ועדת המשמעת של מד"א החליטה אתמול (ג') להשעות את אחראי המתנדבים בתחנת רחובות, ציון בוארון, שהתעמרותו בבני הנוער המתנדבים נחשפה בזמן ישראל. לפי ההחלטה, ייאסר על בוארון לעבוד עם נוער עד לסיום בירור הנושא.

הורים וילדיהם הציגו לוועדה עשרות תלונות כתובות ועדויות בעל-פה נגד בוארון, המתארות התנהלות שיטתית של ביוש (שיימינג), הטחת האשמות שווא, אפליה והשפלה בתחנה, הנחשבת לאחת הגדולות בארץ ומפעילה מאות מתנדבים.

הוועדה – שמורכבת משישה חברים, חלקם משפטנים – בחנה כ-20 תלונות שאסף והגיש ועד הפעולה של ההורים בשפלה, לצד 12 תלונות שרוכזו בידי סמנכ"ל הקהילה במד"א, אלי יפה, כבר בדצמבר 2019, אך טרם טופלו במלואן.

באמצעות עורך דינו, בוארון הכחיש בתוקף את הטענות נגדו, התנגד להחלטת ההשעיה, ואף ניסה לטעון כי השעייתו עד תום ההליכים "אינה חוקית". עם זאת, ועדת המשמעת דחתה באופן נחרץ את ההתנגדות וקבעה בהחלטתה:

"יש להביא בחשבון את העובדה שכנגד הנילון (בוארון) הוגשה תלונה מפורטת מאד… צבר של תלונות… עיקר התלונות נסוב אודות יחס בוטה, משפיל ומזלזל מצד הנילון כלפי מתנדבי הנוער, הרגשה של חלק מהמתנדבים כי הם מופלים לרעה, ביצוע דיוני משמעת פנימיים בהיעדר סמכות חוקית, טענות הקשורות בשיבוצי מתנדבים, בסילוק מתנדבים מפעילות וכן טענות הקשורות בבחינות מקצועיות הנערכות בסניף".

בנסיבות אלה, קובעת הוועדה:

"נראה לכאורה ועל פניו כי יתכן והתנהלותו של הנילון איננה עולה בקנה אחד עם תהליכי העבודה במד"א. העובדה כי כנגד הנילון הצטברו תלונות בסדר גודל והיקף כאמור מדברת בעד עצמה, לכל הפחות לעת הזאת וטרם שהדברים נבדקו לעומקם, ודי לנו בכך כדי להורות על השעיה זמנית".

בזמן ישראל נחשפו עדויות על אופי מערכות היחסים בין בוארון לבין המתנדבים בתחנה, תלמידי בית ספר בגילאי 14-18. העדויות תיארו כיצד בוארון נוהג באופן תוקפני עם נערים ונערות, ומביא אותם לכדי שבירה ופרצי בכי בפני חבריהם.

חלק מהעדויות תיארו כיצד ירד בוארון לחייהם של המתנדבים הצעירים במשך חודשים, בעקבות ביטול של משמרת או בקשה להקלה. כך סיפרה אחת מהן:

"במשך 10 דקות הוא צרח עלי בלי לקחת אוויר. הוא אמר שאני לא אצליח אף פעם בשום דבר בחיים, שאני מטומטמת, שזה ביזיון ושהוא לא יודע למה בכלל הוא קיבל אותי למד"א. צרח, צרח, צרח וגם דפק על השולחן בכל הכוח. אני לא הגבתי. ידעתי שאם אתחיל לבכות שם, הלך עלי, כי זה יעצבן אותו עוד יותר, ושאם אנסה לענות לו הוא ממילא לא יקשיב ויקרא לי 'חצופה".

לאורך השנים ניסו מתנדבים ועובדים מבוגרים להתערב בנושא, ללא הצלחה. "ראיתי ילדים בוכים בתחנה מהאגרסיביות שלו", מספר עובד לשעבר בתחנת רחובות. "הם פשוט לא מצליחים להתמודד עם האימה. הם חוששים מהתגובה של ציון, והופכים משותקים. היו מחזות הזויים שם. בחיים לא ראיתי דבר כזה".

במקרים אחרים פירסם בוארון את קלונם של צעירים במכתבים פומביים בתפוצת התחנה, איים עליהם בהדחה, כינה אותם בשמות גנאי, ומנע מהם השתתפות באירועים. כאשר התלוננו נגדו הועלו לוועדת משמעת, שנוהלה בידי בוארון עצמו.