בימים אלו, הבית הישראלי עומד למבחן חוסן בלתי פוסק. עבור הורים לילדים עם הפרעת קשב (ADHD), רגעי האזעקה הכניסה למרחב המוגן הם אתגר כפול.

כדי לסייע לילד ביעילות, עלינו להבין תחילה את הבסיס הנוירולוגי: הפרעת קשב אינה הפרעה רגשית במהותה, אלא הפרעה ביצועית. הקושי של הילד אינו נובע מ"חוסר רצון" לשתף פעולה או מבעיה התנהגותית גרידא, אלא מקושי אורגני של המוח לנהל גירויים, לתעדף משימות בזמן אמת ולהפעיל תפקודים ניהוליים במעבר חד משגרה לחירום.

ההורים הם המפתח המרכזי להצלחת הילד. הורה שמבין את השפה התפקודית של ADHD ויודע "לתווך" את המציאות לילד, הוא זה שיוביל אותו לחוסן ולהצלחה.

כדי לסייע לילד ביעילות, יש להבין את הבסיס הנוירולוגי: הפרעת קשב אינה הפרעה רגשית במהותה, אלא ביצועית. הקושי של הילד לא נובע מ"חוסר רצון" לשתף פעולה או מבעיה התנהגותית, אלא מקושי אורגני של המוח

חשוב לזכור: הטיפול התרופתי הוא כלי עזר חשוב, אך הוא אינו חזות הכול. ללא הקניית כלים מבוססי תפקודים ניהוליים ואסטרטגיות אופרטיביות, הילד יתקשה להתקדם ולווסת את עצמו באופן עצמאי.

מהו מודל סחמ"ה?

מודל סחמ"ה הוא פרוטוקול פעולה ביצועי המבוסס על "פיגומים חיצוניים". הוא נועד להחליף את הניהול העצמי שקורס תחת סטרס, על ידי הנגשת רצף פעולות ברורות שמפעילות את האונה המצחית במוח ומחזירות את השליטה לידי הילד וההורה.

שלבי המודל לוויסות ותפקוד

ס

ספירה לאחור בקול רם: מרגע הישמע האזעקה, התחילו לספור לאחור (למשל מ-60 או מ-90, בהתאם לזמן ההתגוננות באזורכם). הספירה הקצבית מפעילה את האונה המצחית ואת יכולת "זיכרון העבודה". היא מאלצת את המוח להתמקד בגירוי שמיעתי אחד וצפוי, ובכך "משתיקה" את רעשי הרקע והבהלה. כשהילד שומע את הספירה, זמן התגובה שלו משתפר והוא מצליח להתארגן במרחב בצורה יעילה יותר.

הספירה הקצבית מפעילה את האונה המצחית ומאלצת את המוח להתמקד בגירוי שמיעתי אחד וצפוי, ובכך "משתיקה" את רעשי הרקע והבהלה. כשהילד שומע את הספירה, זמן התגובה שלו משתפר

ח

חלוקת תפקידים אקטיבית: אל תאפשרו לילד להיות פסיבי בתוך האירוע. תנו לו תפקיד קונקרטי המפעיל את התפקוד הניהולי של "ייזום" ו"תכנון". למשל: "אתה אחראי לוודא שכל בני הבית נועלים נעליים", או "התפקיד שלך הוא להכניס את בקבוק המים לממ"ד". תפקיד הופך את הילד מ"קורבן" של הסיטואציה ל"מנהל האירוע". תחושת המסוגלות והאחריות מפחיתה באופן מיידי את רמת החרדה הביצועית ומעלה את הביטחון העצמי.

מ

משימות נשימה (מודל 4-4-4): ברגע הכניסה למרחב המוגן, בצעו תרגיל נשימה המנטרל את ה"אמיגדלה" (מרכז הפחד במוח). עוצמים עיניים, שואפים אוויר במשך 4 שניות, מחזיקים 4 שניות ונושפים לאט במשך 4 שניות. חזרו על כך 4 פעמים. המבנה הקבוע והחזרתיות מעניקים למוח הקשבי את הסדר שהוא זקוק לו כדי להחזיר את השליטה למערכת העצבים.

ה

המים הקרים: שימוש בגירוי פיזי עוצמתי הוא כלי "מאתחל" למערכת הסטרס. תנו לילד להחזיק כוס זכוכית עם מים קרים מאוד. תחושת הקור בכפות הידיים שולחת פקודת הרגעה מהירה למוח. בקשו מהילד לשתות בלגימות קטנות ואיטיות, ברצף, מבלי לעצור לנשום באמצע. הפעולה הפיזיולוגית הזו כופה על הגוף להוריד את קצב הלב ומפסיקה את תגובת ה"הילחם או ברח".

תפקיד כמו להכניס את בקבוק המים לממ"ד, הופך את הילד מ"קורבן" של הסיטואציה ל"מנהל האירוע". תחושת המסוגלות והאחריות מפחיתה באופן מיידי את רמת החרדה הביצועית ומעלה את הביטחון העצמי

לסיכום,

הילדים שלכם אינם "בעייתיים", הם פשוט זקוקים למערכת הפעלה ברורה ברגעי קצה. מפתח ההצלחה טמון בהתערבות רב-מערכתית המשלבת הבנה נוירולוגית, ליווי הורי וכלים מעשיים. תמיד מומלץ להתייעץ עם גורמי מקצוע בעלי הכשרה אקדמית בתחום, שידעו להתאים את המענה לצרכים הייחודיים של הילד. הדרכה נכונה במישור הביצועי תהפוך את הסערה הפנימית למנוע לצמיחה ולחוסן אדיר לאורך שנים.

יותם ויסקופ הוא מומחה בחינוך המיוחד - הפרעות התנהגות, מטפל CBT מוסמך ומרצה במכללה האקדמית לחינוך ע"ש קיי בבאר שבע.