אחרי כמה שבועות בקהיר, סוף-סוף הגיעה השאלה מברנש מקומי פתוח מספיק כדי לשתות וויסקי יקר מאד ולפנות לזרים על הבר אצל חאלד: מהי הדת שלך?

יכולתי לבחור בשקר הנוח ולהשיב שאני יהודי. אבל אני חילוני גמור, ובחרתי לענות בכנות. מה גרם לטיפשות שכזו אני לא יכול לומר. אולי, בעצם, הוויסקי תרם את חלקו.

הבחנתי בהלם שלו וניסיתי לרכך את העניין בהסברים על ההבדל בין אגנוסטי לאתאיסט. אגנוסטי זה מדויק יותר, כי באמת אני פשוט לא יודע, וזה גם נשמע פחות אגרסיבי. האיש נפנף את הניואנסים והתעקש להיות מזועזע.

הבחנתי בהלם שלו וניסיתי לרכך את העניין בהסברים על ההבדל בין אגנוסטי לאתאיסט. אגנוסטי זה מדויק יותר, כי באמת אני פשוט לא יודע, וזה גם נשמע פחות אגרסיבי. האיש נפנף את הניואנסים והתעקש להיות מזועזע

"ידידי," אמר, בעודו נאבק להישאר רגוע. "הרשה לי לתת לך עצה מאוד מאוד טובה. מוטב, מאוד מאוד מוטב, כששואלים אותך שאלה פשוטה זו, לומר שאתה יהודי. במצרים אין לנו בעיות עם היהודים. שום בעיות בכלל. אבל עם הלא מאמינים, יש בעיות".

במהלך שנותיי בארץ הנילוס המופלאה הבנתי עד כמה העצה אכן הייתה טובה. החיים קצרים מדי מכדי לריב עם אנשים שמתעקשים שתגדיר לעצמך דת. אמרתי לכולם שאני יהודי, וחלאס.

האם זה כל כך שונה במערב?

אני נדהם מיכולת ההישארות של הדת. הנחתנו אנשים על הירח והבאנו את ויוואלדי וגרהם גרין ואיינשטיין וברי סחרוף – אינספור הישגים במדע ואמנות ופילוסופיה. ועם זאת הדת עדיין כאן, על סיפוריה וחוקיה וסיבוכיה, ואנשים אינטליגנטיים שאמורים להבין מתי לסתום את הפה עדיין מנהלים את אותו ויכוח כבר אלפי שנה ולא בא לציון אפילו שמץ של גואל.

אני נדהם מיכולת ההישארות של הדת. הנחתנו אנשים על הירח והבאנו את ויוואלדי וגרהם גרין ואיינשטיין וברי סחרוף – אינספור הישגים במדע ואמנות ופילוסופיה. ועם זאת הדת עדיין כאן, על סיפוריה וחוקיה וסיבוכיה

אני די בטוח שברק אובמה רק העמיד פנים שהוא מעט דתי, לצד רוב הפוליטיקאים האמריקניים בני זמננו. גם בנימין נתניהו ודונלד טראמפ, אם כי בקושי. אני מעריך שכולם חשים שאנשים דתיים רבים ייעלבו מביטויי אי אמונה יותר מאשר החילונים יעלבו מהעמדת פנים. החילונים נמצאים במגננה, משום מה. כך קורה שמתארים בפרהסיה אנשים שמתקרבים לדת כ"מתחזקים", ואין פוצה פה.

לכן רבים מרשים לעצמם לעשות שימוש גשמי קלוקל בענייני שמיים. כך למשל "בעזרת השם", כמו "אינשאללה" בעולם הערבי, מהווה את התירוץ האולטימטיבי של נותני השרותים. האדם הסביר רוצה לצעוק: לא! אם תרצה אתה, יא נוכל מתחסד! השם, אם יש דבר כזה, לא מתעסק בקיר גבס שלי.

מדי פעם אני פורס את משנתי באוזני דתיים אמיתיים.

אני מעריך שכולם חשים שאנשים דתיים רבים ייעלבו מביטויי אי אמונה יותר מאשר החילונים יעלבו מהעמדת פנים. החילונים נמצאים במגננה, משום מה. כך קורה שמתארים בפרהסיה אנשים המתקרבים לדת כ"מתחזקים", ואין פוצה פה

אני מודה בפניהם שיש לי בעיה בסיסית עם רעיון האמונה. נראה שלא הוגן לדרוש דבר כזה מאדם שמנסה להיות רציונלי בשאר תחומי חייו. אני מבין מה זה ידע (או ידע משוער), ומבין הערכה, ומבין תקווה. אני לא מבין אמונה. מה היא באה להביע?

בואו ננסה את זה: אני יודע שאני לא מיליארדר; אני מעריך שלא אהיה מיליארדר; אני מקווה שאהיה מיליארדר. באופן דומה, אינני יודע אם יש אל; אני מעריך שאין אל; אני מקווה שיש אל. כשאנשים אומרים שהם מאמינים שהם ייעשו מיליארדים, או בהתאמה שיש אלוהים שמשגיח מלמעלה, אני לא יודע על מה הם מדברים.

האם זו סוג של תקווה? אני נוטה לחשוב שכן – אבל בדרך כלל הם לא מסכימים. זה שכיף לחשוב שיש השגחה עליונה שמעניקה משמעות לחיים – או שאתה מיליארדר שיכול לרכוש מטוס פרטי ואי בקריביים – לא עושה את זה נכון. השקר הנוח הוא עדיין שקר (כנראה – לא בטוח. אני אגנוסטי).

זה שכיף לחשוב שיש השגחה עליונה שמעניקה משמעות לחיים – או שאתה מיליארדר שיכול לרכוש מטוס פרטי ואי בקריביים – לא עושה את זה נכון. השקר הנוח הוא עדיין שקר

יש הטוענים כי חיים ללא אמונה הם איכשהו ריקים מתוכן. אני אומר לא ממש, כי יש עוד דברים בעולם, כמו מוזיקה טובה, ספרות משובחת, סקרנות אינטלקטואלית ותענוגות לא מעטות בכל התחומים.

אחרים שואלים: איך אתה מאמין שהמדע מסביר הכל? אני לא מאמין בזה, אני עונה. רב הנסתר מן הגלוי, וספק אם זה ישתנה. אשמח לדעת את סודות הקיום והיקום, אבל אני מעריך שזה לא יקרה בקרוב ואני חי עם זה בסדר.

המחמירים גם מקשים: כיצד ייתכן שהעולם הנפלא והמורכב נוצר יש מאין? ברור שעולם כזה נוצר בידי בורא! אני עונה שאם כל דבר מופלא מחייב קיום של בורא, אז מה ברא את הבורא? מדהים אותי שזה לא מסיים את הדיון. אבל הם בשלהם: לא, הכל דורש בורא חוץ מהבורא! ועוד רואים בזה פלפול.

המחמירים מקשים: כיצד ייתכן שהעולם הנפלא והמורכב נוצר יש מאין? ברור שעולם כזה נוצר בידי בורא! אני עונה שאם כל דבר מופלא מחייב קיום של בורא, אז מה ברא את הבורא? מדהים שזה לא מסיים את הדיון. אבל הם בשלהם: לא, הכל דורש בורא חוץ מהבורא!

פגשתי אנשים נורמטיביים שלא נעים להם להגיד שאינם "מאמינים" וכתוצאה מכך מסתבכים בהגדרות הזויות של ליברלים על המושג אלוהים דוגמת האל הוא יצר טוב שבכולנו. זה נחמד שנפרדו מהדוד המזוקן, אבל נראה קצת מאולץ.

יש גם פרקטיים שכמובן פשוט מפחדים, ומשכנעים את עצמם "להאמין" כדי לא לעצבן את אלוהים למקרה שהוא גם קיים וגם רגזן, סוג של טראמפ השוכן במרומים.

איזו בלאגן! ספקנות עיקשת מביאה רק צרות; העמדת פנים נראית כדבר רופס; ולא כולם יודעים לשקר לעצמם בהצלחה.

לאחרונה נגררתי לדיון עם הרב הרשל גרוסמן, חוקר ואיש צוות בישיבה ירושלמית. הוא כתב לי בעקבות אמירה אפיקורוסית באחד ממאמרי וטען שהיהדות אינה מבוססת על אמונות אלא על "הערכה לניתוח של התורה והמציאות האמפירית". זאת ועוד: "ידע אולי לא מבטיח אושר, אך הוא בהחלט יכול לעזור לאדם להבין את החיים".

זה מוזר: יכולתי לומר את אותו דבר על המדע. אין לי את הנטייה להצטרף לעולמו כדי להשיג מומחיות במה שקורה שם באמת. לעיתים הבנת העיקר מספיקה.

אני מעריך את הסיכויים שיש אלוהים שמתאים למודל הקלאסי של בורא עולם המתעצבן משטויות ומתערב בשם הצדק כקטנים יותר מסיכויי להיות מיליארדר. אבל לא אפס, כמובן. רק למקרה שאלוהים מקשיב, אמשיך לקרוא לעצמי אגנוסטי ולא אתאיסט ממש. יש לי ספקות, אבל אני מקווה להתבדות. אשמח לשמוע מהבורא ישירות, בלי תיווכה של הדת, בתנאי שהתשובה איננה נוראית.

דן פרי שירת כעורך ראשי של סוכנות איי-פי במזה"ת (מבסיסו בקהיר) לאחר תפקידים דומים באירופה, אפריקה והאיים הקריביים. שימש כיו"ר התאחדות עתונאי החוץ בישראל. איש היי טק ויזמות בעבר ובהווה. עקבו אחריו ב: https://danperry.substack.com