להבטיח כי הנהגת החרדים תקבל את קבורתו הזמנית של חוק ההשתמטות מבלי להפיל את הממשלה טרם הזמן

ישראל יכולה לשאת חוסר איזון כזה רק זמן מוגבל – אך שיעורי הילודה החרדיים, המגיעים לכמעט שבעה ילדים למשפחה בממוצע, הופכים את המצב לבלתי נסבל. החרדים כבר מהווים בין חמישית לרבע מבני הנוער במדינה.

חלק הולך וקטן של ישראלים יידרש לשאת בנטל השירות הצבאי, המיסוי והפריון הכלכלי עבור אוכלוסייה הולכת וגדלה, שמשתתפת במידה זעירה בכל אחד משלושת התחומים הללו – ואף מתעקשת שהיא עושה בכך לאחרים טובה.

לאחרונה נפגשתי עם סדרה של רבנים בכירים בקהילה החרדית בניסיון לדון בכך. כולם היו חכמים, מסבירי פנים ומקסימים  – אך לא מצאתי בהם גמישות, גם כאשר לא הסתרתי מהם את הערכתי שהסטטוס קוו מסכן את עצם קיומה של המדינה הישראלית.

הם מבינים היטב שהימין הישראלי יתקשה מאוד לכפות שינוי. זאת משום שמאז 1977, כאשר הימין בראשות הליכוד עלה לראשונה לשלטון, הוא נשען על רוב בכנסת שהיה תלוי במפלגות החרדיות. לעיתים הוביל הליכוד קואליציות מסוג אחר, נכון – אך ה"ניצחון" שאפשר לו להוביל, במסגרת השיטה הפרלמנטרית, היה תלוי לחלוטין בחרדים.

הניסיון לחוקק פטור קבוע מגיוס היה הביטוי הברור ביותר לתלות הזו – משום שאף פוליטיקאי בליכוד אינו עיוור לנזק שזה גורם למפלגה. פשוט לא הייתה להם ברירה אלא להיענות, משום שבית המשפט העליון קבע כי בהיעדר חוק רשמי הפטורים חייבים להסתיים.

הניסיון לחוקק פטור קבוע היה ביטוי ברור לתלות בחרדים – אף פוליטיקאי בליכוד לא עיוור לנזק שזה גורם למפלגה. אבל לא הייתה להם ברירה, כי ביהמ"ש העליון קבע שבהיעדר חוק רשמי, הפטורים חייבים להסתיים

אלא שההקשר הנוכחי – כאשר כל כך הרבה ישראלים סובלים ממלחמות השנים האחרונות – הפך את המחיר הפוליטי לגבוה מדי, ולכן נדרשת דחייה מתוחכמת. אבל הסוגיה לא תיעלם, ואם הקואליציה הליכודית-דתית תנצח בבחירות הקרובות, החוק יחזור.

לכן יש לראות את הקפאת החוק בהקשר הנכון. ככל שהבחירות מתקרבות, הממשלה מעדיפה שהפגיעה הזו בהגינות הבסיסית תיעלם מן העין. התקווה היא שהבוחרים יתמקדו בנושאים אחרים וישכחו את הכעס. הפוליטיקה הישראלית נשענה פעמים רבות על זיכרון ציבורי קצר – אך את הפרק המביש הזה אסור לשכוח.

תומכי הקואליציה יטענו שפשרות כאלה הן בלתי נמנעות. אלו מילים בלבד. קואליציה של הימין והדתיים לעולם לא תוכל לגייס את החרדים, לכפות לימודי ליבה, או לשים סוף לזרם האינסופי של כספי המדינה – כולל מלגות במקום שכר לימוד לתלמידי ישיבות – באופן שישנה את מבנה התמריצים ויציל את המפעל הציוני.

יש שיטענו שגם המרכז-שמאל היה משחד את החרדים ונותן להם כל מה שיבקשו, אילו רק הייתה לו האפשרות – ואלה שקרים. הסוגיה הזו מגיעה לשיא – הרצון הפוליטי (וההיגיון) לשינוי קיים, והוא עוצמתי. ובכל מקרה, החרדים מעולם לא העניקו את השלטון למחנה השמאל-מרכז  ולעולם לא יעשו זאת; ההיסטוריה הפוליטית של ישראל, בסוגיה הזו, מוצגת לעיתים באופן מטעה.

המצב אכזרי ופשוט: הקואליציה הליכודית-דתית תהפוך את ישראל למדינה ענייה ונחשלת שהיא מאוד שומרת מצוות. זה הכיוון, והשאלה אם להמשיך בו היא הבחירה שעומדת בפנינו.

ההקשר הנוכחי – כשרבים כל כך סובלים מהמלחמות האחרונות – הפך את המחיר הפוליטי לגבוה מדי, ולכן נדרשת דחייה מתוחכמת. אבל הסוגיה לא תיעלם, ואם הקואליציה הזו תנצח בבחירות, החוק יחזור

האם יש גבול למה שניתן לשאת? האם נתניהו יכול לשטות במספיק אנשים בזמן הנכון? הבחירות הקרובות יספקו את התשובה. אנחנו על סף טרגדיה קלאסית ממש – יוונית או שייקספיריינית, זה כבר תלוי במתבונן.

דן פרי שירת כעורך ראשי של סוכנות איי-פי במזה"ת (מבסיסו בקהיר) לאחר תפקידים דומים באירופה, אפריקה והאיים הקריביים. שימש כיו"ר התאחדות עתונאי החוץ בישראל. איש היי טק ויזמות בעבר ובהווה. עקבו אחריו ב: https://danperry.substack.com