נושא
הרי ירושלים

המועצה הארצית לתכנון אישרה את תוכנית הבנייה ברכס לבן בירושלים

המועצה אישרה את שינוי תוכנית המתאר המחוזית באופן שיאפשר את יישום התוכנית השנוייה במחלוקת להרחבת ירושלים לכיוון דרום-מערב● התוכנית כוללת בנייה של כ-5,000 יחידות דיור על שטחים ירוקים ברכס לבן שבהרי ירושלים; התושבים באזור וארגוני הסביבה זועמים

המועצה הארצית לתכנון ובנייה אישרה היום (ג') את השינוי בתוכנית המתאר המחוזית של ירושלים באופן שיאפשר את תוכנית הבנייה השנויה במחלוקת ברכס לבן.

התוכנית כוללת הקמת שכונת מגורים כ-5,000 יחידות דיור וכ-300 יחידות דיור מוגן על שטחים ירוקים ששטחם הכולל מגיע לכ-840 דונם ברכס לבן שבהרי ירושלים, בין שכונת קריית מנחם שבדרום-מערב ירושלים, מושב אורה והפארק הלאומי עמק רפאים.

כעת תוחזר התוכנית לאישור הוועדה המחוזית לתכנון ובנייה, שהעבירה אותה לוועדה הארצית בשל הצורך שינוי תוכנית המתאר.

לתוכנית הוגשו אלפי התנגדויות של תושבי ירושלים, פעילים סביבתיים וארגוני הגנת הסביבה, והיא עמדה במרכזו של דיון ציבורי סוער במשך שנים ארוכות.

לדברי מנהל מחוז ירושלים במשרד הבינוי והשיכון, משה מרחביה: " מדובר בתוכנית חשובה לירושלים,ובבשורה לזוגות הצעירים ולאוכלוסייה בעיר. התוכנית מציעה פתרון במתן קרקע משלימה לתוכניות פינוי בינוי המתוכננות בעיר שיוסיפו גם הן לא מעט יחידות דיור. ירושלים ממשיכה  להשתדרג ולהתפתח."

מהחברה להגנת הטבע, המתנגדת לתוכנית בחריפות ונאבקת נגדה, נמסר: "החברה להגנת הטבע הפועלת לשמירה והגנה על רכס לבן בפרט ועל הרי ירושלים בכלל תמשיך ותפעל לשמירת ערכי הטבע והנוף בירושלים וסביבתה באמצעים העומדים לרשותה".

 

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
1
חלמאות לשמה. איזור ירוק, יפהפה, שמורת טבע אמיתית שתיהרס על ידי בניה מאסיבית של בנייני שיכון מכוערים וללא הכנת תשתית מספקת מבחינת כבישים, קווי תחבורה ציבורית ובתי ספר. עוד טימטום של חוסר... המשך קריאה

חלמאות לשמה. איזור ירוק, יפהפה, שמורת טבע אמיתית שתיהרס על ידי בניה מאסיבית של בנייני שיכון מכוערים וללא הכנת תשתית מספקת מבחינת כבישים, קווי תחבורה ציבורית ובתי ספר. עוד טימטום של חוסר תכנון ומחשבה קדימה לטובת רווח כספי מהיר.

עוד 167 מילים ו-1 תגובות
כל הזמן // יום שני, 23 בספטמבר 2019
מה שחשוב ומעניין עכשיו

העלייה של הרשימה המשותפת היא צעד משמעותי למימוש החזון של תיאודור הרצל בספרו "אלטנוילנד" - על מדינה שהיא סובלנית, מכילה ודמוקרטית, בדיוק כמו שהיא יהודית ● הרצל פשוט חשב שקו בריא של אוניברסליות הוא הבסיס למרקם של היהדות ● טור אישי

עוד 765 מילים

בצלחת של מי פרוסת העוגה שלנו?

כפסע היה בין ישראל לבין דמוקרטיה לא-דמוקרטית כמו טורקיה ורוסיה. הרחקת נתניהו ממוקד הכוח תחזיר לישראל סטנדרטים שלטוניים של עולם מערבי – עם רשויות מאוזנות ושומרי סף חזקים, ממלכתיים ונאמנים.

מהזווית הדמוקרטית, החלפת נתניהו משולה לחוסם עורקים. אבל כעת, אחרי שהצלנו את הדמוקרטיה, עלינו להבריא את עצמנו. נתניהו הוא רק סימפטום לבעיה הרבה יותר עמוקה.

עלינו לבקש שאיכות חיינו תשתפר, ושיובטח לנו עתיד נטול חובות ודאגות עד כמה שאפשר. עלינו למגר את אי-השוויון העמוק שבחברה. רק באקלים של אי-שוויון אוטוריטרים כנתניהו מגיעים לשלטון.

האם החלפת נתניהו משמעה גם שינוי יחס הממשל לנתונים למרותו – מהסרת אחריות – לדאגה, ומלקיחה – לנתינה? האם נזכה להנות מחלקנו בתנובה שמגיעה לנו מהיותנו שותפים בפרויקט הציוני, ולא פועלים שכירים בו?

כדי לגלות זאת נשאל שלוש שאלות: האם העוגה תספיק לכולנו? אם כן, בצלחת של מי נמצאות הפרוסות שלנו? ואם מצאנו, האם מי שירכיבו את הקואליציה הבאה ישיבו לנו אותן?

אם העוגה גדולה, למה ישראל בראש סולם העוני של המדינות המפותחות? היכן הפרוסות של יותר מ-20% האזרחים העניים – חצי מיליון משפחות, כשני מיליון אזרחים?

התשובה לשאלה הראשונה היא כן, העוגה גדולה וישראל עשירה. מידי שנה, קופת המיסים גבוהה במיליארדים מהתחזיות המוקדמות של משרד האוצר, והתמ"ג לנפש הוא יותר משלושים אלף דולרים.

אוקיי, לשאלה הבאה: אם העוגה גדולה, למה ישראל בראש סולם העוני של המדינות המפותחות? היכן הפרוסות של יותר מ-20% האזרחים העניים – חצי מיליון משפחות, כשני מיליון אזרחים?

למה שיעור העניים עולה למרות עליה בשיעור המשפחות העובדות? וכיצד זה ש-80% מהישראלים במינוס קבוע? מדינה עשירה עם אזרחים עניים, משמע שלחלק מאיתנו יש פירורים, ולחלק פרוסה קהת-זווית מהעוגה של כולנו.

איך העוגה הגיעה אליהם, ומי חילק אותה כך? השאלות מיועדות לאלו שהיינו נתונים למרותם בעיקר בעשור האחרון – פוליטיקאים ניאוליברלים שהקטינו בהדרגה את חלקנו.

בקריאות "שוק חופשי", גם הפקירו אותנו לכוחות כלכליים גדולים משלנו (השוק החופשי הוא לעשירים), וגם אפשרו לשכבת אוליגרכיה צרה להטיל עלינו מיסים פרטיים באמצעות מונופולים פראיים.

בקריאות "שוק חופשי", גם הפקירו אותנו לכוחות כלכליים גדולים משלנו (השוק החופשי הוא לעשירים), וגם אפשרו לשכבת אוליגרכיה צרה להטיל עלינו מיסים פרטיים באמצעות מונופולים פראיים

מרגע שהאוליגרכיה קיבלה כוח, היא פעלה לשימורו. חיזקה פוליטיקאים ניאוליברלים מתגמלים. החלישה פוליטיקאים סוציאל-דמוקרטים מאיימים. את היכולות הללו בעלי-מונופולים השיגו לעצמם באמצעות השתלטותם על אמצעי התיווך בין האזרחים למידע.

העובדה שבעלי-מונופולים מענפים שונים, וללא רקע וניסיון בתקשורת, נמשכים יחד ובו-זמנית להרחיב השפעתם לאותו תחום, מסגירה את המכנה המשותף. המניע. ברית ההגנה על מונופוליהם.

אנחנו בשאלה השלישית – האם הקואליציה הקרובה תגדיל לנו את הפרוסה?
בואו נביט רגע מעבר לים, שם הפערים בין עניים לעשירים הם הגדולים ביותר בעולם המערבי.

הקפיטליזם הניאוליברלי באמריקה, שוחק את מעמד הביניים כעשור שנים יותר מבישראל. לכן, אמריקה היום, מלמדת על השפעת אי-השוויון על החברה, ומנבאת את העתיד לשאר.

העובדה שבעלי-מונופולים מענפים שונים, וללא רקע וניסיון בתקשורת, נמשכים יחד ובו-זמנית להרחבת השפעתם בתחום, מסגירה את המכנה המשותף. המניע. ברית ההגנה על מונופוליהם

גם באמריקה תאגידים פוגעים באיכות החיים של האזרחים, אבל שם כיוון הרוחות הפוליטיות התהפך. מעמד הביניים האמריקאי בעיצומה של מהפכה חברתית-כלכלית לטובתו.

אחת הסיבות העיקריות לניצחון בקונגרס של מפלגה סוציאל-דמוקרטית (ועפ"י סקרים גם מובטח ב-2020 ניצחון בסנאט, ונשיא/ה דמוקרט), היא תקשורת פחות ריכוזית ויותר חופשית.

ניקח את פוקס ניוז כדוגמא. ערוץ "מפלגתי", ששיטתית משחיר מפלגה אחת ומלבין אחרת, כשהקו המנחה הם האינטרסים של בעלי-המונופולים האמריקאים.

בקרב מספר ערוצים ותיקים, עם די.אן.איי ממלכתי, ואתוס מקצועי, לפוקס ניוז מוסר כפול וכמובן תיעוד ארוך של צביעות וסתירות. שם באמריקה, פוקס ניוז הוא ערוץ חריג.

בקרב מספר ערוצים ותיקים, עם די.אן.איי ממלכתי, ואתוס מקצועי, לפוקס ניוז מוסר כפול וכמובן תיעוד ארוך של צביעות וסתירות. שם באמריקה, פוקס ניוז הוא ערוץ חריג

מצב התקשורת בישראל הקטנה והריכוזית, הפוך מזה בארה"ב הגדולה. כאן, רוב ערוצי התקשורת והעיתונים הם בשליטת אנשים שמצויים בניגוד ענינים. קומץ משפחות, שבשליטתם מונופולים בענפים אחרים מתקשורת.

ומכיוון שמונופולים תלויים ביחס השלטון כלפיהם, האינטרסים של בעליהם מנוגדים לאלו של הציבור. בישראל החריגים הם: הערוץ הציבורי, והעיתון עם המודל הכלכלי שמתבסס על כספי הציבור ממנויים.

לחז"ל המודרנים שלנו – מייסדי ובוני המדינה – היה ניסיון עשיר עם כוחות מדכאים. הם הרחיקו ראות והבטיחו לאזרחים ערוץ "משלהם" חף מהשפעות חיצוניות, ממומן על ידי הציבור וכפוף רק לו.

אבל נתניהו – הח"כ המוביל בקבוצת הפוליטיקאים הניאוליברלים למען האוליגרכיה – דאג להשתמש בסמכויות המדינה שהושאלו לו, כדי לסגור אותו. אצלנו יצא שאפילו החריג היווה סכנה.

זה תמיד טנגו בין שניים: בעלי מונופולים תאבי בצע, ופוליטיקאים תאבי שררה. על מידת תאוות השררה של נתניהו אפשר ללמוד גם מסגירתו של ערוץ החינוכית 

באקווריום התקשורתי שלנו, מובילי דעת קהל מהשמאל יכולים לומר את הדברים הכי מעוררי השראה, אבל בהעדר אפשרויות אחרות, הדברים יהיו חייבים לעבור במסננת של האוליגרכיה, ובמסגור שהם יבחרו.

זה תמיד טנגו בין שניים: בעלי מונופולים תאבי בצע, ופוליטיקאים תאבי שררה. על מידת תאוות השררה של נתניהו אפשר ללמוד גם מסגירתו של ערוץ החינוכית

לרשותם כל הטריקים שמאחזי-עיניים מקצועיים מסתירים לפני ההופעה: עריכה, קטיעה, בזבוז זמן, מילה אחרונה ועוד. אבל הכלי הכי אפקטיבי הוא היכולת להשפיע על תפישת שיעור קומתם ועל המשקל הציבורי, באמצעות יחס מכבד/לא-מכבד למרואיינים.

עבור סוציאל-דמוקרטים שתובעים מעמד אזרחי של שותפים במקום פועלים שכירים, הסביבה התקשורתית תמיד תהיה עוינת. היא תשקף את האינטרסים של שכבת האוליגרכיה. את חששם פן תקטן פרוסתם.

הדבר האחרון שתשובה, אריסון, עופר, ורטהיימר, ושות' רוצים זה איזו יחימוביץ' עם סמכויות מדינה, ערכי השוויון שלה ורוח המחאה החברתית בגבה, תשלול מהם את "הזכות" לעשוק (בארה"ב אלו ברני סנדרס/אליזבת וורן לצורך ההשוואה). משכך, לרוב, נותר מהחשיפה התקשורתית של הדמויות המובילות בשמאל רושם שלילי, או לכל הפחות מסר לא קוהרנטי.

בתחילת העשור, הרשתות החברתיות היו כלי חלופי מאוד יעיל שאיפשר להגיע להמון ולסחוף קהלים. בעלי המונופולים והפוליטיקאים שלהם פתרו את הבעיה החדשה הזו. פרופילים ממומנים, עוקבים מזויפים, ובוטים ידועים לשמצה, דוחקים ענייניות משרשורים ו"עובדים" על האלגוריתם. כשיש אמצעים אפשר ליצר למירי רגב פי שניים עוקבים מ"מלכת הפייסבוק" עד לפני חמש שנים. על כך אפשר לקרוא בפוסט קודם שלי על השפעת היוטיוב

מי שמאמין לפוסלים במומם שמצב התקשורת הפוך, נבקש ממנו שינסה להיזכר, אם ראה לפני השתלטות בעלי המונופולים על התקשורת מגישי תוכניות טלויזיה שלראשם פאה נשית, מחקים בלעג חברת כנסת; או צמדים צמדים של דמויות מפלגתיות מובהקות, עם תוכניות שלמות משלהם בכל ערוץ (שרון ורני – 13, אופירה וברקו – 12, ליבסקינד וסגל – 11, ריקלין ומגל – 20); או פאנליסטים שהערוץ מגדיר לצופים כפרשנים, חרף זיקתם המפלגתית הגלויה לכל (יעקב ברדוגו כפרשן פוליטי לדוגמא).

למו"ל של 'ידיעות אחרונות' ו-ynet יש רשימות שחורות עם ח"כים סוציאל-דמוקרטים (כמו שנחשף בתיק 2000. שלי יחימוביץ' למי ששאל/ה). למו"ל של 'ישראל היום' (חינמון שכולו תרומת בחירות אסורה) יש 100% אג'נדה מפלגתית ו0% מוסר ואתוס עיתונאי. ביחד הם 90% מהתקשורת הכתובה בישראל. מעל איזו במה יכולים הסוציאל-דמוקרטים להעביר מסר שלם אל האזרחים המצביעים?

זה לא שהם לא מנסים. מזה עשור השמאל הכלכלי צועק בגרון ניחר לתוך חרוט קטום, בעוד לפוליטיקאים הניאוליברלים יש מערכת הגברה של אצטדיונים. תמונה זו משתקפת במנדטים

זה לא שהם לא מנסים. מזה עשור השמאל הכלכלי צועק בגרון ניחר לתוך חרוט קטום, בעוד לפוליטיקאים הניאוליברלים יש מערכת הגברה של אצטדיונים. תמונה זו משתקפת במנדטים של מפלגות השמאל הסוציאל-דמוקרטיות: העבודה ומרץ, לעומת מצב המפלגות הקפיטליסטיות הניאוליברליות: ליכוד וכחול לבן. וזו האמת המרה – כל עוד ידה של האוליגרכיה על השיבר הראשי שמזרים את המידע, לסוציאל-דמוקרטים כמעט אין סיכוי להגיע לסמכויות המדינה.

האם מי שירכיבו את הקואליציה הבאה יגדילו לנו את הפרוסה? אתנבא שהתשובה היא לא. קואליציה עם מפלגות סוציאל-דמוקרטיות לא יכולה להתקיים. לא ביוזמת כחול לבן, ובטח לא ביוזמת הליכוד. לא במקרה המפלגות הניאוליברליות הן הגדולות. התקשורת הרי לצידן. האוליגרכיה רוצה קואליצית כחול-לבן ליכוד.

אני מקווה שאני טועה. אין דבר שישמח אותי יותר מלאכול את הכובע. אבל במידה ולא, את זה אנחנו חייבים לשנות, ובהחלט יש איך.

נמרוד גז-חבר הוא איש שמאל פרוגרסיבי. סוציאל-דמוקרט. אתאיסט. רודף צדק אמת ושוויון בין בני האדם כולם. תובע אחריות על החלשים. ציוני שמאמין שהעם היהודי חייב להיות אדון לגורלו. נולד בעיר. גדל במושב. התחנך בעיקר בחינוכית

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
עוד 1,180 מילים

נתניהו וגנץ ייפגשו בשעה 19:30 בבית הנשיא

תמה פגישת גנץ-ליברמן ● השניים, בציוצים תואמים: "החלפנו רשמים ודעות" ● נתניהו: "הדרך היחידה להקים ממשלת אחדות היא לשבת ולדבר. בלי חרמות" ● בתום סבב ההתייעצויות עם הנשיא ריבלין: נתניהו עם 55 ממליצים וגנץ עם 54 ● שקד: "צריך להפסיק עם החרמות" ● ליצמן: "אני עם לפיד לא אשב" ● פרץ: "מצב חירום חברתי, צריך להחליף את השלטון"

16:48 עריכה

הסתיים סבב ההתייעצויות בבית הנשיא. ריבלין: "עלינו להביא לידי מצב שתוקם ממשלה שתביא ליציבות, להידברות ולאיחוי הקרעים במדינה שלנו". עוד אמר הנשיא: "עם ישראל כולו צופה בנו כרגע וחושש חשש רב מהאפשרות שהיא כחלחלה בעצמותיו שתהיינה בחירות שלישיות. ממשלה יציבה לא יכולה להתקיים בלי שתי המפלגות הגדולות וזהו לתחושתי רצון העם״.

16:43 עריכה

בליכוד בוחנים אפשרות לצרף את חברי ימינה איילת שקד, נפתלי בנט ומתן כהנא, שיפעלו כסיעה משותפת.

בנט ושקד (צילום: בן דורי, פלאש 90)
בנט ושקד (צילום: בן דורי, פלאש 90)
16:37 עריכה

דיווח באתר סרוגים: בקשת הפיצול של ימינה עדיין לא הועברה לוועדה המסדרת ונשארה אצל יו"ר הוועדה ח"כ מיקי זוהר. כלומר, הבקשה עדיין לא טופלה. כלומר, ימינה עדיין לא מתפצלת. כלומר, לא ממש ברור מה נסגר שם.

גורמים בוועדה מסרו: "ההליך המסודר לא התחיל ואין כוונה לכנס את הוועדה רק בשביל זה עד להשבעת הכנסת ה- 22 – ומשם הכל פתוח".

16:27 עריכה

על פי דיווח  של מעריב בטוויטר, מקור מקורב מאוד לבנימין נתניהו הודיע, בתגובה לדיווחים בתקשורת על  האפשרות שבה נתניהו יהיה מספר 2 ברוטציה: "אין אופציה שנתניהו לא ראשון ודי עם המעשיות".

16:25 עריכה

ישראל ביתנו ליולי אדלשטיין: "לא נתמוך במהלך להדחתך מתפקיד יו"ר הכנסת". יו"ר המפלגה אביגדור ליברמן דיבר עם יו"ר הכנסת בעקבות היוזמה של מפלגת כחול לבן להדחת אדלשטיין מתפקידו מיד לאחר השבעת הכנסת ה-22. בשיחה ליברמן הבהיר כי כל עוד התמונה הכללית לא התבהרה, אין לישראל ביתנו שום עניין במהלך הדחתו של אדלשטיין מתפקיד יו"ר הכנסת, לכן בישראל ביתנו לא יתמכו במהלך נפרד לבחירת היו"ר החדש. כמו כן, פנו ליו"ר ישראל ביתנו גם ממפלגת כחול לבן, ביקשו לתמוך ביוזמתם וסורבו.

16:12 עריכה

יו"ר הרשימה המשותפת איימן עודה מחמיא לגלעד ארדן: "סיכום עלוב לקדנציה נכשלת של שר שלא היה ראוי לבחור בו לוועדת קישוט".

15:52 עריכה

בתום פגשיתם המדוברת, צייצו אביגדור ליברמן ובני גנץ סימולטנית: "החלפנו דעות ורשמים". גנץ הוסיף תמונה, ליברמן לא. הגיוני.

15:49 עריכה

גם אצל סתיו שפיר, כמו אצל בוגי יעלון, דווקא איכות הסביבה נמצאת היום בראש סדר העדיפויות. ככה זה, כנראה, כשהפלונטר מסובך מדי ואין בכלל טעם לנסות לפתור אותו.

15:43 עריכה

ברוך מרזל (עוצמה יהודית) לא מי יודע מה מתלהב מהחלטת בית המשפט העליון שלפיה בית הדין הרבני לא מוסמך לדון בענייני מזונות: "פושעים עבריים זה בית המשפט העליון".

 

15:30 עריכה

המצב הפוליטי בארץ מעולם לא היה מורכב, מטריד ומפחיד יותר – ומשה בוגי יעלון בכל זאת מוצא זמן למחשבות על חיק הטבע ומתייחס למאבק נגד הקמת טורבינות רוח ברמת סירין (שעשויות לפגוע בבעלי חיים מעופפים). כלומר, למאבק שהצליח.

15:17 עריכה

פגישה מס' 1 הסתיימה: יו"ר כחול לבן בני גנץ נפגש בצהריים עם השליח היוצא של נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ למזרח התיכון, ג'ייסון ג'ינבלט, ושגריר ארצות הברית בישראל דיויד פרידמן, מדובר בפגישה ראשונה של גנץ עם נציגיו של טראמפ מאז שנכנס לפוליטיקה. משגרירות ארצות הברית נמסר כי הייתה שיחה מעמיקה על שלל נושאים, בהן חשיבות היחסים בין המדינות, אתגרים לביטחון האזורי, והמאמצים להשגת שלום.

ליו"ר כחול-לבן עוד מצפות היום, כאמור, שתי פגישות דרמטיות: אחת ב-16:00 עם יו"ר ישראל ביתנו אביגדור ליברמן ובערב מפגש משולש עם ראש הממשלה נתניהו ונשיא המדינה ראובן ריבלין.

15:13 עריכה

נמשכים "משחקי הילדים", כלשון ליברמן, בין ראש הממשלה בנימין נתניהו ליו"ר כחול-לבן בני גנץ: כעת, על פי דיווח ב-ynet, נתניהו שוקל להחזיר את המנדט במהרה – ולאתגר את גנץ. במילים אחרות, נתניהו מתכוון, כנראה, לא לנצל את מלוא הזמן שניתן לו על ידי הנשיא לנסות להרכיב ממשלה (28 ימים, על פי חוק) – זאת, בניסיון לקצר תהליכים לאור השימוע המתקרב ואולי גם כדי למנוע את מה שעשוי להיתפס בציבור ככישלון צורב.

בינתיים, בליכוד אומרים כי ראש הממשלה ינסה לדבר עם עמיר פרץ, שגם היום חזר על כך שלא ינהל איתו משא ומתן, וגם עם ניצן הורוביץ מהמחנה הדמוקרטי שכינה אותו היום "מסוכן".

14:21 עריכה

בלשכתו של גנץ אישרו בשעה האחרונה את ההגעה ללשכת נשיא המדינה על מנת להיפגש עם ראש הממשלה בנימין נתניהו, אותה יזם ריבלין.

נתניהו, כמי שקורא בימים האחרונים לשיחה עם גנץ, ודאי יגיע.

14:18 עריכה

יו"ר כחול לבן, בני גנץ, ויו"ר ישראל ביתנו, אביגדור ליברמן, יפגשו בשעה 16:00 בתל אביב לפגישה הראשונה לאחר הבחירות. גנץ הוא זה שיזם את הפגישה

13:20 עריכה

נשיא המדינה ראובן ריבלין זימן את נתניהו וגנץ לפגישה בלשכתו הערב. הצדדים טרם התייחסו לכך

12:57 עריכה

ראש הממשלה בנימין נתניהו בפתח ישיבת סיעת הליכוד: "צריך לשבת ולדבר כדי לכונן ממשלת אחדות" 

ראשית איחל נתניהו שנה טובה לעם ישראל ושנה של אחדות. "למה אחדות? כי זה הוא צו השעה שמתבקש מתוצאות הבחירות שעברנו עכשיו".

נתניהו חזר על המשפט שכבר אמר: "בוא נדבר דוגרי", והמשיך, "אנחנו רצינו להקים ממשלת ימין ולצערנו זה לא התאפשר. לא קיבלנו מספיק מנדטים כדי לעשות זאת. גנץ רצה להקים ממשלה מהצד השני – אבל גם הוא לא קיבל מספיק מנדטים".

הדרך היחידה לפני נתניהו היא לשבת ולדבר. "הברירה היחידה שלנו היא לכונן ממשלת אחדות, בלי פסילות וחרמות. אנחנו צריכים לשבת ולדבר ולהגיע לפשרות, במחנה הלאומי, בראשותי".

ראש הממשלה שב והודה לח"כים שמתייצבים מאחוריו, הן ל-55 הח"כים שהמליצו עליו לנשיא והן לחברי מפלגתו ש"עומדים איתן בעת הזאת".

12:44 עריכה

בתום סבב ההתייעצויות אצל הנשיא, ולאחר שהמחנה הדמוקרטי המליצה על גנץ כצפוי ישנם 55 ממליצים לנתניהו, 54 ממליצים לגנץ.

בשעה הקרובה צפוי נתניהו לדבר בפתח ישיבת הסיעה של הליכוד.

12:36 עריכה

יו"ר כחול לבן בני גנץ ייפגש בשעה 13:00 עם השליח האמריקני למזרח התיכון, ג'ייסון גרינבלט ועם שגריר ארה"ב בישראל, דיוויד פרידמן, בבניין השגרירות בתל אביב.

11:52 עריכה

מפלגת העבודה-גשר המליצה לנשיא על יו"ר כחול-לבן בני גנץ. כשלצידו אורלי לוי-אבקסיס ואיציק שמולי, אמר פרץ: "אנחנו נמצאים במצב חירום חברתי. אם אנחנו צריכים 30 מיליארד, אנחנו נמצא מאיפה להביא את זה. הגיע הזמן להחליף את השלטון בישראל"

אורלי לוי-אבקסיס ועמיר פרץ אצל הנשיא (צילום: צילום מסך)
אורלי לוי-אבקסיס ועמיר פרץ אצל הנשיא (צילום: צילום מסך)
11:48 עריכה

איילת שקד בתום הפגישה עם הנשיא: "בתשובה לשאלת הנשיא האם נקיים מו"מ עם גנץ, תשובתי הייתה שהקמנו צוות מו"מ של כל גוש הימין, 55 ח"כים. וכל מו"מ יתנהל רק מול הצוות הזה"

11:47 עריכה

השר לביטחון פנים, גלעד ארדן, התייחס לאלימות במגזר הערבי, כמובן עם זיקה פוליטית: "כל עוד אחמד טיבי ויתר חברי הכנסת לא יראו בכל מחזיק נשק לא חוקי כעבריין מסוכן ויקראו לציבור הערבי לדווח עליו – המהפכה לא תושלם"

11:32 עריכה

ח"כ אחמד טיבי, הרשימה המשותפת, לאחר ההחלטה להמליץ על גנץ: "קיבלנו החלטה מכוננת, קשה ואמיצה, שיכולה לשנות את כללי המשחק. הסיבה העיקרית לכך היא ההבטחה שלנו לבוחר בקמפיין האחרון להפיל את בנימין נתניהו , המסית הגדול ביותר נגד הציבור הערבי"

עוד הוסיף בראיון לינון מגל ב-103FM: "אני לא מבין לא את גנץ ולא את ביבי. הם לוקחים סיכונים. החלטנו לא לקחת חלק במשחק הזה של מי יקבל את המנדט ראשון או שני, אלא להמליץ וזהו. אנחנו מקבלים 80% תמיכה מהציבור שלנו. מעולם לא היתה תמיכה כל כך גורפת במהלך פוליטי"

11:08 עריכה

לפי הערכת גורמים בכירים, נתניהו יהיה זה שיופקד עליו ראשון לנסות להרכיב את הממשלה הבאה. כך מדווח כתב חדשות 12 עמית סגל.

11:07 עריכה

יו"ר ימינה, איילת שקד, המליצה לנשיא המדינה על נתניהו כמועמד סיעתה לראשות הממשלה.

"כפי שהתחייבנו, נמליץ על נתניהו ונעשה כל שניתן כדי לעזור לו להצליח במלאכת הרכבת הממשלה". עוד הוסיפה: "לצערי, אתה צריך לתפקד כגננת ולהסביר לראשי המפלגות האחרות להפסיק עם החרמות האישיות והאידיאולוגיות ולהגיע לסיכום להקמת ממשלת אחדות".

11:04 עריכה

שר האוצר, משה כחלון, כינס מסיבת עיתונאים ואמר: "המערכת הפוליטית נקלעה למצב בלתי אפשרי שיש לו השלכות על המערכת הכלכלית בישראל, שהפסיקה לתפקד מאז הכריזו בפעםה ראשונה על בחירות".

עוד הוסיף השר, שלפני כשבועיים דווח כי הוא מתכנן לפרוש מהחיים הפוליטיים, אולם כחלון עצמו הכחיש זאת: "משרד האוצר מחויב לפעול למניעת הידרדרות המשק בגלל המצב הפוליטי".

11:02 עריכה

יו"ר יהדות התורה, סגן השר יעקב ליצמן, הגיע לפגישה עם הנשיא יחד עם נציגי מפלגתו והמליץ על בנימין נתניהו להרכבת הממשלה. ליצמן גם הודיע כי לא יתמוך במועמד אחר לראשות הממשלה, גם אם הנשיא יחליט להטיל את המלאכה על גנץ.

"כשהיינו באופוזיציה, שר האוצר (יאיר לפיד) פגע אנושות במגזר החרדי – ולקח לנו 4 שנים לתקן. ראש הממשלה בקדנציה הנוכחית קיים את ההסכמים הקואליציונים. אנחנו גם חתמנו על הבלוק – ואנחנו נקיים את זה".

09:48 עריכה

יו"ר המחנה הדמוקרטי, ניצן הורוביץ, קורא ליו"ר כחול לבן בני גנץ לקבל עליו את הרכבת הממשלה. "זה פשוט: לאחר הבחירות יש אדם שזוכה למספר הממליצים הגבוה ביותר וגם עומד בראש המפלגה הגדולה ביותר. אדם זה צריך לקבל את המנדט להקמת ממשלה. הדברים מופנים אל מי שצריך להעניק לו את המנדט ואליו עצמו".

08:33 עריכה

בל"ד נסוגה רשמית מההמלצה על גנץ. במכתב ששיגרו אמש לנשיא המדינה, חברי הרשימה המשותפת הודיעו כי ההמלצה על יו"ר כחול לבן אינה כוללת את חברי בל"ד ומתבססת על 10 ח"כים בלבד.

במכתב עליו חתום ח"כ אחמד טיבי נכתב: ""מכובדי הנשיא, ברצוני להודיע לכבודו כי שלושת חברי הכנסת של בל"ד ביקשו ממני כיו"ר הסיעה להודיע כי המלצת הרשימה המשותפת היום על ח"כ בני גנץ לא כוללת אותם ועל כן הממלצה היא בשם 10 חברי כנסת (של חד"ש רע"ם ותע"ל) ולא 13".

משמעות הדבר היא כי לנתניהו יש יותר ממליצים מגנץ – 55 מול 54.

07:59 עריכה

דיווח בוואלה!NEWS: ברקע מאמצי הרכבת הממשלה: בכירים בליכוד מסרו למשטרה מידע נגד ליברמן

על פי הדיווח, לקראת סוף השבוע שעבר, עת התבררו תוצאות הבחירות לכנסת הבאה ועל רקע החרפת הקרע המתמשך בין נתניהו וליברמן – פנו גורמים המקורבים לצמרת הליכוד למערכת אכיפת החוק ומסרו מידע – מפליל – לטענתם, על ליברמן.

לפי הגורמים, ה"הלשנה" התמקדה בחשבונות מטבע-חוץ המוחזקים בבנקים בחו"ל ושלכאורה לא הוצהרו כחוק. הערכה: במשטרה לא ימהרו לעבור מבדיקה מודיעינית לחקירה

07:56 עריכה

ח"כ אלי אבידר מישראל ביתנו התראיין הבוקר בכאן רשת ב' וענה (שוב) על השאלה – האם יש מצב שיחזרו "הביתה", לליכוד? 
לא. אפילו אסור להגיד על זה יותר מדי מילים, התשובה היא לא. במפלגה שלנו יש אמינות, אנחנו התחייבנו בפני הבוחרים שלנו שאנחנו הולכים לממשלת אחדות רחבה ליברלית, לא עם חרדים, לא עם חרדלים ולא עם הרשימה המשותפת.

גם במצב שזה אומר לצאת לבחירות שלישיות? 
אנחנו לא צריכים לחזור לימין. מי שעזב את הימין זה הליכוד עם המדיניות שלו בשנים האחרונות.

07:52 עריכה

בכחול לבן העבירו מסרים לרשימה המשותפת שלפיהם הם לא מתכוונים להיענות לדרישותיהם, וכי אינם מעוניינים בתמיכת הרשימה, כך פורסם הבוקר בכאן רשת ב'.

זאת על מנת למנוע מהם להמליץ על גנץ אצל הנשיא ולגרום לנתניהו לקבל ראשון את המנדט להרכבת הממשלה. ברשימה המשותפת התעלמו מהמסרים והמליצו על יו"ר כחול לבן.

07:51 עריכה

בצלאל סמוטריץ' מנסה להעביר את סתיו שפיר שיעור ביהדות

07:41 עריכה

השרה מירי רגב מהליכוד, התראיינה הבוקר לאפי טריגר בגל"צ ואמרה: "אנחנו לא רוצים להגיע לבחירות שלישליות. אנחנו מבינים שזה כבד על המשק הישראלי. כרגע צו השעה זה ללכת לממשלת אחדות רחבה".

רגב תקפה את גנץ: "הוא יגרור אותנו לסיבוב שלישי. הלוואי שליברמן היה איתנו, מקומו בגוש הימין. אנחנו לא יכולים לחשוב על לשבת עם מפלגות אנטי ציוניות". לגביי האופציה לבחירות ישירות שעלתה אתמול אמרה השרה: "אנחנו נשמח. אני לא יודעת אם זה ישים, זה מורכב מאוד. אבל הרוב היו מצביעים לנתניהו. גם מי שהצביע לליברמן היה מצביע לנתניהו".

07:34 עריכה

בוקר טוב! לאחר שאתמול הגיעו חלק מהמפלגות להתייעצות עם נשיא המדינה – הליכוד, ש"ס, הרשימה המשותפת, ישראל ביתנו וכחול לבן – היום יגיעו נציגים של השאר.

סבב ההתייעצויות שיגיע בשעה 10:00, אז יגיעו לבית הנשיא נציגי יהדות התורה. ב-10:45 מפלגת ימינה, ב-11:30 העבודה-גשר וב-12:15 יגיעו אל הנשיא חברי המחנה הדמוקרטי.

ביום רביעי הקרוב יתקבלו תוצאות הבחירות הרשימות, אז ישקול הנשיא האם יש צורך בסבב התייעצויות נוסף.

עוד 34 עדכונים

עובד ארגון הומניטרי מעזה: אני לא זוכה למשפט הוגן

בהליך שנמשך שלוש שנים, עורך דינו של מוחמד חלבי, חבר בארגון "וורלד ויז'ן" שהואשם בסיוע לחמאס, טוען כי ישראל שוללת מהלקוח שלו את הזכות להוכיח את חפותו ● ״הגבלת הגישה לפרוטוקולים, האיסור על עד מעזה לבוא להעיד, ומניעת הכניסה שלי לעזה משפיעים על המשפט״

עוד 1,391 מילים
גיא זהר גיא זהר

פסיקה תקדימית בעליון: בית דין רבני לא יוכל לדון יותר במזונות קטינים

פרסום ראשון בית המשפט לענייני משפחה ידון בענייני מזונות הילדים גם אם הליך הגירושים מתקיים בבית הדין הרבני ● בית המשפט העליון קבע בפסיקה תקדימית שקביעת הכללים הדיוניים נועדה להבטיח כי ״בלהט ההתכתשות בין ההורים אגב גירושין, לא ייזנחו עניינו של הקטין וטובתו״

עוד 461 מילים

משנים את השיטה

שנים שהטענה שיש לשנות את שיטת הממשל והבחירות בישראל נמצאת באוויר. הדבר קיבל דגש נוסף בזמן האחרון, בהתחשב במה שקרה בפוליטיקה מאז אפריל.

הצעות שונות ומשונות עלו וממשיכות לעלות. לכן, בפוסט הזה הייתי רוצה לעשות סדר בעניין. אין בכוונתי להציע שיטה סדורה, אלא להצביע על הבעיות בשיטה ולהציע מגוון פתרונות לכל אחת מהן.

לפני שאתחיל, שתי הערות: ראשית, באופן כללי אני סבור שכל שינוי בשיטה צריך להיעשות בזהירות ובאיטיות, שכן זעזועים רבים מדי עשויים ליצור נזק. שנית, היחס שלי כאן הוא בעיקר לרשויות המחוקקת והמבצעת, ופחות לרשות השופטת, אך אנסה להתייחס גם אליה.

לפני הכל

צריך לזכור שיש לבדוק את איכותה של שיטת הממשל בטווח הארוך. אם יש משבר נקודתי, לא בהכרח צריך לשנות את השיטה כולה, כמו שצריך לבדוק ניואנסים מסוימים.

לדוגמה, הבחירות לנשיאות ארצות הברית ב-1800. בניגוד לימינו, בימים ההם סגן הנשיא לא היה נבחר בנפרד מהנשיא, אלא היה מדובר באדם שהיה מגיע למקום השני בבחירות.

בבחירות הנ"ל הדבר גרם למשבר חוקתי כאשר תומאס ג'פרסון וארון בר, שניהם מאותה המפלגה, קיבלו מספר אלקטורים זהה. הדבר העביר את ההכרעה בין השניים לבית הנבחרים, וזה הצביע 35 פעמים בלי להגיע להכרעה.

רק אחרי שאלכסנדר המילטון התערב לטובתו של ג'פרסון, הצליחו לפרוץ את המבוי הסתום. האם לאחריו החליפו האמריקאים את כל שיטת הממשל? לא. הם העבירו את התיקון ה-12 לחוקה, שהחליף את אופן בחירת סגן הנשיא כך שייבחר בנפרד מהנשיא. זהו.

אסור לקחת את המשבר הפוליטי הנוכחי כהוכחה שצריך להחליף את השיטה מהיסוד. בסופו של דבר, פוליטיקה מנוהלת בידי בני אדם, ואינטראקציות בין בני אדם מולידות משברים. לא ניתן למצוא שיטה בה לא יתגלו משברים

רוצה לומר: אסור לקחת את המשבר הפוליטי הנוכחי כהוכחה שצריך להחליף את השיטה מהיסוד. בסופו של דבר, פוליטיקה מנוהלת בידי בני אדם, ואינטראקציות בין בני אדם מולידות משברים. לא ניתן למצוא שיטה בה לא יתגלו משברים. לכן, רצוי לחשוב היטב לגבי הצורך בשינוי רדיקלי של השיטה, או שיש צורך בתיקונים ספציפיים.

בעיה מס' 1: חוסר יציבות

האמת היא שבאופן כללי, ישראל לא סובלת מבעיה של יציבות. לפני המשבר הנוכחי, שנובע מעניינים אישיים של בנימין נתניהו ולא מעניין מבני כזה או אחר, היו עשרים כנסות שהתפרשו על פני שבעים שנה.

בממוצע, כנסת בישראל שורדת שלוש שנים וחצי. בהתחשב בעובדה שהאידיאל הוא ארבע שנים – למרות שהחוק שמסיים את ימיה של כל כנסת בנובמבר, יוצר מצב שגם כנסת שמחזיקה ארבע שנים לא מכלה את ימיה – וזה בכלל לא רע.

לשם השוואה, בבריטניה – שעד משבר הברקזיט נחשבה לדי יציבה – בשבעים השנה שבין 1945 ל-2015 כיהנו 18 פרלמנטים. זה יוצא 3.88 שנים בממוצע לפרלמנט, ושם אורך הכהונה המקסימלי של פרלמנט הוא חמש שנים.

הקדמת בחירות קורית במרבית הדמוקרטיות הפרלמנטריות, וזה בסדר. בקיצור, ישראל מצליחה לא רע

אם מוציאים את המשבר של 1974 (בה התקיימו שתי מערכות בחירות), מדובר במעט יותר מארבע שנים לפרלמנט ממוצע. הקדמת בחירות קורית במרבית הדמוקרטיות הפרלמנטריות, וזה בסדר. בקיצור, ישראל מצליחה לא רע.

ואם תזכירו לי שעם כל הכבוד לעשרים כנסות, עד המשבר הנוכחי כיהנו 34 ממשלות, מה שמראה שהכנסות לא יציבות, אני אזכיר לכם את שיטת ספירת הממשלות שלנו. החוק הישראלי קובע שכאשר ראש/ת הממשלה לא מסוגל/ת להמשיך בתפקיד או התפטר/ה, "כאילו התפטרה הממשלה כולה".

פירוש הדבר הוא שאם ראש/ת הממשלה חו"ח מת/ה במהלך הכהונה (לוי אשכול ויצחק רבין) או מתפטר/ת מנסיבות חיצוניות (גולדה מאיר ומנחם בגין), כל הממשלה נופלת בלי קשר ליציבות הפרלמנטרית שלה.

בחמש הכנסות הראשונות אכן היו מחלות ילדות של חוסר יציבות, שהביאו להחלפת ממשלות רבות באותה הכנסת. מאז, אם תבדקו, תוכלו לראות שלמעט הבחירות המיוחדות של 2001, שאכן נבעו מבעיית יציבות (שנבעה מהבחירה הישירה), כל התחלפות של ממשלה במהלך אותה כנסת נבעה מנסיבות שאינן מבניות.

בקיצור, אין באמת בעיה מבנית של יציבות בשיטת הממשל הישראלית, כמו שפשוט הדוגמה המוכרת לנו היא ארצות הברית, בה אכן הבחירות לא מוקדמות. ההבדל הוא שישראל היא דמוקרטיה פרלמנטרית, בעוד ארצות הברית היא דמוקרטיה נשיאותית.

הבעיה בשיטה הנשיאותית היא שיש בה רק מנצח/ת אחד/ת, כשקולות המפסידים לא זוכים לייצוג. זאת, בעוד שבשיטה פרלמנטרית, קולות חלק מהמצביעים אכן הולכים לאופוזיציה, אך זוכים לייצוג משלהם

אפשר בהחלט לשקול לעבור למודל הזה, אך אני לא ממליץ: הבעיה בשיטה הנשיאותית היא שיש בה רק מנצח/ת אחד/ת, בזמן שקולות המפסידים לא זוכים לשום ייצוג. זאת, בעוד שבשיטה פרלמנטרית, קולותיהם של חלק מהמצביעים אכן הולכים לאופוזיציה, אך הם זוכים לייצוג שלהם, ואז הפרלמנט מרכיב ממשלה.

השיטה הנשיאותית יכולה להיות לא רעה לחברה הומוגנית יחסית. ישראל היא חברה הטרוגנית, ולכן קביעת מנצח אחד ויחיד עלולה להחריף מתחים.

לכן, לבעיה זו אני לא מעוניין להכניס תיקונים של ממש, כי מדובר יותר במיתוס לגבי השיטה הישראלית ופחות בבעיה אמיתית.

מה שכן, הכנסת העשרים ואחת כן מהווה סיבה לאיזשהו תיקון. הרעיון שכנסת מפזרת את עצמה חודש לאחר השבעתה, רק כי מי שקיבל/ה את המנדט להרכיב ממשלה לא רוצה להחזיר את המנדט לנשיא/ה – לא יכול לחזור על עצמו.

אני מציע שני פתרונות אפשריים: הראשון הוא, שבמאה הימים הראשונים לכהונתה, יש צורך ברוב של שני שליש כדי לפזר את הכנסת. לחלופין, ניתן לקבוע שבתקופה זו הכנסת יכולה לפזר את עצמה רק אם הנשיא/ה אישר/ה שמוצו כל האפשרויות להקמת ממשלה.

הכנסת ה-21 כן מהווה סיבה לאיזשהו תיקון. הרעיון שכנסת מפזרת את עצמה חודש לאחר השבעתה, רק כי מי שקיבל/ה את המנדט להרכיב ממשלה לא רוצה להחזיר את המנדט לנשיא/ה – לא יכול לחזור על עצמו

בעיה מס' 2: חוסר במשילות

הטענה אומרת שלא ניתן למשול, שכן המפלגות הקטנות סוחטות את מפלגת השלטון. בפועל, בסך הכל, ראשי ממשלה שרצו למשול – משלו. מנחם בגין הוציא לפועל את הסכם השלום עם מצרים, יצחק רבין הוציא לפועל את הסכמי אוסלו, אריאל שרון הוציא לפועל את ההתנתקות.

אמת, הם היו צריכים לתת בשביל זה אתנן פוליטי לשותפות הקואליציוניות. אמת, לא כל דבר שרצו לממש הם הצליחו, בגלל קווים אדומים של השותפות הקואליציוניות. אמת, בחלק מהפעמים היה צורך להישען על האופוזיציה.

העניין הוא שזה תמיד המצב בממשלת קואליציה, ולא משנה מה גודל המפלגות. אמנם יש לזה את היתרון שזה פועל כגורם מאזן פנימי של הרשות המבצעת, אבל בהחלט יש לזה את החיסרון, שמפלגת השלטון לא יכולה לקיים את המצע שלה במלואו. לכן, הבעיה האמיתית היא לא שיש מפלגות קטנות, אלא שהמפלגות הגדולות לא מצליחות להגיע לרוב.

בסך הכל, ראשי ממשלה שרצו למשול – משלו. מנחם בגין הוציא לפועל את הסכם השלום עם מצרים, יצחק רבין הוציא לפועל את הסכמי אוסלו, אריאל שרון הוציא לפועל את ההתנתקות

דרך אחת לטפל בזה היא שינוי רדיקלי בשיטת הבחירות, לכזו שתוכל להביא לרוב מוחלט לאחת המפלגות, גם אם לא קיבלה רוב מוחלט של קולות המצביעים.

לדוגמה, שיטת הבחירות הבריטית, הנשענת על שיטה אזורית-רובית. זה מביא לכך שברוב המקרים יש מפלגה עם רוב מוחלט. עם זאת, יש לזכור שני דברים בהקשר הזה: ראשית, שהשיטה הזו לא חסינה מפני מצב בו אין מפלגה עם רוב מוחלט (מאז 1945 זה קרה בבריטניה בפברואר 1974, 2010 ו-2017). שנית, שהשיטה הזו פוגעת באופן רציני בייצוג, מה שמביא לכך שיותר ויותר בריטים מעוניינים לשנות את השיטה.

ישראל, שכאמור היא חברה הטרוגנית בהרבה, עלולה להיפגע מאוד מפגיעה בייצוגיות. עם זאת, ישנן שיטות בחירות נוספות, שייתכן שאחת מהן תתאים יותר, אבל יש לזכור שבכל מקרה לא ניתן להתחמק לחלוטין ממצב של פרלמנט תלוי, ואז תקום קואליציה.

דרך אחרת היא להביא תיקון מסוים לשיטת הבחירות הקיימת. אופציה אחת היא העלאת אחוז החסימה לאזור מאוד גבוה, כך שגם אם מפלגה לא תקבל רוב מוחלט של קולות המצביעים, יהיה לה סיכוי טוב לקבל רוב מוחלט של הקולות שעברו את אחוז החסימה.

זה אפשרי, אבל זה שוב אומר פגיעה בייצוגיות, וגם עשוי להביא למצב שבו אם יש צורך בקואליציה למרות הכל, סך האפשרויות של מפלגת השלטון להקמת קואליציה יקטן משמעותית, מה שרק יגביר את יכולת ה"סחיטה" של השותפות הקואליציוניות.

אופציה נוספת היא, כפי שהמליץ בעבר המכון הישראלי לדמוקרטיה, להחליט שלגוש אין משמעות, ושיו"ר המפלגה הגדולה ביותר מקבל/ת את המנדט להרכיב ממשלה ראשונ/ה

אופציה נוספת היא, כפי שהמליץ בעבר המכון הישראלי לדמוקרטיה, להחליט שלגוש אין משמעות, ושיו"ר המפלגה הגדולה ביותר מקבל/ת את המנדט להרכיב ממשלה ראשונ/ה.

הדבר צפוי להגדיל את המפלגות הגדולות עוד יותר, ובכך – גם אם לא יגיעו לרוב מוחלט – יקטין את מספר המנדטים לו יזדקקו כדי להרכיב קואליציה, מה שיחליש את כוח המיקוח של השותפות.

עם זאת, במצב הנוכחי, הדבר שוב עלול לגרום למחיקה של מפלגות, מה שגם יפגע בייצוגיות וגם יקטין את סך האפשרויות של מפלגת השלטון להקמת קואליציה, מה ששוב יחזק את השותפה הקואליציונית.

כמו כן, רבים יעדיפו להציל מפלגה קטנה מאשר להגדיל את הסיכוי של מפלגת שלטון לנצח, מה שיגביל את יכולת המפלגות הגדולות לגדול.

לכן, אם מיישמים רעיון זה, אני ממליץ לעשותו במקביל לשני דברים נוספים: ראשית, הורדת אחוז החסימה למנדט בודד. שנית, הגדלת מספר חברי הכנסת פי שניים לפחות. שילוב של שלושת האלמנטים האלו יביא לכך שיהיו שתי מפלגות גדולות למדי, ועוד מספר יפה של מפלגות קטנות שרובן יסתובבו באופוזיציה.

זה המצב בבריטניה, בה – בניגוד למה שמקובל לחשוב – יש הרבה יותר משלוש מפלגות. זה ברוב המקרים לא יוריד לחלוטין את הצורך בקואליציה, אבל כן יקטין את כוח המיקוח של השותפות, ויאפשר למפלגת השלטון חופש פעולה רב יותר לקיום המצע שלה.

יש לשים לב שאם מיישמים את הרעיון הזה, יש להקפיד על כך שעמידה בראש המפלגה הגדולה ביותר אין פירושה ראשות הממשלה באופן אוטומטי. מדובר רק בהזדמנות הראשונים להרכיב את הממשלה. עדיין יהיה צורך בקבלת רוב בכנסת על-מנת להשביע את הממשלה.

במקרה כזה, קבלה אוטומטית של המפתחות לבית ברחוב בלפור פירושה יהיה – בסיטואציות מסוימות – ממשלות נטולות בסיס בכנסת, שלא רק שתהיה להן בעיה מבחינת המנדט הדמוקרטי שלהן, אלא הן גם יתקשו למשול

קבלה אוטומטית של המפתחות לבית ברחוב בלפור פירושה יהיה – בסיטואציות מסוימות – ממשלות נטולות בסיס בכנסת, שלא רק שתהיה להן בעיה מבחינת המנדט הדמוקרטי שלהן, אלא הן גם יתקשו למשול.

עם זאת, גם רעיון זה סובל ממגרעה שלא ניתן לבטל: ביטול הממליצים. לממליצים יש לא רק משמעות פרקטית אלא גם סמלית: למפלגה שנכנסת לכנסת יש סיי לגבי זהות ראש הממשלה הבאה. לא תמיד הסיי הזה יהיה חזק מספיק כדי שילכו איתו, אבל הוא שם.

הדבר מדגיש את העניין שלכל המצביעים – הן של המפלגות שיקימו קואליציה והן של אלו שילכו לאופוזיציה – יש חלק בתהליך של הקמת הממשלה. שיטת הבכורה למפלגה הגדולה, למרות היתרונות שלה, יפגע בסמליות הזו, שחשובה מאוד בחברה הישראלית.

ועוד משהו קטן: בארצות הברית לא פעם יש נשיא ממפלגה אחת ושליטה בקונגרס של המפלגה השנייה. ברק אובמה, למשל, התקשה להעביר הרבה מהרפורמות שלו החל מ-2010, ועוד יותר מ-2014, כששני בתי הקונגרס עברו לשליטת הרפובליקנים. אז בבקשה מכל אלו שרוצים לייבא את השיטה הנשיאותית לכאן: גם להם יש בעיות משילות, פשוט אחרות.

בעיה מס' 3: חוסר בהפרדת הרשות המחוקקת מהמבצעת

במשטרים פרלמנטריים, לממשלה יש שליטה מסוימת בפרלמנט, כי ממנו היא שואבת את כוחה. לכן, הפרדת הרשויות במשטרים מסוג זה היא תמיד מוגבלת יותר. עם זאת, בישראל המצב חמור בהרבה, שכן בישראל יש לפרלמנט רק בית אחד.

בבריטניה, מעבר לבית הנבחרים, ישנו גם בית הלורדים, אליו ממונים אנשים לכל ימי חייהם על-ידי המלכ/ה בעצת ראש/ת הממשלה. בקנדה, מעבר לבית הנבחרים, ישנו גם הסנאט, אליו ממונים חברים עד גיל 75 על-ידי המושל/ת הכללי/ת בעצת ראש/ת הממשלה.

יש גם דוגמאות יותר דמוקרטיות, כמו אוסטרליה. שם, נערכות בחירות לבית הנבחרים ולסנאט, לכל בית באופן שונה. הממשלה זקוקה לאמונו של בית הנבחרים בלבד, מה שאומר שאין לה בהכרח שליטה בסנאט.

בכל המקרים האלו, יש צורך בבית העליון (בית הלורדים או הסנאט) כדי להעביר חוק. בחלק מהבתים העליונים נהוג שלא להפיל חקיקה שהופיעה במצע מפלגת השלטון במהלך הבחירות, אך הם עדיין יכולים להכניס (ומכניסים) תיקונים. כך, לממשלה אין שליטה מוחלטת בחקיקה.

בישראל, כאמור יש רק בית אחד – הכנסת. הדבר אומר שמרגע שהוקמה ממשלה (למעט אם מדובר בממשלת מיעוט עם תמיכה מבחוץ), יש לה שליטה מוחלטת על הליך החקיקה. נכון, לעתים היא נכשלת בכך או נאלצת להתפשר בשלב הוועדות, אבל באופן מערכתי הרשות המבצעת גם מחוקקת בפועל.

בישראל, כאמור יש רק בית אחד – הכנסת. הדבר אומר שמרגע שהוקמה ממשלה (למעט אם מדובר בממשלת מיעוט עם תמיכה מבחוץ), יש לה שליטה מוחלטת על הליך החקיקה

לכן, במקרה הזה, ההצעה היא להוסיף בית עליון, אליו ייבחרו החברים באופן שונה (נגיד, בחירות אזוריות), ולתקופות ארוכות יותר. הממשלה לא תזדקק לאמון הבית העליון כדי לכהן, מה שיביא לכך שלא תמיד לממשלה יהיה רוב בבית העליון.

העובדה שכהונת חברי הבית העליון תהיה ארוכה יותר, תביא לכך שהם יחששו פחות להמשך הקריירה הפוליטית שלהם, שכן זו תהיה יציבה יותר. הדבר יביא לעצמאות גדולה יותר של הרשות המחוקקת מהרשות המבצעת.

עוד אפשרות היא שלפחות חוקים להם רוצים להקנות מעמד חוקתי של חוקי יסוד, יזדקקו לרוב שאינו חצי מהחברים + 1, אלא של כשני שליש (אפשר קצת פחות).

זה יביא לכך שלפחות בעניינים המהותיים, הממשלה לא תוכל להתבסס על רוב אקראי אלא תזדקק (למעט במקרים קיצוניים בהם קמה ממשלה רחבה במיוחד) לשכנע גם גורמים באופוזיציה.

עד שאחד מהדברים האלו יקרה, יש דווקא יתרון לשיטה הקואליציונית הקיימת: למרות שברוב המקרים משה כחלון התקפל, במספר מקרים הוא עמד על שלו, ומנע פגיעה גדולה יותר בבית המשפט העליון או בתאגיד השידור הציבורי.

ליברמן מנע מנתניהו את ממשלת החסינות לה הוא השתוקק. תארו לעצמכם באיזה חוסר רסן נתניהו היה יכול להתנהג לו לא היה כבול לשותפים קואליציוניים, שלא כולם מוכנים לתת לו צ'ק פתוח

לחלופין, ליברמן מנע מנתניהו את ממשלת החסינות לה הוא השתוקק. תארו לעצמכם באיזה חוסר רסן נתניהו היה יכול להתנהג לו לא היה כבול לשותפים קואליציוניים, שלא כולם מוכנים לתת לו צ'ק פתוח. לכן, כל עוד לא נותנים עוד עצמאות לרשות המחוקקת, עדיף לא לחזק את מפלגת השלטון.

בעיה מס' 4: חוסר בחילופי שלטון

העובדה שב-13 מערכות הבחירות בין 1977 ל-2015, מפלגה שאינה הליכוד הקימה ממשלה רק ב-1992, 1999 ו-2006 (וגם הייתה שותפה עם הליכוד להקמת ממשלת רוטציה ב-1984), והעובדה שנתניהו כיהן כראש הממשלה 13 שנים, מתוכן עשר רצוף, מביא לתחושה שאין תחלופה אמיתית.

יש לדבר חשיבות, כיוון שאם רק צד אחד של המפה מחזיק בשלטון, הדבר יוצר בעיית אמון בצד השני, מה שבסופו של דבר פוגע בלגיטימיות של כל המערכת.

אופציה אחת שעולה היא הגבלת כהונות לראש/ת הממשלה. כבר הסברתי בבלוג הזה ממש מדוע הדבר לא ישים בדמוקרטיה פרלמנטרית. אבל, בקיצור: הדבר לא ממש הגיוני מתמטית שכן אורך הכהונות לא קבוע, וכמו כן הדבר יגרום לעמדת נחיתות של ראש/ת הממשלה אל מול השותפים הקואליציוניים. לכן, למרות שתמיד ניתן לחוקק את זה, הדבר לא מומלץ.

זה שב-13 מערכות הבחירות בין 1977 ל-2015, מפלגה שאינה הליכוד הקימה ממשלה רק ב-1992, 1999 ו-2006 (והיתה שותפה עם הליכוד לממשלת רוטציה ב-1984), וזה שנתניהו כיהן כראש הממשלה 13 שנים, מתוכן 10 רצוף, מביא לתחושה שאין תחלופה אמיתית

אופציה אחרת שוב מתייחסת לשיטת הבחירות. השיטה הנוכחית היא יחסית, ומסתמכת על גושים. כלומר, המפלגה הגדולה לבדה לא מבטיחה דבר.

כמו כן, העובדה שבעשור האחרון המפלגות החרדיות הפכו מלשון מאזניים למפלגות שהולכות באוטומט עם הליכוד, הפכו את האפשרות לממשלה שאינה בראשות הליכוד לכמעט בלתי אפשרית, לפחות לא בלי המפלגות הערביות.

אני אישית בעד לשלב כוחות עם ערביי ישראל, אבל כולנו יודעים שבל"ד ורע"ם אפילו תמיכה מבחוץ לא ייתנו. לכן, אפשר לבחון שיטה אחרת, שתאפשר יותר החלפת ידיים של השלטון.

אפשרות אחת היא, כפי שהוצג קודם, ללכת על החבילה של המפלגה הגדולה מרכיבה ממשלה + הגדלת מספר חברי הכנסת + הורדת אחוז החסימה.

זה שבעשור האחרון המפלגות החרדיות הפכו מלשון מאזניים לשותפות אוטומטיות של הליכוד, הפכו את האפשרות לממשלה שאינה בראשות הליכוד לכמעט בלתי אפשרית, לפחות לא בלי המפלגות הערביות

כפי שב-2009 וב-2019 ב' הליכוד לא היה המפלגה הגדולה (והאמת היא שגם ב-1996, אבל אז הייתה בחירה ישירה), סביר להניח שזה יקרה שוב בעתיד.

כלומר, ניתן לבנות יותר על תחלופה בין אלו שמקבלים את ההזדמנות ראשונים להרכיב ממשלה, ויש מקום להאמין שברוב המקרים הם גם יצליחו, בעיקר אם כוחן של השותפות הקואליציוניות יקטן.

אפשרות שנייה היא לשנות את השיטה לחלוטין, לאחת כזאת שבה חלוקת חברי הכנסת מהווה עיוות מסוים של הקול הפופולרי. קיימת האפשרות לשיטות אזוריות (לא בהכרח רוביות), או שילוב של הבחירות היחסיות עם בחירות אזוריות.

באופן כזה, גושים לא יצטרכו בהכרח רוב מוחלט של הקולות כדי לזכות ברוב מוחלט של מנדטים ולהרכיב ממשלה. כמובן, בניגוד לאופציה הקודמת, כאן שוב קיים הסיכון של חוסר ייצוג הולם.

בכל מקרה, צריך לזכור שלא פעם מפלגות נשארות בשלטון למשך תקופה ארוכה. אמת, בארצות הברית לרוב כל שמונה שנים מתחלפת המפלגה, אבל היו גם מקרים בהם זה לקח הרבה יותר זמן.

המפלגה הרפובליקנית החזיקה ברצף בשלטון 16 שנה בין 1869 ל-1881, אחר כך עוד 16 שנה בין 1897 ל-1913, 12 שנה נוספות בין 1921 ל-1933, ועוד 12 שנה בין 1981 ל-1993.

מנגד, המפלגה הדמוקרטית החזיקה בשלטון עשרים שנים ברצף בין 1933 ל-1953. בבריטניה, השמרנים החזיקו בשלטון 13 שנה בין 1951 ל-1964 ועוד 18 שנה בין 1979 ל-1997.מפלגת הלייבור החזיקה בשלטון 13 שנה ברצף בין 1997 ל-2010.

בקנדה, המפלגה הליברלית שלטה 12 שנה ברציפות בין 1968 ל-1980, ול-12 שנים נוספות בין 2003 ל-2015. רוצה לומר, שלמרות שבישראל ייתכן שיש – הדבר נתון לפרשנות – בעיה של רציפות יתר בשלטון, תמיד יהיו תקופות ארוכות בהן מפלגה אחת אוחזת בשלטון.

בעיה מס' 5: חוסר בייצוג אזורי

למרות שהשיטה הישראלית היא בסך הכל בסדר, יש לה חיסרון בולט אחד: אין לה ייצוג אזורי. תארו לכם שמעבר להבטחות של הממשלה להשקיע בפריפריה וכל מיני דברים כאלו, היו גם חברי כנסת שהיו יודעים שאם הם לא ידאגו לפריפריה, הם ספציפית יאבדו את המושב שלהם בכנסת.

תארו לכם שמעבר להבטחות של הממשלה להשקיע בפריפריה וכל מיני דברים כאלו, היו גם חברי כנסת שהיו יודעים שאם הם לא ידאגו לפריפריה, הם ספציפית יאבדו את המושב שלהם בכנסת

יש כאלו שלא יראו בכך בעיה עקב העובדה שישראל היא מדינה קטנה מבחינה גאוגרפית, אבל יש לא מעט יתרונות לכך שיש לקהילות נציגים לא רק בבניין העירייה אלא גם בכנסת.

כמובן, ייצוג אזורי דורש שינוי מוחלט של שיטת הבחירות. אפשר לעשות זאת לבית העליון שהוצע קודם, בזמן שהבית התחתון יישאר עם בחירות ארציות.

הבחירות האזוריות מתחלקות לסוגים רבים, החל מהשיטה הרובית (בריטניה וארצות הברית), שיטה אזורית-יחסית (בריטניה בבחירות לפרלמנט האירופי), שיטת הקול האלטרנטיבי (אוסטרליה) ושיטת הקול היחיד הנייד (אירלנד).

באופן כללי אני בעד האחרונה, שכן היא מאפשרת לא רק יותר ייצוגיות, אלא גם מאפשרת יותר אלטרנטיבות מתוך חברי אותה מפלגה (בניגוד למצבים בהם הבחירה היא בין נציג/ה גרוע/ה מהמפלגה בהם תומכים לבין היריבים הפוליטיים). אבל זה באמת לדיון אחר.

בעיה מס' 6: היחסים עם הרשות השופטת

בית המשפט העליון של ישראל הוא מאוד פוליטי. בבריטניה, אליה רבים אוהבים להשוות בכל מה שנוגע לבג"צ, בית המשפט העליון לא מתעסק בשאלות פוליטיות, ומגיעים אליו עניינים פרוצדורליים בלבד.

בית המשפט העליון של ישראל הוא מאוד פוליטי. בבריטניה, אליה רבים אוהבים להשוות בכל מה שנוגע לבג"צ, בית המשפט העליון לא מתעסק בשאלות פוליטיות, ומגיעים אליו עניינים פרוצדורליים בלבד

לדוגמה, לאחר משאל העם הברקזיט, הוא קבע שהממשלה לא יכולה להפעיל את סעיף 50 (שמתחיל את תהליך היציאה מהאיחוד האירופי) על דעת עצמה, וזקוקה לאישור הפרלמנט. לשאלת הברקזיט עצמה בית המשפט נמנע מלהיכנס. לעומת זאת, בית המשפט העליון הישראלי פוליטי בהרבה. רבים רואים בכך בעיה.

אני מסכים שיש מקום לשינוי היחסים בין הרשות השופטת לשתי הרשויות האחרות, אבל צריך לראות את הדברים בקונטקסט המלא.

בבריטניה, מעבר למסורת הדמוקרטית המפוארת (שנשחקת בשלוש השנים האחרונות), יש איזונים ובלמים שאין בישראל. יש את בית הלורדים, שמכניס תיקונים בלא מעט חקיקות ומאלץ את הממשלה לא פעם להתמתן.

בבריטניה, מעבר למסורת הדמוקרטית המפוארת (שנשחקת בשלוש השנים האחרונות), יש איזונים ובלמים שאין בישראל. יש את בית הלורדים, שמכניס תיקונים בלא מעט חקיקות

כמו כן, בריטניה היא עדיין חברת האיחוד האירופי, ובכך כפופה לבית הדין האירופי לזכויות אדם. זה יכול לא פעם לפסוק נגד התנהלות הממשלה. לישראל אין לא את זה ולא את זה. למעשה, האיזון היחידי שיש על חקיקה שבאה מהממשלה (למעט בג"צ) הוא השותפות הקואליציוניות.

הסרת היכולת של בג"צ להתערב בחקיקה פירושו שלטון כמעט ללא עוררין של הממשלה. לכן, כל עוד לא יאומצו חלק מהאיזונים והבלמים שהוצעו לעיל, החלשת בג"צ אינה הפרדת רשויות כפי שהיא חיזוק לא בריא של הרשות המבצעת.

כמו כן, בריטניה כפופה לבית הדין האירופי לזכויות אדם, שיכול לפסוק נגד התנהלות הממשלה. לישראל אין לא את זה ולא את זה. הסרת התערבות בג"צ בחקיקה פירושו שלטון ללא עוררין של הממשלה

בריטניה כפופה גם לבית הדין האירופי לזכויות אדם, שיכול לפסוק נגד התנהלות הממשלה. לישראל אין לא את זה ולא את זה. הסרת היכולת של בג"צ להתערב בחקיקה פירושו שלטון כמעט ללא עוררין של הממשלה

בנוסף לאיזונים האלו שנדרשים טרם שינויים בסמכותו של בית המשפט העליון, ישראל גם תזדקק לחוקה אמיתית. כזו שתקבע חוקי משחק של ממש לבית המשפט העליון.

היא תוכל גם להגביל את האופן בו בית המשפט יוכל לפסוק (למשל, רק אם החוק מנוגד במפורש לחוקה. אני לא נכנס לפרטים כי אני לא משפטן ולכן מוגבל ביכולת שלי להציע הצעות בעניין).

היא תהיה מוגנת משינוי באמצעות רוב מקרי. אבל עד שתהיה כזו, ועד שיהיו בלמים אחרים על הממשלה, כנראה שניאלץ להסתדר עם בג"צ במבנהו הנוכחי, אולי בשינויים קלים מאוד שבכל זאת יאזנו גם אותו.

לסיכום

הממשל הישראלי, באופן כללי, הוא בסך הכל סביר. הוא יחסית יציב, יחסית מסוגל להוציא תכניות גדולות לפועל, ובהיעדר איזונים מבניים נשען על איזונים קואליציוניים שלרוב מתפקדים לא רע.

עם זאת, בהחלט יש מה לשפר בשיטה. השיטה האמריקאית שכולם אוהבים פחות תתאים לכאן מטעמים שכבר הסברתי, אבל כן יש דרכים לשפר את השיטה הפרלמנטרית הקיימת. העניין הוא שהשיפורים הם, אפעס, לא מה שכולם נוטים לחשוב.

אוריה בר-מאיר, סטודנט לתואר שני בהיסטוריה באוניברסיטת תל-אביב, ומתמחה בהיסטוריה פוליטית של בריטניה מאז מלחמת העולם השנייה. מגיע מתחום המדיה החברתית. חובב פוליטיקה וסאטירה

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
עוד 3,262 מילים

למקרה שפיספסת

עודכן לפני 15 דקות

תגובות אחרונות

זירת הבלוגים
הזמן שלך לומר את דעתך
הצטרפות

כבר בפתח ההתייעצויות אתמול, נשיא המדינה ראובן ריבלין שרטט את קווי הממשלה הבאה ● זו תהיה ממשלת אחדות פריטטית עם שתי המפלגות הגדולות ורוטציה ● ומבחינתו אין מניעה שנתניהו יישאר בראשות הממשלה ● לקסם הזה, ריבלין יצטרך להתגבר על לא מעט מכשולים ● בגיל 80, הוא חדור מטרה ● עד דצמבר נדע אם הקוסם האמיתי יושב בבית הנשיא ● פרשנות

עוד 802 מילים

בית כנסת בארצות הברית מסתיר מהגרת לא חוקית

עשרות בתי כנסת אמריקאים הצטרפו למאבק הפעיל נגד מדיניות ההגירה של טראמפ, ופועלים להגנה על מהגרים שעומדים בפני גירוש

עוד 695 מילים

תחנת הכח האייקונית והוותיקה של ת"א עומדת בפני צומת ● לפי תרחיש אחד, כושר הייצור שלה יוכפל והיא תהפוך לאחת התחנות הגדולות בארץ - דווקא כשבצמוד ייבנו אלפי דירות ● לפי התרחיש השני, היא תועבר אל מחוץ לעיר

עוד 603 מילים

מתחת לרדאר נבחרת הבייסבול הישראלית תנסה לעשות היסטוריה

בזמן שתשומת הלב הלאומית מופנית לנבחרת ההתעמלות האמנותית, גם נבחרת הבייסבול עשויה להעפיל היום לאולימפיאדה ● הנבחרת מורכבת ברובה משחקנים לשעבר בליגה האמריקאית, שקיבלו אזרחות כדי לייצג את המדינה ("כל אחד מהם היה לפחות שבועיים בארץ")

עוד 511 מילים

פרשנות נהירת המצביעים הערבים היא רק טעימה מהעתיד

נתניהו האמין שהוא מצא את הנוסחה, הלא מוסרית אבל האפקטיבית, למקסם את היתרון שלו ביום הבחירות ● והיא גם עבדה – עד שהיא הפסיקה לעבוד ● הליכוד עשוי להצטער עוד שנים רבות על היום שבו פנה נגד ציבור הבוחרים הערבים, בדיוק כשם שהשמאל עדיין מקונן על יחסו ההיסטורי למזרחים

עוד 1,294 מילים

דעה קואליציה חזקה ויציבה: כן, זה אפשרי

בתוך שבועות יכולה לקום כאן קואליציה חזקה ויציבה, שתקדם עד סוף שנת 2020 שורה ארוכה של החלטות וחוקים היסטוריים בקנה מידה ישראלי, שרובם יזכו לתמיכה של כ-75% מהאזרחים

עוד 671 מילים

הדחתו של קינג ביבי

חברי הכנסת של הליכוד עדיין מחויבים בנאמנותם לנתניהו, אבל תוצאות הבחירות עשויות להוביל אותם להפלת המלך ● אחד מהפרשנים מעריך: "הם לא יישארו על הליכוד-טיטאניק"

עוד 1,015 מילים ו-1 תגובות

כחול לבן לא רוצים להיות הראשונים לנסות להרכיב קואליציה

נתניהו: "אפעל להקים ממשלת אחדות רחבה, אין פתרון אחר" ● הרשימה המשותפת המליצה על בני גנץ להרכבת הממשלה, בבל"ד הביעו התנגדות ● טיבי: "היום נעשה היסטוריה ונעשה מה שצריך כדי להפיל את נתניהו" ● ליברמן הודיע כי לא ימליץ על אף מועמד ● נציגי כחול לבן לנשיא: "אם לא נצליח לעמוד במשימה, נחזיר את המנדט אליך"

עוד 45 עדכונים

טיבי: "עוד לא החלטנו על מי להמליץ. מחר נכריע"

מוקדם יותר דווח כי גורמים מתוך הרשימה המשותפת, אמרו כי המפלגה תמליץ לנשיא על בני גנץ ● לקראת שעות הצהריים ייפגשו חברי הרשימה לדיון מכריע ● ליברמן יכנס מסיבת עיתונאים מחר ב-17:00

11:08 עריכה

לאחר ההישג בבחירות, איימן עודה מסמן מטרה ראשונה

 

16:31 עריכה

שבת בצהריים וניצן הורוביץ, יו"ר המחנה הדמוקרטי, מפרגן לוועדת הבחירות המרכזית

17:21 עריכה

הרשימה המשותפת החליטה היום להמליץ על בני גנץ לראשות הממשלה, בפגישתה מחר עם נשיא המדינה ראובן ריבלין. כך על פי דיווח ב״הארץ״ וכן ציוץ של הכתבת המדינית של חדשות 12, דפנה ליאל.

חברי המשותפת נפגשים כרגע בכפר קאסם לדיונים. ח״כ אחמד טיבי הגיב לדיווחים עם תמונה מתוך הדיון, אך אמר כי טרם התקבל החלטה סופית.

18:57 עריכה

ח"כ אחמד טיבי: מחר תתקבל ההחלטה האם להמליץ על גנץ. 

בסרטון שהעלה לטוויטר בסיום הדיון של חברי הרשימה המשותפת, אמר טיבי: "היה דיון רציני, מעמיק. לא התקבלה החלטה היום. מחר ייפגשו ארבע ראשי הסיעות לדיון מכריע, לקראת הצהריים".

19:27 עריכה

הכתבת הפוליטית של חדשות 12 מדווחת, שליברמן יכנס מחר בשעה 17:00 מסיבת עיתונאים.

19:37 עריכה

ח"כ עאידה תומא סלימאן מהרשימה המשותפת, התייחסה הערב בפגוש את העיתונות בחדשות 12 לאירועי השעות האחרונות. "אנחנו נלחמנו שביבי לא יהיה ראש הממשלה, אבל זה לא אומר שנמליץ על גנץ באופן טבעי".

עד היום אתם לא רציתם להמליץ על אף אחד.
"זה לא עניין של לא רצינו, לא ראינו שיש מישהו שכל כך רוצים להמליץ עליו. היום זה כן. אנחנו נשנה את המפה, אם נחליט משהו". עוד אמרה תומא סלימאן, כי עד כה לא קיבלה הרשימה איתות ש"דוחף לכיוון של המלצה": "יש משהו שמפספסים בכל השיח הזה – למי הרוב במדינת ישראל אומר 'לא'. והרוב במדינת ישראל אומר לנתניהו 'לא'. אנחנו לא נהיה חלק מאחדות לאומית ולא נהיה חלק מקואליציה, אבל אנחנו כן נכריע".

19:42 עריכה

ח"כ דוד ביטן מהליכוד עונה לשאלה האם בליכוד כבר מדברים על היום שאחרי נתניהו – "בכלל לא. רק אתם מדברים". כמו כן התייחס ביטן לדיווחים על כך שראש הממשלה מנהל משא ומתן להגיע להסדר טיעון. "לפני שעה וחצי סיימתי שיחה עם ראש הממשלה, אין שום משא ומתן לעסקת טיעון. זה פשוט לא נכון". את הדברים אמר ביטן בחדשות 12.

במקביל, הוציאה דוברות ראש הממשלה הודעה שמחזקת את דברי ביטן. "בעקבות מספר פרסומים בסוף השבוע בנושא עסקת טיעון, אני שב ומבהיר שלא היה ולא נברא", נכתב. "אין כל שחר לדיווחים השקריים על כוונה של ראש הממשלה נתניהו להגיע להסדר טיעון. פרקליטיו של ראש הממשלה יופיעו לשימוע כמתוכנן ויציגו בו טענות מוחצות".

19:53 עריכה

ח"כ יוסף ג'בארין מהרשימה המשותפת על הדיונים בנוגע להמלצת מפלגתו על בני גנץ: "הרצון שלנו להדיח את נתניהו הוא עז. השאלה היא האם גנץ מביא אלטרנטיבה".

 

19:55 עריכה

לאחר שתי מערכות בחירות רצופות השופט חנן מלצר, יו"ר ועדת הבחירות התייצב הערב ב"פגוש את העיתונות", ויצא כנגד הטענות כי הבחירות בישראל מזויפות. 

"ניסו לעשות דה-לגיטימציה של מערכת הבחירות. אנחנו התייחסנו לכל דבר ברצינות ונערכנו כדי שהדבר הזה לא יקרה. לצורך זה, עשינו היערכות מיוחדת, גם עלה עניין המצלמות ואז אנחנו הפעלנו סיירת מיוחדת של טוהר הבחירות".

אבל גם הקפאתם 15 קלפיות. 
"עד יום רביעי נמסור את התוצאות הרשמיות. כל תלונה, גם של ח"כ וגם של הציבור – תיבדק".

הרגשת שאתה תחת מתקפה? 
"כן, הייתי תחת מתקפה. אבל מתוך ניסיון בתפקיד השיפוטי, אני יודע שכשהחוק הוא לנגד עיניך, אז בכל דיון משפטי – תמיד יש צד אחד מרוצה וצד אחד שלא. אני מורגל בזה".

השופט מלצר התייחס גם לפסקת ההתגברות, ועל כך שככל הנראה תרד מהפרק: "ודאי שאני חש הקלה, ההתקפה הזאת הייתה שלא במקומה. זה גם נושק לצד הפוליטי – אני גם אפשרתי תשדירים שתמכו בפסקת ההתגברות – אבל אני חושב שטוב לעם ישראל, שהנושא הזה, נראה לי, יורד מעל הפרק".

19:58 עריכה

ראש הממשלה בנימין נתניהו תוקף את עיתונאי חדשות 12, ערד ניר, על כך שעשה לייק לציוץ בטוויטר בו נכתב: "החנינה היא דיבור ויוזמה מטופשםי. הדיון צריך להיות בהחזרתו החד פעמית של עונש המוות".

נתניהו כתב: "עיתונאי ממעריב מציע להטיל עליי עונש מוות. ערד ניר תומך. ההסתה בשמאל חוצה כל קו אדום!".

 

20:00 עריכה

משה בוגי יעלון מכחול לבן, ככל הנראה מתחנף לרשימה המשותפת: "כשנקבל את המנדט, נעשה מה שצריך כדי להעניק שקט וביטחון גם לחברה הערבית בישראל"

21:13 עריכה

עמיר פרץ על מקרי הרצח בחברה הערבית: "אוזלת יד של הרשויות שלא עושות די כדי לאסוף את הנשק, להרתיע ולפני הכל – לקחת אחריות"

22:09 עריכה

ההבטחות של כחול לבן לרשימה המשותפת: אחת מהן היא לבטל את החוק שהחמיר מאוד את הענישה על עבירות בנייה. 

בצלאל סמוטריץ' בתגובה: "גנץ, לפיד וליברמן במכירת חיסול של הציונות ושל שלטון החוק. את אחיהם החרדים פוסלים ואת תומכי הטרור ושוללי המדינה היהודית מחבקים"

 

22:48 עריכה

ג'מאל זחאלקה, יו"ר מפלגת בל"ד, מסביר מדוע מפלגתו מתנגדת להמליץ על בני גנץ לנשיא

עוד 14 עדכונים

צעירים יהודים מבריטניה יצאו להודו כדי להתרחק מהפריבילגיות וללמוד מקרוב על החיים במדינות מתפתחות ● "שאלנו את הכפריים שם על הבעיות הגדולות ביותר שלהם, והם אמרו: האם יהיה לנו מספיק לאכול? האם ירד גשם?" ● "ואז הם שאלו אותנו על הבעיות שלנו, וחשבתי: האם יש לנו בעיות בכלל?"

עוד 775 מילים
סגירה