למי שלא שמע, אתמול זכויות להט"ב במדינה גולגלו אחורה שנות דור.
זה קרה בשל פס"ד שערורייתי מאת השופטים ניל הנדל, ג'ורג' קרא ודוד מינץ, בסוגיית רישום רטרואקטיבי של צו הורות לזוג שהביא את ילדיו בהליך פונדקאות.
כשהורים, בד"כ הומו או לסבית, רוצים להירשם כהורים של ילד שאינו ילד ביולוגי שלהם, הם צריכים לקבל מביהמ"ש מסמך שנקרא "צו הורות פסיקתי". הצו הזה אומר בפשטות שההורה של הילד, גם אם אינו ביולוגי, הוא ההורה שלו. פסק הדין עסק במתן צו הורות רטרואקטיבי. כלומר בשאלה, האם צו ההורות חל מהרגע שביהמ"ש נתן את הצו או מהרגע שהתינוק נולד.
כשהורים, בד"כ הומו או לסבית, רוצים להירשם כהורים של ילד שאינו ילדם הביולוגי, הם צריכים לקבל מביהמ"ש מסמך שנקרא "צו הורות פסיקתי". הצו אומר, בפשטות, שההורה של הילד, גם אם אינו ביולוגי, הוא ההורה שלו
במילים אחרות, ביהמ"ש דן בשאלה, האם המסמך שנקרא "צו הורות" הוא מה שמכונן את הזיקה ההורית – או לחלופין, רק מאשרר את הזיקה ההורית של ההורה שאינו ביולוגי. האם אני אבא של הילד שלי בזכות בית המשפט, או כי אני ההורה הטבעי שלו וביהמ"ש רק נותן לזה תוקף רשמי.
אז בג"צ החליט שצו ההורות הוא מסמך "מכונן", רק בזכותו אני עכשיו אבא של ילדיי ובלעדיו אני חסר זכויות לחלוטין בנוגע לילדים שלא נוצרו מהזרע שלי.
לחילופין, אפשר לחשוב על אמא ואמא שילדו תינוק ורוצות לקבל צו הורות. הורה סטרייט פשוט נרשם כאב הילד ביציאה מביה"ח. לא משנה אם הוא יגאל עמיר, גואל רצון או בני סלע. הוא אבא של ילד ואף אחד לא שואל שאלות. אבל שתי אמהות! לא ולא, הם צריכות לעבור בדיקה פולשנית של עו"ס ורק לאחר מכן הן ייחשבו כאמהות חוקיות של הילד שלהן, גם בדיעבד.
אז בג"צ החליט שצו ההורות הוא מסמך "מכונן", ורק בזכותו אני עכשיו אבא של ילדיי. בלעדיו אני חסר זכויות לחלוטין בנוגע לילדים שלא נוצרו מהזרע שלי
בג"צ מנמק את החלטתו "בטובת הילד", או במילותיו המחפירות של השופט הנדל: "ככל שמתרחקים ממודל ההולדה הטבעי ופונים לפורצדורות מורכבות יותר ראוי להגביר את הפיקוח על התהליך, להגן על טובת היילוד העתידי ולשמש לו קול".
הבנתם? הילד של ההורים ההומואים צריך "קול". שהרי הוא לא ילד טבעי, הוא לא ילד שנולד לתוך משפחה שחשבה ארוכות אם להביא אותו לעולם, שתכננה ואספה את מאות אלפי השקלים שנדרש כדי שהומו יוכל להביא ילד לעולם.
הוא ילד מסכן כי יש לו אבות הומואים או אמהות לסביות וצריך לפקח עליהם כי הם עוד עלולים לדפוק את הילד.
בג"צ מנמק את החלטתו "בטובת הילד", או במילותיו המחפירות של השופט הנדל: "ככל שמתרחקים ממודל ההולדה הטבעי ופונים לפרוצדורות מורכבות יותר – ראוי להגביר את הפיקוח על התהליך, להגן על טובת היילוד העתידי ולשמש לו קול"
המסר מפסק הדין הזה הוא שאנחנו צריכים להפסיק לסמוך על בג"צ. עברה תקופת הזוהר של הנשיא ברק והנשיאה בייניש. זכויות האדם כבר לא בראש מעייניהם של השופטים, והם מחכים שהכנסת, על הסמוטריצ'ים והרפי פרצים והליצמנים שבה יחליטו אם מותר לי להיות אבא או לא.
אנחנו צריכים להיכנצס למערכת הפוליטית ולהפוך את העולם כדי שיעברו חוקים המיטיבים עם הקהילה הגאה. אף אחד לא יעשה את זה בשבילנו.
שמאלני ציוני גאה, תל אביבי, לומד משפטים ומלמד עברית. הוביל מחאות למען קהילת להט״ב, שיויון לנשים והדמוקרטיה הישראלית וכעת דובר של ח"כ יאיר גולן. גר עם הכלבה שלו, ירדנה.
מישהו יכול לכתוב לי הודעה משמחת ומחממת את הלב? כותבת אישה מודאגת ממרכז הארץ. זה מזכיר לי אמרה בערבית על אנשים מדוכדכים המבקשים מראש הכפר: "ספר משהו משמח – אפילו שקר".
בני אדם השרויים במצוקה זקוקים לעיתים למישהו שישפר את האקלים, יעלה את מצב הרוח ויפיח תקווה. מישהו ללכת אחריו, להאמין ביושרו, לישון בשקט כשיודעים שהוא מצוי על ההגה.
משה בן עטר הוא פובליציסט, מחבר הספר "המסע לישראל האחרת". עסק שנים בתכנון אסטרטגי והיה מנכ״ל המועצה הציונית בישראל, מנהל כפר הנוער יוענה ז'בוטינסקי, ומנהל המכון למחקר וחינוך בקרן כצנלסון. היה יועצם של כמה שרים ויועץ ליצחק הרצוג.
לאחרונה גיליתי במהלך נסיעה במונית שגם בבת-ים יש רחוב ששמו כ"ט בנובמבר. כבר ידעתי קודם לכן שבירושלים, בהרצליה, אולי גם בערים נוספות יש רחובות הנושאים אותו שם. כידוע, בכ"ט בנובמבר שנת 1947 הוחלט באו"ם על הקמתה של מדינת ישראל.
"עוד יהיו לנו רחובות שייקראו 'ה-7 באוקטובר'", הערתי בלגלוג מריר. ונהג המונית הגיב: "אף אחד לא יסכים לגור ברחוב שזהו שמו".
שלומית טנא היא עיתונאית לשעבר (ב"על המשמר" ובהמשך ב"ידיעות אחרונות")..יוצאת קיבוץ. ב-1981 החלה בסיקור עיתונאי שוטף של הקיבוצים.
הכי אהבתי את הפוזה של מגן העולם החופשי מול הנאצים.
מחולל הפיכה משטרית כדי להחריב את הדמוקרטיה ולהיות דיקטטור, ואז מציג עצמו כמגן הדמוקרטיה והעולם החופשי.
עו"ד דניאל חקלאי הוא בעל משרד עריכת דין שמתמחה בייצוג בתחומי המשפט הפלילי, עבירות הצווארון הלבן, ועדות החקירה, הדין המשמעתי ולשון הרע. יליד שנת 73', נשוי ואב לשני בנים. פרסם מאמרים וכן סיפורים קצרים בכתבי עת דיגיטליים. אוהב מאד ספרות, קולנוע ומוזיקה. מוטרד מאד מהסכנות העצומות למשטר הדמוקרטי ולזכויות האדם והאזרח. מנסה לחשוב כיצד למקם את המשפט החוקתי ואת המשפט הפלילי בהקשרים סוציולוגיים, תרבותיים, פוליטיים, היסטוריים ופסיכולוגיים.
כרונולוגיה של פרישה בלתי נמנעת
הגיע הזמן לומר את דעתך
רוצים להגיב? הצטרפו לזמן ישראל רוצים לפרסם פוסט? הצטרפו לזמן ישראל רוצים לפרסם פוסט ולהגיב לכתבות? הצטרפו לזמן ישראל רוצים שנשמור לכם את הלייקים שעשיתם? הצטרפו לזמן ישראל
- לכל תגובה ופוסט עמוד בזמן ישראל שניתן לשתף ישירות ברשתות החברתיות ולשלוח באימייל
- עמוד הפרופיל הפומבי שלך ירכז את כל התגובות שפרסמת בזמן ישראל
- אפשרות להגיש פוסטים לפרסום בזמן ישראל
- אפשרות להגיב לכתבות בזמן ישראל
- קבלו את המהדורה היומית ישירות לתיבת האימייל שלכם
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם