אישיות
מוטה גור

למה לא מוטה גור?

הארכיון של רוןזמן ישראל נובר בארכיון של העיתונאי הוותיק רון מיברג ומפרסם מחדש מבחר מכתבותיו, שקריאה בהן היום מספקת פרספקטיבה איך הגענו עד הלום ● והשבוע: בחזרה ל-1990, כשהרמטכ"ל לשעבר מוטה גור חרג ממנהגו והודיע כי בקרב הנצחי בין פרס לרבין במפלגת העבודה, הוא תומך ברבין

עוד 1,758 מילים

זהב שחור-לבן הצנחן הביישן שתיעד את הקרב על ירושלים

הצנחן יוסי שמי צילם את חבריו לנשק במהלך ההשתלטות על הכותל ועל הר הבית ב-1967 ● כשהמלחמה נגמרה, שם את התמונות ההיסטוריות במגירה בקיבוץ - ושכח מהן ● רק עכשיו הוא מבין איזה אוצר יש לו ביד

במאי 1967, יוסי שמי, צלם ונגן טרומבון חובב מקיבוץ בית זרע, נקרא למילואים. הוא לקח את מצלמת הישיקה שלו וחיבר אותה לשחפ"ץ. הוא היה בן 23, ואף על פי שכבר השתתף בכמה קרבות בעבר, זו הייתה המלחמה הראשונה שלו.

לא היה לו עניין בהיסטוריה. לא בעשיית היסטוריה ולא בתיעוד שלה. הדבר היחיד שעניין אותו, לדבריו, היה להוריד את הראש ולהישאר בחיים.

למעשה, שמי – שאיבד עין אחת, את רוב חוש השמיעה שלו וחלק גדול מגולגולתו במארב של הפידאיון ליד ים המלח בפברואר 1969 – השתמש בשפה צבעונית יותר. הוא היה תקיף למדי; הוא רק רצה שזה ייגמר ושהוא וחבריו יחזרו הביתה בשלום.

והמצלמה? לדבריו, היא פשוט הייתה חלק ממנו. "אני מצלם תמונות כמו שאתה שופך כפית סוכר לכוס הקפה שלך", הוא אומר.

חייל בכותל המערבי ביום ההשתלטות עליו; נראה שאינו שותף למצב הרוח הלאומי הצוהל (יוסי שמי, כל הזכויות שמורות; אין ליצור רפרודוקציות) (צילום: Copyright: Yossi Shemy/ all rights reserved; all reproductions prohibited)
חייל בכותל המערבי ביום ההשתלטות עליו; נראה שאינו שותף למצב הרוח הלאומי הצוהל (יוסי שמי, כל הזכויות שמורות; אין ליצור רפרודוקציות) (צילום: Copyright: Yossi Shemy/ all rights reserved; all reproductions prohibited)

כשזה נגמר, אחרי שהפלוגה שלו הסתערה קדימה דרך שער האריות והשתלטה על הכותל המערבי ועל הר הבית, הוא לקח את ששת גלילי סרט הצילום המלאים והניח אותם בקופסת עץ במגירה בקיבוץ בית זרע. לאחר מכן שלח מכתב רשמי ותמציתי לאנשים ששירתו איתו: אם הם רוצים תמונה, עליהם לציין בבירור ובאופן קריא איזו מהן, לשלוח לו 25 אגורות, והוא יפַתח אותה וישלח אותה בדואר.

מפקד חטיבת הצנחנים, מוטה גור, מי שהיה לו העונג לומר את שלוש המילים המפורסמות ביותר בעברית מודרנית – "הר הבית בידינו" – לקח ממנו כמה תמונות ופרסם אותן בספרו "שער האריות". שמי לא קיבל קרדיט על התמונות. אחרים לקחו להם חירות דומה לזו של גור. לשמי לא היה אכפת.

"אני פשוט לא מתעניין בדברים כאלה", הוא מסביר. "אכפת לי איזה סוג של מקטרת אני מחזיק ביד, איזה סוג של טבק יש לי במקטרת. אכפת לי מהילדים שלי, מהנכדים שלי. זהו זה".

אבל לבנו, שם, דוקטורנט לפילוסופיה ויוצר סרטים תיעודיים, היה אכפת. הוא מאמין שהתמונות שצילם אביו – תחת אש; בעודו מחפש את אחיו הבכור אלישע, שלחם לצדו באותה חטיבה; בעודו מסתער לצד חבריו; בעודו מתפעל מיופייה הבלתי רגיל של אחות שהובילה בכיסא גלגלים את אחד הפצועים במצעד הניצחון על הר הבית – מציגות צד אחר של המלחמה.

התמונות של יוסי מציגות מבט מלמטה, שבו כאבם של הצנחנים, שאיבדו 98 מאנשיהם בשני ימי קרב, אינו מוסווה על ידי עליצות קולקטיבית, או מושתק על ידי קול הפעמונים של שולי נתן, ששרה "ירושלים של זהב".

חייל בפלוגה של יוסי, פציפיסט מטבעו, שנמנע מלהשתמש בנשק ומיקד את תשומת לבו בבעלי החיים שחצו את דרכו (צילום: Copyright: Yossi Shemy/ all rights reserved; all reproductions prohibited)
חייל בפלוגה של יוסי, פציפיסט מטבעו, שנמנע מלהשתמש בנשק ומיקד את תשומת לבו בבעלי החיים שחצו את דרכו (צילום: Copyright: Yossi Shemy/ all rights reserved; all reproductions prohibited)

בחוסר רצון, בדרבונו של אחיו אלישע, נגן חצוצרה מקצועי שעדיין נושא את צלקות המלחמה, הוא הסכים לפרסם כאן את התמונות – עשרות שנים אחרי אותו יום, 7 ביוני.

כמה מהן כבר הוצגו בעבר. אחרות מופיעות כאן לראשונה. ואחרות נוספות נמצאות בשלבי הכנה, בהשגחתם של בנו ואחיו, עבור ספר שכותרתו "שישה ימי מלחמה בשחור-לבן", שהם מקווים לפרסם בקרוב.

שמי כבר לא חייל צעיר. בסופו של דבר – לאחר שבילה את רוב הקריירה שלו כצלם טלוויזיה – הצלם של 1967, שהתעקש לא להיות סנטימנטלי, מתעד היסטוריה.

עוד 430 מילים
כל הזמן // יום רביעי, 15 בינואר 2025
מה שחשוב ומעניין עכשיו
אמיר בן-דוד
היום ה־467 ללחימה ● 98 חטופים עדיין בעזה

הושג הסכם בין ישראל לחמאס; שחרור החטופים יחל בראשון

הרצוג קרא לממשלה לאשר את ההסכם: "אחיותינו ואחינו מעונים בידי מחבלים, אחרי שמדינת ישראל לא הגנה עליהם ולא מנעה את חטיפתם" ● סמוטריץ' התנה את הישארותו בממשלה ב"וודאות מוחלטת" בכך שישראל תשוב למלחמה בהיקף מלא ● נתניהו שוחח עם ביידן וטראמפ והודה להם על עזרתם בעסקה ● לוין ביקש מבג"ץ לדחות את בחירת נשיא בית המשפט העליון בשל המידע שפורסם לגבי יצחק עמית

עוד 65 עדכונים

להציל את ישראל מהאנרכיסטים

בנימין נתניהו קורא ביד אחת לאחדות בצל המלחמה ואובדן הלוחמים, וביד השנייה מפעיל את יריב לוין, שמחה רוטמן ,שלמה קרעי, גלית דיסטל אטבריאן,  דודי אמסלם ואחרים כדי לפלג, לשסות ולהשניא חלק מהעם על חלק אחר. זה לא הולך ביחד. זה מזויף, חסר אחריות ושקרי.

*  *  *

שנתיים מלאו להכרזת שר המשפטים יריב לוין על המהפכה המשפטית. המלחמה והמחאה ריסנו את דחפיו והתפרצו לאחרונה כשחזר לסורו באופן בלתי מרוסן, ועשרות חוקים מתגלגלים מחדש לפתחה של הכנסת.

משה בן עטר הוא פובליציסט, מחבר הספר "המסע לישראל האחרת". עסק שנים בתכנון אסטרטגי והיה מנכ״ל המועצה הציונית בישראל, מנהל כפר הנוער יוענה ז'בוטינסקי, ומנהל המכון למחקר וחינוך בקרן כצנלסון. היה יועצם של כמה שרים ויועץ ליצחק הרצוג. כיום יו"ר המועצה הציבורית היהודית דרוזית.

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
עוד 793 מילים ו-1 תגובות

למקרה שפיספסת

עד שהמוות יפריד ביניהם

הקרע בישיבת פוניבז' עמוק כל כך שהוא אף עיכב את הלוויית ראש הישיבה הרב אשר דויטש בחודש שעבר, כאשר תומכיו ומתנגדיו התווכחו על מקום קבורתו ● למעשה, הישיבה התפצלה לשני מוסדות לימוד נפרדים תחת קורת גג אחת, ובין הצדדים כמעט שאין אינטראקציה יומיומית ● עם זאת, כשמדובר בצה"ל, השאלה היא לא "אם" אלא "איך" להתחמק מהגיוס

עוד 1,308 מילים

מכללות למשפטים: צמצום פערים או שעתוק מעמדי?

לאחרונה פורסמו נתונים מטרידים, אם כי לא מפתיעים במיוחד, לפיהם רק שלושה אחוזים מהמתמחים בבית המשפט העליון למדו במכללות לעומת 97% שלמדו באוניברסיטאות. זאת, למרות שבישראל קיימות רק חמש פקולטות למשפטים באוניברסיטאות אל מול תשע במכללות.

כידוע, התמחות בבית המשפט העליון היא ההתמחות היוקרתית והנחשקת ביותר בקרב סטודנטים למשפטים. למרות שלא מדובר בנתון מפתיע, אקדמאים ביקרו את התנהלות בית המשפט העליון, בטענה שנתון זה מעיד על תת-ייצוג של אוכלוסיות מוחלשות בעליון.

אלעד בן-זקן הוא סטודנט למשפטים ופעיל חברתי. חבר מערכת בכתב העת "משפט וממשל" ובקליניקה לזכויות אדם בהליך האזרחי באוניברסיטת חיפה. בעל ניסיון מחקרי בתחומי משפט וגזע, גבולות זכויות האדם בחברה הדמוקרטית ושוויון בעבודה.

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
1
ישראל היא שיאנית העולם במספר עורכי דין לנפש, ובפער גדול. דבר זה משפיע על התנהלות המדינה כולה: כל סכסוך בתקשורת מתברר לפני שופט. כל סוגיה ציבורית בסופו של דבר תיחתך בבג"ץ. כל החלטת ממשלה... המשך קריאה

ישראל היא שיאנית העולם במספר עורכי דין לנפש, ובפער גדול. דבר זה משפיע על התנהלות המדינה כולה: כל סכסוך בתקשורת מתברר לפני שופט. כל סוגיה ציבורית בסופו של דבר תיחתך בבג"ץ. כל החלטת ממשלה תעורר איזה גוף פרטי שיגיש עתירה. אנחנו מדינה משפטית מסורבלת ומלאת רגולציה, שבה לכל כלל יש יוצא מן הכלל, ולכל יוצא מן הכלל יש סעיף קטן.

עורכי דין אינם יצרנים ולא תורמים לתל"ג. זהו מקצוע נותן שירות, וצריך להישמר במספרים קטנים. לכן, צריך לצמצם דרסטית את מספר עורכי הדין בישראל. אין צורך בכל כך הרבה, ובוודאי שאין צורך להכשיר עורכי דין חדשים בכמויות כאלה.

אבל איך עושים זאת? הממשלה אינה עושה דבר. לשכת עורכי הדין, במטרה לשמור על כמות סבירה של עורכי דין בשוק, מקשה מאוד על המבחנים; וזו כבר רשעות של ממש. אתה נותן לאנשים צעירים ללמוד ארבע שנים, במטרה לקבל תעודת עו"ד, ואז שולח אותם לדרכם ללא תעודה כזו. לכן הצמצום חייב להתבצע כבר בקבלה לאוניברסיטאות. דבר זה הוא לטובת הסטודנטים. הכותב הוא צעיר ועדיין סטודנט, ואינו מבין שעדיף לו לקבל שיברון לב קטן בכניסה לאוניברסיטה מאשר שיברון לב אדיר אחרי ארבע שנים מפרכות. לא חסרים בוגרי תוכניות ממיינות למיניהן של "חמישים אחוז חייבים ליפול בשנה הראשונה". האונ' העברית למשל מחבבת תוכניות כאלה. רק אלוהים יודע כמה דמעות היו נחסכות, אם בפשטות היו מסרבים לקבל את הסטודנטים כבר מראש. ואל תטעה: מרצה מנוסה למשפטים במכללה יודע מצויין, כבר בשנה הראשונה, מי מהסטודנטים לעולם לא יעבור את המבחן ולא יהיה עו"ד. אבל הסטודנט עצמו אינו יודע זאת, ולכן יבזבז הרבה שנים, הרבה תאי מוח, והרבה מאוד ביטחון עצמי, עד שיבין זאת בעצמו. ומה יעשה בגיל 30, עם תואר במשפטים וללא תעודת עו"ד?

הפתרון הוא שהמדינה תיקח אחריות, ותבנה צוות מומחים שיחשבו לטווח הארוך. לאן אנחנו רוצים להוביל את ישראל בעתיד? לכמה בוגרי משפטים נזדקק בעוד עשור, ולכמה בוגרי כימיה? כמובן שאין לנו יכולת לשלוט על בחירתו האישית של כל אדם, אבל בהחלט יש לנו יכולת להשפיע על בחירתו של ציבור הסטודנטים – באמצעות מימון תוכניות אקדמיות, מתן אישורי מל"ג, וגם הגבלת הסטודנטים במקצועות מסויימים. ברפואה אנחנו עושים זאת. במכללה לפיקוד ומטה עושים זאת. גם במשפטים צריך לעשות זאת.

מן הצד השני, צריך להפחית בייחודו של המקצוע. אפשר להחשיב בוגרי מדעי הרוח כליטיגטורים (זה בטוח לא יזיק למדעי הרוח שקורסים מחוסר תלמידים). צריך לחייב את הפקולטאות למשפטים לדרוש חוג נוסף מהסטודנטים – כלומר לדרוש שמשפטים תהיה רק תכנית דו חוגית לחוג נוסף – כדי שהסטודנטים לא ימצאו את עצמם בעתיד בפני שוקת שבורה. עלינו לתכנן את העתיד, ולא לדבר גבוהה על שיוויון. הניסיון בכל העולם מראה שזה לא עובד, ובסופו של דבר לא יוביל את המוחלשים להצלחה.

עוד 817 מילים ו-1 תגובות

תגובות אחרונות

תקנות חומרי הנפץ תקועות בעבר – ועוד עובד נהרג מפיצוץ במחצבה

בתחילת השבוע נהרג גיל ארובס מפיצוץ מבוקר במחצבה בדרום ● רק לפני חודש דחה בג"ץ עתירה שדרשה לעדכן את התקנות, שנכתבו לפני כ־30 שנה ● העותר טען כי התקנות אינן תואמות את המציאות הנוכחית, לא עודכנו למרות התאונות בשנים האחרונות, ואינן כוללות קריטריונים לקביעת אזור הסכנה בפיצוצים ● במנהל הבטיחות טענו מנגד כי אין דחיפות בתיקון הליקויים הקיימים

עוד 794 מילים

עקורים

על זיכרון החורבן להוביל לכדי מעשה

בשבוע שעבר, י' בטבת, 10 בינואר 2025, צמתי, כמדי שנה, כחלק מעם שזוכר דרך הגוף אובדן וחורבן מלפני 2,613 שנה וחיבר אליו את יום הקדיש הכללי.

טקסטים על האסון ההומניטרי בעיר ירושלים מלווים אותנו לאורך הדורות כמסר נגד השחתה חברתית ומוסרית. חכמים קבעו עבורנו ארבעה ימי צום בלוח השנה, כאשר כל אחד מהם מתייחס לנקודת ציון אחרת של החורבן, ובכך הזכירו לנו שהתפרקות היישוב היהודי בארץ ישראל לא אירעה ביום אחד.

יעלה מזור היא מנהלת שותפה של המחלקה לחברה משותפת בעמותת סיכוי-אופוק. מובילה את תחום החינוך לחיים משותפים, במסגרתו הובילה מהלכי שינוי מדיניות, קמפיינים ציבוריים ובניית וריכוז של קואליציות רבות משתתפים. יעלה מנחה קבוצות בנושאים של שינוי חברתי, זכויות אדם וניהול דיונים קונפליקטואליים בכיתה בארגונים כמו מרכז רוסינג לחינוך ודיאלוג, המרכז לחינוך הומניסטי בלוחמי הגטאות, ICCI ועוד. היא בעלת תואר שני בחברה ואמנויות ותואר ראשון בערבית ומקרא מהאוניברסיטה העברית, וחיה בירושלים עם בן זוגה ושלושת ילדיהם.

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
עוד 556 מילים
זירת הבלוגים
הזמן שלך לומר את דעתך
הצטרפות

חוק ההשתמטות של כ"ץ הוא אותה הגברת בשינוי אדרת

הצעת "חוק הגיוס" של שר הביטחון ממשיכה ליישם מערכות נורמטיביות נפרדות לציבורים שונים, תוך פגיעה בעקרון השוויון ● בג"ץ כבר קבע בעבר כי הסדרים דומים אינם עומדים במבחני המידתיות, וכי חוק חסר שיניים פוגע בזכות לשוויון באופן לא מידתי ● גם ההצעה הנוכחית אינה מרפאת את הפגם, אלא חוזרת על טעויות העבר ● פרשנות

עוד 1,054 מילים ו-1 תגובות

איראן ניסתה לשדר עוצמה במצעד הבסיג', אך ההיענות הדלה חשפה את עומק המשבר הפנימי – ואת המתח הגובר לקראת אפשרות של תקיפה צבאית של מתקני הגרעין ● ניסיונות המשטר לשדר עוצמה נראים כמאמץ נואש לבלום התפרצות מחודשת של מחאה עממית ● פרשנות

עוד 752 מילים

"ברוכים הבאים לארץ הקודש, אתם תמותו על זה"

הפארק Holy Land USA יושב בסמוך לכביש המהיר בקונטיקט, משם ניתן לראות את הצלב הענק הממוקם במרכזו ● האתר, שסגר את שעריו ב-1984, הוא ערבוביה מתפוררת של תפאורות מקראיות וגם המקום שבו אירע רצח מזעזע ב-2010 ● כעת כומר מקומי פועל להחייאתו מחדש ● קתרין ג'יי פרינס חוזרת לביקור באחת מנקודות הציון של ילדותה

עוד 1,030 מילים

איזה חורף מוזר – מצד אחד בצורת, מצד שני הצפות ● מחקר של השירות המטאורולוגי מיישב את הסתירה: יש עלייה של 40% בעוצמות הגשם בישראל – פחות גשם, אבל כשהוא יורד זה קורה בבת אחת ● מה שבטוח, ערי ישראל לא ערוכות למנוע הצפות: אין חוק ברור, אין רגולטור ואין תקציב ● בינתיים המדינה משלמת מאות מיליוני שקלים עבור תביעות בגין נזקי ההצפות

עוד 1,513 מילים

השת"פ ההיסטורי בארה"ב מדגיש את המשבר המנהיגותי בישראל

בתקופת מעבר הממשלים בין ביידן לטראמפ, נרשם שיתוף פעולה נדיר להצלת חטופים בעזה ולכינון הפסקת אש בלבנון ● בעוד ארה"ב מפגינה תיאום ונחישות חסרי תקדים, בישראל הדיון הפוליטי והמאבקים הפנימיים הותירו את ערכי פדיון השבויים בצל, והעמיקו את השבר בחברה הישראלית ● פרשנות

עוד 1,005 מילים

בעוד יומיים יתמנה עמית לנשיא העליון, ואין דבר שיריב לוין יכול לעשות כדי למנוע זאת ● זה לא אומר ששר המשפטים לא יעשה כל שביכולתו כדי להשחיר ולטרטר את עמית עד לרגע האחרון, ועל הדרך לערער עוד יותר את אמון הציבור במערכת המשפט ● רק חבל שחלקים בתקשורת מתמסרים למאמצים הללו עם סיפורים שאין בהם דבר ● פרשנות

עוד 1,212 מילים ו-2 תגובות
היום ה־466 ללחימה ● 98 חטופים עדיין בעזה

מנהלת החטופים למשפחות: המו"מ אינטנסיבי ויימשך הלילה

בלינקן: הפסקת האש קרובה מאוד, ממתינים לאישור סופי מחמאס; חמאס: "העיכוב - כי ישראל לא העבירה מפות נסיגה מהרצועה" ● נתניהו למשפחות: העסקה במרחק "ימים או שעות" מסיכום סופי ● דיווח: הראשונות להשתחרר יהיו החטופות האזרחיות, ואחריהן התצפיתניות וילדי משפחת ביבס ● גלנט: העסקה נכונה וחשובה, נראה שהפעם השיקול הלאומי יגבור על הפוליטי

עוד 49 עדכונים

הבעיה הסורית של אירופה

יותר מתריסר מדינות אירופאיות השעו את בקשות המקלט של אזרחי סוריה מאז שהמורדים הדיחו את נשיא סוריה אסד ותפסו את השלטון בדמשק ● זאת, למרות שמיעוטים סוריים – כולל כורדים, עלאווים ונוצרים – עדיין חוששים שמא ייחשבו כאויבים דתיים או משתפי פעולה עם המשטר ● בנוסף, רבים מהם כבר התאזרחו או נקלטו בביתם החדש

עוד 1,303 מילים

משואה לאלגוריתם

איימי קורצווייל, נכדתו של ניצול שואה, השתמשה בבינה מלאכותית כדי ליצור צ'אטבוט המאפשר לה לנהל שיחות עם דמותו המבוססת על כתביו ● בעוד הטכנולוגיה פותחת אופקים חדשים בהנצחה ובהבנת ההיסטוריה, חוקרים מזהירים מפני ניצול לרעה שעלול לערער את אותנטיות הזיכרון הקולקטיבי

עוד 713 מילים ו-1 תגובות

"כשאני מנגן, אני לא מרגיש צורך לברוח"

אמיר בן ה־16, שמשפחתו נעקרה מהגליל, נסע חמש שעות באוטובוס כדי ללמוד פסנתר, וכשלא היה כזה בסביבה – הסתפק באורגנית ● תאופיק בן ה־10 משפרעם למד לנגן בטהובן בגיל חמש והתמיד גם כשטילים נפלו ליד ביתו ● שניהם נדדו לאשדוד, השתתפו בתחרות השנתית לפסנתרנים צעירים, והוכיחו שגם בפריפריה הנשכחת אפשר להגיע להישגים

עוד 1,827 מילים ו-2 תגובות
סגירה
בחזרה לכתבה