צו איסור פרסום הוטל היום על חקירתו של אלמוני, שנכנס הבוקר לתחנת המשטרה בכרמיאל ואמר לשוטרים המופתעים, "אני רצחתי את רחל הלר, באתי להסגיר את עצמי". האיש, בשנות השבעים לחייו, נעצר ונשלח להסתכלות פסיכיאטרית. יהיו תוצאות חקירתו אשר יהיו, השדים שהיו רדומים בתיבת הפנדורה הקרויה "רצח רחל הלר" התעוררו ועומדים לחזור לחיינו.
גופתה של רחל הלר התגלתה בחולות קיסריה ב-24 באוקטובר 1974. על גופה היה סנדל אחד וחוט ניילון ששימש לחניקתה. הלר הייתה חניכה ומדריכה בצופים ומורה חיילת בצה"ל. ילדה טובה בת-ים. רציחתה הסעירה את דעת הקהל, והתקשורת לחצה על חוקרי המשטרה לפענח את הרצח במהירות.
מכאן החלה השתלשלות אירועים פתלתלה, שנשארה על סדר היום הציבורי כמעט 30 שנה, ודרכה כמעט על כל מוקש אפשרי. בהתחלה הופנה הזרקור ל"חוגי שמאל קיצוניים", שמהם, כך טענו החוקרים, יצא החשוד הראשון ברצח, יורם ביכונסקי.
תיאורי פריצות מינית במפגשים סגורים של קומוניסטים, ריתקו את קוראי מדורי הפלילים הצמאים לסנסציה, עד שביכונסקי שוחרר, אחרי שהחוקרים השתכנעו שהוא לא יכול היה לבצע את הרצח. צמרת המשטרה הנבוכה מינתה את סנ"צ שאול מרכוס לחקור את כישלון שני צוותי החקירה הראשונים ולהוביל צוות חקירה שלישי – שעצר כחשוד ברצח בחור מעכו בשם עמוס ברנס.
ברנס נשבר בחקירה והודה ברצח. הוא הורשע ונדון למאסר עולם, למרות שלאורך כל משפטו טען שההודאה נגבתה ממנו באלימות ותוך מניעת שינה ובלי שניתנה לו אפשרות להתייעץ עם עורך דין. הוא ריצה את מלוא העונש שקיבל (שנקצב לבסוף ל-12 שנות מאסר, ממנו נוכו לו שליש) והמשיך להילחם על חפותו גם אחרי ששוחרר, עד שהשופטת דליה דורנר אישרה לו ב-2002 משפט חוזר.
בהחלטתה מנתה דורנר פגמים רבים שנפלו בחקירה, ואף שלא השתכנעה בחפותו של ברנס, החליטה שהוא זכאי למשפט חוזר. חיים כהן, השופט שהרשיע את ברנס במשפט הראשון, התקשר ממיטת חוליו לדורנר והודה לה על תיקון "העוול שאני עשיתי", כדבריו. זו היתה שיחת הטלפון האחרונה בחייו. עמוס ברנס היה אחד מנושאי הארון בהלוויתו.
כעבור כמה חודשים החליט בית המשפט לזכות את ברנס ב"זיכוי אילם", כלומר ללא שמיעת הראיות, ומבלי לקבוע אם הנאשם עשה את המעשים המיוחסים לו או לא, וזאת אחרי שהתביעה הודיעה שהיא אינה מעוניינת לנהל את המשפט.
הסאגה המשפטית הזו פרנסה אינספור כתבות עיתונות, סרטי טלוויזיה ולפחות שלושה ספרים ("רצח רחל הלר: אנטומיה של חקירה" מאת ברוך לשם, "עמוס ברנס – מאבקו של חף מפשע" שכתב שלמה ולדמן ו"האמת על פרשת ברנס" שכתב חוקר המשטרה בדימוס עזרא גולדברג, שהיה הכוח המניע שהוביל לבסוף לזיכויו של ברנס).
אם כל זה מזכיר לכם את הסידרה שראיתם אתמול לפני השינה ב"נטפליקס", זה בגלל שהשדים האלה שמתעוררים עכשיו, הם הכוכבים האמיתיים של גל סדרות "פשע אמיתי", מובילות הצייטגייסט וכוכבות הרייטינג של עולם הדוקו העכשווי.
הג'ינקס, Making a Murderer, המדינה נגד או ג'יי סימפסון, המדרגות, סיפורו של טד בנדי – בכולן משתרך שובל ארוך של גופות ואחריו שובל ארוך לא פחות של שאלות: על האמון במשטרה, בפרקליטות ובמערכת המשפט, ועל היכולת שלנו לרדת לחקר האמת ולהבדיל בין עוול לצדק.
נושאי הדגל של ז'אנר סדרות הפשע האמיתי בישראל הם יותם גנדלמן, ארי פינס ומיקה תימור, שסדרת הדוקו שלהם, "צל של אמת", החזירה למרכז סדר היום את רצח תאיר ראדה.
בחדר העריכה בשכונת מונטיפיורי בתל אביב, הם מסיימים עכשיו לערוך את "צל של אמת 2 – רוצח בכביש החוף". בסדרה, שתעלה בקרוב (ב"הוט 8"), הם חוזרים אל גל מקרי הרצח של בחורות צעירות בשנות השבעים, ומוכיחים את הטענה שמאחורי כל מעשי הרצח ההם עמד רוצח סדרתי אחד.
והבולט שבין מקרי הרצח הללו, הוא רצח רחל הלר.
תושב כפר ראמה התייצב היום (שני) בתחנת המשטרה בכרמיאל ומסר הצהרה לפיה רצח את החיילת רחל הלר ואדם נוסף. הוא נשלח להסתכלות פסיכאטרית וצו איסור פרסום הוטל על הפרשה.
הלר נרצחה בשנת 1974 כשהייתה בת 19 וגופתה התגלתה סמוך לקיבוץ שדות ים. הפרשה הסעירה את המדינה עקב סימני התעללות קשים שנמצאו על גופה והיעדר קצה חוט.
ב-1976 הורשע עמוס ברנס ונשפט למאסר עולם. בעקבות שורת תקלות ועיוותים בחקירתו על ידי המשטרה, נקצב עונשו והוא שוחרר ב-1983, מבלי שזוכה. ב-2002 נקבע לו משפט חוזר, במסגרתו קבע בית המשפט שהוא יפוצה בכ-5 מיליון שקלים. ברנס נפטר ב-2011. הרצח נותר עד היום ללא פענוח.
המלחמה בין איראן לישראל הותירה את הרפובליקה האסלאמית במצב מורכב ללא תקדים. מעבר לנזקים הפיזיים והכלכליים, איראן מוצאת את עצמה מתמודדת עם משבר אמון רב-ממדי שמרעיד את יסודות מדיניותה ומערער על לכידותה הפנימית. המציאות החדשה חושפת את הפערים בין השאיפות הגיאו-פוליטיות של איראן לבין המגבלות הריאליות של כוחה האזורי.
בגידת המערב: קריסת האשליות הדיפלומטיות
העימות עם ישראל חשף בצורה חדה את שבריריות היחסים בין איראן למערב. מנהיגי איראן, שטיפחו במשך שנים אשליות לגבי אפשרויות דיפלומטיות עם אירופה, מוצאים עצמם עומדים מול מציאות קשה. הסנקציות שהוטלו על איראן לצד הקפאת הנכסים הנוספים, מעידות על כך שהמערב אינו רואה בטהראן שותף לדיאלוג אלא איום שיש לבלמו.
מור שפירא היא מרצה במחלקה לערבית באוניברסיטת בר אילן וחוקרת במכון MEMRI לחקר תקשורת המזרח התיכון. מומחית לשפה הערבית, התקשורת הערבית והאסלאם. רותמת את הידע שלה בערבית ובתשע שפות נוספות, ואת בקיאותה בתרבות הערבית כדי לתמוך במאמצי צה"ל במלחמה. הופיעה רבות בתקשורת בערוצים כאן 11, דמוקרTV, מכאן 33 (ערבית).
מערכת החינוך בישראל ובעולם מתמודדת דרך קבע עם אתגרים הנובעים משינויים דמוגרפיים, תרבותיים וטכנולוגיים. אולם, בעתות משבר בינלאומי כמו מגפת הקורונה, או משבר לאומי כמלחמת "חרבות ברזל", אתגרים אלו מתעצמים ומחייבים תגובה יוצאת דופן.
בפוסט זה אתייחס להבחנה שבין מושגי היזמות החינוכית והחלוציות החינוכית, הבחנה בין מאפייניהם הייחודיים והדגמתם באמצעות אירועים ממערכת החינוך בישראל במצבי חירום, בדגש על מלחמת "חרבות ברזל".
אשת חינוך ואקדמיה. עוסקת בחקר השחיתות השלטונית ובחקר החוסן האישי, הקהילתי והלאומי בארגונים פרטים וציבוריים ובמערכת החינוך בפרט. מרצה וחברת סגל במכללת אורנים ועמיתת מחקר באוניברסיטת אריאל ובמוסד שמואל נאמן למחקר מדיניות לאומית. מנכ"לית מרכז מגדלורים – הכוונה לחוסן מיטבי, מרכז שמעניק שירותי הרצאות, סדנאות וימי עיון בתחומי חוסן וחברה בוערים.
הגיע הזמן לומר את דעתך
רוצים להגיב? הצטרפו לזמן ישראל רוצים לפרסם פוסט? הצטרפו לזמן ישראל רוצים לפרסם פוסט ולהגיב לכתבות? הצטרפו לזמן ישראל רוצים שנשמור לכם את הלייקים שעשיתם? הצטרפו לזמן ישראל
- לכל תגובה ופוסט עמוד בזמן ישראל שניתן לשתף ישירות ברשתות החברתיות ולשלוח באימייל
- עמוד הפרופיל הפומבי שלך ירכז את כל התגובות שפרסמת בזמן ישראל
- אפשרות להגיש פוסטים לפרסום בזמן ישראל
- אפשרות להגיב לכתבות בזמן ישראל
- קבלו את המהדורה היומית ישירות לתיבת האימייל שלכם
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם