בית המשפט הגבוה לצדק, בהרכב של השופטים ניר הנדל, ענת ברון ויוסף אלירון דחה את העתירה שהגישו משפחות של אסירים ביטחוניים תושבי עזה וחברי ארגון חמאס נגד החלטת הממשלה והוראת השר לביטחון פנים גלעד ארדן מיולי 2017 להפסיק כמעט כליל את ביקוריהם של בני משפחותיהם.

העותרים טענו שההחלטה מנוגדת לחוק הישראלי והבינלאומי ומהווה אפלייה ופגיעה בזכותיהם הבסיסיות. הממשלה השיבה כי ביקורים אינם "זכות קנויה" אלא "טובת הנאה" שמותר להעניק לאסיר בכפוף לשיקולי ביטחון, וכי הביקורים פוגעים בלחץ שהמדינה מפעילה על חמאס ולכן מהווים פגיעה בביטחון.

שופטי בג"צ ציינו בהחלטתם כי "יציאה לחופשות וביקורים אינם חלק מזכויות האדם המוכרות של האסיר אלא פריבילגיה או מעשה חסד המוענק בתנאים מסויימים… לא נפגעה זכות חוקתית מוגנת".

השופטים ציינו כי לרשויות אסור לפגוע באסירים מ"שיקולי נקמנות" אך ציינו שהאיסור על הביקורים אינו נובע מנקמנות אלא משיקול ביטחוני. השופטים גם דחו את טענת העותרים שלשר ארדן אין סמכות לקבל את ההחלטה.

השופטים כתבו בהחלטתם: "שלילת הביקורים נועדה להפעיל לחץ על ארגון הטרור חמאס להשיב שבויים ונעדרים ישראלים, ולא מחשש קונקרטי לניצול לרעה של הביקורים על ידי האסירים, (אבל) תכלית ההגנה על ביטחון המדינה מהווה חלק מתכליתו של בית הסוהר".

השופטים ציינו כי: "לא מצאנו כי הנימוק הזה חורג מתחום הסבירות והמידתיות". השופטים דחו גם את הטענה שמדובר בענישה קולקטיבית, כיוון ששלילת הביקורים אינה מוגדרת כענישה אלא כשלילה של פריבילגיה בנימוק ביטחוני סביר.

שופטי בג"צ אישרו גם את שיקול הדעת של הממשלה ושירות בתי הסוהר שלא לקבוע ולפרסם קריטריונים ברורים למקרים החריגים שבהם כן מתקיימים ביקורים.