הקנאה, בישראל ובעולם, משגעת את האנשים

P1280780 (צילום: דן פרי)
דן פרי
הייאוש יותר נוח

ביקור בבירת צרפת גרם לי להרהר באי-השוויון שבעולם, ובטירוף שהוא מביא.

הלוא צרפת היא מדינת הבית של הכלכלן תומאס פיקטי, שהעצים את הדיון בסוגיה באמצעות ספרו מ-2013, "הון במאה העשרים ואחת".

קל ללעוג לצרפתים, שכמה מהם עדיין מסתובבים בפריז עם כובע ברט על ראשיהם, מבט ספקני על קלסתרם, ובגט בוקע בפראות מתוך שקית נייר חומה.

כשהייתי עורך סוכנות AP באירופה חששתי מאד מהקריאות הנשנות להתייצב בפריז לעימותים עם איגוד הכתבים. לא הייתי הביורוקרט היחיד עם תחושות קשות לגבי צרפת: המסים גבוהים מדי והאווירה העסקית מחניקה. כתב אחד סירב פעם לכסות את גירושיו של הנשיא סרקוזי, סיפור גדול בזמנו, והודיע לי בטלפון, בשיחה ללונדון, כי הוא חייב חוזית לעסוק רק בפוליטיקה, לא רכילות.

בישראל מעוררים היסטריה בנוגע למוסלמים שכובשים כביכול את צרפת והופכים אותה בדירבון ה-BDS לגיהנום אנטישמי. כרגיל עם השקרים של הימין יש בזה משהו: כמובן שישנה בעיה, אך חלקם באוכלוסיה הוא כ-8%, מספר המתאסלמים לא ימלא את איצטדיון פריז סן ז'רמן, והרחובות מלאים במהגרים שרובם מאפריקה הגיעו.

כן, פרברי המהגרים המרוחקים עגומים למדי, אבל מרכז העיר עדיין נוצץ, לאורכם ולרוחבם של קילומטרים רבים, יותר מאשר אפילו בלונדון, אולי.

לצרפת יש גם מספר מדהים של חברות ברשימת פורצ'ן 500 העולמי. היא ממוקמת מספר 5 בעולם (עם 28 חברות כאלה), ממש מאחורי גרמניה עם 32, ולכן עם יותר מהן בחישוב לנפש. יש לה חברות גלובליות כגון טוטאל, בי אן פי פאריבאס, פז'ו ודיור. למעשה היא מובילה את העולם במספר חברות כאלה על בסיס חישוב לנפש, יחד עם ארה"ב (הזוכה למקום ראשון) ויפן (שלישי) המאוכלסות יותר – והיא מובילה בקלות על מספר 2 סין (כמו כמעט כולם, אם להודות על האמת).

במונחים נומינליים פשוטים, צרפת מקדימה מדינות כמו דרום קוריאה, קנדה, איטליה ואפילו בריטניה המוערכת יותר (עד לפיאסקו עם הברקזיט, בכל אופן).

יש בעיות. האבטלה עומדת על 9%, יותר מאשר כפול באמריקה (אבל נתון זה בעייתי ובדרך כלל מסנן אנשים שוויתרו על עבודה או לא התחילו לחפש – כמו, למשל, המוני חרדים ישראלים). קיצונים משני הקצוות משגעים את הממשלה לאחרונה עם מהומות ה"אפוד הצהוב". מדי פעם חמומי מוח מבעירים מכוניות חונות. הבירה יקרה להרגיז (כמו בארץ).

ובכל זאת, המקום עדיין לא ירד מהפסים. יתר על כן, הרומנטיקה עדיין מורגשת באוויר, הזקנים אינם מוסתרים, וארוחת צהריים אלכוהולית היא עדיין עניין שבשגרה.

IMG_E9115

בבחירות האחרונות לנשיאות זכה עמנואל מקרון, שנראה שפוי אם כי מוזר, ובוודאי לא מישהו שעשוי להבעיר מכוניות בעצמו. נשווה את זה למה שקרה בארה"ב, בריטניה, ברזיל, רוסיה, אוקראינה, איטליה, הונגריה, פולין ובישראל (מה, באמת, כבר אפשר להגיד על ישראל).

מדוע צרפת נותרה שפוייה?

מידה פחותה של אי-שוויון – זה המפתח. צרפת היא אחת מתוך 5 מדינות בלבד מתוך 36 מדינות ב- OECD שבהן אי-השוויון והעוני ירדו ב -20 השנים האחרונות. דוח על ידי הכלכלנים ברטרנד גרבינטי, ג'ונתן גופיל-לברט ופיקטי עצמו, מהשנה שעברה, מוצא ששיעור ההכנסה של העשירון העליון בצרפת עומד על כ-32%, בערך כמו בשנת 1990, נמוך ב-5% מאשר ב-1960, ונמוך בהרבה מאשר לפני מאה שנה (ראה גרף).

graf1

השווה את זה למה שקרה בארצות הברית, שם העשירון העליון שולט יותר ויותר.

US INEQUALITY

כמעט לפי כל קנה מידה, כולל הכנסה, הון והשפעה, רמת האי-השוויון ברוב המדינות המפותחות (בעיקר בישראל ובארצות הברית) עלתה פלאים ב-40 השנים האחרונות. ובעולם המתפתח המצב גרוע עוד יותר, כך שלפי הערכת Oxfam המאיון העליון שולט במחצית העושר בעולם.

graf2-400×250

חשבו לרגע אם כישורי האחוזון העליון מצדיקים דבר כזה.

זו תוצאה של גלובליזציה, טכנולוגיה, וליברליזציה כלכלית (במובנים רבים וברוב המקומות, למעט בדרך כלל צרפת והמדינות הנורדיות). המיסים הורדו, הוקל על מעבר ההון, המסחר הבינלאומי עודד, הורידו מיסי ירושה, וכו'. ערך המניות הפך לשיקול עליון במערב, מתוך הנחה די מופרכת שהעושר יטפטף מטה, ולא ישמש לצבירת הון ונדל"ן בלונדון.

בתור בוגר הנדסת מחשבים ובן למהגרים יהודים שנמלטו מנאצים וקומוניסטים, אני תמכתי, לאורך שנים, בכל השלושה. אבל אני שם לב בתקופה זו שאי השוויון המטורף שזה יצר משגע את האנשים. יחד עם גזענות וכעס על תקינות פוליטית, זה מסביר את נצחונו הביזארי של דונלד טראמפ.

יש הטוענים שהציפיות גבוהות מדי, ושהמודרניות מספקת שורה של יתרונות שלא קל לכמת אבל שחייבים להכלל במשוואת שביעות הרצון – כמו העובדות שיש אנציקלופדיה וספריית וידאו אינסופית בכל כיס, בעוד תוחלת החיים עלתה פלאים ברחבי תבל.

זה היה מרשים יותר אילו טופלו העניינים הבסיסיים. בכל רחבי אירופה בני 30 גרים עם הוריהם. בישראל משלמים במשך חיים שלמים על משכנתא עבור נכסים בינוניים בגלל חוסר איזון עצום בין מחירים למשכורות בגין אחיזת המדינה בקרקעות. באמריקה, על פי bankrate.com, כמעט שני שלישים לא יכולים למצוא 500 דולרים לעת צרה. ברוב המערב, כולל ארה"ב ובריטניה, הפנסיה הופכת לנחלת העבר, מקומות עבודה יציבים עשויים להיכחד, ויותר אנשים נקלעים לעבודות קבלן.

צעירים רבים מרגישים חוסר תקווה ואדישות; בבריטניה ההשתתפות הנמוכה שלהם (ככל הנראה כשליש) במשאל הברקזיט של שנת 2016 גרמה לתוצאה שרובם מתעבים, אבל כה עצום הניתוק שלהם שאין לדעת אם הלקח אף נלמד.

נאמר לנו שכל זה תוצאה בלתי נמנעת של שוק חופשי. אבל למעשה זה קשור למדיניות מיסוי ותקציב שניתן לשנות ולווסת. בעלי ההון של העולם הפוסט-תעשייתי תמרנו בהצלחה מרובה את דעת הקהל כדי לשמר ולהעצים את יתרונם. המנופים שעומדים לרשותם כוללים לוביסטים, תרומות פוליטיות, ועוד.

מה לעשות? כמה הצעות:

אין סיבה שהון יניב יותר מעבודה. על רווחי מסחר בנכסים, סחורות, נדל"ן וכולי צריך להטיל מס זהה למס הכנסה. האם זה הגיוני שמיליארדר ישלם מעט מאד לקופת המדינה על עסקאות פיננסיות עצומות (או במקרה של טראמפ, על פי הדיווחים, לפעמים שום דבר בכלל) בעוד ששכיר ממעמד הביניים משלם בארץ מס שולי באיזור ה-50% (ויותר, בתוספת מסים עקיפים) על הכנסות מעבר לכ-40 אלף שקל לחודש? זה אבסורד.

הניחו לאותו מעמד ביניים. הם אלה שבאמת רוצים לקנות יותר שהם כרגע יכולים, ועם יותר כסף בכיסם יביאו לעלייה בצריכה ויצירת מקומות עבודה. רוב בני מעמד הביניים ישמחו לשלם יותר מס על דמי השכירות ועל מניות אם הדבר היה מקביל לירידה במס הכנסה ורמת המיסים הכללית הייתה סבירה.

יש להעלות מסים באופן דרמטי על עשירים באמת – אנשים שמרוויחים מספיק שאין כמעט שום דבר סביר שהם לא יכולים להרשות לעצמם. נאמר, באופן שרירותי, מיליון דולר בשנה.

העובדה שהציבור לא דורש כל זאת בזעקה צריך למלא כל אחד ביראת כבוד ליכולת השדולתית של המעמד העליון הפיננסי. זה מעורר השראה.

נתקלתי בכך בשיחה לאחרונה בקהיר, עם שני חבר'ה ממעמד הביניים ששנאו את ברני סנדרס. "הבחור הוא קומוניסט!" אמר אחד, אזרח מצרי-אמריקני. "הוא רוצה לעשוק את העשירים. אתה מאמין? אני שואף להיות עשיר, והוא רוצה שהעשירים לא רק ישלמו יותר אלא גם אחוז גבוה יותר! "

LADIES (צילום: דן פרי)
LADIES (צילום: דן פרי)

נאלצתי להסביר כי מיסוי פרוגרסיבי הוא עיקרון השורר בכל מקום ואפילו הרפובליקנים בארה"ב מסכימים. לכן הדיון הוא לא על עקרון אלא מידה. במצבים כאלה יש תמיד דעות שונות והמפתח הוא איזון נכון. האיזון במרבית ארצות המערב כרגע אינו נכון (זה ודאי המצב בישראל). וזו הסיבה שהעולם יורד מהפסים.

כמו ברוב הדברים, פינק פלויד מנסח את זה בצורה הטובה ביותר: "יש; אין. ומי יכחיש שעל זה הלחימה? "

דן פרי שירת כעורך ראשי של סוכנות איי-פי במזה"ת (מבסיסו בקהיר) לאחר תפקידים דומים באירופה, אפריקה והאיים הקריביים. שימש כיו"ר התאחדות עתונאי החוץ בישראל. איש היי טק ויזמות בעבר ובהווה. עקבו אחריו ב: https://danperry.substack.com

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
עוד 1,055 מילים
כל הזמן // יום שני, 14 ביולי 2025
מה שחשוב ומעניין עכשיו
היום ה־647 למלחמה ● 50 חטופים עדיין בעזה

דיווח: דגל התורה תחזור בה מהפרישה אם יוצג חוק גיוס

בקואליציה מעריכים - יהיה חוק גיוס הערב, המשבר יימנע ● טראמפ: "מתקדמים יפה בעזה, ייתכן שבקרוב תהיה לנו בשורה" ● היועמ"שית לנתניהו: עליך להגביר את האכיפה על המשתמטים החרדים מצה"ל ● דיווח: הרמטכ"ל אמר לדרג המדיני כי תוכנית עיר הריכוז בעזה "לא ישימה" ● צה"ל תקף טנקים בא-סווידא שבדרום סוריה; כ"ץ: "מסר למשטר - לא נאפשר פגיעה בדרוזים"

עוד 49 עדכונים

עם כלביא האיום האיראני על חופש השיט הוא אתגר אסטרטגי שנזנח

מבצע "עם כלביא" היה הצלחה יוצאת מגדר הרגיל בכל הקשור להשגתה של עליונות אווירית בשמי איראן, שתורגמה לפגיעה חמורה בתשתיות הגרעין; להשמדת חלק ניכר ממערך הטילים הבליסטיים שאיימו על עורף ישראל; לחיסול בכירים במשמרות המהפכה האירניים ומדעני הגרעין; ולניצול ההצלחה להשמדת יכולותיו השיוריות של חיל האוויר האיראני. בנוסף נפגעו תשתיות אזרחיות כמו אוניברסיטאות, מאגרי אנרגיה, בנקים ועוד.

ההישגים הועצמו עם הצטרפותה של ארה"ב למערכה בתקיפה מהאוויר ומהים של מתקני הגרעין בפורדו, אספהאן ונתנז. התקיפה גרמה לנזק משמעותי במתקנים אלו, שללא ספק מעכבים את תכנית הגרעין האיראנית, ומשפרים את עמדת המיקוח האמריקאית במו"מ על הסכם גרעין חדש עם איראן.

פרופסור שאול חורב הוא קצין צה"ל בדימוס בדרגת תת-אלוף, כיהן כמפקד שייטת הצוללות, מפקד שייטת ספינות הטילים וסגן מפקד חיל הים. בשנים 2007–2015 כיהן כראש הוועדה לאנרגיה אטומית. כיום עומד בראשות המכון למדיניות ואסטרטגיה ימית במרכז לכלכלה כחולה וחדשנות בחיפה.

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
עוד 881 מילים
אמיר בן-דוד

(עוד) יום מבחן לדמוקרטיה

הדמוקרטיה הישראלית – שיש רבים שסבורים שהיא בעצם פיקציה, מאחר שמעולם לא הייתה פה דמוקרטיה מלאה לערבים, אלא בקושי ליהודים בלבד – עוברת מבחנים קשים מאוד בשנים האחרונות. היום הוא עוד יום מבחן בשרשרת המבחנים הללו

הפגנה נגד ההפיכה המשטרית מול הקונסוליה האמריקאית בירושלים, 20 בספטמבר 2023 (צילום: חיים גולדברג/פלאש90)
חיים גולדברג/פלאש90

היבלית עולה מהספסל: כפר סבא מהמרת על מהפכה במגרש

האם ממגרש הכדורגל הקטן בכפר סבא תצא בשורה עולמית? העירייה ביקשה להיפטר מהדשא הסינתטי, שמהווה מפגע סביבתי ובריאותי, וקיבלה הצעה מפתיעה ממרכז "זרעים מציון" המתמחה בפרחי בר: משטח דשא העשוי מיבלית ● הרעיון: להפוך את החסרונות של העשב הפולש ליתרונות ● "אם זה יצליח, תהיה לנו הוכחת יכולת למשהו שעוד לא בוצע בעולם"

עוד 1,231 מילים ו-1 תגובות

"תשתמשו בכוח החדש שלכם כדי לפתור את הסכסוך, לא כדי לשלוט"

לאחר כמעט שנתיים של לחימה, לאחר שהממשלה הזו סירבה לדון ביום שאחרי,
בשעה שהמערכת המדינית כאן רוצה לצמצם את גבולות הגזרה לפתרון נקודתי בנושא עזה, בניסיון מכוון לבלום כל חתירה להסכם שיכלול את הרשות הפלסטינית – מתכנסת בירושלים השדולה לקידום הסדר ביטחוני אזורי.

לכולם ברור, שלדבר על הסכם שלום או על הסדר מדיני כלשהו, ייתקל בהתנגדות אם לא יוזכר ההיבט הביטחוני. לכן הדגש כאן הוא על הסדר ביטחוני אזורי.

פאר לי שחר היא עיתונאית, חברה בוועד הפעיל של מפקדים למען ביטחון ישראל, בוועדת ההיגוי של פורום ארגוני השלום ופעילת שלום בתנועת נשים עושות שלום. היא חברה במועצה הדתית של עיריית תל אביב. בעלת ותק של עשרות שנים בתקשורת - בגלי צה"ל (ככתבת הראשונה ביומני החדשות) וככתבת מדינית ופוליטית בעיתונים חדשות ועל המשמר ועורכת ומגישה יומני חדשות ותוכניות מלל ברשת ב של קול ישראל.

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
עוד 709 מילים

למקרה שפיספסת

"הממשלה חייבת לשקם את הצפון. זו משימה קיומית"

התיירים נעלמו, העובדים עזבו, הפיצויים לא הספיקו – וחלק מהעסקים לא קיבלו דבר ● ה"האב" הקולינרי בשניר לא שרד את המלחמה; הסנדלרייה באיילת השחר וסדנת הקרקס מראש פינה שרדו בקושי; בית הספר לבישול בגונן לא נפתח; המרקידה משלומי עברה לחיפה – ואילו מפעל החטיפים שנפתח בקריית שמונה דווקא שרד וצמח

עוד 2,684 מילים

נוסנטארה, הבירה החדשה של אינדונזיה - חזון לאומי או כישלון?

אינדונזיה, המדינה הרביעית בגודלה בעולם, החליטה להעביר את עיר הבירה הממשלתית – מג'קרטה, המציינת השנה 498 שנים להיווסדה, אל עיר חדשה בשם נוסנטארה (Nusantara – "הארכיפלג האינדונזי") במרחק של כ-1300 ק"מ, הנבנית בלב יערות האי קלימנטן (בורנאו).

מפת מיקום עיר הבירה החדשה נוסנטארה באינדונזיה
מפת מיקום עיר הבירה החדשה נוסנטארה באינדונזיה

יוזמה זו הוכרזה לראשונה בשנת 2019 על ידי הנשיא דאז ג'וקו וידודו (Joko Widodo), המכונה ג'וקווי (Jokowi). ב-18 בינואר 2022 אישר בית הנבחרים של הרפובליקה את חוק עיר הבירה הלאומי (IKN). ההחלטה הינה שלב אסטרטגי במימוש חזון "אינדונזיה 2045" ("Indonesia Emas 2045" – Golden Indonesia) – לקראת חגיגות 100 שנות עצמאות, שמטרתו להפוך את המדינה למפותחת, תחרותית ובת-קיימא. העיר נבנית על בסיס עקרונות הפנצ'סילה – שוויון, צדק, קיימות והכלה תרבותית.

גל רונן הוא יועץ אסטרטגי בעל ניסיון של 24 שנים בתחומי מחקר ביטחוני. בעל תואר שני בממשל מאוניברסיטת רייכמן, התמחות בטרור וביטחון, חוקר את הזירה האינדונזית ופועל לפיתוח חיבורים עסקיים בין חברות מישראל לחברות באינדונזיה.

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
1
אני חושב שאחד החלקים ההזויים בחזון העיר החדשה הוא הרצון לארח אולימפיאדה בה כבר ב2036. אומנם גם מצריים רוצה לארח אולימפיאדה בעיר הבירה החדשה שהיא בונה, אבל במצריים בנו בעיר הבירה החדשה ק... המשך קריאה

אני חושב שאחד החלקים ההזויים בחזון העיר החדשה הוא הרצון לארח אולימפיאדה בה כבר ב2036. אומנם גם מצריים רוצה לארח אולימפיאדה בעיר הבירה החדשה שהיא בונה, אבל במצריים בנו בעיר הבירה החדשה קריית ספורט אולימפית שלמה, וגם גיאוגראפית היא רחוקה רק כמה עשרות קילומטרים מקהיר ומתקני הספורט בקהיר שנכללו בהצעות אירוח אולימפיות בעבר. אבל באינדונזיה מדובר בעיר בירה מרוחקת ומבודדת ועדיין לא מאוכלסת במיוחד וללא מתקני ספורט, בזמן שבג'קרטה כבר יש מתקנים לרבים מענפי הספורט האולימפיים כולל אצטדיון אתלטיקה לאומי ואצטדיון כדורגל לאומי.

עוד 961 מילים ו-1 תגובות

תגובות אחרונות

זירת הבלוגים
הזמן שלך לומר את דעתך
הצטרפות

בתוך יממה ספגו היועצת בהרב-מיארה והנשיא עמית סדרת מהלומות מהדהדות: פשרה שהושגה בלחץ בג”ץ, החלטת סולברג שמתירה את קיומו של השימוע להדחת היועצת, ותמרון פומבי של השופט מינץ נגד נשיא העליון ● אך התמונה מורכבת מהנראה, ורוב זעקות השבר מוגזמות ומיותרות ● פרשנות

עוד 1,039 מילים ו-1 תגובות

לנתניהו אין תרחיש של סוף – לא למלחמה, לא חטופים, לא לעזה

נתניהו דבק במשימה הבלתי אפשרית של חיסול חמאס ומסרב לסיים את המלחמה – גם במחיר חיי החטופים הנמקים במנהרות עזה ● ולא, זו לא התעקשות של בן גביר וסמוטריץ’ - זוהי עמדת ראש הממשלה ● במקביל, תוכנית ההגירה מרצון צוברת לגיטימציה, כשצרפת מאותתת שהיא מוכנה לקלוט כל פליט פלסטיני מהרצועה ● ביחד, החדשות מסמנות עתיד אפל לעזה ולישראל גם יחד ● פרשנות

עוד 1,016 מילים
הקורא בקלפי
הקורא בקלפי
תקשורת, פוליטיקה ושקרים אחרים

אם זה הולך כמו שטאזי ועושה קולות של שטאזי

אין צורך באמת לחקור את גליקמן – עצם העובדה שהיוזמה הזו הגיעה לשולחנה של היועמ"שית כבר עושה את העבודה; אין צורך להגיש כתב אישום נגד ישראל פריי – עצם מראהו באזיקים כבר שולח את המסר ● אלה לא תקלות, אלא תהליך שיטתי, שמינויו הצפוי של דוד זיני לראשות שב"כ רק יאיץ: היד על ההדק נגד עיתונאים ומבקרי שלטון תלך ותהפוך קלה יותר ● פרשנות

עוד 548 מילים

טראמפ מעניש מדינות שמעמידות לדין את בעלי בריתו

בשבוע שעבר התרחש אירוע שאולי חמק מעיני רבים בישראל: נשיא ארה"ב דונלד טראמפ הודיע על כוונתו להעלות את המכס על ייבוא מברזיל ל־50% ● להצהרות כאלה מהנשיא האמריקאי הציבור כבר התרגל, אך העילה למהלך צריכה להדאיג במיוחד את ישראל ● פרשנות

עוד 470 מילים ו-1 תגובות

מספר דורשי העבודה בהייטק הוכפל

דווקא בשנת שיא באקזיטים, מספר דורשי העבודה בהייטק עלה פי 2.2 לעומת 2019 וב־21% מאז תחילת המלחמה ● העלייה בולטת במיוחד באזור המרכז ובקרב עובדים מנוסים ובשכר גבוה – ליבת הענף ● הירידה בתעסוקה מלוּוה גם בצניחה בהשקעות וגידול ברילוקיישנים ● מנכ"ל רשות החדשנות אופטימי: "זה חלק מהסייקל. המשקיעים ממשיכים להתעניין בישראל"

עוד 1,070 מילים

נתניהו ממשיך לפזר הבטחות בלי כיסוי

מאז הסרטון שבו הבטיח נתניהו ש"אולי היום, אולי מחר" תבוא בשורה, ועד הפגישה עם טראמפ בבית הלבן – ראש הממשלה שב ויצר את הרושם שמשהו ממשי עומד להתרחש בנושא החטופים ● בציבור הולכת ומתבססת ההבנה שנתניהו רותם את סוגיית החטופים לצרכים פוליטיים – גם על חשבון עיסוק ישיר ואמיתי בשחרורם ● פרשנות

עוד 824 מילים ו-1 תגובות

איראן תחת לחץ בכל החזיתות

טהרן נמנעת משיקום מתקני הגרעין שהותקפו ונזהרת מהתגרות נוספת – אך גם מאותתת פתיחות להמשך השיחות עם ארה"ב ● בינתיים, רוסיה מתרחקת ממנה, ישראל מוכנה לשוב ולתקוף אותה - והמערב שוקל הפעלת סנקציות משתקות ● ללא פיקוח בינלאומי ועם סנקציות חריפות שהולכות וקרבות, המשטר האיראני נדחק לפינה ביטחונית, מדינית ואסטרטגית כאחת ● פרשנות

עוד 646 מילים
היום ה־646 למלחמה ● 50 חטופים עדיין בעזה

היועמ"שית: אוריך יועמד לדין בפרשת המסמכים המסווגים

מקור מעורה במגעים: נתניהו מושך את המו"מ כדי להגיע לפגרת הכנסת ● ויטקוף: אפגש עם משלחת קטארית בניו ג'רזי, "עדיין יש תקווה לעסקה" ● נציב שב"ס יועמד לדין בכפוף לשימוע על עבירות טוהר המידות ● שופט העליון סולברג דחה את הבקשות להקפאת פיטורי היועמ"שית "בשלב זה" ● דיווח: אדלשטיין הבטיח לנתניהו להשתדל להגיש נוסח לחוק הגיוס עד סוף השבוע

עוד 39 עדכונים
היום ה־645 למלחמה ● 50 חטופים עדיין בעזה

אלי שרעבי: ״חייבים לסיים את הלחימה, הניצחון האמיתי יהיה כשכולם יחזרו הביתה"

המו"מ קרוב לקריסה, בלשכת נתניהו האשימו את חמאס; מטה החטופים: "החמצת המומנטום הנוכחי תהיה כישלון חמור" ● צה"ל: "לא מוכרים נפגעים מירי צה״ל בסמוך למתחם החלוקה ברפיח" ● לשכת נתניהו על תחקיר ה"ניו יורק טיימס": "נתניהו לא דאג לשרידותו הפוליטית" ● איש מילואים נעצר בחשד למעורבות ברצח הפלסטינים בסינג'יל, המשטרה: "ירה באוויר במהלך התקרית"

עוד 16 עדכונים
הזמן הירוק
הזמן הירוק
סיכום השבוע בסביבה

בקיץ הזה תלבשי מזגן

העיירות והחופים של הריביירה האדריאטית נהדרים, אבל התקווה למפלט צונן מהקיץ הישראלי התבדתה ● הטיל האיראני שרף עד היסוד את החווה האקולוגית; הציבור יכול להצילה ● פרשת דניאלה גלבוע והשירותים בבית הקפה מעוררת שאלה: למה בערי ישראל כמעט אין שירותים ציבוריים? ● והתחביב המוזר של יאורית הנילוס מכיכר הבימה

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
2
וואוו! עוד נושא שחושבת עליו שנים ! לא רק שצריך כמו בחו"ל גם כאן שירותים ציבוריים, צריך גם שהם יתוחזקו כמו בחו"ל ולא יהפכו למרכז ריח רע ולכלוך, אחרת לא הועלנו...באירופה , עובדי הניקיון ש... המשך קריאה

וואוו! עוד נושא שחושבת עליו שנים ! לא רק שצריך כמו בחו"ל גם כאן שירותים ציבוריים, צריך גם שהם יתוחזקו כמו בחו"ל ולא יהפכו למרכז ריח רע ולכלוך, אחרת לא הועלנו…באירופה , עובדי הניקיון של השירותים לובשים חליפות נקיות , כולן/ם אסתטיים ונקיים , כן, גובים תשלום סמלי אך זה שווה , השירותים תמיד נקיים ומבושמים , גם אלו שלא מקפידים להשאיר אחריהם נקי לצערינו… מרגישים לא נוח ללכלך. בכלל בארץ היכן שיש שירותים ציבוריים כמו בקניונים בתל אביב וכנראה בעוד ערים, זה ברור שכדאי לךלהתאפק.. תמיד הסרטון חוגג ! לחשוב שתיירים באים לעיר הקודש ירושלים לשירותים בתחנה המרכזית , טראומה !!! זה חלק מהפנים של המדינה ונורא מביש! כתבה חשובה הלוואי שזה יעזור.

עוד 1,255 מילים ו-2 תגובות
סגירה
בחזרה לכתבה