בליל ה-6.1 (שעון ישראל) המון לבן (וגזעני ברובו לפי שלטים וסיסמאות שנשאו על ידם) פרץ אל בנין הקונגרס של ארה"ב, השתלט עליו למשך מספר שעות ומנע בכח פיסי את המשך ההליך הטכני לחלוטין של אשרור הבחירות על ידי האלקטורט קולג' בארה"ב.
בבסיסה של התנהלות מדהימה זו – שניתן ועוד יינתנו לה הסברים מסוגים שונים – עומדת אמת אחת פשוטה. למעשה שתי אמיתות. ההתקפה של בניין הקפיטול הייתה במהותה, בבסיס שלה, ובמקור שלה – סירוב להכיר בתוצאות הבחירות בארה"ב. זו הייתה למעשה התנגדות כוחנית להחלפת שלטון בדרך דמוקרטית, אשר מהווה ואמורה להוות מאפיין מהותי של כל דמוקרטיה בריאה.
ההתקפה של בניין הקפיטול היתה במהותה סירוב להכיר בתוצאות הבחירות בארה"ב. זו הייתה למעשה התנגדות כוחנית להחלפת שלטון בדרך דמוקרטית, שמהווה ואמורה להוות מאפיין מהותי של כל דמוקרטיה בריאה
האמת השנייה, שבה כפרו המתפרעים, בהסתה ועידוד ישיר של הנשיא טראמפ העומד לסיים את כהונתו, בדרך שאין אולי מתאימה ממנה לאפיין אותו ואת הנשיאות שלו – היא שאין ולא היה כל פגם או ליקוי בתוצאות הבחירות והן היו בחירות שנוהלו בכל מקום ומקום בדיוק בהתאם לחוק ולחוקה.
טראמפ והצוות המשפטי ההזוי שלו, הגישו (לפי אתר https://www.democracydocket.com ששים ושתיים עתירות לבתי משפט שונים ברחבי ארה"ב כנגד תוצאות הבחירות במדינות שונות, וכולן למעט אחת נדחו, חלקן על ידי שופטים שמרנים שמונו על ידי טראמפ.
כמובן שאמת זו לא עניינה את טראמפ עצמו ואת הפורעים, כמו שהיא אינה מעניינת את חבורת הנאמנים ההזויים שלו מישראל, החל מבועז ביסמוט עורך עלון התעמולה המתקרא עיתון בשם ישראל היום ודומיו.
כאשר אנו מדברים על הקשר של האירוע בוושינגטון לישראל, מתברר כי מלבד הזוויות האמורות, אשר נמצאות בשיח בישראל כבר זמן רב, ישנה נקודת מבט נוספת – התמימות, ועליה ברצוני לכתוב כאן.
במהלך האירועים בקפיטול העלו עיתונאים רבים ברשת הטוויטר את השאלה, המתבקשת כביכול, האם אירוע כזה יכול להתרחש בישראל.
(כמובן שמקומו של ראש הממשלה, אשר תופס את תפקידו תמיד בעיקר כמי שאמור להשפיע ולייצר את השיח התקשורתי לא נפקד, וביום שישי זכינו להפצת שקר מתואמת של כל ערוצי התקשורת המשודרים, שמזמן ברובם אינם זכאים לשם עיתונאות, לפיו מפגינים בסמוך למעון ראש הממשלה ניסו להיכנס למעון עצמו, דבר שהוביל כביכול לאבטחה מוגברת במעון עצמו, אך הוכחש בהמשך על ידי המשטרה והשב"כ).
אבל נשוב לעיקר והוא התמימות.
השאלה: האם בישראל יכולה להיות אי הכרה בתוצאות הבחירות, או התנגדות להחלפת שלטון – היא שאלה של תמימים, כי אנחנו בישראל כבר מזמן עמוק בתוך הקפיטול במובן זה ואין כל צורך לחכות לפורעים. אי הלגיטימיות של החלפת שלטון נמצאת אצלנו כבר זמן רב.
השאלה אם בישראל יכולה להיות אי הכרה בתוצאות הבחירות – היא שאלה תמימה, כי אנחנו כבר מזמן עמוק בקפיטול במובן זה, ואין צורך לחכות לפורעים. אי הלגיטימיות של החלפת שלטון נמצאת אצלנו זמן רב
רות גביזון ז"ל (אשר הימין בישראל החל לתפוס אותה בשנים האחרונות כמבטאת את הגישה שלו ביחס למערכת המשפט ולדמוקרטיה בכלל) כתבה באחד מהמאמרים שלה בשנת 2017 על המשמעות של יכולת החלפת השלטון כך:
לא רק יכולת חוקית להחליף את השלטון, אלא עצם החלפתו לעתים קרובות יחסית ובאופן סדיר, הם המגן החזק ביותר של דמוקרטיה יציבה (רות גביזון, "על מצבה של הדמוקרטיה בישראל ואיך להגן עליה", 8.6.2017, ICON-S-IL Blog).
אני מבקש לטעון כי הדמוקרטיה בישראל נמצאת כבר מזמן תחת התקפה של היכולת המעשית להחלפת השלטון, והתקפה זו אינה נעשית כאן על ידי המון מוסת, אלא על ידי ראשי המדינה עצמם.
חוק יסוד הלאום, אשר נחקק לפני כשנתיים, היה מיועד בדיוק למטרה זו: אי לגיטימיות להחלפת שלטון. מבלי להתייחס לכל ההיבטים של החוק, הרי שעיון פשוט בו מראה את הדברים הבאים: החוק מכריז (70 שנה לאחר כינון המדינה) כי היא מדינת הלאום של העם היהודי. כאילו הדבר לא נכתב במפורש במגילת העצמאות, וכאילו שמאז 1948 הייתה מדינת ישראל מדינתו של העם הסגול. לאחר מכן קובע חוק יסוד מוזר זה שלל הוראות ביחס לדגל ולסמל המדינה, הוראות שנקבעו אף הן, חלקן בחוק יסוד, לפני עשרות שנים.
או אז ישאל השואל, ומה צורך היה לאחר 70 שנה לחוקק חוק יסוד מיותר זה, האומר את המובן מאליו, ואת מה שנקבע כבר לפני 70 שנה? ובכן, התשובה גם היא ברורה. חוק הלאום "לקח" למעשה חלק מסוים ממגילת העצמאות, של כינון מדינת לאום לעם היהודי, אבל השמיט, במכוון, את החלק הנוסף מהכרזת העצמאות הקובע כי לכל בני ותושבי הארץ שוויון זכויות מוחלט במדינה:
"…תשקוד על פיתוח הארץ לטובת כל תושביה; … תקיים שויון זכויות חברתי ומדיני גמור לכל אזרחיה בלי הבדל דת, גזע ומין".
הנימוק להשמטה זו הוא ברור, וראינו אותו היטב במהלך הניסיונות להקים ממשלה לאחר שלוש מערכות בחירות. חוק הלאום נועד לייצר דה לגיטימציה להקמת ממשלה הנתמכת ברוב של 61 חברי כנסת, אם בתוך אותם 61 – המהווים רוב של בית המחוקקים – יספרו גם הקולות של המצביעים הערביים, שאינם יהודים.
והגזענות האמורה, אשר מהווה סטיה ברורה מהמסמך המכונן של מדינת ישראל, אפילו אינה מוסוות או חבויה. באחד הנאומים של ראש הממשלה, לאחר אחת ממערכות הבחירות, שבכולן הוא לא הצליח להשיג רוב של 61 חברי כנסת שימליצו עליו לקבל את המנדט להקמת ממשלה – הוא הסביר במפורש מדוע הגוש שלו זכה לרוב: לגישתו, את קולות הערבים לא מביאים בחשבון בספירת רוב ומיעוט.
כלומר, המצב בבית המחוקקים של מדינת ישראל הוא כזה: הפרלמנט כולל 120 חברים. לכל מעשה חקיקה נדרש רוב, ואם כל חברי הפרלמנט יצביעו, הרוב הדרוש הוא של 61. אבל כאשר הפרלמנט מתבקש לבחור מי יעמוד בראש הממשלה, ונוכח שיטת המשטר של ישראל רוב של חברי הפרלמנט קובע מי יעמוד בראש הממשלה, או אז את קולות הערבים "לא סופרים", והפרלמנט לפתע כולל רק לעניין זה מספר של כ-105 חברים, בעיקרם "יהודים בלבד".
באחד מנאומי רה"מ, לאחר רצף מערכות בחירות בהן לא הצליח להשיג רוב של 61 ח"כים, הסביר מדוע הגוש שלו זכה לרוב: לגישתו, את קולות הערבים לא מביאים בחשבון בספירת רוב ומיעוט
לכן, כל מי ששואל את עצמו, האם בישראל יכול להתרחש אירוע בו המון יסתער על בית המחוקקים, כדי למנוע החלפה חוקית של השלטון, שואל שאלה של תמים. הצד הימני של המפה הפוליטית בישראל, אלו אשר יושבים בבית המחוקקים, כבר קבעו מזמן כי לא יכולה להיות החלפה חוקית של השלטון, אם היא מתבססת על חלק מאד מסוים מתוך כלל חברי בית המחוקקים. במילים אחרות, ההמון המבקש למנוע החלפת שלטון בישראל אינם הפורעים המגיעים מבחוץ, אלו בעיקרם חלק מהותי מהיושבים בתוך הבית.
פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה,
אנא צרו קשר.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם