ישבתי בשבועות האחרונים בדיוני הוועדה למיזמים ציבוריים בכנסת. האוויר היה סמיך מיוהרה.

מצד אחד, אנשי משרד האוצר ושלוחיו של שר האוצר, חמושים בגרפים ומצגות שנוסחו בחדרים הסגורים של פורום קהלת. מהצד השני – המציאות.

רפתנים עם ידיים מיובלות, אנשים שקמים בארבע לפנות בוקר כדי להבטיח שלילד שלכם יהיה חלב במקרר, שראו איך מנסים לחסל להם את מפעל החיים בהינף קולמוס של "רפורמה".

אנשי משרד האוצר ושלוחי שר האוצר, עם גרפים ומצגות מבית פורום קהלת – מול המציאות. רפתנים עם ידיים מיובלות, שקמים לפנות בוקר כדי להבטיח שלילדכם יהיה חלב, ראו איך מנסים לחסל את מפעל חייהם

אבל אז קרה דבר מעניין. משהו שקהלת, ביהירותם האקדמית, לא חזו. הקולות הכי חריפים נגד הניסיון להפקיר את הייצור המקומי לא הגיעו רק מספסלי האופוזיציה. הם הגיעו מלב לבו של הליכוד.

כשחבר הכנסת ששון גואטה אמר בשידור חי ש"פורום קהלת הביא חורבן למדינה", וכשחבר הכנסת דוד ביטן חשף איך "הליברלים בליכוד" הם בסך הכול זרוע ביצועית של קבוצה אידיאולוגית זרה שמנסה להנדס לנו את הכלכלה – אנחנו מבינים שמשהו עמוק השתנה. זה לא שהליכוד "חזר לעצמו" – הדרך לשם עוד ארוכה – אבל הוא סוף סוף התעורר והבין שגנבו לו את הבית.

במשך שנים קהלת פעלו כסוס טרויאני בתוך המערכת הפוליטית. הם הכניסו "שפוטים" לרשימות, ניסחו חוקים דורסניים והסבירו לנו שסולידריות היא מילה גסה. רפורמת החלב הייתה אמורה להיות עוד וי ביומן שלהם, לצד רפורמת התקשורת וחיסול היועמ"שית, וזה רק במושב הנוכחי.

ברפורמת החלב הם לא ספרו את הרפתנים, הם לא ספרו את הפריפריה, והם בטח לא ספרו את זכויות העובדים – אבל לראשונה נתקלו בהתנגדות חריפה וקולנית ממה שכבר חשבו שהוא ביתם.

ברפורמת החלב – פורום קהלת לא ספרו את הרפתנים, לא ספרו את הפריפריה, ובטח לא ספרו את זכויות העובדים – אבל לראשונה הם נתקלו בהתנגדות חריפה וקולנית ממה שחשבו כי הוא ביתם, לב לבו של הליכוד

ההתקפלות של שר האוצר בצלאל סמוטריץ' בפני ח"כים מהליכוד כמו ששון גואטה, דוד ביטן ומשה פסל, ופיצול הרפורמה מחוק ההסדרים, הם הוכחה שהמחאה הציבורית חלחלה עמוק.

גם במעוזי הימין מבינים היום שהשוק החופשי של קהלת הוא בעצם שוק של עבדים, שבו הביטחון התזונתי והחברתי שלנו מוקרב על מזבח של תיאוריות כלכליות קרות – שלא רלוונטיות לסיפור הישראלי.

אבל האזהרה הזו חייבת להדהד הלאה. בעוד הליכוד מתחיל להקיא מתוכו את ההשפעה של קהלת, אנחנו רואים את הניסיונות שלהם להשתחל לרשימות החדשות שמתגבשות – אצל נפתלי בנט, גדי איזנקוט או יועז הנדל.

הציבור הישראלי חייב לומר בבירור: מי שחבר לקהלת, מי שמאמין בפירוק מדינת הרווחה ובריסוק העבודה המאורגנת – אין לו מקום בהנהגה שתתקן את המדינה אחרי המלחמה.

כשהרפתנים עצרו את אספקת החלב, הם לא נלחמו רק על המחיר לליטר – הם נלחמו על הזכות לחיות בכבוד בארץ הזו. הניצחון הזה הוא תזכורת לכל מי שיושב במשרד האוצר: הכלכלה נועדה לשרת את האנשים, לא להיפך.

המעוז החברתי בליכוד אולי התעורר מאוחר, אבל הוא התעורר בזמן כדי למנוע אסון.

גם במעוזי הימין מבינים היום שהשוק החופשי של קהלת הוא בעצם שוק של עבדים, שבו הביטחון התזונתי והחברתי שלנו מוקרב על מזבח של תיאוריות כלכליות קרות – שלא רלוונטיות לסיפור הישראלי

עכשיו התפקיד שלנו הוא לוודא שהרוח הזו – של צדק חברתי וסולידריות ישראלית – תהיה המצפן של הממשלה הבאה. לא מצגות של לוביסטים, אלא הצרכים של האדם העובד.

איתמר אביטן הוא יו"ר סיעת "הבית החברתי" בהסתדרות וממייסדי ועד העובדים של חברת פלאפון.