המהפך במרצ אמש (חמישי) לא ממש מפתיע. גם ההיסטוריה המפלגתית וגם החיבורים האחרונים בוועידה שמונה 1,043 חברים רמזו על הניצחון של ניצן הורוביץ והדחת היו"ר המכהנת תמר זנדברג.
לאורך השנים, איש ממנהיגי מרצ לא החזיק מעמד זמן רב, והלך הביתה עצוב ומושפל. זה קרה עם שולמית אלוני, יוסי שריד, יוסי ביילין, חיים אורון (ג'ומס) וזהבה גלאון. כולם הרגישו בשלב מסוים שהם לא רצויים ועזבו את המפלגה לפני שהודחו בהצבעה.
הירשמו עכשיו לניוזלטר היומי
זנדברג מחזיקה בהישג מפוקפק. היא הראשונה בתולדות מרצ שסולקה מתפקיד היו"ר בבחירות פנימיות. אילו הייתה עירנית יותר למה שקורה סביבה, ייתכן והייתה מוותרת על המאבק ועל התבוסה.
זנדברג עוררה הרבה כעס בקרב הפעילים מאז שנבחרה בפריימריז לראשות מרצ לפני שנה ורבע בלבד. רבים זכרו לה את החיבור עם היועץ האסטרטגי משה קלוגהפט, שניהל את מסע ההשמצה נגד הקרן החדשה. בקרב הפעילים, הסיפור הקשה הזה לא שכך לרגע.
גם הכישלון בבחירות באפריל (ארבעה מנדטים למרצ) הדהד אצל רבים, כמו במפלגת העבודה. זנדברג טענה כי היו חסרים לה רק 1,500 קולות כדי לקבל את המנדט החמישי, בדיוק כמו זהבה גלאון בבחירות 2015. זה לא עזר. אפשר להוסיף לכל אלה גם טענות נגד זנדברג על התנשאות ויחס קר לאנשים.
רבים זכרו לזנדברג את החיבור עם היועץ האסטרטגי משה קלוגהפט. בקרב הפעילים, הסיפור הקשה הזה לא שכך לרגע
ניצן הורוביץ נכנס לתוך מצב נוח. הטינה המצטברת כלפי זנדברג שיחקה לטובתו. הורוביץ הוא איש חביב, מוכשר וחסר אויבים, וברגע שחברו אליו הכוחות האדומים – כך נקראים הכוחות המאורגנים במרצ – הוא החזיק במפתחות לניצחון.
האיש החזק היום במרצ, ועל זה כבר מסכימים עכשיו כולם, הוא תומר רזניק, המזכ"ל האלמוני של המפלגה. רזניק, רק בן 28, היה יו"ר צעירי מרצ והפך מזכ"ל המפלגה רק לפני שנה. הוא מחובר לאילן גילאון, האיש הכי פופולרי במרצ, שלא התמודד על ראשות המפלגה מסיבות בריאותיות. השניים החליטו לתמוך בהורוביץ. בכירים במרצ טוענים כי הורוביץ לא יפריע לרזניק להמשיך ולשלוט במפלגה ולעשות בה כרצונו, ולכן הוא זכה בתמיכתו.
למחנה של גילאון-רזניק הצטרפה בשבוע שעבר ח"כ מיכל רוזין, שתקפה בחריפות את זנדברג. לרוזין יש השפעה רבה בוועידה. בהורוביץ תמכו גם אנשים בקיבוץ הארצי וכמה מוותיקי מרצ הידועים, יאיר צבן ואבשלום (אבו) וילן.
זנדברג החזיקה בוועידה כוח מאורגן לא גדול שתמך בה. גם חבר הכנסת עיסאוויי פריג' והמזכ"ל לשעבר מוסי רז, שחשבו לרוץ ביחד לראשות מרצ, תמכו בה. זה לא הספיק. זנדברג תנסה עכשיו את מזלה בבחירות הפנימיות בוועידה לבחירת חברי הכנסת, שיתקיימו ב-11 ביולי. סיכוייה נחשבים טובים.
כיו"ר התנועה, הורוביץ יביא הדגשים חדשים למפלגה. את השיח על הכיבוש ועל שלום יחליף דיאלוג בענייני דת ומדינה וזכויות הפרט
ניצן הורוביץ חוזר למרצ אחרי ארבע שנות היעדרות, הפעם כיו"ר התנועה, והוא יביא הדגשים חדשים למפלגה, פוליטיים ופרקטיים. את השיח על הכיבוש ועל שלום עם הפלסטינים יחליף דיאלוג בענייני דת ומדינה וזכויות הפרט, נושאים שמעסיקים את הורוביץ מאז ומעולם.
הורוביץ הקים את עמותת "ישראל חופשית" למלחמה נגד כפייה דתית. בקדנציה הקודמת שלו בכנסת הוא נלחם לטובת נישואים אזרחיים, לימודי ליבה לחרדים ונושאים אחרים.
אבל מה שיותר חשוב בימים אלה – הבחירה של הורוביץ תגביר את מאמצי האיחוד של מרצ עם מפלגות אחרות. הורוביץ וגילאון רוצים להתחבר עם כל מפלגה שזזה במתחם המרכז-שמאל. זו בשורה גדולה לאהוד ברק, שרוצה להקים גוש עם העבודה ומרצ, וגם לכל מי שתומך בגוש כזה במפלגת העבודה.
העובדה שיש בחירות בפתח לא מעידה על כך שיש גם בחירות פנימיות. רוב המפלגות מעדיפות לצלם את מצב הרשימה לכנסת ולהישאר גם עם אותם המנהיגים. את הדמוקרטיה האמיתית נמצא הפעם בשתי מפלגות קטנות, העבודה ומרצ, שהולכות אל הקלפי כדי לבחור גם את היו"ר וגם את חברי הכנסת. מבין השתיים, מפלגת העבודה היא הדמוקרטיה האמיתית, כיוון ששם ייבחר יושב הראש בקרב כל חברי המפלגה.
אנחנו בעניין של מרצ. בשבוע הבא, ב-27 ביוני, ילכו 1,043 חברי הוועידה לבחור את יו"ר המפלגה. שבועיים לאחר מכן יבחרו שם את חברי הכנסת. על ראשות המפלגה מתמודדים ברגע זה היו"ר המכהנת תמר זנדברג וחבר הכנסת לשעבר, ניצן הורוביץ. מסתבר שיש במפלגת השלום והאחווה היהודית-ערבית הזו יצרים ותככים למכביר. כמה קטנה ככה מסוכסכת.
הירשמו עכשיו לניוזלטר היומי
כמעט כל אדם במרצ שאתה מדבר איתו חוזר על השם תומר רזניק, מזכ"ל המפלגה. רזניק, רק בן 28, נבחר לתפקיד לפני שנה בלבד וכבר נחשב לאיש החזק בתנועה
מה שמפתיע במרצ הם לא המועמדים המוכרים לציבור, אלא האיש שמנענע את העריסה. כמעט כל אדם במרצ שאתה מדבר איתו על הבחירות הדו-שלביות הללו חוזר על השם תומר רזניק, מזכ"ל המפלגה. רזניק, רק בן 28, נבחר לתפקיד לפני שנה בלבד וכבר נחשב לאיש החזק בתנועה. רזניק היה במשך שנים יו"ר צעירי מרצ, צבר כוח, למד היטב את המנגנון ועכשיו, לפי ההערכה, מחזיק כוחות מגובשים בוועידה שסרים למרותו.
תומר רזניק (צילום: אתר מרצ)
אז במי תומך רזניק? בהורוביץ או בזנדברג? רזניק מחובר לחבר הכנסת אילן גילאון, האיש הכי פופולרי במרצ, שלא יכול להתמודד לראשות המפלגה מסיבות בריאותיות. זו חבורת האדומים של המפלגה, על פי כינוייה. השניים תומכים בהורוביץ, למרות שזנדברג תמכה ברזניק כמזכ"ל, והוא תמך בה בפעם הקודמת במרוץ לראשות מרצ.
רזניק שינה בינתיים את טעמו. לפי הבכירים במרצ, הוא תומך בהורוביץ רק כדי לשמור על עמדות הכוח והיכולת להמשיך ולנווט את כל המפלגה כרצונו. הורוביץ הוא איש נוח, שאין לו כוחות מסודרים. לזנדברג עדיין יש, והיא מצמצמת את מרחב הפעולה של רזניק השאפתן.
התמיכה של גילאון-רזניק בהורוביץ נותנת לו מקדמה על פני זנדברג. אתמול (שלישי) הצטרפה למחנה חברת הכנסת מיכל רוזין, שתקפה בחריפות את זנדברג וטענה שהיא הובילה את מרצ אל סף הכחדה.
יש גם פעילים בקיבוץ הארצי שתומכים בהורוביץ, פלוס אנשים שטפחו טינה כלפי זנדברג בגלל פרשת נמרוד ברנע, שתיכף ניגע בה. לפי הערכות המומחים במרצ, הורוביץ מחזיק 40 אחוזי תמיכה בוועידה, קופה רצינית שאולי מסמנת מהפך.
לזנדברג יש בוועידה כוח מאורגן שתומך בה, שמונה קרוב ל-150 איש (בסביבות 15 אחוזים). גם חבר הכנסת עיסאוויי פריג' והמזכ"ל לשעבר מוסי רז, שחשבו לרוץ ביחד לראשות מרצ, תומכים עכשיו בזנדברג, ומעניקים לה עוד 12 אחוזים מהקולות. בסך הכל זנדברג מגרדת 30 אחוזים מהקולות על הפתיחה.
בכירי מרצ ערב בחירות 2015: תמר זנדברג, זהבה גלאון, ניצן הורוביץ ומיכל רוזין (צילום: תומר נויברג/פלאש90)
זנדברג הצליחה לפתח כלפיה טינה מאז שנבחרה לראשות מרצ לפני למעלה משנה. רבים זוכרים לה את החיבור עם היועץ האסטרטגי משה קלוגהפט, שניהל את מסע ההשמצה נגד הקרן החדשה. גם הכישלון בבחירות באפריל מהדהד אצל רבים, כמו במפלגת העבודה. זנדברג מצדה טוענת כי היו חסרים לה רק 1,500 קולות כדי לקבל את המנדט החמישי, בדיוק כמו זהבה גלאון בבחירות 2015.
גם סיפור נמרוד ברנע לא מוסיף לזנדברג. הפרשה, שבה סולק ברנע, חבר הנהלת מרצ, מתפקידיו השונים בגלל טענות על הטרדות מיניות שעומדות כעת בספק, מעיבה על כל המעורבים בקמפיין. זנדברג ספגה מכל הכיוונים, בעיקר התקשורתיים. מצד אחד, קרן נויבך חבטה בה על שלא סילקה את ברנע. מצד שני, רביב דרוקר הכה בה קשות בתכנית "המקור" בשבוע שעבר, בגלל שלא בדקה את הטענות של המתלוננות. מטבע הדברים, התחקיר האחרון יוצר את הרושם הטרי והחזק יותר, ועובד נגד זנדברג.
מצד אחד, קרן נויבך חבטה בה על שלא סילקה את ברנע. מצד שני, רביב דרוקר הכה בה קשות בתכנית "המקור" בשבוע שעבר, בגלל שלא בדקה את הטענות של המתלוננות
ניצן הורוביץ לא התבטא בפרשת ברנע עד לרגע זה, אבל יש פעילים במרצ שדעתם לא נוחה ממנו מסיבות אחרות. העיתונאי תומר אביטל פרסם לפני כמה ימים סיפור משונה על טיול בן חודשיים שעשה הורוביץ בדרום אמריקה כאשר כיהן עדיין כחבר בכנסת ה-19. ויש כאלה שטוענים כי הורוביץ נעלם במשך ארבע השנים האחרונות ורק עכשיו צץ כדי לרוץ לראשות המפלגה בלבד.
הבוחרים מתפלגים גם על בסיס תכניות האיחוד של מרצ והעבודה. הורוביץ תומך נלהב באיחוד כזה. זנדברג שומרת על אופציות אחרות, ושמעו אותה מדברת גם על איחוד עם חד"ש-תע"ל – וגם זה לא מוצא חן בעיני כולם, גם במרצ.
מצד שני, במפלגה שתמיד נדמה כי יש בה יותר מאבקים אישיים מחברי כנסת, מה כן מוצא חן שם בעיני כולם?
אוליאנה התגוררה בבית הוריה בטרנופול שבמערב אוקראינה כשקיבלה את הבשורה. נאמר לה כי בעלה מזה חמש שנים, חייל אוקראיני בשם ולאד, לכאורה שם קץ לחייו בשנת 2023 בבסיס צבאי סמוך לקו החזית.
לאחר הפלישה הרוסית המלאה בפברואר 2022, עברו אוליאנה ובנם, שהיה אז בן שנתיים, לטרנופול, בשעה שרוסיה החלה לכבוש חלקים ממחוז קייב. ולאד נשאר מאחור והצטרף לכוחות ההגנה הטריטוריאלית של קייב – יחידות של מתנדבים שאחזו בנשק לצד הצבא הסדיר כדי לבלום את התקדמות הכוחות הרוסיים.
הירשמו עכשיו לניוזלטר היומי
כשאוליאנה וחמותה ראו את גופתו של ולאד בחדר המתים, היא התקשתה לעכל. בזמן שאמו של ולאד זעקה: "הו, ולאד! הו, ולאד!", אוליאנה שאלה בתדהמה: "זה באמת הוא? אני לא חושבת שזה הוא".
אוקראינה משלמת פיצויים לאלמנות מלחמה, אולם, כאשר מותו של חייל מוגדר כהתאבדות – מצב שאוקראינה מסווגת כאובדן שאינו קרבי – האלמנות ובני המשפחה אינם זכאים לקבל פיצוי כלשהו מהמדינה
בדירת שני החדרים שלה בקייב, ביקשה אוליאנה להזדהות בשמה הפרטי בלבד ושזהותו של בנה לא תיחשף. הסיבה לכך היא שמעטים בלבד בסביבתה, ובהם גם בנה, יודעים שסיבת המוות הרשמית של ולאד סווגה כהתאבדות.
אוקראינה משלמת פיצויים לאלמנות מלחמה ולמשפחות של חיילים שנפלו בנסיבות מסוימות, בתנאי שהן עומדות בקריטריונים שנקבעו. אולם, כאשר מותו של חייל מוגדר כהתאבדות – מצב שאוקראינה מסווגת כאובדן שאינו קרבי – אלמנות המלחמה ובני המשפחה אינם זכאים לקבל פיצוי כלשהו מהמדינה.
משמר כבוד נושא את ארונותיהם של חיילים אוקראינים אלמונים שנהרגו בקרבות במלחמת רוסיה–אוקראינה, במהלך טקס הלוויה בבית עלמין צבאי סמוך לקייב, אוקראינה. 30 באפריל 2026 (צילום: AP Photo/Evgeniy Maloletka)
בתחילת המלחמה ב-2022 הודיעה הממשלה כי משפחותיהם של חיילים שנהרגו בהגנה על המולדת בקו החזית יקבלו תשלום חד-פעמי של 15 מיליון גריבנה אוקראינית (כ-335 אלף דולר) – במסגרת מסלול המכונה "התעודה האפורה".
בספטמבר 2024 הציגה הממשלה מסלול נוסף, המכונה "התעודה השחורה". מסלול זה מאפשר למשפחות לקבל 2.7 מיליון גריבנה (כ-60,400 דולר) בפריסה לשבע שנים, והוא מוענק לרוב כאשר חייל מת במהלך שירותו אך לא בקו החזית, בניגוד לתעודה האפורה.
בתחילת המלחמה, משפחות חיילים שנהרגו בחזית קיבלו תשלום חד-פעמי של 15 מיליון גריבנה אוקראינית. ב-2024 הוצג מסלול נוסף בסכום של 2.7 מיליון גריבנה (כ-60,400 דולר) לשארי חייל שמת במהלך שירותו אך לא בחזית
לדברי אוליאנה, בתחילה נמסר לה מחטיבתו של ולאד כי בעלה שם קץ לחייו בירייה בראשו. היא סיפרה כי היא מסרבת בכל תוקף לקבל את הגרסה הזאת, והדגישה שרק שעות ספורות לפני מותו הם שוחחו בטלפון ותכננו יחד קניית אפוד טקטי חדש עבורו.
היא אף הוסיפה שהיא מאמינה כי ולאד נרצח בידי אדם אחר בחטיבת הסער שבה שירת – טענה שאין ביכולתה להוכיח, ושלטענתה הצבא מכחיש מכול וכול.
חיילים מתרגלים מיומנויות לחימה בשטח אימונים סמוך לקו החזית במחוז זפוריז'יה, אוקראינה. 5 ביולי 2026 (צילום: Andriy Andriyenko/Ukraine's 65th Mechanized Brigade via AP)
בחדר השינה הקטן שלה שלפה אוליאנה קופסה מתחת לשולחן, ובה חפצים שהיו שייכים לבעלה המנוח: ההודעה הרשמית על מותו, תעודת החוגר ותעודת הפטירה. בתעודת הפטירה שנמסרה לה, שורת "סיבת המוות" נותרה ריקה לחלוטין. כל עוד לא נכתבה בה סיבת מוות רשמית, תביעת הפיצויים שלה תלויה באוויר.
אוליאנה שכרה עורך דין כדי לטעון בבית המשפט שבעלה נהרג בידי אדם אחר בחטיבתו ומת כגיבור אוקראינה, אולם ההליך המשפטי נמשך כבר שנים. "אני לא חושבת שלממשלה שלנו אכפת… אין לנו זכויות. אני אשתו של חייל שמת. האם אני מרגישה את הכאב אחרת?" תהתה אוליאנה.
אוליאנה שכרה עורך דין כדי לטעון שבעלה נהרג בידי אדם אחר בחטיבתו ומת כגיבור אוקראינה, אולם ההליך המשפטי נמשך כבר שנים. "אין לנו זכויות. אני אשתו של חייל שמת. האם אני מרגישה את הכאב אחרת?" תהתה
בעיר לבוב שבמערב המדינה, רומן ליחאצ'וב, עורך דין עצמאי שעובד עם אנשי צבא אוקראינים ובני משפחותיהם, סיפר כי מאז פרוץ המלחמה טיפל במאות תיקים של אלמנות מלחמה שלא הצליחו לקבל את התשלומים מהמדינה.
ליחאצ'וב ציין כי אמנם ייצג משפחות במקרים שבהם אנשי צבא נרצחו בידי חיילים אחרים, אך מדובר בתופעה נדירה. "במקרים כאלה אנחנו מערבים חוקרים, ואנחנו לוחצים עליהם לחקור", אמר.
אלמנה ובת של חייל אוקראיני שנפל תולות לבבות אדומים על עץ סאקורה לציון יום האהבה ב"סמטת האהבה", שהוקמה בקייב לזכר בנים ובני זוג שנהרגו במלחמת רוסיה–אוקראינה. 14 בפברואר 2026 (צילום: AP Photo/Efrem Lukatsky)
אוליאנה הסבירה שהיא דורשת הכרה לא רק עבור עצמה, אלא גם עבור בנה, כיום בן שש. הם לא קיבלו הטבות סוציאליות כלשהן מהמדינה בשל סיווג מותו של ולאד כהתאבדות.
פירוש הדבר הוא אובדן התשלום הראשוני החד-פעמי בסך שלושה מיליון גריבנה (כ-67 אלף דולר), כמו גם יתרת הסכום, שאמורה להיות מחולקת מדי חודש במשך כשש שנים וחצי.
אוליאנה דורשת הכרה לא רק עבור עצמה, אלא גם עבור בנה, כיום בן שש. הם לא קיבלו הטבות סוציאליות כלשהן מהמדינה בשל סיווג מותו של ולאד כהתאבדות, ולא את הסיוע הכלכלי שמגיע למשפחת חייל שנהרג במהלך שירותו
מעבר לכך, אוליאנה אינה זכאית להטבות סוציאליות נוספות הנלוות לפיצוי, כגון תרופות חינם במרשם רופא, קדימות בקבלת שירותי בריאות, הנחה של 50% בשכר הדירה ובחשבונות השוטפים, ומלגות לילדים.
היא מקבלת קצבת שאירים בגין בעלה המנוח בסך 4,700 גריבנה בחודש (כ-105 דולר). במדינה שבה השכר החודשי הממוצע עומד על 700 דולר ושכר המינימום מגרד בקושי 204 דולר, הסכום הזה אינו מספיק להרבה. לנוכח העלייה ביוקר המחיה ואינפלציה בשיעור של 8.6%, הוא בקושי מכסה את שכר הדירה והמזון.
אנסטסיה אוחרימנקו (משמאל) מתאבלת לצד אניה קורוסטנסקה על גופת ארוסה, החייל האוקראיני אולקסיי זבדסקי שנהרג בקרב בבחמוט, במהלך הלווייתו בבוצ'ה שבאוקראינה, ינואר 2023 (צילום: AP Photo/Daniel Cole)
לפני מותו של ולאד, הסתמכה אוליאנה על הכנסתו האזרחית ובהמשך על משכורתו הצבאית. לאחר מותו היא החלה לעבוד מרחוק כנציגת מכירות. ואולם, הכנסתה זו אינה מפצה על סכום הכסף המשמעותי והביטחון הכלכלי שמגיעים עם קבלת הפיצויים מהמדינה.
אולנה ביליאצ'קובה, יועצת בלשכת נציב קבילות החיילים של אוקראינה, גוף מייעץ הכפוף לנשיא המדינה ואמון על הגנת זכויות אנשי הצבא, מסרה בתגובה בדוא"ל: "מובן שלמשפחות יש חוסר אמון ביחידות הצבאיות, בייחוד במקרים שבהם סיבת המוות נרשמת כהתאבדות".
יועצת בלשכת נציב קבילות החיילים של אוקראינה מסרה כי "מובן שלמשפחות יש חוסר אמון ביחידות הצבאיות, בייחוד במקרים שבהם סיבת המוות נרשמת כהתאבדות. נסיבות אלו דורשות חקירה מפורטת יותר"
"נסיבות אלו דורשות חקירה מפורטת יותר והבהרה של כל העובדות", הדגישה ביליאצ'קובה. "בהליכים מסוג זה, חשוב לבצע באופן מלא את פעולות החקירה הראשוניות לאחר שגופתו של איש הצבא מתגלה".
"אכן, משפחות רבות אינן מסכימות עם מסקנות המומחים ועם פעולות היחידה הצבאית במהלך החקירה הפנימית לבירור נסיבות מותו של איש הצבא", היא הוסיפה.
משרד ההגנה של אוקראינה, הגוף הממשלתי המטפל בתביעות הפיצויים על בסיס פרטני, לא השיב לבקשת תגובה.
משמר כבוד נושא את ארונותיהם של חיילים אוקראינים שלא זוהו, שנהרגו בקרבות במלחמת רוסיה–אוקראינה, במהלך טקס לוויה בבית עלמין צבאי ליד קייב, אוקראינה. 19 ביוני 2026 (צילום: AP Photo/Evgeniy Maloletka)
אוליאנה היא חלק מקבוצה של אלמנות מלחמה המאמינות כי אוקראינה קבעה שבעליהן לא מתו בדרך "הנכונה", כפי שהוגדרה על ידי הצבא, וכי ההקרבה שלהם לא הייתה גדולה מספיק. המלחמה גבתה את חייהם של 55 אלף חיילים אוקראינים, על פי נתונים שמסר הנשיא וולודימיר זלנסקי בפברואר.
בחיפושיה אחר תמיכה ונשים אחרות בנסיבות דומות, שמרגישות כי הושלכו הצידה כנזק עקיף של המלחמה, פנתה אוליאנה לקהילה מקוונת של ארגון לא ממשלתי בשם "ההתאחדות הכל-אוקראינית של משפחות מגינים שלא הוכרו".
אוליאנה היא חלק מקבוצה של אלמנות מלחמה המאמינות כי אוקראינה קבעה שבעליהן לא מתו בדרך "הנכונה", כפי שהוגדרה על ידי הצבא, וכי ההקרבה שלהם לא הייתה "גדולה" מספיק
קבוצת הפייסבוק של הארגון מונה 931 חברים, והיא מסייעת לאלמנות מלחמה ולמשפחות המתקשות לתבוע פיצויים על ידי קישורן לעורכי דין, ארגון פגישות עם הכוחות המזוינים ופעילות שדלנות מול מחוקקים.
דרך הקבוצה, שוחחתי עם 20 נשים שלא הצליחו לקבל פיצויים לאחר מותם של בעליהן, בני זוגן, אחיהן או בניהן ששירתו בצבא אוקראינה. מתוכן, 12 היו אלמנות מלחמה; חמישה מהבעלים מתו בהתאבדות, שניים נהרגו בתאונות דרכים, ושניים מתו מפציעות שספגו לאחר ששוחררו משירות ונשלחו הביתה.
חייל אוקראיני מניח פרח על ארונו של חברו לנשק, המתנדב הליטאי איגנאס קאיליוס (25), שנהרג בקרבות במהלך הפלישה הרוסית לאוקראינה, בטקס הלוויה בקייב. 17 ביולי 2026 (צילום: Tetiana DZHAFAROVA / AFP)
"יש לנו בעיה רחבת היקף משום שאנחנו רבות, וזו כבר לא בעיה של אדם אחד או שניים. זו בעיה שמאות אנשים סובלים ממנה", אמרה נטליה ווזנה, שהקימה את הארגון לאחר שבנה אנטון, איש משמר הגבול בן 20, טבע למוות לצד חייל נוסף בזמן סיור בנהר הדנייפר באפריל 2023.
בתחילה קבע משרד ההגנה כי מותו של אנטון לא אירע במסגרת הגנת אוקראינה. אולם, לאחר שנתיים וחצי של מאבק משפטי בסיוע עורך דין, ווזנה קיבלה לבסוף פיצויים בסך 2.7 מיליון גריבנה. עם זאת, היא יודעת שלאחרים אין מזל דומה לשלה.
"יש לנו בעיה רחבת היקף משום שאנחנו רבות, וזו כבר לא בעיה של אדם אחד או שניים. זו בעיה שמאות אנשים סובלים ממנה", אמרה נטליה ווזנה, שהקימה את הארגון לאחר שבנה אנטון, איש משמר הגבול בן 20, טבע למוות
"החיילים האלה אולי לא מתו בדרך שהמדינה שלנו רואה כהגנה על המולדת, אבל האדם הזה עדיין מת בזמן שהגן על המדינה, והם ויתרו על המון", אמרה ווזנה.
"משפחות לא אמורות להוכיח שקרוביהן נתנו את חייהם ואת זמנם למען המדינה, ושהם באמת הגנו על המדינה; הם הרי לא סתם ישבו רגל על רגל בבית", היא הוסיפה.
חיילים מתרגלים מיומנויות לחימה בשטח אימונים סמוך לקו החזית במחוז זפוריז'יה, אוקראינה. 5 ביולי 2026 (צילום: Andriy Andriyenko/Ukraine's 65th Mechanized Brigade via AP)
לא ידוע כמה אלמנות מלחמה קיבלו פיצויים, או כמה משפחות הגישו תביעות שנדחו. הממשלה אינה מפרסמת את הנתונים הללו לציבור.
אבל מומחים משפטיים באוקראינה – ליחאצ'וב, המנהל משרד עורכי דין משלו, ו"ליגל הנדרד" (Legal Hundred), ארגון ללא מטרות רווח המעניק ייעוץ משפטי חינם ליוצאי צבא ולבני משפחותיהם – העריכו כי הם מכירים או תמכו יחד בכאלף משפחות שלא קיבלו את הפיצויים שלדעתן מגיעים להן על פי חוק מאז החלה המלחמה ב-2022.
לא ידוע כמה אלמנות מלחמה קיבלו פיצויים, או כמה משפחות הגישו תביעות שנדחו. הממשלה אינה מפרסמת את הנתונים הללו לציבור. מומחים משפטיים העריכו כי הם מכירים או תמכו יחד בכאלף משפחות כאלו
לפי יוליה מוריי, העומדת בראש "ליגל הנדרד", כללים לא ברורים בנוגע לתשלומים הותירו מאות אלמנות מלחמה ומשפחות של חיילים שנפלו חסרות כול.
לדבריה, המקרים המורכבים ונעדרי ההכרעה החד-משמעית עשויים לכלול חיילים שמתו בנסיבות שאינן קשורות ללחימה, כגון תאונות דרכים, התקפי לב לאחר שובם ממשימות סער מסוכנות, דלקת ריאות אחרי שבועות שבהם שהו בתעלות בקור מקפיא, או מקרי התאבדות.
ביליאצ'קובה ציינה כי נתקלה במקרים שבהם נסיבות מותו של איש צבא "נבחנו באופן שטחי, ללא חקירה מלאה וראויה". "החלק הקשה ביותר הוא שלא תמיד אפשר לעזור למשפחה או לתת לה את מה שהיא כה מקווה לקבל", הודתה.
משמר כבוד נושא את ארונותיהם של חיילים אוקראינים שלא זוהו, שנהרגו בקרבות במלחמת רוסיה–אוקראינה, במהלך טקס הלוויה בבית עלמין צבאי סמוך לקייב, אוקראינה. 19 ביוני 2026 (צילום: AP Photo/Evgeniy Maloletka)
לפני שלוש שנים קיבלה קתרינה קרמזינה-אבובקרובה שיחת טלפון מקצין צבא, ובה נודע לה שמי שהיה בעלה במשך עשר שנים, טימור, נהרג בתאונת דרכים בעת מילוי תפקידו סמוך לקו החזית. החייל בן ה-27 כיבה את פנסי רכבו כדי לחמוק מגילוי בידי כטב"מים רוסיים, שנהגו לחוג מעל האזור בזמן שכוחות מוסקבה התקדמו ברחבי מזרח אוקראינה ודרומה.
לדברי קרמזינה-אבובקרובה, בליל התאונה הקטלנית טימור לא הבחין בתחילה במשאית צבאית נטושה שניצבה במסלולו. הוא סטה בחדות כדי להימנע מפגיעה בה, והתנגש חזיתית ברכב צבאי שהגיע מהכיוון הנגדי. מעוצמת הפגיעה נהרגו במקום הוא ונהג המכונית השנייה.
לדברי האלמנה, בליל התאונה הקטלנית טימור לא הבחין בתחילה במשאית צבאית נטושה שניצבה במסלולו. הוא סטה בחדות כדי להימנע מפגיעה בה, התנגש חזיתית ברכב צבאי שהגיע מהכיוון הנגדי, ושני הנהגים נהרגו במקום
"כשגיליתי שטימור מת, פלטתי יללה שנשמעה פשוט כמו של חיה פצועה", שחזרה הצעירה בת ה-32. היא סיפרה כי על פי ההודעה הרשמית שקיבלה מהצבא על מותו של טימור, בעלה נהרג בעת ביצוע משימה קרבית בהגנה על המולדת. סיווג זה פתח בפניה את הדרך לקבלת פיצויים כספיים שיכלו לסייע לקרמזינה-אבובקרובה ולבתה אוסטיניה, כיום בת ארבע, לשקם את חייהן.
אולם לדברי האלמנה, משרד ההגנה החליט בהמשך לשלול את המעמד הזה. היא הוסיפה כי המשרד פתח בהליך פלילי נגד טימור, בטענה שהוא זה שגרם לתאונת הדרכים שבה נהרג אדם נוסף, ולכן משפחתו אינה זכאית לפיצויים. ההליך המשפטי לקביעת השתלשלות האירועים המדויקת בתאונת הדרכים עדיין מתנהל, ציינה קרמזינה-אבובקרובה.
אלמנתו של חייל שנפל מנשקת את בתה בעת שהן קושרות בלונים בצורת לבבות אדומים לעץ סאקורה ביום האהבה, ב"שדרת האהבה" שהוקמה בקייב לזכר בנים ובני זוג שנהרגו במלחמת רוסיה–אוקראינה, 14 בפברואר 2026 (צילום: AP Photo/Efrem Lukatsky)
כדי לערער על החלטת המשרד, היא שכרה עורך דין ונקטה צעדים משפטיים. בשנתיים וחצי האחרונות נאבקו היא ועורך דינה בבית המשפט כדי להוכיח שטימור אכן מת כשהגן על אוקראינה, שכן הוא פעל לפי פקודות צבאיות והיה בדרכו למשימה שבה נדרש להתייצב אצל מפקדו סמוך לקו החזית כשרכבו התרסק.
בחודש מאי, במסגרת הליך נפרד, סיפרה קרמזינה-אבובקרובה כי בית המשפט הכיר רשמית בכך שטימור אכן נפל בהגנה על ארצו – תנאי המפתח הדרוש לקבלת פיצויים. אולם, מכיוון שמותו אירע בתאונת דרכים, המשרד טרם העניק לה את הפיצוי המיוחל, לדבריה. היא מרגישה נבגדת, ורואה בהחלטה "חוסר צדק משווע".
בית המשפט הכיר רשמית בכך שטימור אכן נפל בהגנה על ארצו – תנאי המפתח הדרוש לקבלת פיצויים. אולם, מכיוון שמותו אירע בתאונת דרכים, המשרד טרם העביר את הפיצוי לאלמנה, שמרגישה "נבגדת"
"נתנו במודע את חיינו, את חיי המשפחה שלנו, את הכול למען העצמאות שלנו, למען המדינה שלנו", אמרה קרמזינה-אבובקרובה. "לרוע מזלו של [טימור], הוא לא נהרג מפגז, מכדור או מטיל, אלא בתאונת דרכים שהתרחשה בתנאי מלחמה. אני פשוט מבינה עכשיו שצדק לא קיים… אין לנו את התמיכה שהמדינה הבטיחה לאנשי הצבא ולמשפחותיהם".
במהלך שנות נישואיהם לא הצליחו בני הזוג לחסוך כסף רב או לרכוש בית משלהם, ולאחר מותו הפתאומי של טימור התקשתה קרמזינה-אבובקרובה לעמוד בתשלומי שכר הדירה עבור דירתם בזוויאהל, עיר בצפון מחוז ז'יטומיר שבאוקראינה.
משמר כבוד נושא את ארונותיהם של חיילים אוקראינים אלמונים שנפלו בקרבות במלחמת רוסיה–אוקראינה, במהלך טקס הלוויה בבית עלמין צבאי ליד קייב, אוקראינה. 30 באפריל 2026 (צילום: AP Photo/Evgeniy Maloletka)
אובדן הכנסתו של טימור אילץ את האלמנה ובתה לעבור להתגורר עם הוריה ושתי אחיותיה בדירה קטנה בזוויאהל. גם כשקצבתו הצבאית הקטנה של טימור שולמה לחשבונה, קרמזינה-אבובקרובה התקשתה לסגור את החודש. "קשה לנו מאוד להסתדר בלעדיו. היו רגעים שבהם באמת חששתי שלא יהיה לנו ממה לחיות", אמרה.
היא שבה לעבודתה בארגון צדקה בשם "אליאוס-אוקראינה", המעניק תמיכה לאוכלוסיות פגיעות באוקראינה. "בזכות אנשים אכפתיים, מתנדבים שתמכו בנו במשך תקופה שבה הילדה שלי עדיין הייתה קטנה מאוד, איכשהו החזקנו מעמד", סיפרה.
ליחאצ'וב טיפל בתיקים נוספים של חיילים שנהרגו בתאונות דרכים, דבר שלדבריו מקשה מאוד על אלמנות מלחמה וקרובי משפחה לקבל פיצויים – אפילו כאשר החיילים היו בתפקיד ובסמוך לקו החזית
ליחאצ'וב טיפל בתיקים נוספים של חיילים שנהרגו בתאונות דרכים, דבר שלדבריו מקשה מאוד על אלמנות מלחמה וקרובי משפחה לקבל פיצויים – אפילו כאשר החיילים היו בתפקיד ובסמוך לקו החזית.
"החוק קובע שמשפחתו של חייל אינה זוכה להגנה סוציאלית במקרה שבו החייל מפר את חוקי התנועה. מבחינת החוק, הוא ביצע בכך עבירה; לממשלה לא אכפת אם הם נמצאים באזור מלחמה. אין לכך יוצאים מן הכלל", הסביר.
בחזרה בקייב, אוליאנה שיתפה כי מאז מות בעלה היא משתדלת שלא לבכות בפני בנה הצעיר, כדי לגונן עליו מפני הכאב שלה. "מה שמשאיר אותי על הרגליים זו התקווה שבסופו של דבר עוד נשיג צדק", סיכמה באומץ.
אולנה ליסנקו בקייב השתתפה בהכנת הכתבה. אנה קונקלינג היא כתבת חוץ עצמאית המסקרת מלחמות, סכסוכים והפרות של זכויות אדם. עבודתה פורסמה בין השאר בעיתונים "ביזנס אינסיידר", "דיילי ביסט" ו"סאנדיי טיימס". הכתבה נעשתה בשיתוף עם "The Fuller Project".
שלמה מזרחי, מי שמכונה "ג'ימי הנדריקס הישראלי", נחשב לאחד מחלוצי הרוק בישראל. אלא שבחינת יצירתו מגלה כי הוא היה הרבה יותר מזה: מהפכן שהקדים את זמנו כנגן, כמעבד וכמפיק מוזיקלי.
קשה להבין את ייחודיותו של שלמה מזרחי, כאדם וכאמן, מבלי לחזור אל ילדותו בשוק מחנה יהודה בירושלים. כבר בגיל 13, לאחר מות אביו, נאלץ לעבוד במכולת המשפחתית שבשוק. אלא שבין מכירת מוצרים ללקוחות, נהג להתאמן בגיטרה ובכלי נגינה נוספים שהביא עמו לחנות.
ד"ר אמיר מזור הוא היסטוריון המתמחה בעולם האסלאם של ימי הביניים ובקורות היהודים תחת שלטון האסלאם. כמו כן כותב טורי דעה בנושא גיבורי תרבות בתחום המוסיקה הפופולרית, השירה והפיזמונאות בישראל.
תכנים המתפרסמים בזירת הבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הכותב/ת וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
אחד הארכיונים המיוחדים והמרגשים שבמכון גנזים של אגודת הסופרים הוא הארכיון של הסופר אורי אורלב, שבאחרונה מלאו ארבע שנים לפטירתו. אוּרי אוֹרְלֵב (24 בפברואר 1931 – 25 ביולי 2022) היה סופר, משורר ומתרגם, אשר רבים מהידועים שבספריו עסקו בילדותו בשואה. זכה בפרסים ישראליים ובינלאומיים, ובהם החשוב ביותר בתחום ספרות הילדים – פרס אנדרסן.
נזכרת אדיבה גפן, יו"ר גנזים: "כחודש לאחר מותו פניתי לאלמנתו יערה. היא שמחה על הפנייה, וברצון הסכימה להעביר אלינו לגנזים את עזבונו הספרותי. אוצר גדול של כתבי יד, מכתבים ומסמכים רבים. סידרנו, קטלגנו וסרקנו אותו, והיום הוא זמין לכל מעיין וחוקר בארץ ובעולם".
יצחק בר יוסף הוא סופר וארכיונאי במכון גנזים. חתן פרס קוגל ופרס ראש הממשלה.
תכנים המתפרסמים בזירת הבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הכותב/ת וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
יש להקים ממשלת מיעוט כלשהי, ובה להעביר חוק יסוד - שלא מאפשר לאדם לכהן בתפקיד רהמ יותר משתי קדנציות.
זה יוציא את ביבי מהמשחק אחת ולתמיד, ואז ניתן לצאת לבחירות, מתוך הבנה שבכלל לא משנה... המשך קריאה
יש להקים ממשלת מיעוט כלשהי, ובה להעביר חוק יסוד – שלא מאפשר לאדם לכהן בתפקיד רהמ יותר משתי קדנציות.
זה יוציא את ביבי מהמשחק אחת ולתמיד, ואז ניתן לצאת לבחירות, מתוך הבנה שבכלל לא משנה מי ייבחר – תקום ממשלת אחדות רחבה וציונית.
זה חוקי? בגץ יפסול זאת כחוק פרסונלי? אני לא יודע. את השיחות עם בגץ צריך להתחיל כבר עכשיו. בחשאי כמובן.
בעיני שרה והבבונים כל ממשלה לא תהיה לגיטימית. עם רוח גבית המגלומן מארה"ב. להתייחס לזה זו תהיה טעות. אני מצפה ממי שהיה רמטכ"ל לדעת לקבל את ההחלטות הדמוקרטיות הנכונות בלי להתייחס אליהם. א... המשך קריאה
בעיני שרה והבבונים כל ממשלה לא תהיה לגיטימית. עם רוח גבית המגלומן מארה"ב. להתייחס לזה זו תהיה טעות. אני מצפה ממי שהיה רמטכ"ל לדעת לקבל את ההחלטות הדמוקרטיות הנכונות בלי להתייחס אליהם. אם הוא לא מסוגל לכך, שלא יציב את עצמו כמועמד לראשות הממשלה.
רוצים להגיב? הצטרפו לזמן ישראל
רוצים לפרסם פוסט? הצטרפו לזמן ישראל
רוצים לפרסם פוסט ולהגיב לכתבות? הצטרפו לזמן ישראל
רוצים שנשמור לכם את הלייקים שעשיתם? הצטרפו לזמן ישראל
לכל
תגובהופוסט
עמוד בזמן ישראל שניתן לשתף ישירות ברשתות החברתיות ולשלוח באימייל
עמוד הפרופיל הפומבי שלך ירכז את כל התגובות שפרסמת בזמן ישראל
אפשרות להגיש פוסטים לפרסום בזמן ישראל
אפשרות להגיב לכתבות בזמן ישראל
קבלו את המהדורה היומית ישירות לתיבת האימייל שלכם
בונוס:
הצטרפות לקבוצה הסגורה של זמן ישראל בפייסבוק המספקת הצצה מאחורי הקלעים של המערכת (למתחברים באמצעות פייסבוק בלבד)
עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית היא יסוד הכרחי לחברה חופשית ובריאה.
ישראל מתמודדת עם מתקפה חסרת מעצורים על יסודות הדמוקרטיה ועל כל המוסדות הממלכתיים שלה. ובמקביל, התקשורת הישראלית מאבדת את עצמאותה ואת יכולתה לבקר את השלטון. זמן ישראל הוכיח שאפשר גם אחרת: שניתן ליצור עיתונות חופשית, אחראית, ביקורתית ונחושה, המגינה על שלטון החוק ועל זכות הציבור לדעת.
תמיכתכם תאפשר לנו להמשיך לפרסם תחקירים, ניתוחים וכתבות עומק הנשענים על עובדות, ועל עבודה עיתונאית מקצועית ויסודית.
![אלמנתו ובתו של החייל שנפל אולכסנדר סקורנקו, כשדיוקנו בקדמת התמונה, תולות לבבות אדומים על עץ סאקורה לציון יום האהבה ב"סמטת האהבה", שהוקמה בקייב לזכר בנים ובני זוג שנהרגו במלחמת רוסיה–אוקראינה. 14 בפברואר 2026 (צילום: AP Photo/Efrem Lukatsky)](https://static.zman.co.il/www/uploads/2026/08/AP26045604275462.jpg "אלמנתו ובתו של החייל שנפל אולכסנדר סקורנקו, כשדיוקנו בקדמת התמונה, תולות לבבות אדומים על עץ סאקורה לציון יום האהבה ב"סמטת האהבה", שהוקמה בקייב לזכר בנים ובני זוג שנהרגו במלחמת רוסיה–אוקראינה. 14 בפברואר 2026 (צילום: AP Photo/Efrem Lukatsky)")
![אלמנתו של חייל שנפל מנשקת את בתה בעת שהן קושרות בלונים בצורת לבבות אדומים לעץ סאקורה ביום ולנטיין, ב"שדרת האהבה" שהוקמה בקייב לזכר בנים ובני זוג שנהרגו במלחמת רוסיה–אוקראינה. בקדמת התמונה: דיוקנו של החייל. 14 בפברואר 2026 (צילום: AP Photo/Efrem Lukatsky)](https://static.zman.co.il/www/uploads/2026/08/AP26045604679032.jpg "אלמנתו של חייל שנפל מנשקת את בתה בעת שהן קושרות בלונים בצורת לבבות אדומים לעץ סאקורה ביום ולנטיין, ב"שדרת האהבה" שהוקמה בקייב לזכר בנים ובני זוג שנהרגו במלחמת רוסיה–אוקראינה. בקדמת התמונה: דיוקנו של החייל. 14 בפברואר 2026 (צילום: AP Photo/Efrem Lukatsky)")
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנו