כמו הפלת שלטון חמאס, פינוי חאן אל אחמר ועונש מוות למחבלים; כמו שמירת תיק החינוך בידי הליכוד, סיפוח חד-צדדי של שטחים והתנחלויות, וההבטחה לא להקים ממשלת אחדות עם כחול לבן; כמו חוק עציץ הקנאביס ומע"מ אפס על מוצרי מזון בפיקוח – גם סיבוב התעמולה שעשה ראש הממשלה, בנימין נתניהו, על צינור הגז הטבעי בין ישראל קפריסין ויוון (פרויקט EastMed) צפוי להישכח לאחר הבחירות.

ללא התערבות כוח עליון, או סבסוד מפתיע לפרויקט מהאיחוד האירופי, בהיקף של לפחות 3 מיליארד דולר, לא יוקם צינור גז טבעי מישראל לאירופה. הסיבה לכך היא שצינור כזה פשוט אינו כלכלי. עלות הקמתו, המוערכת ב-7 עד 10 מיליארד דולר, מחייבת מכירה של הגז בנקודת הקצה במחיר שבין 7 ל-8 דולר ליחידת חום – יותר מכפול מהמחיר הממוצע של הגז הטבעי באירופה, העומד כעת על 3.5 דולר ליחידה.

ההסכם שנחתם בתחילת החודש באתונה, בין ישראל קפריסין ויוון, אינו הסכם להקמת הצינור, אלא הסכם פוליטי בו מתחייבות המדינות לשתף פעולה במטרה להקימו בעתיד.

איטליה, המדינה הרביעית שהיתה אמורה להיות חלק מההסכם, נמנעה בשלב הזה מלחתום עליו, בין השאר בגלל האג'נדה הירוקה של תנועת חמשת הכוכבים החברה בממשלה, ומעדיפה להתבסס על אנרגיות מתחדשות.

חתימה על הסכם צינור הגז "East-Med" (צילום: חיים צח / לע"מ)

לדברי מקור בשוק הגז הטבעי מדובר בפוליטיקה בלבד, המספקת לפוליטיקאים משלוש המדינות הזדמנויות צילום מחמיאות. "האיחוד האירופי אמנם נתן 35 מיליון יורו כדי לממן את מחקר ההיתכנות, אבל הצינור יעלה עשרה מיליארד דולר והם לא ישלמו על דבר כזה. לפני כמה שנים, כשהתחיל המהלך להקמת הצינור הוא לא היה כלכלי. מאז הדברים השתנו רק לרעה כי המחירים באירופה ירדו".

גורם אחר בשוק הגז הישראלי שומר על אופטימיות זהירה. "אם האיחוד האירופי יממן זה יקרה. אירופה מנסה להקטין את התלות שלה בגז הרוסי, והצינור הזה הוא הדרך הפשוטה ביותר לעשות זאת, כך שהשאלה היחידה היא אם יהיה רצון פוליטי. יש גם שאלה אם ארה"ב תלחץ בכיוון. אם אקסון מוביל וטוטאל, שחלק מבעלי המניות שלה אמריקאים, ימצאו גז בקפריסין, יגדל הסיכוי שארה"ב תצטרף".

האם הצינור הישראלי-קפריסאי יכול להפחית את התלות האירופאית ברוסיה? התשובה היא לא. הצינור, שקוטרו המתוכנן הוא 24 ס"מ, יכול להעביר 10 BCM של גז טבעי בלבד בשנה, מה שלא ישנה כמעט בדבר את התלות ברוסיה

כדי להבין את התמונה המלאה יש לעשות מעט סדר במספרים. היחידה המקובלת לתיאור עסקאות גדולות והיקפי צריכה בשוק הגז הטבעי היא BCM – מיליארד מטר מעוקב. בישראל נמצאו עד היום כטריליון מטר מעוקב של גז טבעי ברמות ודאות שונות, כלומר אלף BCM. אירופה כולה צורכת כ-460 BCM גז טבעי בשנה ומייבאת 40% מהגז הזה מרוסיה, כ-185 BCM.

האם הצינור הישראלי-קפריסאי יכול להפחית את התלות האירופאית ברוסיה בהיקף משמעותי? התשובה שלילית. הצינור היקר שעליו מדובר, שקוטרו המתוכנן הוא 24 אינץ', יכול להעביר 10 BCM של גז טבעי בלבד בשנה, מה שלא ישנה כמעט בדבר את התלות ברוסיה.

לאור זאת שהצינור, אם יקום, ישמש גם את קפריסין, מדובר ביצוא ישראלי של 5 BCM בשנה. במחיר של 4 דולר ליחידת חום מדובר עדיין בהיקף כספי משמעותי של 700 מיליון דולר.

מנהיגי יוון, ישראל וקפריסין חותמים על עסקה לבניית צינור הולכה לגז (צילום: AP Photo)

שאלת הכמויות תהיה ודאי מרכזית בשיקולים של האיחוד האירופי. בראיון לח"מ ב-2017, אמר נציב האנרגיה והאקלים של האיחוד האירופי, מיגל אריאס קנייטה, כי משיקולים של ביטחון אנרגטי, "צינורות גז חדשים כמו מישראל הם עדיפות עליונה, ולכן אנחנו מנסים לקדם פרויקטים מהסוג הזה". אך למרות שאלות חוזרות ונשנות הוא סירב לדבר על סבסוד משמעותי לפרויקט, כל עוד לא ברורות "העלויות, התועלות והמימון".

ד"ר צ'ארלס אלינס, לשעבר מנכ"ל חברת הנפט והגז הלאומית של קפריסין, ספקן בהרבה. "בהתחשב בהסכם האקלים של פריז וההשפעה שלו על אנרגיות מתחדשות, בהצפה של גז מונזל בשוק הגלובלי, ובעובדה ששיא הביקושים לאנרגיה באירופה כבר מאחורינו, מחירי הגז עשויים להישאר נמוכים לתמיד", חזה בסוף 2016. מאז אמר את הדברים, ירד מחיר הגז הטבעי באירופה בכמעט 25%.

על פי הדו"ח הסטטיסטי של חברת BP ל-2019, עתודות הגז הטבעי המוכחות בעולם עומדות על כ-200 טריליון מטר מעוקב. ישראל, על פי דו"ח זה, מחזיקה ב-0.4 טריליון מ"ק ולא טריליון, מכיוון שההגדרה של עתודות מוכחות מתייחסת לרמת ודאות גבוהה ולעתודות שכלכלי להפיק. eia, סוכנות פדרלית אמריקאית המספקת נתונים על תחום האנרגיה, מציינת עתודות גבוהות פי עשרה, המסתכמות בכ-2,100 טריליון מטר מעוקב.

בטווח הארוך צפויה להתגבר המגמה של מעבר ל-100% אנרגיות מתחדשות. סקוטלנד צפויה להשיג את היעד כבר השנה, שבדיה גם פועלת בכיוון, קוסטה ריקה כבר השיגה את היעד בחלק מהזמן וגם דנמרק התקרבה אליו

גם התחשיב המחמיר של BP מציין עודפי גז עצומים, משום שהצריכה הגלובאלית לפי הדו"ח מסתכמת בכ-4 טריליון מ"ק גז טבעי בשנה. תחום הנזלת הגז (LNG), המאפשר לייצא אותו בספינות וללא צורך בצינורות יקרים מתפתח גם הוא, והתחזית היא שב-2023 שמינית מכל הסחר בגז טבעי בעולם תהיה של גז מונזל.

למרות זאת, ולמרות צמיחה של כמעט פי-ארבעה בין 2018 ל-2019 ביבוא הגז המונזל מארה"ב לאירופה, ב-2019 היה מדובר ב-7.3 BCM בלבד והתחזית ל-2023 היא ל-8 BCM. על הרקע הזה, יבוא 10 BCM ממזרח הים התיכון אינו עניין חסר משמעות, אך השאלה שעדיין נותרת פתוחה היא אם הרצון האירופי לגוון את מקורות האנרגיה יצדיק את הסבסוד הגדול.

אסדת הגז לויתן, הממוקת ליד קיסריה (צילום: Marc Israel Sellem/POOL)

מעבר לאנרגיות מתחדשות

בטווח הארוך צפויה להתגבר המגמה של מעבר ל-100% אנרגיות מתחדשות, מה שיותיר רבות מעתודות הגז הטבעי עמוק באדמה. בנציבות האירופית מתקיים ויכוח האם להכליל את האפשרות הזאת בתוכנית האקלים המתגבשת ל-2050, אך במקומות אחרים ההחלטה כבר התקבלה. סקוטלנד צפויה להשיג את היעד כבר השנה, שבדיה גם פועלת בכיוון, קוסטה ריקה כבר השיגה את היעד בחלק מהזמן וגם דנמרק התקרבה אליו.

בתחום העסקי הצליחה יוזמת RE100 לסחוף עד כה 221 חברות גלובאליות, שהתחייבו למעבר לאנרגיות מתחדשות בלבד, חלקן כבר בשנים הקרובות וחלקן בטווח הארוך. בין החברות הללו נמצאת איקיאה, אחת ממייסדות המיזם, שהתחייבה לייצר כבר השנה אנרגיה מתחדשת בהיקף שווה לאנרגיה שהיא צורכת, ולצרוך את כל החשמל שלה מאנרגיות מתחדשות עד 2025.

המגמה הזאת מייתרת את הוויכוח הישראלי על יצוא הגז, משום שאין שום סכנת מחסור בשוק הישראלי בעשרות השנים הקרובות. המשק הישראלי צורך קצת יותר מ-10 BCM בשנה, והאינטרס של האזרחים הוא לעלייה בהיקף הייצור של אנרגיות מתחדשות ולא בהיקף השימוש בגז הטבעי המזהם. היה עדיף בהרבה אם ראש הממשלה היה יכול להתגאות במעבר מאסיבי של ישראל לאנרגיה נקייה, במקום בפרויקט הפוגע בסביבה שסיכויי הצלחתו קטנים מאוד.