הכסף לא מגיע אל האנשים בקצה שרשרת המזון. בתחילת הקורונה חלה אבי אשר נפטר כבר במרץ 2021 ולפיכך נזקק לשנה תמיכה. זה הכל. כל החיים הוא שילם פנסיה התמיכה הזו הגיע לו לפי כל קריטריון.
כל פניותיי לעירייה ולארגון פתחון לב לא הועילו עד היום לא קיבלנו את החלק היחסי לו היה זכאי. הכספים חולקו על ידי עיריית נוף הגליל והיות והתעקשתי להגיע לעירייה לתבוע את הכספים כמה אלפי שקלים התברר לי שיש הרבה קשישים כמו אבי שלא יודעים בכלל על זכותם לתמיכה ותקציב מזון.
אחרי הקורונה לא עבדתי בתיירות ופניתי לבקש סיוע כשאני חותמת הבטחת הכנסה בהמתנה לשיקום מקצועי. עד היום לא קיבלתי חצי שקל לעומת זאת היו המון תירוצים למה אבי רשום במחשב אבל לא יצרו איתו קשר, למה אני זכאית לפי חוק אבל לא מקבלת,
אלף סיבות שעיקרן טרטרת.
יש לנו מסמכים אבל תמצאי שוב תבקשי, תמלאי, תשלחי תביאי מה עושים עולים?
אני באמת חושבת שהגיע הזמן לפרק את כל מערך הרווחה המסורבל העצום הזה של עמותות גמח"ים עסקנים מפלגתיים ומחלקות רווחה בעיריות בכל הארץ ולהציב פקיד אחד בכל משרד הפנים שיאפשר לאדם לבוא להרשם ולבקש תמיכה למזון. מחקר לסטטיסטיקה ומעקב נתונים יכול להיעשות בצמידות לנתונים הללו הממשלתיים
ואם אתם מפחדים מרמאויות תנו זאת כהלוואת גרייס בלתי תלויה אבל שאנשים ידעו שאי אפשר לצאת מהארץ עד אשר תושב. זה כל הסיפור. במקום שהכסף יזרום למפלגות ולפקידות שהכסף לאוכל יגיע לאנשים. בשנה הזו שתארתי הלכתי לא פעם רעבה לישון כי שתיתי כל היום תה. זה בזיון למערך הסוציאלי של המדינה. לא לי.
"ישראל נלחמת על קיומה. היצירה היא החלק שלי במלחמה על הארץ"
מישהו יכול לכתוב לי הודעה משמחת ומחממת את הלב? כותבת אישה מודאגת ממרכז הארץ. זה מזכיר לי אמרה בערבית על אנשים מדוכדכים המבקשים מראש הכפר: "ספר משהו משמח – אפילו שקר".
בני אדם השרויים במצוקה זקוקים לעיתים למישהו שישפר את האקלים, יעלה את מצב הרוח ויפיח תקווה. מישהו ללכת אחריו, להאמין ביושרו, לישון בשקט כשיודעים שהוא מצוי על ההגה.
משה בן עטר הוא פובליציסט, מחבר הספר "המסע לישראל האחרת". עסק שנים בתכנון אסטרטגי והיה מנכ״ל המועצה הציונית בישראל, מנהל כפר הנוער יוענה ז'בוטינסקי, ומנהל המכון למחקר וחינוך בקרן כצנלסון. היה יועצם של כמה שרים ויועץ ליצחק הרצוג.
לאחרונה גיליתי במהלך נסיעה במונית שגם בבת-ים יש רחוב ששמו כ"ט בנובמבר. כבר ידעתי קודם לכן שבירושלים, בהרצליה, אולי גם בערים נוספות יש רחובות הנושאים אותו שם. כידוע, בכ"ט בנובמבר שנת 1947 הוחלט באו"ם על הקמתה של מדינת ישראל.
"עוד יהיו לנו רחובות שייקראו 'ה-7 באוקטובר'", הערתי בלגלוג מריר. ונהג המונית הגיב: "אף אחד לא יסכים לגור ברחוב שזהו שמו".
שלומית טנא היא עיתונאית לשעבר (ב"על המשמר" ובהמשך ב"ידיעות אחרונות")..יוצאת קיבוץ. ב-1981 החלה בסיקור עיתונאי שוטף של הקיבוצים.
כרונולוגיה של פרישה בלתי נמנעת
הגיע הזמן לומר את דעתך
רוצים להגיב? הצטרפו לזמן ישראל רוצים לפרסם פוסט? הצטרפו לזמן ישראל רוצים לפרסם פוסט ולהגיב לכתבות? הצטרפו לזמן ישראל רוצים שנשמור לכם את הלייקים שעשיתם? הצטרפו לזמן ישראל
- לכל תגובה ופוסט עמוד בזמן ישראל שניתן לשתף ישירות ברשתות החברתיות ולשלוח באימייל
- עמוד הפרופיל הפומבי שלך ירכז את כל התגובות שפרסמת בזמן ישראל
- אפשרות להגיש פוסטים לפרסום בזמן ישראל
- אפשרות להגיב לכתבות בזמן ישראל
- קבלו את המהדורה היומית ישירות לתיבת האימייל שלכם
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם