על מידת הכעס של אלחנן

 (צילום: iStock-wildpixel)
iStock-wildpixel

חודשים ארוכים הוא לא הרים את העיניים להסתכל עלי. בהתחלה התפלאתי, אחר כך הבנתי והתרגלתי. במידה מסוימת זה היה אפילו נוח, יכולתי לסרוק אותו לגמרי, לתת לעיניים שלי לטייל בחופשיות – על החליפה השחורה, על החולצה הלבנה שתמיד מאוד מגוהצת, על הנעליים הישנות. יכולתי להסתכל עליו ממש ושום דבר לא הפריע לי, עיניים לא נפגשו בעיניים.

זה היה בהתחלה.

לקח לי גם זמן להתרגל לדיבור המהיר והשקט שלו, במפגשים הראשונים הייתי יושבת כולי מכוונת אליו, רכונה קדימה, ששום מילה לא תיבלע, אני יודעת שהכל חשוב, אני יודעת שהוא לא מדבר כמעט, לא ככה, רק איתי ומכיוון שכך עלי להקשיב היטב.

"אני חושב שאני כועס", הוא אומר.
טוב מאוד, אני אומרת, סוף סוף זה יוצא.

הוא מרים את המבט והעיניים שלנו נפגשות. הפעם הראשונה היתה לפני חודשיים, אני אפילו לא זוכרת על מה דיברנו, אני רק זוכרת את ההפתעה המוחלטת שלי כשזה קרה. הוא הרים את המבט והסתכל עלי. קפאתי והשתתקתי. הרגשתי כמו ארנבת בלילה, כשפתאום אור חזק של פנס לוכד אותה. אני זוכרת את המבוכה שבאה יחד עם ההפתעה. זה מצויין, חשבתי לעצמי, שימי לב, משהו חשוב קורה פה. ניסיתי לפוגג את המבוכה אבל לא הצלחתי, מה גם שהיה משהו במבט שלו שהיה מאוד שונה ממבטים אחרים.

הוא מרים את המבט והעיניים שלנו נפגשות. הפעם הראשונה היתה לפני חודשיים. אני אפילו לא זוכרת על מה דיברנו, אני רק זוכרת את ההפתעה המוחלטת שלי כשזה קרה. הוא הרים את המבט והסתכל עלי. קפאתי והשתתקתי

כשהוא הסתכל  עלי הוא באמת הסתכל עלי. קצת קשה להסביר את זה. תחשבו על ילד קטן, שעוד לא יודע את חוקי הנימוס הלא כתוב. תחשבו על הילד הזה ברחוב, או בסופר, הוא מטייל עם אמא שלו ופתאום עובר מולם איש מאוד מאוד שמן.
"יו אמא, תראי איזה שמן האיש הזה".
"זה לא יפה לדבר ככה", אומרת אמא.
הילד משתתק אבל הוא ממשיך להסתכל על האיש, הוא לא יכול להוריד ממנו את העיניים, הוא גם לא יודע שצריך. רק כשאמא שלו ממש נוזפת בו: "תפסיק יותמי, זה לא יפה לנעוץ עיניים ככה", הוא מתחיל להבין. יכול להיות שאחר כך, בבית, אמא שלו מסבירה לו (ברוך, אני מקווה) שלא מסתכלים ככה על אנשים, שזה יכול להעליב אותם ושזה נקרא חדירה לפרטיות.
ככה אנחנו לומדים.
אלחנן למד אחרת, הוא למד בכלל לא להסתכל על נשים, ואולי לכן כשהרים, סוף סוף, את עיניו והסתכל, היה לו מבט של ילד.
הוא נעץ את העיניים שלו בי ולא הוריד אותן. ראיתי, בפעם הראשונה, שיש לו עיניים ירוקות אפורות, מין צבע כזה שלא ראיתי אצל אף אחד אחר. זה נמשך הרבה זמן ואני הרגשתי איך הפנים שלי מסמיקות, והייתי צריכה להזכיר לעצמי שזה בסדר להיות נבוכה.

אלחנן למד אחרת, הוא למד בכלל לא להסתכל על נשים, ואולי לכן כשהרים, סוף סוף, את עיניו והסתכל, היה לו מבט של ילד. הוא נעץ את העיניים שלו בי ולא הוריד אותן

"אני לא מרגיש שזה בסדר שאני כועס", הוא אומר, "אני מרגיש שאני צריך לעשות השתדלות ולהתגבר על זה".
למה?
"כי להורים שלי היו רק כוונות טובות", הוא ממלמל, "כי…ככה זה אצלנו, כולם מתחתנים בגיל מאוד צעיר. מה גם שההורים שלי טרחו כל כך עד שמצאו לי את השידוך המתאים, מה ידעתי אני, הייתי בן תשע עשרה".
זה ממש ילד, אני אומרת.
"אני צריך לשמוח", הוא ממשיך, "אני צריך לשמוח בחני, היא אישה כל כך טובה, ואני באמת שמח, רק שאני…מאוד כועס, וזה פוגם בשמחה שלי, ואני לא יודע מה לעשות עם זה".
לכעוס, אני מציעה בשקט.
"תודה רבה באמת" המבט שלו נעשה זועף.
איזו עוד ברירה יש לך?
"אבל אני לא רוצה לכעוס", זו פעם ראשונה שהוא מרים את קולו בטיפול, "אני לא רוצה לכעוס, מה זה יתן לי, מה זה יעזור לי בכלל".
אנחנו שותקים קצת.

"אני צריך לשמוח", הוא ממשיך, "אני צריך לשמוח בחני, היא אישה כל כך טובה, ואני באמת שמח, רק שאני…מאוד כועס, וזה פוגם בשמחה שלי, ואני לא יודע מה לעשות עם זה"

אני נזכרת בפגישה הראשונה שלנו. יש לי מין שאלון כזה, שחיברתי בעצמי תוך כדי שאני נעזרת בספרי פסיכיאטריה ישנים של אבי (מהזמן שפסיכיאטרים עוד היו מדברים עם מטופלים). אני שואלת שם הרבה שאלות, ובין היתר שואלת על מערכת היחסים הנוכחית, אם קיימת. אני זוכרת איך אמר לי שנישואיו מאושרים מאוד, שהוא שמח בחלקו, שהכל בסדר. אני זוכרת את המהירות שבה ענה על השאלות שלי, ואיך חשבתי בלב שהוא עונה מהר מדי. אני זוכרת גם ששאלתי אותו בסוף הפגישה הראשונה, מה היה רוצה שיקרה כאן, בחדר הטיפולים, או במילים אחרות, מה מפריע לו והוא שתק בעקשנות ואמר שהוא לא יודע.
נברר יחד, אמרתי לו אז, הכל בסדר אני שמחה שהגעת.

הגבר העדין הזה, עם החליפה השחורה והחולצה המגוהצת מתחת, עם השיער הבהיר הפלומתי והעיניים הירוקות אפורות כבר בן ארבעים וחמש, אבל משהו בו נשאר מאוד ילדי, אני זוכרת איך התפלאתי גם, באותה פגישה ראשונה, כששמעתי שהוא אבא לעשרה ילדים.
עשרה ילדים, לא התאפקתי, זה המון, איך אתה מסתדר?
"מסתדרים, ברוך השם", הוא ענה.
אני בקושי מסתדרת עם שניים, צחקתי אליו.
זה היה בהתחלה, והוא לא הגיב להערה שלי ובטח שלא צחק אלי בחזרה.

אני זוכרת איך אמר לי שנישואיו מאושרים מאוד, שהוא שמח בחלקו, שהכל בסדר. אני זוכרת את המהירות שבה ענה על השאלות שלי, ואיך חשבתי בלב שהוא עונה מהר מדי

"אני עדיין כועס", הוא אומר לי בפגישה הבאה, "אני לא מצליח להתגבר על זה".
על מי אתה כועס?
"אני לא יודע".
ובכל זאת…
"אני יודע שזו לא אשמתם", הוא אומר.
של ההורים שלך?
"של ההורים שלי…הם חיתנו אותי בגיל כל כך צעיר, כי זה מה שכולם עושים. זה מה שמקובל אצלנו, והם באמת רצו בטובתי".
הם לא יודעים אחרת, אני אומרת.
"הם לא יודעים", הוא נאחז במילים שלי כאילו שזה החבל שיציל אותו מטביעה.
אבל הכעס…אני אומרת, לא מקשיב למילים ההגיוניות שלנו, הוא פשוט קיים.
"כן", הוא אומר, "למה זה לא נעלם, וזהו?"
בוא נדבר עוד, אני מציעה, בוא נדבר עוד על הכעס הזה.
"האמת שלפני שבאתי אלייך לא ידעתי בכלל שאני כועס…".
נכון. אבל ידעת שמשהו מפריע לך.
הוא מסתכל עלי.
עובדה שבאת.
"כנראה שאת צודקת".

כשגרתי באוסטרליה קראתי הרבה על האבורג'ינים, התושבים המקוריים של אוסטרליה. קראתי שהם חיו בשבטים די קטנים, ושהיה להם את הטבע ואת התרבות היפה שלהם, ושהכל היה בסדר עד שבא האדם הלבן. בגלל שהם לא שוחרי מלחמות היה לו קל, לאדם הלבן, להתעמר בהם ולהרוג אותם. האדם הלבן גם חשב שהוא עושה להם טובה כשהוא חושף אותם לתרבות המערבית ולנצרות, רק שזה לא בדיוק הצליח. כשאני חייתי שם, לפני כחמש עשרה שנים, לא ראיתי אף פעם אבורג'יני בתפקיד בכיר באיזשהו משרד, לעומת זאת ראיתי אותם, יחפים ושיכורים, מתנודדים לצידי הכבישים בלילה. הם לא הצליחו להשתלב. אחר כך קראתי שאוסטרליה מאוד התחרטה על הנזק שגרמה להם (הוי, היהירות של האדם הלבן) וכשהבינה שתהליך השילוב שלהם בחברה נכשל – בנתה לכבודם שמורות מלאכותיות (כי את שלהם הרסו כמובן) ועודדה אותם לחזור ולחיות שם. ובאמת, יש באוסטרליה מקומות שאליהם האדם הלבן לא יכול להכנס, לכאורה הכל שב לקדמותו, רק שזה לכאורה, ולא כך הדבר באמת.

בגלל שהאבוריג'ינים לא שוחרי מלחמות היה לו קל, לאדם הלבן, להתעמר בהם ולהרוג אותם. ולחשוב שעושה להם טובה כשחושף אותם לתרבות מערבית ולנצרות. כשחייתי שם לא ראיתי אבורג'יני בתפקיד בכיר, אבל כן ראיתי אותם, יחפים ושיכורים, מתנודדים לצידי הכבישים בלילה

מרגע שנחשפת למשהו מסוים, אתה לא יכול לחזור אחורה, קשה מאוד לא לדעת את מה שאתה יודע, לשכוח את מה שכבר ראית, ובעצם אי אפשר. אני מסתכלת על אלחנן ומרגישה אשמה פתאום. אני מזכירה לעצמי שאני לא הכרחתי אותו, שהוא הגיע מרצונו, שלא אני יצרתי את הסבל והכעס שלו, והוא בא איתם מהבית. אבל אני גם יודעת שהמודעות מפריעה לנו להמשיך ולתפקד כאילו הכל כרגיל, המודעות מפריעה לנו להדחיק ולכן, במידה מסוימת, החיים שלנו נעשים קשים יותר איתה.
מודעות ארורה, אני אומרת לפעמים.

אתה מתחרט? אני שואלת את אלחנן.
"מתחרט שמה?"
אתה מתחרט לפעמים שבאת אלי לטיפול?
אלחנן שותק וחושב, ואחר כך מרים את עיניו אלי ואומר מאוד לאט "אני ממש לא מתחרט, אל תרגישי אשמה. אני מקבל פה משהו שלא קיבלתי אף פעם".
מה זה הדבר הזה?
"הזדמנות", הוא אומר, "הזדמנות לבחור".
אחר כך הוא מוסיף, "אבל… זה קשה. אני מרגיש שבמידה מסוימת החיים שלי הפכו קשים יותר מאז שאני פה. עכשיו למשל, אני מרגיש שאני כמו חבית של חומר נפץ".

אני מזכירה לעצמי שהוא הגיע מרצונו, שלא אני יצרתי את הסבל והכעס שלו, והוא בא איתם מהבית. אבל אני גם יודעת שהמודעות מפריעה לנו להמשיך להדחיק ולתפקד כאילו הכל כרגיל, ולכן, במידה מסוימת, החיים שלנו נעשים קשים יותר איתה

במהלך חודשים ארוכים אלחנן כועס. הוא כועס שחיתנו אותו בגיל תשע עשרה, הוא מבין שהיה רק ילד. הוא כועס שאף אחד לא שאל אותו לדעתו, הוא כועס שלא ידע בכלל שמותר לו שתהיה לו "דעתו". הוא גם כועס שעכשיו, כשהוא מבין את הדברים, הוא בעצם בן ערובה.

"את מבינה", הוא אומר, "ההתלבטות הזו, שאת עדה לה, התהליך המורכב הזה שביני לבין אלוהיי (אם הוא קיים בכלל), גם ככה, זה מאוד קשה…".
זה מאוד קשה, אני מסכימה.
"אבל אני לא יכול לעשות את ההתלבטות הזו בנחת, אני לא יכול לבחון באמת אם אני מאמין או לא, ואיך אני מאמין, ואיפה אני רוצה להיות, אני בן ערובה. הם מחזיקים אותי".
מי מחזיק אותך?
"הם, הם, כל הקהילה האיומה הזו, עם החוקים שלהם. מה יהיה עם הילדים אם פתאום אחליט להתגרש ולצאת בשאלה? אני אוכל בכלל לראות אותם? ומה יהיה לכשיגיע תורם לשמוע שידוכים? איזה חתן תקבל לאה הקטנה שלי כשאבא שלה חוטא כזה גדול? עזבי חתונה…איך תראה בר המצווה של יוסף החמוד שלי, הוא כבר בן אחת עשרה…את יודעת כמה כולם יסבלו אם אעשה צעד כזה? את יודעת מה יהיה מעמדה של אשתי כגרושה? הם בעצם מחזיקים אותי כאסיר שלהם".
זה האושר שלך מול שלהם? אני שואלת.
"זה האושר שלי  מול שלהם", הוא עונה, "ואני כל הזמן סובל, ואני כל הזמן כועס. לפעמים אני מסתכל על הבחורים בישיבה ואני שואל את עצמי כמה מהם כמוני, מסתובבים כמו פצצות מתקתקות עם הכעס הזה, והאכזבה וכל הרגשות האלה שאסור לנו בכלל להרגיש".
רובם לא יודעים בכלל שהם כועסים, אני אומרת.
"ואם הם לא יודעים, הם לא כועסים- הרגש הזה נעלם?" הוא מסתכל עלי, "את חושבת שלא הקשבתי לך?".
אני שותקת.

"לפעמים אני מסתכל על הבחורים בישיבה ואני שואל את עצמי כמה מהם כמוני, מסתובבים כמו פצצות מתקתקות עם הכעס הזה, והאכזבה וכל הרגשות האלה שאסור לנו בכלל להרגיש"

אני נזכרת באסתי, שהגיעה אלי, לפני כמה שנים, מאחת החסידויות הקיצוניות בירושלים. אני נזכרת בגוף השברירי שלה שהיה מתכווץ בכל פעם שהיתה בוכה, אני נזכרת גם בקול החרישי שלה, ובדיבור העדין. אסתי היתה מאוד אומללה בחיי הנישואים שלה, וחודש אחרי שהתחלנו את הטיפול היא הגיעה אלי וסיפרה לי שכל הגוף שלה מכוסה בפריחה.

"זה התחיל יום אחרי הפגישה האחרונה שלנו", היא סיפרה, "כל הגוף שלי מכוסה בפצעים אדומים, מהברכיים ועד הצוואר".
מזל שזה לא הגיע לפנים, אמרתי לה
"מזל", היא הסכימה איתי, "ברוך השם לא רואים כלום".
לא רואים, אבל זה כואב? שאלתי.
"זה מגרד".
"הייתי אצל הרופאה", היא המשיכה, "היא אמרה לי שזה וירוס, ושזה יעבור, בעזרת השם, תוך בערך חודש".
חתיכת וירוס, אני אומרת. ואין מה לעשות?
"הרופאה אמרה ששום דבר לא עוזר, ושזה יעבור מעצמו".
את חושבת שיש לזה קשר למצב הנפשי שלך?
"את יודעת", היא הסתכלה עלי וחייכה, "שלא כהרגלי (כי את יודעת שאני ביישנית) דיברתי איתה, עם הרופאה, ושאלתי אותה בדיוק את זה".
ומה היא אמרה?
"שאלתי אותה אם זה יכול להיות שזה קורה בגלל שאני במתח, כמו שאת תמיד אומרת, או בגלל שאני מחזיקה הרבה דברים בבטן".

הסתכלתי על אסתי, על האצבעות הדקות שלה ועל טבעת הנישואין העגולה. האצבעות שלה החליקו על החצאית, חיפשו שם לכלוך לא נראה, או קמט, הן נראו כמו ציפורים מוזרות, האצבעות האלה, והן זזו הרבה בפגישות שלנו. "הרופאה אמרה שאין לזה קשר", אמרה לי אסתי, "היא אמרה שזה פשוט וירוס".
שתקתי.
"מה את חושבת?"
אני חושבת שאת מאוד במתח, ויש לזה קשר דווקא, עניתי.
"אבל…הרופאה אמרה שלא".
הרופאים לא יודעים הכל, אני אומרת לה, הם לא אלוהים.

אסתי היתה מאוד אומללה בחיי הנישואים שלה, וחודש אחרי שהתחלנו את הטיפול היא הגיעה אלי וסיפרה לי שכל הגוף שלה מכוסה בפריחה. "כל הגוף שלי מכוסה בפצעים אדומים, מהברכיים ועד הצוואר", היא סיפרה

אחרי הרבה שנים בקליניקה אני יודעת, ורואה, שרגשות כמו מתח, עצב וכעס לרוב לא נעלמים מעצמם. אנחנו יכולים לדחוק אותם פנימה, כמו שאנחנו באמת עושים הרבה פעמים (ובטח שאנחנו עושים כך בחברה שאוסרת עלינו להרגיש אותם) אבל תמיד יהיה לזה מחיר. לפעמים המחיר יהיה עקיף ולא נראה את ההקשר, אבל זה לא אומר שהוא לא קיים.

אני חושבת שגם אסתי הבינה את זה, אלחנן בוודאות ידע את זה. כל אחד מהם בחר בחירות אחרות. אסתי הפסיקה את הטיפול אחרי זמן קצר, קשה היה לה להמשיך ולבוא אלי כשהיא מטופלת בשבעה ילדים, מה גם שבעלה, שבאורח פלא אישר בהתחלה את זה שתבוא לאישה חילונית, אמר שאינו רואה שום התקדמות מאז שהיא באה אלי, אם כבר להיפך.

אני חושבת עליה לפעמים ומקווה שחייה טובים, אלחנן לעומת זאת, אחרי שנה וחצי של טיפול, התגרש ועזב את העולם החרדי.

"את יודעת מה", הוא אמר לי בפגישה האחרונה, "לפעמים אני מתנחם בזה שלמרות שגרמתי לחיים של הילדים שלי להיות קשים יותר, ופגעתי להם בשידוכים וכל זה, אולי בכל זאת, יצא הפסדם בשכרם".
למה אתה מתכוון?
"אני חושב שיש לי מתנה משמעותית להעניק להם".
תסביר.
"את הרי יודעת איזה מחיר אני משלם על הבחירות שלי", הוא אומר.
אני נאנחת. אני כל כך מקווה, אני אומרת לו, אני כל כך מקווה שבסוף תצליח לראות שוב את הילדים שלך".
"אני אצליח", הוא מסתכל עלי, "לא יעזור להם כלום, אני אצליח".
שנינו שותקים קצת ואז אני אומרת, מה עם המתנה שדיברת עליה, מה זו המתנה הזו?
"יכולת הבחירה", קולו רועד קצת, "אני רוצה להעניק להם את מה שלי לא היה אף פעם, את מה שאני הייתי צריך לתבוע בכוח, ובמחיר כבד…".
אנחנו מסתכלים אחד על השני ואני אומרת לו, אלחנן, זו מתנה מופלאה.
"אני גם חושב ככה, ואני מקווה שיום אחד הם יעריכו את זה… כי… לא אכפת לי בעצם אם הם יהיו יראי שמיים, דתיים או חילוניים, אני מתכוון לזה, ממש לא אכפת לי… אבל הייתי רוצה להעניק להם את היכולת לבחור את דרכם בעצמם. לשם זה אני נלחם על הקשר איתם כל כך חזק, ואמשיך לעשות כך עד שאצליח".
אין כמוך אלחנן.
הוא מחייך.

לא אכפת לי בעצם אם הם יהיו יראי שמיים, דתיים או חילוניים, אני מתכוון לזה, ממש לא אכפת לי… אבל הייתי רוצה להעניק להם את היכולת לבחור את דרכם בעצמם

אם באמת יש אלוהים, אני אומרת לו, אני חושבת שהוא היה רוצה שהמאמינים שלו יבחרו בו בהכרה, ומודעות שלמה, ולא מתוך כורח אוטומטי.
"אם יש… ".
אם יש, אני אומרת, יפה לך מאוד החולצה החדשה.
"זו פעם ראשונה שאני לובש אדום"
חתיכת צבע…
"כן", הוא מחייך, "אם היית אומרת לי לפני שנתיים שיום אחד אני אשב כאן בחולצה אדומה הייתי חושב שאת משוגעת".
החיים מפתיעים, אני אומרת.
"החיים מפתיעים", אומר אלחנן.

*סיפורי הקליניקה אינם חושפים מטופלים אמיתים. אלה קטעים שחיברתי כאילוסטרציה למקרים ושיחות טיפוליות

נטלי פיק היא בוגרת לימודי משחק בסמינר הקיבוצים, בוגרת תיאטרון תנועה בפריז, ולימודי פילוסופיה והיסטוריה של ימי הבינים. את הרומן הראשון שלה "מלכת הממטרות" פירסמה בהוצאת "הקיבוץ המאוחד". עבדה כמספרת סיפורים ומטפלת בתנועה בילדים אוטיסטים. ב2018 הוסמכה כמורה להאתה יוגה קלאסית. למדה באקדמיה להיפנוזה קלינית באוסטרליה. בעלת קליניקה לטיפול רגשי בעזרת דמיון מודרך ויוגה

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
עוד 2,268 מילים ו-1 תגובות
כל הזמן // יום שישי, 17 בינואר 2020
מה שחשוב ומעניין עכשיו

"אתה עייף, חולה ונגעל מעצמך"

אדי דה וינד ההולנדי התנדב לשמש כרופא במחנה ריכוז, כדי להציל את חייה של אמו ● כאשר הגיע לשם, הבין שעשה עסקה עם השטן ● האם כבר נשלחה לאושוויץ - ובהמשך גם בנה ● אבל דה וינד שרד את מחנה המוות, ואף כתב שם ספר נדיר על החיים בשואה ● כעת, הספר הנשכח מקבל חיים חדשים ● בנו, מלצ'ר: "בראש שלו הוא נשאר באושוויץ"

עוד 1,154 מילים

שר החוץ הבחרייני, ח'ליד בן אחמד אל-ח'ליפה, הודח במפתיע אחרי 15 שנה בתפקיד ● השנה הוא הצטלם עם שר החוץ ישראל כ"ץ, תקף את איראן בחריפות, והתראיין לזמן ישראל ולכלי תקשורת נוספים בארץ ● מומחים חוששים כי שילם את המחיר לאחר ש"הרחיק לכת יותר מדי" ● ובישראל מקווים כי פיטוריו לא יפגעו ביחסים העדינים בין המדינות

עוד 1,103 מילים

נתניהו: "שוחתי עם פוטין בנוגע לנעמה יששכר, אני אופטימי"

גנץ: "מי שסוחר בביטחון המדינה לתועלת פוליטית – לא יכול להיות ראש ממשלה" ● יושב ראש הוועדה המסדרת ניסנקורן פנה ליועץ המשפטי לכנסת בבקשה לקבל הבהרה לגבי הכינוס המתמהמה של המליאה ● איציק כהן מש"ס הודיע שלא יתמנה לשר השיכון; משולם נהרי ימונה לסגן שר הרווחה ● עיסאווי פריג' דחה הצעות לרוץ בכחול לבן וברשימה המשותפת

16:19 עריכה

לקראת השבת קרא נפתלי בנט לציונות הדתית להצטרף אליו. "אין זמן לחמיצות. לקיטורים. צאו מזה! צריך להתחזק. צריך לעבוד. אנחנו צריכים את העזרה שלכם כדי שנמשיך לעשות טוב למדינה הטובה שלנו".

חברים יקרים,הרימו ראש!**כן, עברנו שבוע קשה. היו מהמורות בדרך והתהליך היה נראה לא טוב. פוליטיקה היא מקצוע קשוח וקשה….

פורסם על ידי ‏נפתלי בנט – Naftali Bennett‏ ב- יום שישי, 17 בינואר 2020

16:13 עריכה

ראש הממשלה בנימין נתניהו על שחרורה של נעמה יששכר: "אני הרבה יותר אופטימי. אני לא יכול לפרט, אבל אנחנו נמשיך לעשות הכל כדי להביא את נעמה הביתה".

נתניהו ציין כי אתמול שוחח שוב עם נשיא רוסיה ולדימיר פוטין וכי הרגיש "שיש לו נכונות אמיתית להגיע לפתרון".

14:59 עריכה

חבר הכנסת מוטי יוגב, שאחרי כשבע שנות פעילות בכנסת, הודיע השבוע על פרישתו – מודה לתומכיו.

14:56 עריכה

מזכ"ל מפלגת העבודה, ערן חרמוני, הציע להדיח את חברי הכנסת איציק שמולי ועמר בר-לב מהרשימה, כשהשניים פעלו בניגוד לעמדת יושב הראש פרץ וקראו בפומבי לאיחוד עם מרצ. כך פרסמה היום סימה קדמון ב"ידיעות אחרונות".

שמולי, שהיה מהכוחות המניעים של המהלך, גייס את אנשי העבודה לשעבר אברהם (בייגה) שוחט, איתן כבל, יולי תמיר, עמרם מצנע ועוזי ברעם לשם כך. בישיבת סיעה, שהתקיימה השבוע, האשים פרץ את שמולי בחלקו בקמפיין ציבורי, שכלל פרסום מודעות בעיתונות ושלטי חוצות – למען האיחוד.

עוד מדווחת קדמון שסתיו שפיר, שפרשה השבוע מפעילותה הפוליטית, משוכנעת ששמולי פעל כדי שלא תהיה חלק מרשימת העבודה-גשר-מרצ. גם ניצן הורוביץ ותמר זנדברג, לפי הדיווח, לא הצטערו על דחיקתה החוצה.

14:36 עריכה

אחרי ש-25 חברי כנסת, מחמש סיעות שונות – כחול לבן, הרשימה המשותפת, ישראל ביתנו, העבודה-גשר ומרצ – פנו ליושב ראש הכנסת יולי אדלשטיין בבקשה שיכנס את מליאת הכנסת ולא נענו, יושב ראש הוועדה המסדרת, אבי ניסנקורן, פנה היום ליועץ המשפטי לכנסת, איל ינון, בבקשה לקבל הבהרה לגבי מועד כינוס המליאה.

14:31 עריכה

בינתיים בטוויטר: בצלאל סמוטריץ' מעודד מהתמיכה שלה הוא זוכה, יואב גלנט – על האיום האיראני, עיסאווי פריג' תוקף את נפתלי בנט, ועוד.

14:13 עריכה

יושב ראש כחול לבן, בני גנץ: "מי שסוחר בביטחון המדינה לטובת תועלת פוליטית ומנצל את תפקידו הממלכתי בשביל גורלו האישי – לא יכול להיות ראש ממשלה".

מי שמוכן להשתמש בביטחון ישראל כדי להכניס את תומכי כהנא לכנסת – לא ראוי להיות ראש ממשלת ישראל.כמו בכל סוף שבוע, כמה…

פורסם על ידי ‏בני גנץ – Benny Gantz‏ ב- יום שישי, 17 בינואר 2020

14:06 עריכה

סגן שר האוצר יצחק כהן מש"ס הודיע ליושב ראש מפלגתו, אריה דרעי, שהוא מוותר על תפקיד שר הבינוי והשיכון – בשל הבעייתיות שנוצרה עם העברת יפעת שאשא ביטון לתפקיד שרת הרווחה. זאת על רקע הקשיים המשפטיים לערוך סבב מינויים בתקופת ממשלת מעבר.

מש״ס נמסר כי הוחלט שחבר הכנסת משולם נהרי, סגן שר הפנים, ימונה לסגן שר העבודה והרווחה עם סמכויות נרחבות, בדגש על טיפול באוכלוסיות מוחלשות.

13:10 עריכה

מעטים במערכת הפוליטית נדרשו היום להמלצותיה של ועדת סל התרופות, שפורסמו הבוקר – ביניהם, חברי הכנסת איציק שמולי מהעבודה-גשר-מרצ ויאיר לפיד מכחול לבן.

12:38 עריכה

מנהעשה בטוויטוספירה: עופר כסיף על התאבדות רופאים במרכז הרפואי סורוקה, יועז הנדל על ירושלים, יולי אדלשטיין על השפה העברית ועוד.

12:15 עריכה

חבר הכנסת לשעבר עיסוואי פריג' דחה הצעות שקיבל מכחול לבן ומהרשימה המשותפת. אחרי ששובץ במקום ה-11, הנחשב ללא ריאלי, ברשימת העבודה-גשר-מרצ, הוצע לפריג', איש מרצ, להשתלב במפלגות מתחרות, הצעות שאותן דחה. כמו כן הורה חבר הכנסת לשעבר לאנשיו שלא לתקוף את רשימת העבודה-גשר-מרצ. כך דיווח ערן זינגר בתאגיד השידור כאן.

עיסאווי פריג' בוועידת מרצ, השבוע (צילום: מרים אלסטר, פלאש 90)
עיסאווי פריג' בוועידת מרצ, השבוע (צילום: מרים אלסטר, פלאש 90)
11:26 עריכה

על רקע המשבר בציונות הדתית, בכחול לבן מתכוונים לפנות לציבור חובשי הכיפה – כך דיווח הבוקר אריק בנדר ב"מעריב".

הציבור הציוני-דתי יותר פתוח וליברלי מהנציגים הפוליטיים שלו, אמר חבר הכנסת יועז הנדל לעיתון. לדבריו, רבים סבורים שיש ליצור תחרות בענף הכשרות, שנשים צריכות לשרת בצבא ושללהט"בים מגיעות זכויות. בחשבון הפייסבוק שלו כתב הנדל שכחול לבן היא היחידה ששמה את אחדות ישראל לפני הכל.

יועז הנדל (צילום: פלאש 90)
הנדל ברמת גן בספטמבר האחרון (צילום: פלאש 90)
10:54 עריכה

המשטרה פתחה בחקירה בעקבות הצבת סמל תנועת כך – אגרוף קפוץ – על פסלו של בנימין זאב הרצל במחלף הסירה. בנוסף הוצבה הכתובת ""די לחנך להומופוביה. לכיבוש. לשנאה".

הפעילים שעומדים מאחורי המעשה אמרו לחדשות 12: "לא יכולנו לשתוק. כאזרחים, כהורים וכבני אדם, אסור לשבת בשקט כששר החינוך מפקיר את חיי ילדינו, וממשיכיו של כהנא מקבלים את המפתחות להנהגת המדינה. לא על הומופוביה, אפרטהייד ושנאה חלמו אבותינו ואמהותינו. הרצל היה הראשון להיאבק בהם. זה לא מה שחזה".

10:46 עריכה

ביום חמישי הקרוב ייערך ביד ושם פורום השואה העולמי, שבו יצוינו 75 שנים לשחרור מחנה אושוויץ. באירוע ישתתפו מלך ספרד פליפה השישי, מלך הולנד וילם אלכסנדר, מלך בלגיה פיליפ, הדוכס הגדול של לוקסמבורג אנדריי, הנסיך הבריטי צ'ארלס והנסיך הנורבגי הוקון מגנוס.

באירוע ייקחו חלק עשרות נשיאים, בהם נשיא רוסיה ולדימיר פוטין, נשיא צרפת עמנואל מקרון, נשיא גרמניה פרנק וולטר שטינמאייר, נשיא פורטוגל מרסלו רבלו דה סוזה, נשיא איטליה סרג'ו מטרלה, נשיא איסלנד גודני יוהאנסון, נשיא יוון פרוקופיס פבלופולוס, נשיא הונגריה יאנוש אדר. כן ישתתף סגן נשיא ארצות הברית מייק פנס.

תליית דגלים בירושלים (צילום: יונתן זינדל, פלאש 90)
הכנות בירושלים לקראת אירועי השבוע הבא, אתמול (צילום: יונתן זינדל, פלאש 90)

ערב הפורום ביד ושם יערוך נשיא המדינה קבלת פנים חגיגית לאורחים, שבה יופיעו הזמרים מירי מסיקה, עמיר בניון, דוד דאור ושלומי שבן. יותר מ-500 עיתונאים זרים יגיעו לסקר את האירועים. בקשתו של בני גנץ לשאת דברים, בדומה לראש הממשלה נתניהו – נדחתה על ידי יד ושם.

10:10 עריכה

יועז הנדל וצבי האוזר מכחול לבן נפגשו עם נפתלי בנט ואיילת שקד מהימין החדש ודנו עימם בהקמה של רשימת ימין דתית-חילונית. אולם המגעים לא הבשילו: הנדל והאוזר לא היו מוכנים להמליץ על בנימין נתניהו לראשות הממשלה, ובנט ושקד לא היו מוכנים להמליץ על בני גנץ. כך פרסם הבוקר עמית סגל בטורו ב"ידיעות אחרונות".

09:18 עריכה

פסלו של הרצל על מגדל המים בהרצליה הולבש בחולצה שעליה סמלה של תנועתו של מאיר כהנא, כך – ככל הנראה במחאה נגד התמודדותה של עוצמה יהודית בבחירות.

08:19 עריכה

ועדת הבחירות המרכזית מתכוונת לרכוש לקראת הבחירות, שייערכו במרץ, עוד מצלמות, כדי להגביר את הפיקוח על טוהר הבחירות. זאת בנוסף ל-1,800 המצלמות שרכשה לקראת הבחירות האחרונות. כך דיווח הבוקר גדעון אלון ב"ישראל היום".

07:21 עריכה

בסקר שנערך עבור תחנת הרדיו 103FM מקבלות מפלגות הבלוק של נתניהו 54 מנדטים, כחול לבן, הרשימה המשותפת והעבודה-גשר-מרצ זוכות ל-58 מושבים בכנסת, וישראל ביתנו – לשמונה. עוצמה יהודית, שלא עוברת את אחוז החסימה, מקבלת שני מנדטים.

לפי הסקר, 64% מהציבור מתנגדים למתן חסינות מפני העמדה לדין לראש הממשלה נתניהו; 36% מהציבור תומכים במהלך.

הסקר נערך על ידי מאגר מוחות בראשות פרופסור יצחק כ"ץ, באמצעות פאנל אינטרנטי. גודל הטעות הסטטיסטית – 4.4%.

עוד 18 עדכונים
אוצר מילים
מושגי יסוד להבנת המציאות הישראלית
הַשְּׂמֹאל

זמן ישראל מציג: "ההולכים אל האבדון", קברט טראגי-קומי, תמונה אחרונה (בינתיים) ● בהשתתפות: שמאלנית נסערת, שמאלן קשוח, שמאלנית מאוכזבת ושמאלן סרקסטי

עוד 615 מילים

פרשנות חודש וחצי לבחירות, הליכוד והימין בכאוס מוחלט

החיבור הכפוי בימינה, מחיקת הבית היהודי, אירועי בקשת החסינות, הפיאסקו של מינוי השרים הבכירים, פרשת ביטן והיחסים המעורערים עם אדלשטיין - כל אלו הופכים את הליכוד והימין לזירה של התכתשויות ותככים, דווקא בימים שבהם צריך איחוד שורות ● שר בליכוד לזמן ישראל: "עם הטירוף הזה אי אפשר ללכת לבחירות"

עוד 691 מילים

סוגרים עשור

עודכן עכשיו
זירת הבלוגים
הזמן שלך לומר את דעתך
הצטרפות

למקרה שפיספסת

לבנט מפריעה תמונת מחבל בסלון אבל אין לו בעיה לעבוד עם מורשעי המחתרת היהודית

שר הביטחון סירב לצרף את מפלגתו של איתמר בן-גביר לרשימת ימינה, בטענה שיש לראש עוצמה יהודית תמונה של הרוצח ברוך גולדשטיין בסלון ● אבל לבנט עצמו קשרים אישיים, מקצועיים ופוליטיים עם חברי המחתרת היהודית, אשר השתתפו בפיגועים נגד פלסטינים והורשעו בטרור, והוא קיים קשרים עקיפים עם מורשעים וחשודים נוספים במעורבות בטרור ● פרשנות

עוד 1,243 מילים

נתוני התעסוקה כשהממשלה לא מתפקדת, האבטלה עולה

העלייה באבטלה היא תוצר לוואי של השיתוק הפוליטי, ושל ממשלת המעבר שאינה מוסמכת לבצע פרויקטים גדולים ● יש גם חדשות טובות: אוכלוסיות חדשות הצטרפו למעגל מחפשי העבודה - בעיקר נשים ערביות - וכעת הן נחשבות "מובטלות" ומשפיעות על הסטטיסטיקה ● ומה עם החרדים? ממשלת נתניהו עשתה הכל כדי להשאירם בבית

עוד 858 מילים

דבר התובעת

פאטו בנסודה, התובעת מהאג שהחליטה לפתוח בחקירת הנעשה בעזה בחשד לפשעי מלחמה (משני הצדדים), הפכה לאחת הנשים המושמצות בישראל ● כעת היא מגיבה לנתניהו שכינה אותה אנטישמית ("זו האשמה מצערת ולא מבוססת") למתקפות עליה בתקשורת הישראלית ("זה כמו שעורך דין עושה רצח אופי לעד") ומכחישה לחלוטין מעורבות בפשעי השלטון בגמביה ("אין לי מה להסתיר והמצפון שלי נקי") ● ובעיקר היא מנמקת בצורה בהירה ומפורטת את השיקולים שעמדו לנגד עיניה בקבלת ההחלטה הדרמטית, שמעוררת דאגה רבה בישראל

פאטו בנסודה, התובעת מהאג שהחליטה לפתוח בחקירת הנעשה בעזה בחשד לפשעי מלחמה (משני הצדדים), הפכה לאחת הנשים המושמצות בישראל ● כעת היא מגיבה לנתניהו שכינה אותה אנטישמית ("זו האשמה מצערת ולא מבוססת") למתקפות עליה בתקשורת הישראלית ("זה כמו שעורך דין עושה רצח אופי לעד") ומכחישה לחלוטין מעורבות בפשעי השלטון בגמביה ("אין לי מה להסתיר והמצפון שלי נקי") ● ובעיקר היא מנמקת בצורה בהירה ומפורטת את השיקולים שעמדו לנגד עיניה בקבלת ההחלטה הדרמטית, שמעוררת דאגה רבה בישראל

עוד 4,615 מילים

סקרי מנדטים בערוצי החדשות: ללא שינוי בגושים

בן גביר: "פרץ תקע לי סכין בגב. אני הצלתי לו את הקריירה" ● פרץ: "הפרתי את המילה שלי, מצטער על כך בכל ליבי" ● סמוטריץ' קרא לבן גביר לפרוש: "ריצה שלכם תוריד לטימיון קולות רבים" ● במערכת הפוליטית זועמים על החלטתו של סמוטריץ' לבטל קווי אוטובוס בשבת

עוד 48 עדכונים

פרופ׳ אשר כהן: הטראומה של אפריל הכניעה את בנט

כהן, מבר אילן, חוקר כבר שני עשורים את דפוסי ההצבעה של אנשי הציונות הדתית ● כתומך מוצהר של הימין החדש, כהן קיווה שמפלגתו של בנט תרוץ עצמאית, במקביל לרשימה חרד"לית הכוללת את רפי פרץ, סמוטריץ' ובן-גביר ● אמש, ברגע האחרון, החליטו מפלגות הימין להתאחד שוב - ללא עוצמה יהודית ● בראיון לזמן ישראל, כהן מזהיר: "איחוד רחב מקטין את הסיכוי של גוש הימין"

עוד 1,781 מילים

תקלה נרחבת בחשבונות העסקיים בפייסבוק

מעקב זמן ישראל בשבוע שעבר פרסמנו תלונות של ישראלים, שסיפרו כי הפסידו כסף רב לאחר שהחשבונות העסקיים שלהם בפייסבוק נחסמו במפתיע ● פייסבוק לא הגיבה לפנייתנו בנושא, אך מתשובה שלה לאחד הלקוחות עולה: מדובר בתקלה טכנית נרחבת, שעדיין לא נפתרה

לאחר שלא התקבלה תגובה רשמית מפייסבוק לדיווח בזמן ישראל על הניתוקים והחסימות מהם סובלים בעלי עסקים שמתבססים על פייסבוק כפלטפורמה שיווקית ופרסומית, מתברר כי מדובר בתקלה נרחבת ברשת החברתית.

בסוף השבוע פרסמנו כי מאות אנשי עסקים בארץ ובחו"ל נתקלים בבעיה בניסיונותיהם לנהל את חשבונות הפייסבוק שלהם בחודש האחרון:

בקשות חוזרות ונשנות לזיהוי של המשתמש מחדש, ניתוקים תכופים של החשבונות, בקשות לשינוי ססמה ואף שליחת תמונת הפרופיל המקורית של החשבון כדי לוודא את זהות המשתמש.

במקרים רבים, אחרי דפוס הפעולה הזה מצד פייסבוק, מגיעה גם החסימה. החסימה משתחררת במקרים מסוימים לאחר יצירת קשר עם פייסבוק והגשת בקשה לשחרור החשבון.

ואולם כמה אנשי עסקים בעלי תקציבי פרסום של אלפי דולרים ליום בפייסבוק, שעמם שוחחנו, אומרים כי חלק מהפניות פשוט לא נענו.

אביתר, שעובד בתחום הפרסום הדיגיטלי וסבל מהתופעה, פנה לחברה בבקשה לטפל בבעיה הניתוקים התכופים, וקיבל את התשובה הבאה:

"ממה שתיארת אני מבין שאתה חווה לצערנו תקלה שהינה תקלה נרחבת המתרחשת בשבוע האחרון במספר רב של חשבונות. הצוותים הטכניים שלנו עמלים על מציאת פתרון כולל ונשמח לעדכנך ברגע שהתקלה תתוקן".

ההודעה ששלחה פייסבוק בתגובה לתלונה על ניתוק חשבון
ההודעה ששלחה פייסבוק בתגובה לתלונה על ניתוק חשבון

מאז קבלת התגובה של פייסבוק הניתוקים בחשבון של אביתר הפסיקו, אולם תלונות של בעלי עסקים אחרים שחשבונם נחסם ממשיכות לזרום לזמן ישראל.

יתכן כי גל הניתוקים וחסימת החשבונות הנוכחי קשור לעדכון הכלים לבדיקת הפרטיות של החשבונות שערכה פייסבוק בתחילת החודש.

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
1
עוד 200 מילים ו-1 תגובות

העגלים שניצלו מהשרפה באוסטרליה גססו בישראל

פעיל למען זכויות בעלי חיים תיעד עגלים גוססים ומתים במשלוח מאוסטרליה שהובא לארץ לפיטום ושחיטה ● התנאים שבהם מוחזקים העגלים עומדים בניגוד להבטחות משרד החקלאות ● ניסיונות חקיקה להפסקת המשלוחים החיים נתקעו בשל הבחירות ● ב-2019 הובאו מאוסטרליה 134 אלף עגלים וטלאים

עוד 1,225 מילים ו-1 תגובות

פלסטינים שמגישים תלונה במשטרה מקבלים טפסים רק בעברית ובאמהרית

"רוב האנשים מתייאשים אחרי כמה פעמים ומפסיקים ללכת למשטרה", אומר פיראס אל עלמי מארגון יש דין ● במשטרה טוענים כי לאחרונה החלו להנפיק טפסים בשפות נוספות ● אך רתיב נעאסאן - שהתלונן בימים האחרונים כי מתנחלים כרתו את עצי הזית שלו - קיבל טפסים רק בעברית ובאמהרית

לפני עשרה ימים נאלץ רתיב נעסאן להגיע שוב לתחנת משטרת בנימין על מנת להגיש תלונה. זה קרה אחרי שממנהלת התיאום והקישור (הגוף שמקשר בין צה"ל לפלסטינים) הודיעו לו שמתנחלים כרתו כמה עשרות עצי זית בחלקה ששייכת לו.

נעסאן, תושב כפר מוע'ייר שבשומרון (כ-25 ק"מ מצפון לרמאללה), כבר מורגל בזה: בשנים האחרונות הוא הגיש יותר מ-30 תלונות על כריתת עצים באדמותיו.

לטענתו, שום דבר לא יוצא מהתלונות ואיש לא נתפס, אבל הוא מתעקש להגיש אותן פעם אחר פעם, כדי שהדברים יתועדו.

כשנעסאן יוצא מתחנת המשטרה, הוא מחזיק בידו טופס המאשר שהתלונה הוגשה וכולל הסברים על שלבי הטיפול בה. אלא שהוא לא יכול להבין מה נכתב בטופס, שמודפס בשתי שפות: עברית ואמהרית.

מיותר לציין שרובם המכריע של הפלסטינים בשטחים לא יודעים לקרוא עברית, קל וחומר אמהרית. לתחושתם, העובדה שהם מקבלים מסמכים בשפה שגם לשוטרים ברור שהם אינם מבינים משקפת את יחס המערכת אליהם ואל התלונה.

מקבל עדכונים מהצבא על השטח שלו

בבעלות רתיב נעסאן ומשפחתו יש כ-1,000 דונם קרקעות חקלאיות באזור מוע'ייר. לחלק מהאדמות הוא מנוע מלהגיע משום שהן קרובות לגדר של כמה התנחלויות ומאחזים בסביבה, ביניהם עדי עד.

לשטחים הללו הוא רשאי להיכנס פעמים ספורות בשנה, בתיאום מראש עם הצבא. בשאר הזמן אין לו דרך לדעת מה מתרחש בהם. לעתים, כמו באירוע האחרון, הצבא מעדכן אותו שמישהו התנכל לעצי הזית שלו.

"רוב האנשים מתייאשים אחרי כמה פעמים ומפסיקים ללכת למשטרה", אומר פיראס אל עלמי, מנהל מחלקת השטח בארגון יש דין, "נעסאן הוא מהפייטרים שיש להם צורך להרגיש שהם עושים משהו. זה עניין פסיכולוגי, תחושה שהוא לא מוכן לוותר".

איש ביטחון של הרשות הפלסטינית משתתף במסיק זיתים בגדה, ארכיון (צילום: AP Photo/Mohammed Ballas)
איש ביטחון של הרשות הפלסטינית משתתף במסיק זיתים בגדה, ארכיון (צילום: AP Photo/Mohammed Ballas)

"הלוואי וזה היה נכון"

בדוברות משטרת מחוז ש"י (יהודה ושומרון) אומרים שהטפסים הללו מונפקים אוטומטית מהמערכת המשטרתית, ושאם מגיש התלונה לא מבין את תוכנם החוקר יושב איתו ומסביר לו בעל פה בערבית מה כתוב במסמך.

פיראס אל עלמי, שמלווה תקופה ארוכה את רתיב נעסאן ומתעד את התיקים שהוא פותח, צוחק למשמע הדברים: "הלוואי וזה היה נכון. זה פשוט לא קשור למציאות".

ממשטרת ש"י נמסר עוד ש"אם המתלונן לא הבין את הדברים ניתן להפנות אותו שוב לתחנת המשטרה על מנת שיקבל הסברים. בזמן האחרון הוכנסה למערכת אפשרות להנפיק מסמכים גם בערבית ובאנגלית".

נשאלת השאלה מתי זה "הזמן האחרון", שכן נעסאן קיבל את הטופס הכתוב אמהרית ועברית רק בשבוע שעבר.

בתשובה לשאלה האם המערכת עברה שדרוג דרמטי והתחילה להנפיק טפסים בשפות אחרות ממש בימים האחרונים, נעניתי על ידי דוברת המשטרה ש"המשטרה מתפתחת כל הזמן".

פלסטינים שמגישים תלונה במשטרת ישראל בשטחים מקבלים טופסי הסבר בעברית ואמהרית
פלסטינים שמגישים תלונה במשטרת ישראל בשטחים מקבלים טופסי הסבר בעברית ואמהרית
עוד 365 מילים

ברגע האחרון: איחוד בימין ללא בן-גביר. עוצמה יהודית רצה לבד

ימינה האחרונה להגיש את הרשימה לכנסת, חמש דקות לפני חצות ● עוצמה יהודית בראשות בן-גביר רצה לבד ● בן-גביר: פרץ תקע לי סכין בגב ● פרץ התנצל בפני בן-גביר ● מוטי יוגב, שנדחק ברשימה המאוחדת למקום ה-11: הבית היהודי איבד את דרכו, פרץ אינו אדם ראוי ● ח"כ גדי יברקן שהודח מ"כחול לבן" והוחלף בידי אנדרי קוז'נוב שובץ במקום ה-20 בליכוד ● סתיו שפיר הודיעה שלא תתמודד לכנסת ה-23

עוד 75 עדכונים

טובעים השניים מן האחד

בצלאל סמוטריץ' עשה אתמול צעד גדול קדימה, אבל הציונות הדתית עשתה צעד ענק ברוורס ● מונע בנקמה ברפי פרץ ואיתמר בן-גביר, שר התחבורה הצטרף לימין החדש והפך לאורלי לוי אבקסיס של הימין - נטע זר במפלגה שדוגלת במצע רחוק משלו ● בימין החדש מקווים שסמוטריץ' יביא יותר קולות משהוא יבריח ● ובבית היהודי, בינתיים, אף אחד לא מאמין שהמפלגה תעבור את אחוז החסימה ● פרשנות

עוד 561 מילים
סגירה
בחזרה לכתבה