במהלך הביקור בכפר עזה בהדרכתו של חברנו למערך ייצוג העצורים, עורך הדין זהר שפק, ששרד את תופת השבעה באוקטובר (בשלב מסוים כתב אליי ביום הארור: תגיד לכולם שיפסיקו לכתוב אליי. אני חייב שהטלפון יישאר זמין), היו רגעים שבהם לא יכולתי לומר מילה מבלי שזו תהפוך לקלישאה מטומטמת.
הביקור בשכונת הצעירים החרבה שהפכה לזירת טבח, הכניסה לבתים שבהם נטבחו בני זוג צעירים ומשפחות שלמות. המעבר מול ביתו של יותם חיים שנחטף, השתחרר משוביו ואז נורה בידי חייליינו. המבט לעזה, הקרובה כל כך עד שניתן לראות בתים חרבים בשכונת שג'עייה. הפיצוצים הקרובים והמרעידים שלא נפסקו, השבילים הנטושים, הבתים השוממים, עיי החורבות השרופים ורוחות הרפאים שמתרוצצות בתוך המוח.
פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה,
אנא צרו קשר.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם