כשקראתי על התוכנית שמקדם משרד האוצר להעביר את ניהול בתי הספר וגני הילדים לרשויות המקומיות, חשבתי מייד על ילדיי ועל בתי הספר שלהם. שאלתי את עצמי שאלה פשוטה: האם החינוך שהם יקבלו יהיה תלוי מעכשיו בעיר שבה אנחנו גרים, בכסף שיש בקופת העירייה ובזהותו של ראש העיר?

אפשר להבין למה הרעיון נשמע הגיוני. משרד החינוך ריכוזי, מסורבל ופוליטי. שרים מתחלפים, תוכניות נולדות ונעלמות, ולא פעם אנחנו ההורים מגלים שאין באמת עם מי לדבר. לכן העברת הסמכויות לרשות המקומית, שמכירה את בתי הספר ואת התושבים, עשויה להישמע כמו פתרון.

לי-אור דיין-אטיאס היא יזמת ופעילה קהילתית. בעלת תואר ראשון במדעי הסביבה, תואר שני במנהל עסקים וסמנכ"ל תפעול כבר 15 שנה. יזמה והקימה גינות קהילתיות, ממייסדות בית הספר הדמוקרטי ביבנה ומועמדת למועצה בבחירות המקומיות 2023 בסיעת חוזה חדש, אותה הקימה. בת 44, אמא לשתי בנות ובן. מאמינה שאפשר לנצח במאבק על הדמוקרטיה, המדינה והחברה בישראל.

בסוף השבוע מצאתי את עצמי חוזר אל "הקאמבק", סרטו התיעודי המצוין של איתי אשר מכאן 11, שליווה את מסע הבחירות של בנימין נתניהו בסתיו 2022. עצרו הכול וצפו בו. לא מתוך נוסטלגיה, אלא משום שזה הקדימון לשובו של הקאמבק, בדרך לבחירות של 27 באוקטובר, הראשונות מאז השבעה באוקטובר.

היופי בסרט הוא דווקא במה שלא הצליח בו. אשר ביקש להתלוות לקמפיין מבפנים, ונדחה שוב ושוב. "אנחנו לא מכניסים עיתונאים לבטן הרכה שלנו", הסביר לו טופז לוק, והסירוב הזה הוא הממצא המרכזי.

פרופ׳ אלון קורנגרין הוא ביופיזיקאי. ראש המרכז לחקר המוח של אוניברסיטת בר-אילן. אב מודאג, בעל צייתן, מדען משוטט, רץ איטי, צלם חובב, קורא נלהב, חצי-חנון, אנטרופאי ראשי, עצלן כושל.

בשיח הפוליטי נגד גדי איזנקוט חוזרת לאחרונה טענה משונה: הוא אינו מזרחי מספיק. שואלים איזה מרוקאי היה מחזיק בדעות שלו, מטילים ספק באותנטיות של הרקע שלו, בוחנים כיצד הוא מדבר, נראה ומתנהג.

דברים דומים נאמרים גם על נעמה לזימי ועל אחרים באופוזיציה. ערוץ 14 הקדיש תוכנית שלמה לנושא רק השבוע.

נמרוד דוויק, מקים תנועת דרכנו, דמוקרטTV ועמותת אזרחים קטנים לחינוך לדמוקרטיה מגיל גן. מרצה באוניברסיטת רייכמן, יזם וסופר.