1
ביום שישי האחרון של פברואר היה נעים באילת כמו שהעיר הזו יודעת להיות בחורף. השמש הייתה חמימה, מי ים סוף היו קרירים, הרי המדבר האדימו בשקיעה והמסעדות התמלאו לעת ערב. הטיילת המתה מבלים, אומנם לא כמו בקיץ – אבל זה בדיוק היתרון של אילת בתקופה הזו של השנה.
ענני המלחמה אומנם כבר עמדו באוויר, אבל בישראל כמו בישראל: עד שהעננים לא הופכים לגשם של טילים – שגרה.
בשעת לפני־הצוהריים של יום שישי ביקשתי לראות איך נראית השגרה החדשה של מה שפעם היה שדה התעופה העירוני של אילת, השדה הישן והסימפטי על שם יעקב הוזמן שהוקם עוד בתקופת המנדט הבריטי ושכן בתווך בין אזור המלונות לעיר עצמה.
מאז שהשדות הקטנים באילת ובשדה דב נסגרו, אילת הרבה פחות נגישה לישראלים וישראל הרבה פחות נגישה לאילתים
הרים של ציפיות נערמו לקראת סגירת השדה ב־2019. הרי לא בכל יום עיר זוכה ב־700 דונם פנויים לחלוטין, ממש מהניילונים, שממוקמים בטבורה. דובר על כך שהשדה בעל מסלולי ההמראה הארוכים חצץ בין שני חלקי אילת, ועכשיו הכל ישתנה. ממש גרסה דרומית של העיר שחוברה לה יחדיו.
על רוב השטח ייבנו במהלך הזמן יחידות דיור, אבל 150 דונם הוחלט להקצות לפארק: "פארק הטרמינל", ברוח דוגמאות מוצלחות מהעולם – למשל טמפלהוף בברלין – של שדות תעופה עירוניים שהפכו למרחבים ציבוריים ירוקים.
פארק הטרמינל השומם באילת, פברואר 2026 (צילום: אביב לביא)
שבע שנים אחרי, מתעורר החשש שבאילת הפלא הזה פשוט לא קורה. כבר בחורף אשתקד, כשביקרתי בעיר, הפארק עשה קולות של פיל לבן, אבל אפשר היה לקוות שהזמן יעשה את שלו. בכל זאת, מלחמה. שנה חלפה, סבבי מלחמה באו והלכו, אילת התמלאה במבקרים אבל הפארק אפילו שומם יותר מאשר בשנה שעברה.
בשיטוט בפארק הטרמינל התחושה היא של סיור בתפאורה נטושה של סרט. אין ספק שהמתכננים, "דרמן ורבקל אדריכלות", השקיעו מחשבה רבה בעיצוב ותכנון הפארק. יש בו מתחמים מגוננים חינניים עם צמחייה המותאמת לאקלים האילתי התובעני ומעין טיילת הליכה עם הצללה מלאכותית.
נעשה גם ניסיון לשמר את העובדה שפעם היה כאן שדה תעופה, בין השאר באמצעות השארת מבנה הטרמינל.
אילתים יודעי דבר ממשיכים לטעון באוזניי שצריך לתת לזה עוד זמן. שיש עוד מהלכים בקנה – בין השאר מתוכננים שוק טרמינל וגלגל ענק, שזו לא העונה החזקה של אילת, וכמובן – מלחמה. הלוואי והם צודקים
התחושה סוריאליסטית במיוחד באגף ה"אטרקציות": ביתני אוכל נעולים, קופות נטושות, במתחם המכוניות המתנגשות אמא בודדה משגיחה על פעוט שמנסה לסובב את ההגה. הקרוסלות דוממות, ושלט גדול שנפרס עם המסר "מחזירים אותם הביתה עכשיו!" רק מחדד את התחושה שהזמן קפא כאן. רק הרמקולים עובדים במלוא המרץ, עם מוזיקה שבוקעת מאי שם, פסקול לסרט בלי שחקנים.
אילתים יודעי דבר ממשיכים לטעון באוזניי שצריך לתת לזה עוד זמן. שיש עוד מהלכים בקנה – בין השאר מתוכננים שוק טרמינל וגלגל ענק, שזו לא העונה החזקה של אילת, וכמובן – מלחמה. הלוואי והם צודקים, מי ייתן והפארק הזה עוד יעשה חייל.
![מתחם "האטרקציות" בפארק הטרמינל השומם באילת, פברואר 2026](https://static.zman.co.il/www/uploads/2026/03/20260227_124731-1024x640.jpg "מתחם "האטרקציות" בפארק הטרמינל השומם באילת, פברואר 2026")
רק שבינתיים זה לא קורה, ועם כל יום שעובר יש עוד סיבה להתחרט על סגירת שדה התעופה הישן. מאז שהשדות הקטנים באילת ובשדה דב נסגרו, אילת הרבה פחות נגישה לישראלים וישראל הרבה פחות נגישה לאילתים.
גם הפעם חוויתי את זה: ההגעה בטיסה מנתב"ג לרמון המנותק והמרוחק הייתה מייגעת, מסורבלת ויקרה. עד כדי כך מסורבלת ויקרה, שהבטחתי לעצמי שיותר לא אגיע לאילת בטיסה. ואז המלחמה פרצה, הטיסה שלי בחזרה למרכז בוטלה, ואת הדרך הביתה עשיתי באוטובוס של "אגד".
זו לא הייתה חוויה אנינה – בדרך ילדים משחקים במשחקי מחשב צרחניים בלי אוזניות ובסוף מגיעים למבנה המופרך והדוחה בתולדות האדריכלות המודרנית, הלוא היא התחנה המרכזית בתל אביב – אבל בהחלט סבירה, יעילה, ובמבחן זמן ההגעה מדלת לדלת די דומה לטיסה.
באשר לאילת, לפחות נכון לעת הזאת, מדובר בהחמצה כפולה. העיר, על תושביה ועל המבקרים בה, הפסידה שדה תעופה נגיש ונוח, ולא הרוויחה שום דבר אחר
הזמנת המקום באפליקציה של אגד נוחה מאוד (וגם האפשרות לבטל את ההזמנה בלי שום חיוב), והמחיר – 74 שקלים – הוא בערך שליש ממחיר הטיסה.
שבע שנים אחרי, אפשר להתחיל לסכם: הסגירה של שדות התעופה הקטנים סגרה גם את הקשר הבלתי אמצעי, הזמין והנגיש בין אילת למרכז הארץ. בכל הנוגע לשדה דב, התועלת – רובע עם עשרות אלפי יחידות דיור באחד המיקומים הנחשקים בארץ – תצדיק כנראה את העלות.
באשר לאילת, לפחות נכון לעת הזאת, מדובר בהחמצה כפולה. העיר, על תושביה ועל המבקרים בה, הפסידה שדה תעופה נגיש ונוח, ולא הרוויחה שום דבר אחר.
2
בשעת בוקר מאוחרת של יום שני תחנת "יהודית" של הרכבת הקלה בגוש דן הייתה שקטה להפליא. קומץ מזרונים ריקים היו פזורים במפלס העליון שבו ממוקם המרחב המוגן רחב הידיים. בקומת הרציפים היו עוד כמה מזרונים נטושים. מנקה משועמם קרצף את הריצפה באמצעות מכונה. שני עובדי הרכבת הקלה השגיחו על החלל הגדול שדבר לא קרה בו.
העובדים היו מאירי פנים, הסבירו לי – כאילו שלא ידעתי – שהרכבת לא עוברת בתחנה הזו, כמו בשאר התחנות התת־קרקעיות של תל אביב. שאלתי כמה אנשים ישנים בתחנה בלילה, להפתעתי הייתה להם תשובה מדויקת: "17. אנחנו סופרים ורושמים כדי שיהיה לנו מעקב". שאלתי איפה כולם עכשיו? "הלכו לעבודה".
בתחנת אלנבי פני הדברים היו דומים. כאן נוספו לרשימת בעלי התפקידים חסרי המעש שתי חיילות מפיקוד העורף, אולי חובשות, שכנראה צוו לאייש את התחנה למקרה הצורך והעבירו את הזמן כשהן שקועות בטלפון. באלנבי ספרתי מעט יותר מזרונים – בערך 25 בשני המפלסים. אחד מהם היה תפוס על ידי מי שנראתה כמו חסרת בית. היא בוודאי תשמח להמשיך לישון כאן גם בימי שגרה.
אחרי שלושה שבועות של השבתה שערורייתית, ביום שני יצא לדרך מתווה ההפעלה החדש של הרכבת הקלה, שאינו כולל את התחנות התת־קרקעיות
אחרי שלושה שבועות של השבתה שערורייתית, ביום שני יצא לדרך מתווה ההפעלה החדש של הרכבת הקלה, שאינו כולל את התחנות התת־קרקעיות. אפשר לנסוע בין פתח תקווה לתחנת שנקר ברמת גן ובין בת ים לתחנת אליפלט על גבול יפו־תל אביב. עבור רובם המכריע של הנוסעים זה חסר ערך: הרי רוב התנועה ברכבת הקלה, בארץ כמו בעולם, היא מפאתי המטרופולין אל לב העיר.
אחרי ביקור בשתי התחנות השוממות, ההחלטה להימנע מהפעלת הרכבת בטיעון שהתחנות משמשות מקלט המוני נראית מופרכת ותלושה מהמציאות אפילו יותר.
כל כך הרבה דברים לא מובנים בסיפור הזה: לא ברור למה אי אפשר להפעיל במשך היום תחנת רכבת רק בגלל שבלילה ישנים בה קומץ אנשים; ואם מסיבה עלומה כלשהי באמת אי אפשר גם וגם, לא ברור למה במקום למצוא פתרון לינה לחסרי המקלט מעדיפים להשבית כלי תחבורה יעיל שאמור לשרת רבבות.
העובדים בתחנות תל אביב סיפרו שלמיטב ידיעתם בתחנות רמת גן/בני ברק ישנים יותר אנשים – משהו כמו 100, 150 בתחנה. אפשר להסיע את הרכבת בין 08:00 בבוקר ל־20:00 בערב ואפשר להציע לכולם מקום לינה מרווח במקלט של כיכר אתרים.
אפשר ואפשר, אבל נראה ששרת התחבורה, פיקוד העורף וכל הגורמים הרלוונטיים החליטו לנטוש את נוסעי התחבורה הציבורית בישראל במלחמה הזו.
נראה ששרת התחבורה, פיקוד העורף וכל הגורמים הרלוונטיים החליטו לנטוש את נוסעי התחבורה הציבורית בישראל במלחמה הזו
רבות מדובר על הכשל של מערכת החינוך שלא הגיעה מוכנה – מערכת התחבורה הציבורית נותנת פייט יפה במרוץ לתואר הכישלון המהדהד של "שאגת הארי".
3
בחודש מאי 21', בעיצומו של מבצע "שומר חומות", פנו אליי תושבים שגרים בסמיכות לכיכר אתרים בתל אביב. מתחת לכיכר, אמרו, יש מקלט ציבורי ענק שיכול להכיל אלפי אנשים. מכיוון שאין לנו בבית ממ"ד או מקלט, ניסינו להגיע אליו בזמן אזעקות. אולי תנסה גם אתה?
המקלט בכיכר אתרים בתל אביב, מרץ 2026 (צילום: מתוך עמוד הפייסבוק של מטה המאבק למען כיכר אתרים)
ניסיתי. הגעתי לכיכר אתרים, נכנסתי מהפתח שפעם הוביל לקולנוע "שחף", וזה מה שכתבתי אז:
"בתחתית גרם המדרגות, משני צידיו, יש פתחים. שניהם מכוסים ביריעות כחולות. כשמסיטים את היריעות מתגלה רשת ברזל. הכניסה חסומה. מאחורי סבכת הברזל שורר חושך מוחלט. בהדרגה העיניים מתרגלות לעלטה ומפענחות את התמונה: מדרגות שיורדות לעבר דלתות פלדה גדולות, מוגפות – הכניסה למקלט.
"החלק המלבב בתפאורה הן ערמות האשפה שמכסות כל סנטימטר ברצפת הבטון. כשאני מדליק את הפנס של הטלפון הנייד, נשמעת אוושה. מישהו זז בעלטה. עושה רושם שהמזבלה המאולתרת הזו משמשת בית לבעל חיים כלשהו. נשאר רק לנחש לאיזו משפחה הוא משתייך".
התגובה שקיבלתי אז מהעירייה הייתה מופת של הקטנת ראש והתחמקות מאחריות. חמש שנים אחרי, כיכר אתרים נמצאת במקום אחר וגם היחס של עיריית תל אביב־יפו אליה עבר תפנית משמעותית.
השבוע קיבלתי מחברי מטה המאבק למען כיכר אתרים תיעוד עדכני: מקלט עצום, פתוח לרווחה, נקי למופת, מאובזר בכיסאות ובשירותים מבהיקים
השבוע קיבלתי מחברי מטה המאבק למען כיכר אתרים תיעוד עדכני: מקלט עצום, פתוח לרווחה, נקי למופת, מאובזר בכיסאות ובשירותים מבהיקים, עומד לרשות תושבי האזור ובאי החוף. מי אמר שמצבנו לא משתפר ממלחמה למלחמה?
4
השבוע, במהלך סיור בנחל סעדיה בחיפה, נתקלתי במושב מיוחד בנקודה קסומה ושלווה על שפת המים. מתברר שמי שהתקינו אותו – מארבעה צמיגים משומשים ופסולת בניין – הם חבריו של גור קהתי, חובש גולני שנהרג בלבנון במהלך הסיור השנוי במחלוקת שאורגן לארכיאולוג זאב ארליך (שנהרג גם הוא).
בטרם התגייס עשה גור שנת שירות בחברה להגנת הטבע והתאהב בנחל סעדיה. אריק דרובוט, פעיל שמוביל את המאבק על הנחל, מספר שקהתי היה מגיע מדי שבוע לנחל, מנקה, מטפח את הצמחייה וממגר מינים פולשים.
לבקשת המשפחה אין אזכור של גור על המושב. מי שיודע יודע. מי שלא יודע, מוזמן פשוט לשבת וליהנות מיופי הטבע שקהתי דאג כל כך לשמור עליו; וגם להתפוצץ מזעם ותסכול על הנסיבות השערורייתיות והמופקרות שבהן עלם כזה, שהיה יכול לעשות עוד כל כך הרבה דברים טובים בעולם, קיפד את חייו הצעירים.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנו