לחשוב על הקורונה, לארגן את הכאוס

אילוסטרציה (צילום: iStock-ajr_images)
iStock-ajr_images
אילוסטרציה

החשיבה שלנו על הקורונה משקפת תבניות חשיבה אשר מסייעות לנו להתמודד עם חוסר הודאות. אלה "סיפורים" שנועדו לארגן ולהבנות את הכאוס, ובכך להעניק משמעות למגפה. עם זאת, החזרה לתבניות החשיבה הקיימות מעידה בעיקר על הקושי לתפוס את האירוע בעת התרחשותו.

בתוך זמן קצר, הקורונה שינתה את חיינו ללא הכר. היא גרמה, בבת אחת, לשינוי מקיף בדפוסי החיים, העבודה, הכלכלה והחברה, אשר לא ברור עד מתי הוא צפוי להימשך וכיצד הוא צפוי להיראות לאורך זמן. היא גרמה לתחושה של שבר, תחושה כי המגפה הכניסה לחיינו ממד של חוסר יציבות וחוסר ודאות, אשר גורם למציאות להיראות כאוטית וחסרת פשר.

קשה להיזכר, אבל גם לפני המגפה, העולם לא היה ברור, מאורגן ומסודר. כבר לפני התפרצות המגפה, רבים הרגישו כי המציאות משתנה בקצב חסר תקדים ותיארו קושי גובר להבין את העולם. תחושות אלה התבטאו בתופעות כמו בחירת טראמפ לנשיאות, משאל העם על הברקזיט ומחאת האפודים הצהובים בצרפת. המגפה התפרצה בעולם שהיה כאוטי ומשתנה ממילא. היא ערערה מציאות בלתי יציבה, שיבשה סדר עולמי אשר הלך והתפורר, הגבירה את חוסר הודאות אשר הייתה קיימת מלכתחילה.

המגפה התפרצה בעולם שהיה כאוטי ומשתנה ממילא. היא ערערה מציאות בלתי יציבה, שיבשה סדר עולמי אשר הלך והתפורר, הגבירה את חוסר הודאות אשר הייתה קיימת מלכתחילה

ובכל זאת, המגפה היא אסון טבע, אשר הופיע לפתע בחיינו. אסונות בסדר הגודל הזה גורמים לתחושה כי אין לנו מושג, אין לנו שפה שתאפשר לפרש אותם. הפילוסוף הצרפתי ז'אק דרידה התייחס לתופעה זו בשיחה שערך עם ג'יובנה בוראדורי בניו יורק, מספר שבועות לאחר ה-11 בספטמבר. דרידה טען כי החזרה על התאריך "שוב ושוב, כמו שיר קסמים, כמו לחש כישוף" מעידה על "חוסר היכולת שלנו לתת שם ראוי, לאפיין, לחשוב, ללכת מעבר לציון התאריך. משהו נורא קרה ב-11 בספטמבר, ובסופו של דבר איננו יודעים מה" (תרגום: רועי ברנד). האסון פגע במערכת המושגית והפרשנית אשר הייתה אמורה לצפות אותו, להבין אותו ולאחר מכן גם לעבד את הטראומה שהוא גרם.

Embed from Getty Images

בתקופה כזו בני אדם מחפשים סיפורים שיעניקו פשר למציאות המשתנה. בעבר, הדת סיפקה את נקודת המשען אשר אפשרה לארגן את חוסר הסדר ולהעניק משמעות לסבל האנושי. פרופ' עדי אופיר כתב בספרו "אלימות אלוהית" כי בעבר "כמעט בכל פעם שאירע אסון המוני ששיבש סדרי עולם מיהרו מאמינים לפרש את האסון כעדות לפעולתו הישירה של האל. הם השתמשו בתבניות הסבר ופירוש מן המוכן, ופרשו את מסכת החטאים שחוללה את התכווצותו של הזמן, את חזרתו של העבר הנורא או את ביאתו הבלתי צפויה של העתיד הידוע מראש".

בימינו, הדת כבר אינה מסוגלת לספק את הצורך במשמעות, אך הצורך לא חלף. המדע תופס את המקום המרכזי בניתוח המגפה, פיתוח החיסון או התרופה, גיבוש המדיניות ודרכי ההתמודדות. אך המדע מתמודד עם המשבר ברובד אחר מרובד החיפוש אחר משמעות, אשר בעבר הדת נתנה לו מענה. המדע מסוגל  לצמצם את חוסר הודאות ולהסיר את הקסם מהעולם, אך אינו מסוגל להפוך אותו למוכר ובעל משמעות בעבורנו.

ניכר כי מאז המגפה, דווקא מדעי הרוח חזרו לקדמת הבמה. סופרים, פילוסופים ואנשי רוח מנסים ללא הרף להסביר את המגפה ולפרש אותה. הסופר דוד גרוסמן כתב כי "המגפה תהיה אירוע גורלי ומכונן". ההיסטוריון יובל נח הררי כתב כי המגפה היא "אולי המשבר הגדול של דורנו", והעריך כי "הסערה תחלוף, האנושות תשרוד, רובנו הגדול נהיה עדיין בחיים — אבל אנחנו נחיה בעולם שונה". אינטלקטואלים אחרים, בארץ ובעולם, הסבירו כי המגפה היא סוף השיטה הקפיטליסטית ומגלמת הזדמנות לשינוי מהפכני, או דווקא מבשרת על שקיעת הדמוקרטיה הליברלית ועליית עידן חדש של טוטליטריות בחסות מצב החירום.

בימינו, הדת כבר אינה מסוגלת לספק את הצורך במשמעות, אך הצורך לא חלף.  מאז המגפה, דווקא מדעי הרוח חזרו לקדמת הבמה. סופרים, פילוסופים ואנשי רוח מנסים ללא הרף להסביר את המגפה ולפרש אותה

התגובות האלה משקפות ניסיון כן להעניק משמעות להתפתחויות, אך להבנתי, הן מנוסחות לפי "תבניות הסבר ופירוש מן המוכן". האינטלקטואלים ואנשי הרוח אשר כתבו על האירוע בעת התרחשותו, חזרו, לתבניות ודפוסי חשיבה מוכרים על אסונות טבע. התבניות הן עלילות, מיתוסים, סיפורים שאנחנו מספרים לעצמנו. הן מוכרות לנו מהדת, הספרות, ההיסטוריה ואף מסרטי קולנוע וסדרות טלוויזיה. הרי מגפה, למרות חוסר הודאות שהיא מעוררת, אינה אתגר מסוג חדש, אלא היא מוכרת לבני האדם משחר ההיסטוריה. האינטלקטואלים משתמשים בתבניות קיימות אלה בהתאם לתפיסות העולם ועמדות היסוד שלהם, כפי שגיבשו אותם לפני המגפה. מדובר בשלוש תבניות חשיבה מוכרות של תרבות המערב: המגפה כאלגוריה, המגפה כדיסטופיה והמגפה כאפוקליפסה.

המגפה כאלגוריה

התבנית הראשונה מפרשת את המגפה במסגרת ההיגיון של החטא ועונשו. המגפה היא עונש אשר החברה משלמת על חטאיה, היא חושפת את החולי המוסרי שלה. גרסה אחת מסבירה את המגפה במסגרת מארג היחסים בין האדם לטבע. האדם המודרני, אשר שואף להשתלט על הטבע ולנצל אותו, שיבש את המערכות האקולוגיות וגרם לטבע לצאת מכלל שליטה. המגפה מבטאת את נקמת הטבע, את דרכו "לאותת לנו שהגזמנו", והיא משמשת כאזהרה בדבר הסכנה הממשמשת ובאה אם בני האדם לא ישובו מדרכם הרעה.

גרסה אחרת מסבירה כי המגפה חושפת את הרעות החולות של הניאו-ליברליזם, ומגלמת הזדמנות לתיקון חברתי ושיקום מדינת הרווחה. המגפה מוכיחה את תפקידה החיוני של המדינה ואת הצורך לשקם את השירותים החברתיים שלה, משום שהשוק החופשי אינו יכול לספק את הביטחון וההגנה אשר נדרשים בשעת חירום. ברוח זו, פרופ' אווה אילוז כתבה כי המגפה חשפה את "הבלוף הניאו-ליברלי", והוכיחה כי "רק המדינה יכולה לנהל ולהתגבר על משבר בסדר גודל כזה".

Embed from Getty Images

לאורך השנים, תבנית זו הייתה הרווחת בחשיבה המערבית, החל במבול התנ"כי וכלה בשורת אסונות טבע ומגפות שהוסברו כעונש אלוהי על חטאי בני האדם. תבנית זו לא הייתה נוכחת רק בחשיבה הדתית. למעשה, היא עברה חילון ועיצבה את המגפה כמטפורה בספרות המערב. החל מ"אדיפוס המלך" של סופוקלס ועד "הדבר" של אלבר קאמי, המגפה נחשבה בדמיון הספרותי לאירוע אשר חושף משהו על החברה שנפגעה ממנה, משהו שהיה, עד שהיא הגיחה לפתע, נסתר, לא מודע, מודחק. המגפה מראה את השבריריות של המבנים החברתיים, מדגישה בעיות שהיו קיימות קודם לכן וחושפת תשוקות ויצרים אשר הודחקו מתחת לפני השטח. אך היא גם מגלמת הזדמנות לתיקון, שיקום וחזרה בתשובה.

המגפה כדיסטופיה

בתבנית זו המגפה מעוררת את החרדות והפחדים העמוקים ביותר שלנו ביחס לחברה, המשטר והעולם שאנחנו חיים בו. המגפה נתפסת כנקודת שבר, אשר אחריה צפויה להתהוות מציאות חדשה ושונה ללא הכר. לא בכדי ספרים, סרטים וסדרות טלוויזיה השתמשו במגפה עולמית לצורך יצירת תרחיש דיסטופי של התפרקות הציוויליזציה והרס הסדר החברתי הקיים. המציאות הפוסט-אפוקליפטית צפויה להיות אפלה וקודרת, לאור הסיכון להתפרקות הדמוקרטיה הליברלית ועלייתה של טוטליטריות מסוג חדש.

תרחיש האימים הוא המודל הסיני, "מדינת משטרה" בחסות מהפכת המידע, אשר משתמשת בטכנולוגיות מתקדמות לזיהוי פנים, מעקב טלפוני, מידע ביומטרי, למידת מכונה ועיבוד נתונים לצורך מעקב ופיקוח אחר האזרחים. ההוגים אשר מתארים תרחיש זה מדגישים כי בניגוד לתחזיות, מהפכת המידע אינה מערערת את משטרי הדיכוי ומפיצה את החירות ברחבי העולם. להפך, מהפכת המידע מייצרת למשטרים אלה כלים ושיטות חדשות לשליטה, פיקוח ומעקב. מגפת הקורונה חשפה את הקלות הבלתי נסבלת שבה מצב חירום עלול לאפשר לדמוקרטיה להשתמש באמצעים אלה, ובכך חשפה לכאורה נטייה לטוטליטריות בחברה שלנו.

המגפה מעוררת את החרדות והפחדים העמוקים ביותר שלנו ביחס למשטר והחברה. קיים חשש מהתפרקות הדמוקרטיה הליברלית ועליית טוטליטריות חדשה, "מדינת משטרה" בחסות מהפכת המידע

יובל נח הררי הזהיר כי מגפת הקורונה עלולה להיות "קו פרשת המים בהיסטוריה של המעקב" ולהוביל ל"משטר מעקב חסר תקדים". הררי אמנם טען במאמרו כי המשבר מציב בפני האנושות שתי ברירות, "בין מעקב טוטליטרי לבין העצמת האזרחים" ובין "בידוד לאומני לבין סולידריות גלובלית", אך הלך הרוח של מאמרו היה פסימי ואף דיסטופי. כך, הררי מדגיש כי אמצעי חירום זמניים עשויים להישאר "הרבה אחרי תום מצב החירום, בפרט כי תמיד יש מצב חירום חדש באופק". בדומה לכך, הפילוסוף האיטלקי ג'ורג'יו אגמבן טען כי המגפה חשפה כי החברה חיה במצב חירום מתמיד, והזהיר כי היא עלולה לגרום לנו לחיות במצב מתמיד של פחד וחוסר ביטחון.

המגפה כאפוקליפסה

גם בתבנית זו המגפה נתפסת כנקודת שבר אשר העולם אחריה לא ייראה כפי שנראה לפניה. ואולם, תחושת האפוקליפסה ואחרית הימים גורמת דווקא לאופטימיות, לתחושה כי סוף העולם כפי שהכרנו אותו פותח אפשרויות חדשות ומגלם הזדמנות לשינוי מהפכני. גרוסמן, בדרכו, מבטא את ראיית המשבר במונחים אפוקליפטיים כאשר הוא מתאר אותו כאירוע גורלי ומכונן, אשר יגרום לבני האדם לבחון מחדש את חייהם ואת העמדות הפוליטיות שלהם: "יהיו כאלה שישאלו את עצמם לראשונה שאלות על בחירות שעשו, על ויתורים ועל פשרות. על אהבות שלא העזו לאהוב. על חיים שלא העזו לחיות".

Embed from Getty Images

הוגים רדיקליים, אשר הביעו במשך שנים כמיהה לאירוע אשר ישנה את המציאות מיסודה, רואים במשבר אירוע בעל פוטנציאל מהפכני. כך לדוגמה, הפילוסוף הסלובני סלבוי ז'יז'ק (בתמונה) הגיע בשנים האחרונות למסקנה כי רק קטסטרופה, אסון אפוקליפטי בקנה המידה של משבר האקלים, מסוגל לשקם את החזון המהפכני של השמאל. עתה, משבר הקורונה נראה כמו "האור בקצה המנהרה". הזדמנות, כפי שכתב ז'יז'ק, "להמציא מחדש את הקומוניזם", במובן של הגברת השוויון ושיתוף פעולה גלובלי למול אתגרים כמו משבר האקלים, מעבר למסגרת של מדינת הלאום.

הפילוסוף האיטלקי פרנקו "ביפו" ברארדי פרסם מאמר בו הצהיר כי המשבר מאפשר לדמיין את החברה שאחרי הקפיטליזם, חברה מעבר לעקרון הרווח והצמיחה הכלכלית, שבה הכסף איבד משמעות. ברארדי אף כתב כי המשבר מסמן את "סוף ההיסטוריה האנושית" וטען כי את מקומו של האדם במרכז ההיסטוריה מחליפים תהליכים כאוטיים. הפילוסוף האיטלקי אף הביע תקווה כי חזרתו של המוות למוקד החיים האנושיים תגרום דווקא, אחרי המגפה, לבני האדם לחיות חיים מלאי עונג ותשוקה, מתוך הכרה בהיותם בני תמותה.

ברארדי התייחס למאמריו של אגמבן בנוגע למצב החירום, והעיד בכנות כי העתיד שאגמבן מתאר הוא ה"סביר", אך הוא מצדו מתעניין ב"אפשרי", באפשרויות החדשות שהמצב מגלם. כך, הן ז'יז'ק והן ברארדי מתייחסים לכך שלמרות שהם מקווים למצות את הפוטנציאל המהפכני של המשבר, הוא מגלם גם סכנה לרגרסיה לברבריות או לרודנות אפלה.

סיום

הניסיון של האינטלקטואלים המובילים בארץ ובעולם להבין את המשבר בעת התרחשותו משקף מאזן מורכב. מחד, תבניות המחשבה שהציגו מאפשרות לנו "לעגן" את ההתפתחויות, לנסות לארגן ולהבנות את הכאוס ובכך להתמודד עם חוסר הודאות, תוך ניסיון לחשוב ולהעריך את ההשלכות ארוכות הטווח של המשבר.

אך מנגד, ניכרות בעיות מהותיות אשר מייצרות תחושת החמצה ביחס למחשבה על המגפה. ראשית, תבניות החשיבה משקפות את החרדות והתקוות, את הפחדים ואת המאוויים של הכותבים, יותר מאשר מבט מפוכח במציאות. הכותבים נוטים "למסגר" את האירוע לפי תפיסות העבר או האג'נדה שלהם, כאשר נראה כי הכתיבה משקפת משאלות לב, כמו שיקום מדינת הרווחה, או את החרדות והפחדים העמוקים ביותר שלהם, כמו מצב חירום מתמיד או מעקב טוטליטרי.

במקרה של הוגים רדיקליים כמו ז'יז'ק, ניכרת גם חשיבה תיאולוגית משיחית, אשר לא עברה תהליך חילון. לצד זאת, קיימת תחושה כי לכל אינטלקטואל קיימת "נקודת עיוורון", אשר הוא אינה רואה משום שהיא חורגת מדפוסי החשיבה שלו. כך לדוגמה, אגמבן מסרב להכיר בסכנה המוחשית שהמגפה מגלמת, ואילו ז'יז'ק מסרב להודות בכך שהמשבר, בשלב זה, דווקא מחזק את מדינת הלאום כגורם שאליו האזרחים נושאים את עיניהם בשעת מבחן.

הכותבים נוטים "למסגר" את האירוע לפי תפיסות העבר או האג'נדה שלהם, כשנראה כי הכתיבה משקפת משאלות לב, כמו שיקום מדינת הרווחה, או חרדות ופחדים עמוקים, כמו מצב חירום מתמיד או מעקב טוטליטרי

שנית, קיימת בעיה מובנית בניסיון לתאר את ההתהוות הכאוטית בעת התרחשותה. הניסיון להעניק פשר למגפה, אסון טבע אשר חורג מעבר להישג ידו של האדם, נראה כמו ניסיון לארגן את הכאוס, לשרטט קו בחול, "לתפוס" את הרגע, אשר מרגע שהמחשבה עוסקת בו הוא כבר חלף ואינו, ולכן הוא תמיד "לא בעיתו". המגפה, אשר חורגת מתבניות החשיבה המוכרות שלנו, שבה ומפתיעה את אלה שמביטים בה. התחושה העיקרית היא  כי האינטלקטואלים אשר ניסו להסביר אותה לא הצליחו עד כה לחרוג מתבניות החשיבה שלהם ולתפוס את הרגע יוצא הדופן והחמקמק הזה במלוא מורכבותו.

עם זאת, אני לא חושב שהניסיון הוא חסר ערך. המאמץ להקנות פשר למגפה משקף את האמונה ההומניסטית בכוחו של האדם להבין את העולם. דווקא בגלל שבמגפה יש משהו אשר חומק מהרציונליות האנושית, קיימת סכנה לנסיגה מרוח הנאורות הביקורתית חזרה אל עידן של אמונה, בערות מרצון וכניעה לסמכות. אם כן, המשימה לנסות ולהבין את המשבר הנוכחי, מעבר לתבניות החשיבה הקיימות, היא עדיין פרויקט שלא נשלם.

הכותב הוא סטודנט לפילוסופיה.

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
עוד 1,835 מילים
כל הזמן // יום ראשון, 20 בספטמבר 2020
מה שחשוב ומעניין עכשיו

מיוחד נסראללה ואני

"על עקבים במזרח התיכון", ספרה החדש של חברת הכנסת לשעבר והעיתונאית קסניה סבטלובה, מסכם את מסעותיה בין מדינות אויב, במסווה של כתבת רוסיה ● בספר, שקטעים ממנו מתפרסמים כאן לראשונה, כותבת סבטלובה גם על ביקורה במטה חזבאללה בביירות, על הסיכונים היומיומיים שנטלה, ועל הרגע שבו צפתה מקרוב בנאומו של נסראללה - והתפללה שאיש לא יגלה את זהותה

עוד 3,040 מילים

יהודים חיים בבחריין זה 140 שנה ● ההסכם עם ישראל משנה את חייהם, אך לא מעורר בהם מחשבות על הגירה ● חברי הקהילה מספרים על רגעי השיא והשפל שלהם במדינה הערבית הזעירה, ומגלים: "אבותינו לא מצאו את עצמם בעיראק, ולכן החליטו לנסות את מזלם בבחריין"

עוד 749 מילים

הסגר השני מרגיש כמו קאבר של הסגר המקורי ● הסכמי השלום עם איחוד המפרציות מרגישים כמו קאבר לחגיגות השלום עם מצרים וירדן ● מסך הטלוויזיה מלא בקאברים לתוכניות עבר - מ"זהו זה" ועד "מי רוצה להיות מיליונר" ● ככה זה עכשיו, אנחנו בימים של קאברים ● אז לכבוד החג, ריכזנו יחד את שירי הקאבר הגדולים אי פעם, ולכל קאבר צירפנו את הסיפור שמאחוריו ● קריאה והאזנה נעימה

עוד 554 מילים ו-3 תגובות
מסע בשבילי השחיתות. איור: אבי כ"ץ

טיול לחג מסע בשבילי השחיתות

רגע לפני שנפל עלינו הסגר השני, יצא מדריך טיולים נמרץ עם קבוצת מבקרים חסרי מודעות שבסך הכל ביקשו לראות מעט מנופי ארץ הקודש ● במשך שלושה ימים, המדריך א' הראה להם את מיטב התוצרת של שנים של סיאוב, פוליטיקאים שנשארו על הכיסא זמן רב מדי, קבלנים שקיבלו קיצורי דרך תמורת שוחד, ואוצרות טבע שנשדדו מהציבור לטובת הטייקונים ● ציונות 2020, פה ושם בארץ ישראל

עוד 3,656 מילים ו-3 תגובות

למקרה שפיספסת

ראיון רג'ינה קינג עושה היסטוריה בהוליווד

בזמן שאמריקה בוערת על רקע גזעני, הבמאית והשחקנית זוכת האוסקר רג'ינה קינג עושה היסטוריה שחורה ● הסרט "לילה אחד במיאמי" מפגיש ארבעה גברים שחורים מפורסמים ב-1964, בהם קסיוס קליי ומלקולם X ● הגיבורים אמיתיים, העלילה דמיונית, אבל המסרים רלוונטיים מתמיד ● בהתחלה קינג התלבטה האם להפיץ את הסרט בגלל הקורונה, אבל אז התקבלה לפסטיבל ונציה - כבמאית השחורה הראשונה שעשתה זאת

עוד 1,902 מילים
עודכן עכשיו
זירת הבלוגים
הזמן שלך לומר את דעתך
הצטרפות

תגובות אחרונות

ראש השנה בגיהינום

אבא של האמנית הדי אברמוביץ, אלכסנדר ברויאר, ברח מהנאצים ב-1938, רק כדי לחזור כמה שנים אחר כך לאירופה עם הצבא האמריקאי ● הוא היה בין האמריקאים הראשונים שנכנסו לבוכנוואלד, והיו עדים פיזית להשמדת יהודי אירופה ● על האדמה החרוכה שהייתה גרמניה, ב-1945, הוא חגג את ראש השנה ● טור אישי

עוד 1,395 מילים

מותה של רות ביידר גינזבורג עלול להחזיר את ארה"ב שנים אחורה

האישה שסללה את הדרך לנשים, שנלחמה על זכויות הפרט והפכה לאייקון בחייה, הלכה לעולמה אמש בגיל 87 ● חודש וחצי לפני הבחירות לנשיאות ארה"ב, הרפובליקאים כבר נחושים למנות במקומה את השופט השמרן השלישי בכהונתו הנוכחית של טראמפ ● המאבק של גינזבורג על פניה של הדמוקרטיה האמריקאית ממשיך ביתר שאת, גם אחרי מותה

עוד 885 מילים ו-1 תגובות

עם כל הכבוד להסכם השלום המרגש עם איחוד האמירויות, הכישלון מול הפלסטינים עלול להתפוצץ לנו בפנים בכל רגע ● ללבנונים רבים כבר אין מה להפסיד, והם מהמרים אפילו על חייהם ● לעיראק לא חסר כסף, אבל המושחתים לוקחים הכל ● לא כולם בבחריין שמחים לעשות איתנו עסקים ● ו-38 שנים לרצח שזעזע את האזור, והוביל לכישלון מוסרי חמור של מדינת ישראל ● קסניה סבטלובה מסכמת שבוע במזרח התיכון

עוד 955 מילים

ערב התשפ"א, כשנדמה שהכול מסביב קורס, זהו זמן טוב להצטער על סגירת נציבות הדורות הבאים בכנסת לפני עשור בדיוק - אותו גוף שהיה אמור להביא אותנו קצת יותר מוכנים להתמודדות עם המשבר הנוכחי ● דעה

עוד 647 מילים
מירוץ 2020
המירוץ לבית הלבן / 46 ימים לבחירות

האסונות של טראמפ

טקס החתימה על הסכמי הנורמליזציה בין ישראל והמפרציות בבית הלבן לא סיפק לטראמפ אפילו שעות ספורות של סיקור חיובי ● ארצות הברית מתמודדת עם אסונות טבע וניהול כושל - משריפות חסרות תקדים במערב, דרך סערות הוריקן הרסניות, ועד התפרצות מגפת הקורונה שלא נבלמת ● אבל במירוץ לנשיאות, העיניים נשואות אל המדינות המתנדנדות - ובפרט למדינה שעשויה לקבוע את המנצח

עוד 1,684 מילים
אוצר מילים
מושגי יסוד להבנת המציאות הישראלית
סֶגֶר שֵׁנִי

כמו נהר שכל הזמן משתנה כי הכול זורם, לא רק שהסגר החדש הוא לא הסגר שהכרנו - גם אנחנו כבר לא אותם אנשים שהיינו כשנכנסנו אל הסגר הראשון, אי אז במרץ-אפריל 2020

עוד 842 מילים

כן אנחנו יכולים! כך ניפרד השנה מנתניהו, ונחזק את מדינת ישראל

מדינת ישראל מתמודדת כעת עם איום מרובע: ממשלתי, משטרי, מדינתי - ומשבר אמון שהגיע לשיא בקורונה ● אבל אין סיבה לאבד תקווה ● הדרך אל ההחלמה תהיה קשה ומייסרת, וכרוכה בהיפרדות מראש הממשלה, אך הדבר אפשרי ● כך ניתן לעשות זאת בצורה דמוקרטית ויעילה, תוך איחוי הקרעים ושיתוף פעולה לעתיד טוב יותר ● דעה

עוד 1,246 מילים ו-5 תגובות

הממשלה פרסמה מתווה לקיום הפגנות במהלך הסגר

לא תהיה הגבלה על מספר המפגינים, אך תהיה חובה לשמור מרחק בין קבוצות של עד 20 מפגינים ● היועמ"ש האריך את כהונת זילבר ב-3 חודשים ● אוחנה יאריך את כהונת מ"מ המפכ"ל בחצי שנה ● חרדים הזמינו 400 אוטובוסים למפגינים, במשטרה סבורים שזו דרך לעקוף את הסגר ● ניסנקורן: לא זיהינו את העלייה בתחלואה בזמן ● שרים בביקורת על גמזו ״שנכנע ללחצים״ ● ושלל ברכות חג שמח מרחבי הזירה הפוליטית

עוד 16 עדכונים

הכישלון הזה אינו יתום

מסיבת העיתונאים אמש של ראש הממשלה, שר האוצר ושר הבריאות היתה הודאה מרוכזת בכישלון חסר תקדים בטיפול בקורונה ● בסגר הראשון אנשים ישבו מרצון בבתיהם כשהיו כמה עשרות חולים ● היום, עם עשרות אלפי נדבקים, כולם רק מחפשים איך לתחמן כדי להפר את הסגר השני ● לא בכדי נתניהו הזכיר אתמול את גנץ בפעם הראשונה ● פרשנות

מסיבת העיתונאים אמש (חמישי) של ראש הממשלה בנימין נתניהו, שר האוצר ישראל כ"ץ ושר הבריאות יולי אדלשטיין, המעבר המצולם מבידוד לבידוד של כל שר, ארשת הפנים העגומה, המסרים והתוכניות, עוד תוכניות, היו הודאה מרוכזת בכישלון חסר תקדים בטיפול בקורונה.

זהו מחדל מנהיגותי, בריאותי, אזרחי, חברתי והסברתי מהדהד, ועם קרדיט עלוב שכזה לא מפליא שראש הממשלה ושריו מבינים שסגר נוסף לא יצליח, ולכן הם מחמירים את הצעדים והמגבלות כדי להתמודד עם חוסר האמון הנרכש של הציבור.

זהו מחדל מהדהד, ועם קרדיט עלוב שכזה לא מפליא שראש הממשלה ושריו מבינים שסגר נוסף לא יצליח, ולכן הם מחמירים את הצעדים והמגבלות כדי להתמודד עם חוסר האמון הנרכש של הציבור

בסגר הראשון היה שיתוף פעולה ציבורי מלא עם ההוראות. מילות השבח שהרעיף ראש הממשלה אז על האנשים ועל המשמעת האזרחית והערבות ההדדית נכנסו כבר לפנתיאון הרטוריקה. מה שקרה בין הגל הראשון והגל השני עוד ייחקר, כי התוצאה המחרידה נכון להיום עומדת על קרוב ל- 50 אלף נדבקים במדינה של 9 מיליון תושבים.

האירועים הקשים בחודשים האחרונים – התקנות הסותרות, היחס השונה לקבוצות ומגזרים, האינטרס הפוליטי מאחורי כל החלטה, פני ההנהגה והדוגמה האישית – שכנעו רבים לדפוק את המערכת, שלא דורשת את טובתם.

הפרדוקס זועק לשמיים. בסגר הראשון אנשים ישבו מרצון בבתיהם כאשר היו בארץ כמה עשרות חולים ואפילו זכינו להכיר את האנשים שהגיעו מספינת הקורונה ביפן ואת בעל חנות הצעצועים מאור יהודה, שנדבק בנגיף.

היום אנשים יוצאים מהבתים כאשר רבבות חולים מסתובבים ברחובות הערים. עד כדי כך נשבר האמון. כולם שומעים גם את ראשי המדינה מודים שהסגר לא ישנה בהרבה את המצב ומתפלצים.

הפרדוקס זועק לשמיים. בסגר הראשון אנשים ישבו מרצון בבתיהם כאשר היו בארץ כמה עשרות חולים. היום אנשים יוצאים מהבתים כאשר רבבות חולים מסתובבים ברחובות הערים. עד כדי כך נשבר האמון

השיח ברשתות היום הוא איך נלבש מכנסיים קצרים וסניקרס, נלך לאן שאנחנו רוצים ונספר שאנחנו עושים ספורט; איך נתחמן שאנחנו בדרך לעבודה; ואיך נפברק הפגנה או ביקור רפואי מחוץ לעיר. ב"זהו זה" הראו אתמול באחד המערכונים אזרח שהתחפש לשוטר בדרך לסעודת החג אצל ההורים. "זה לא סגר, זו בדיחה", אמר נתניהו לפרויקטור רוני גמזו. אולי הוא צודק.

מסיבת העיתונאים המשולשת אמש באה לומר לציבור "חכו רגע, תנו עוד צ'אנס, תיכנסו מתחת לאלונקה. אל תיתנו לנו להחמיר איתכם". "הלב כואב לי", אדלשטיין הודה בפני המתפללים שיאלצו להישאר מחוץ לבתי הכנסת שלהם. מעניין אם הלב הכואב של אדלשטיין ישכנע את חסידי בעלז להישאר בבית בתפילת "ונתנה תוקף" של יום כיפור.

הכישלון כידוע הוא יתום. אתמול ניסה נתניהו לארגן לו עוד אבא. במסיבות העיתונאים בימי הצלחה בארץ או בוושינגטון, נתניהו מעולם לא טרח להזכיר את בני גנץ, ראש הממשלה החליפי. אתמול דווקא כן. הפלא ופלא.

הכישלון כידוע הוא יתום. אתמול ניסה נתניהו לארגן לו עוד אבא. במסיבות העיתונאים בימי הצלחה בארץ או בוושינגטון, נתניהו מעולם לא טרח להזכיר את בני גנץ, ראש הממשלה החליפי. אתמול דווקא כן. הפלא ופלא

"נחמיר את ההנחיות. נדון עם בני גנץ ועם החברים", אמר נתניהו. ראש הממשלה לא דן עם החליפי שלו לפני ההסכם עם איחוד האמירויות ולא הזמין אותו לוושינגטון, אבל לפני שמטילים גזרות על הציבור – מזמינים את גנץ, מתייעצים איתו והופכים אותו לשותף מלא בכישלון.

עוד 487 מילים

תיעוד החסידים תקועים בגבול בלארוס בתנאים מחפירים

סרטון שהגיע לידי זמן ישראל מתעד את מצבם הירוד של מאות חסידי ברסלב אשר ניסו להגיע מבלארוס לאומן, ולא הורשו להיכנס לשטח - בעוד נהגי משאיות שנחסמו בגבול מתייחסים אליהם בלעג ● "מישהו ישן פה? כל הרכב מטונף... צואה ושתן בכל מקום, איזה יופי... אפשר להתחרפן, אבל הם רוקדים", אומר בסרטון אחד הנהגים

כ-1,500 חסידי ברסלב נתקעו בין בלארוס לאוקראינה, בדרכם לקברו של הרבי נחמן באומן, ונהגי המשאיות שנחסמו בגבול אינם מרוצים. סרטון שהגיע לידי זמן ישראל וצולם על ידי אחד מנהגי המשאיות מתעד את המתרחש שם כעת.

"שמו פה אוהלים, ממש אללה אכבר", אומר הנהג המצלם, שזהותו אינה ידועה, בגיחוך. "מישהו ישן פה? כל הרכב מטונף… צואה ושתן בכל מקום, איזה יופי… אפשר להתחרפן, אבל הם רוקדים. חסרות להם רק נערות ליווי. אירגנו להם פה מסיבה…"

לפי ההערכות של ממשלת אוקראינה, כ-40 אלף חסידים פוקדים אותה לקראת ראש השנה היהודי בימי השגרה. השנה הגבילה אוקראינה את מכסת הישראלים שיכולים להיכנס אל גבולותיה ל-3,000, ואסרה את כניסתם של שאר החסידים.

בימים האחרונים ניסו החסידים לחצות את הגבול, ברגל או דרך הנהר, אך נעצרו על ידי צבא אוקראינה והוחזרו לבלארוס.

גם בשעה זו, נמצאים בקו הגבול לא מעט חסידים ולא חוזרים על עקבותיהם. מנהיגי חסידות ברסלב פועלים באמצעות שר הפנים אריה דרעי בניסיון לפתור את המשבר מול ממשלת אוקראינה. אך עד כה לא הושגו תוצאות מול הממשלה, וגם לא יצאה הנחיה המורה לחסידים לחזור על עקבותיהם. בינתיים, הצלב האדום סיפק לחרדים שם סיוע, ובכלל זה אוהלים ואוכל.

ממשרד החוץ הישראלי נמסר כי שר החוץ גבי אשכנזי הנחה את השגרירויות בקייב ובמינסק להגיע לאזור הגבול בין המדינות, לוודא שלחסידים יש את הציוד הדרוש, כולל מזון ושתייה, ולנסות למנוע הידרדרות של המצב.

לזמן ישראל נודע כי השגרירויות של ישראל בבלארוס ובאוקראינה עומדות בקשר גם עם חברות התעופה, בניסיון לפתור את המשבר. ואולם לישראל אין כל סמכות רשמית להורות לחסידים להתפנות מהגבול.

"מי שגרם לכל זה אלה לא החסידים. הגענו לפה כי היו דיבורים על מתווה שניתן יהיה להיכנס לאוקראינה מהגבולות הסמוכים", אמר לזמן ישראל חיים וייצהנדלר, דובר חסידי ברסלב שנתקעו בגבול. "הבנו שמדינת ישראל שלחה מכתב אנטישמי לנשיא אוקראינה על כך שאנו באים להדביק את כל האוקראינים בקורונה, והמכתב הזה תלוי בכל כפר נידח באוקראינה והאנטישמיות פה הרימה ראש.

"הבנו שמדינת ישראל שלחה מכתב אנטישמי לנשיא אוקראינה על כך שאנו באים להדביק את כל האוקראינים בקורונה, והמכתב הזה תלוי בכל כפר נידח באוקראינה והאנטישמיות פה הרימה ראש"

"כששמענו שזה המצב, חזקה עלינו צוויו של רבי נחמן, שאמר לנו לפני פטירתו לא לפספס ראש שנה אחד, וכמו שאמר תלמידו אפילו תהיה כל הדרך חרבות וסכינים שלופים, אני אזחל לאומן, אז אנחנו מאמינים בצדקת דרכנו. רק חבל שמדינת ישראל, כמדינה יהודית, מצרה את צעדיה בכל הקשור ליהדות, דת וחרדים.

"אנחנו נמצאים פה תחת כיפת השמיים בגשם זלעפות כבר שעתיים. נשים עם תינוקות בעגלות, נכים בכיסאות גלגלים, ואפילו כוס תה וכוס מים אף נציג ישראלי לא הביא לנו. בראש השנה הגיע הזמן לתקן אפילו במעט את הנזקים שמדינת ישראל גרמה לנו, ולתת לנו להיכנס. כי מפה רק למקום אחד אנו נוכל ללכת – לאומן באוקראינה".

זמן ישראל פנו לתגובה גם לשר הפנים, אך טרם התקבלה התייחסותם לעניין.

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
1
כמו נתניהו אף אחד לא לוקח אחריות. בושה וחרפה וחילול השם שזו עבירה גדולה מעבודה זרה. אף אחד לא שם מסיכה... כל השקרים לגבי ריחוק מתגלים בצילום וידאו אחד. הלכלוך וטינופת סביב מזכיר שטייטל ... המשך קריאה

כמו נתניהו אף אחד לא לוקח אחריות. בושה וחרפה וחילול השם שזו עבירה גדולה מעבודה זרה. אף אחד לא שם מסיכה… כל השקרים לגבי ריחוק מתגלים בצילום וידאו אחד. הלכלוך וטינופת סביב מזכיר שטייטל בפולין של המאה התשע עשרה ולא קבוצה של מאמינים מגובשים. חארות שכל אוקראיני שראה את הניירות מאחל שלא יכנסו, מחזקים סטראוטיפים אנטישמיים. אין מנהיג ישראלי שמגיב לדברים.. הם לא מסכנים.. הם גועליים.

עוד 437 מילים ו-1 תגובות
סגירה
בחזרה לכתבה