בס"ד

יש רגעים שבהם חברה שלמה מאבדת משהו עמוק יותר מאשר ויכוח פוליטי. היא מאבדת את היכולת לשיפוט ענייני. מישהו אומר משהו – ומייד השאלה הראשונה איננה: האם זה נכון? אלא: מאיזה צד הוא?

אם הוא "מהמחנה שלנו" – ברור שהוא דובר אמת. אם הוא "מהצד השני" – מייד עולה החשד: אג'נדה, פוליטיקה, אינטרס, מניפולציה. ככה אנחנו סוגרים לעצמנו את האוזניים עוד לפני ששמענו.

וזה בדיוק מה שקרה במקרה של שושנה סטרוק ז"ל. נערה צעירה קמה וסיפרה על פגיעות מיניות ותיארה דברים קשים כל-כך, עד שקשה לקרוא אותם בלי שהקרביים מתהפכים. בהמשך נמסר כי הפרקליטות עדכנה שנעשה בירור ולהבנתם אמה של שושנה, אורית סטרוק, אינה מעורבת.

נערה צעירה קמה וסיפרה על פגיעות מיניות ותיארה דברים כה קשים, עד שקשה לקרוא אותם בלי שהקרביים מתהפכים. בהמשך נמסר כי הפרקליטות עדכנה שנעשה בירור, ולהבנתם אמה של שושנה, אורית סטרוק, אינה מעורבת

ואז אלו שלכאורה בצד אחד של המפה לא מאמינים לפרקליטות, ואלה שבצד השני טוענים שהכול היה רדיפה מכוונת.

אבל הדיון חייב להעמיק לשאלה רחבה מאוד. האם אכן יש פגיעות כאלה? גם אם נלך לפי עמדת אלו שחושבים ששושנה ז"ל סבלה ממצב נפשי מורכב והם לא רוצים לתת אמון בדבריה. מה עם כל העדויות האחרות שצצות?

"פגיעות טקסיות ורשתות פגיעה מינית מאורגנות הן תופעה קיימת ומוכרת ברחבי העולם, וגם בישראל, הדורשת התייחסות מוסדית, טיפולית ומשפטית דחופה ומעמיקה.

כאיגוד מקצועי המאגד נשות ואנשי טיפול, הצטבר בידינו ידע קליני רב המעיד על קיום התופעה. לאורך השנים אנו נתקלות בעדויות בלתי תלויות של מטופלים ומטופלות, ללא היכרות מוקדמת, המדווחות על דפוסי פגיעה בעלי מאפיינים זהים. עדויות אלו חושפות מציאות קשה של רשתות פגיעה מאורגנות…"

זה מסמך שהוציאו בחודש האחרון ארגון היפ"ם, ארגון המתמחה באבחון טיפול ומניעה של פגיעות בחברה הישראלית, ואליהם הצטרפו איגוד מרכזי הסיוע לנפגעי ונפגעות פגיעה מינית.

יש עדויות שחוזרות על עצמן. עדויות על פגיעות מיניות מרובות משתתפים.

הדיון חייב להעמיק לשאלה רחבה מאוד. האם אכן יש פגיעות כאלה? גם אם נלך לפי עמדת אלו שחושבים ששושנה ז"ל סבלה ממצב נפשי מורכב והם לא רוצים לתת אמון בדבריה. מה עם כל העדויות האחרות שצצות?

כשלימדתי בניסן נתיב הייתה לי סטודנטית מוכשרת מאוד, חריפה, שחקנית מצוינת, ט.מ., שנחשפה בשמה טס מאיר. אני זוכרת שעבדנו על חומר מסוים, ומדברים שהיא כתבה, בתור מי שמלווה נפגעי ונפגעות פגיעות מיניות בהליכי צדק מאחה ובעבר גם ייצגתי כסניגורית צבאית פוגעים מינית – הייתה לי תחושה שאולי היא עברה פגיעה  מורכבת. אגיד בזהירות שלעיתים אפשר לזהות נוכח אמירות מסוימות, התנהלות מסוימת – סימנים לפגיעה. הייתה לי תחושה כזו לגביה.

כמה שנים אחרי היא חשפה תיאורים מחרידים של פגיעות מיניות רבות משתתפים כשהייתה ילדה חרדית.

אולי העצמאות הגדולה של הילדים החרדים הופכת אותם פגיעים יותר מאחרים. הם הולכים לעיתים לבדם לגן, מלווים את אחיהם הקטנים. הם נמצאים במרחב הציבורי וזה הופך אותם חשופים יותר.

טס מאיר תיארה איך לקחו אותה בדרך לגן, ממש חטפו אותה מהרחוב, ואיך שוב ושב פגעו בה. היא לא ידעה מה לעשות. היא הייתה ילדה קטנה.

בשנת 2011 הייתה בנחלאות פרשה גדולה שנחשפה. דובר שם על עדויות קשות של פגיעה בילדים. נערכה חקירה, הורים ניסו לברר אם ילדים נפגעו והיו ילדים שבדו סיפור, אבל היו גם עדויות אמת.

שני אנשים נתפסו. החשוד הראשון, בנימין סץ, הורשע בביצוע מעשי סדום ובמעשים מגונים בילדים ונידון ל־15 שנות מאסר. החשוד השני, זלמן כהן, הורשע לימים בביצוע מעשים מגונים במספר רב של ילדים בני פחות מעשר, ונידון למאסר של שש שנים וחצי. שני חשודים נוספים ואחד, בן ציון פרי־משלנו, שנחשד בביצוע עבירות מין חמורות, זוכה מחמת הספק – בשל חשש השופטים שחקירת הילדים "זוהמה" על ידי ההורים.

הפרשה הזו של פגיעה בעשרות רבות של ילדים טלטלה את החברה.

כמי שמלווה נפגעי פגיעות מיניות בהליכי צדק מאחה – הייתה לי תחושה שאולי היא עברה פגיעה  מורכבת. כמה שנים אחרי היא חשפה תיאורים מחרידים של פגיעות מיניות רבות משתתפים כשהייתה ילדה חרדית

בשנת 2015 פנה למשטרת ישראל ד"ר פורטונטו בן-הראש, מומחה לפסיכיאטריה של הילד והמתבגר וראש המחלקה לנוער וילדים נפגעי פוסט טראומה בהדסה ירושלים, וביקש להקים מערך ממלכתי מאורגן ומוסדר כדי לחקור את החשש הכבד שלו שיש רשת פדופילית של פוגעים שפועל בישראל.

הוא והעמיתים שלו נתקלו בשורת עדויות שחזרו על עצמן, פגיעות משונות, מפחידות. עוד עדות ועוד אחת. הם לא ידעו לתת הסבר לתיאורים האיומים שחזרו מילדים ממקומות שונים, שלא מכירים זה את זה ומתארים דברים דומים.

הם תיארו קבוצות גדולות של פוגעים, עוטי מסכות (להסתרת הזהות) ומצלמות שהיו וצילמו.

בשנת 2020 הכריז ניצב גדי סיסו שיקים מערך כזה, צפנת פענח, כי הבין שחייבים למקד את המבט בדבר שאף אחד מאיתנו לא היה רוצה להכיר בו – שאולי פועלת כאן בישראל רשת פדופיליה.

יכול להיות שהמונח טקסיות מבלבל חלק מהאנשים. אולי זה גם נועד לבלבל את הילדים. אני לא יודעת אם אלו פגיעות טקסיות כחלק מטקס אמיתי פולחני מזעזע או שמשתמשים בתירוץ של טקס כדי להסתיר פגיעה.

כך או כך יש יותר מדי עדויות של ילדים ונוער שמתארים קבוצה גדולה של אנשים פוגעים ואי אפשר להתעלם מזה. אסור. אסור. זו שפיכת דמים.

זה בכלל לא עניין פוליטי. זה לא עניין של ימין ושמאל. יש ילדים אמיתיים שנפגעים.

ד"ר בן-הראש ועמיתיו נתקלו בשורת עדויות שחזרו על עצמן, פגיעות משונות, מפחידות. הם לא ידעו לתת הסבר לתיאורים האיומים שחזרו מילדים ממקומות שונים, שלא מכירים זה את זה ומתארים דברים דומים

היפ"ם הציגו דרישה של הקמת יחידת חקירה בלתי תלויה עם הכשרות מקצועיות מותאמות, כדי שתהיה הבנה של מנגנוני הדיסוציאציה וההסתרה הייחודיים לפגיעות כאלו. זאת משום שמול הילדים מופעלות שיטות אכזריות של ניתוקי תודעה באופנים מסוימים, כך שאצל חלקם גם התפתחו הפרעות נפשיות שהקשו אחר כך על היכולת לתת אמון בתיאור קוהרנטי ומסודר ובוודאי בגביית עדות.

זו הטרגדיה – הילדים נפגעים, משתמשים נגדם בשיטות שפוגעות ביכולת שלהם לשחזר מה קרה ואז גם לא מאמינים להם כי הם סובלים מפגיעה. מעגל איום וציני.

ארגון "בית דינה" (מרחב תמיכה והחלמה לנפגעי פגיעות מיניות) שמובילות הרבנית ד"ר כרמית פינטוך ונעמה פלסר כדי לתת מקום לקולן של הנפגעות – יצאו גם הן בקריאה שמאשרת פגיעות קבוצתיות טקסיות בהסתמך על עדויות שהגיעו אליהן.

יותר מארבעים עדויות קשות מנשוא.

הרב יעקב מדן יצא גם הוא בקריאה להציל את הילדים אחרי עדויות שהגיעו אליו.

*  *  *

בימים אלה אנו מתכנסים לשולחן ליל הסדר. ילדה אחת שנעלמה לפני שנתיים, ב-24.2.24. היימנוט קסאו, לא תנכח בו. בבתים סמוכים למרכז הקליטה ברחוב צה"ל 9, הרחוב המרכזי של שכונת מאור חיים החרדית, ממנו נעלמה, התקבלו לפני כן עדויות על פגיעות מיניות.

בימים אלה נתכנס לשולחן ליל הסדר. ילדה אחת שנעלמה לפני שנתיים, היימנוט קסאו, לא תנכח בו. בבתים סמוכים למרכז הקליטה שכונת מאור חיים החרדית, ממנו נעלמה, התקבלו קודם עדויות על פגיעות מיניות

איפה הילדה הזו שלא נמצאה עד היום? איך אפשר להמשיך כרגיל כשחושבים שאולי גם היא נפגעה וכמוה עוד אחרים? מה עם העדויות המצטברות שחוזרות על עצמם? אי אפשר להמשיך. אסור לתת לזה להמשיך.

מה החובה שלנו?

אחת מרכזית. ללחוץ להקמת הצוות המיוחד הזה שרצה להקים ניצב גדי סיסו. צוות שמשתף פעולה עם גורמי חקירה בינלאומיים, שיודע לנטר חומרים -מהדארק-נט, שיש לו אמצעים מודיעיניים, צוות שיודע שזו לא חקירה פלילית רגילה כי בחקירה כזו לא יגיעו לחשוף אם אכן יש כאן רשת כזו שפוגעת בילדים חסרי אונים ומשדרת חומרים לחו"ל.

חייב להיות מוקם צוות כזה, כי בכל רגע שעובר, יש ילדים וילדות שנפגעים. ילד שפוצעים אותו. ילדה שמפשיטים אותה. ותחשבו כמה קשה לנו אפילו לקרוא את המילים האלו, עכשיו תחשבו שהם חלילה עוברים את זה וגרוע הרבה יותר.

לא ילדים של שמאל ולא של ימין. ילדים אמיתיים שמתחננים שנציל אותם.

 שנוציא אותם לחירות.

עו"ד סא"ל במיל' אורי אגוז, לשעבר בפרקליטות הצבאית, שופטת בעבירות טרור. חברת פורום דבורה.