המהפך במרצ אמש (חמישי) לא ממש מפתיע. גם ההיסטוריה המפלגתית וגם החיבורים האחרונים בוועידה שמונה 1,043 חברים רמזו על הניצחון של ניצן הורוביץ והדחת היו"ר המכהנת תמר זנדברג.
לאורך השנים, איש ממנהיגי מרצ לא החזיק מעמד זמן רב, והלך הביתה עצוב ומושפל. זה קרה עם שולמית אלוני, יוסי שריד, יוסי ביילין, חיים אורון (ג'ומס) וזהבה גלאון. כולם הרגישו בשלב מסוים שהם לא רצויים ועזבו את המפלגה לפני שהודחו בהצבעה.
הירשמו עכשיו לניוזלטר היומי
זנדברג מחזיקה בהישג מפוקפק. היא הראשונה בתולדות מרצ שסולקה מתפקיד היו"ר בבחירות פנימיות. אילו הייתה עירנית יותר למה שקורה סביבה, ייתכן והייתה מוותרת על המאבק ועל התבוסה.
זנדברג עוררה הרבה כעס בקרב הפעילים מאז שנבחרה בפריימריז לראשות מרצ לפני שנה ורבע בלבד. רבים זכרו לה את החיבור עם היועץ האסטרטגי משה קלוגהפט, שניהל את מסע ההשמצה נגד הקרן החדשה. בקרב הפעילים, הסיפור הקשה הזה לא שכך לרגע.
גם הכישלון בבחירות באפריל (ארבעה מנדטים למרצ) הדהד אצל רבים, כמו במפלגת העבודה. זנדברג טענה כי היו חסרים לה רק 1,500 קולות כדי לקבל את המנדט החמישי, בדיוק כמו זהבה גלאון בבחירות 2015. זה לא עזר. אפשר להוסיף לכל אלה גם טענות נגד זנדברג על התנשאות ויחס קר לאנשים.
רבים זכרו לזנדברג את החיבור עם היועץ האסטרטגי משה קלוגהפט. בקרב הפעילים, הסיפור הקשה הזה לא שכך לרגע
ניצן הורוביץ נכנס לתוך מצב נוח. הטינה המצטברת כלפי זנדברג שיחקה לטובתו. הורוביץ הוא איש חביב, מוכשר וחסר אויבים, וברגע שחברו אליו הכוחות האדומים – כך נקראים הכוחות המאורגנים במרצ – הוא החזיק במפתחות לניצחון.
האיש החזק היום במרצ, ועל זה כבר מסכימים עכשיו כולם, הוא תומר רזניק, המזכ"ל האלמוני של המפלגה. רזניק, רק בן 28, היה יו"ר צעירי מרצ והפך מזכ"ל המפלגה רק לפני שנה. הוא מחובר לאילן גילאון, האיש הכי פופולרי במרצ, שלא התמודד על ראשות המפלגה מסיבות בריאותיות. השניים החליטו לתמוך בהורוביץ. בכירים במרצ טוענים כי הורוביץ לא יפריע לרזניק להמשיך ולשלוט במפלגה ולעשות בה כרצונו, ולכן הוא זכה בתמיכתו.
למחנה של גילאון-רזניק הצטרפה בשבוע שעבר ח"כ מיכל רוזין, שתקפה בחריפות את זנדברג. לרוזין יש השפעה רבה בוועידה. בהורוביץ תמכו גם אנשים בקיבוץ הארצי וכמה מוותיקי מרצ הידועים, יאיר צבן ואבשלום (אבו) וילן.
זנדברג החזיקה בוועידה כוח מאורגן לא גדול שתמך בה. גם חבר הכנסת עיסאוויי פריג' והמזכ"ל לשעבר מוסי רז, שחשבו לרוץ ביחד לראשות מרצ, תמכו בה. זה לא הספיק. זנדברג תנסה עכשיו את מזלה בבחירות הפנימיות בוועידה לבחירת חברי הכנסת, שיתקיימו ב-11 ביולי. סיכוייה נחשבים טובים.
כיו"ר התנועה, הורוביץ יביא הדגשים חדשים למפלגה. את השיח על הכיבוש ועל שלום יחליף דיאלוג בענייני דת ומדינה וזכויות הפרט
ניצן הורוביץ חוזר למרצ אחרי ארבע שנות היעדרות, הפעם כיו"ר התנועה, והוא יביא הדגשים חדשים למפלגה, פוליטיים ופרקטיים. את השיח על הכיבוש ועל שלום עם הפלסטינים יחליף דיאלוג בענייני דת ומדינה וזכויות הפרט, נושאים שמעסיקים את הורוביץ מאז ומעולם.
הורוביץ הקים את עמותת "ישראל חופשית" למלחמה נגד כפייה דתית. בקדנציה הקודמת שלו בכנסת הוא נלחם לטובת נישואים אזרחיים, לימודי ליבה לחרדים ונושאים אחרים.
אבל מה שיותר חשוב בימים אלה – הבחירה של הורוביץ תגביר את מאמצי האיחוד של מרצ עם מפלגות אחרות. הורוביץ וגילאון רוצים להתחבר עם כל מפלגה שזזה במתחם המרכז-שמאל. זו בשורה גדולה לאהוד ברק, שרוצה להקים גוש עם העבודה ומרצ, וגם לכל מי שתומך בגוש כזה במפלגת העבודה.
העובדה שיש בחירות בפתח לא מעידה על כך שיש גם בחירות פנימיות. רוב המפלגות מעדיפות לצלם את מצב הרשימה לכנסת ולהישאר גם עם אותם המנהיגים. את הדמוקרטיה האמיתית נמצא הפעם בשתי מפלגות קטנות, העבודה ומרצ, שהולכות אל הקלפי כדי לבחור גם את היו"ר וגם את חברי הכנסת. מבין השתיים, מפלגת העבודה היא הדמוקרטיה האמיתית, כיוון ששם ייבחר יושב הראש בקרב כל חברי המפלגה.
אנחנו בעניין של מרצ. בשבוע הבא, ב-27 ביוני, ילכו 1,043 חברי הוועידה לבחור את יו"ר המפלגה. שבועיים לאחר מכן יבחרו שם את חברי הכנסת. על ראשות המפלגה מתמודדים ברגע זה היו"ר המכהנת תמר זנדברג וחבר הכנסת לשעבר, ניצן הורוביץ. מסתבר שיש במפלגת השלום והאחווה היהודית-ערבית הזו יצרים ותככים למכביר. כמה קטנה ככה מסוכסכת.
הירשמו עכשיו לניוזלטר היומי
כמעט כל אדם במרצ שאתה מדבר איתו חוזר על השם תומר רזניק, מזכ"ל המפלגה. רזניק, רק בן 28, נבחר לתפקיד לפני שנה בלבד וכבר נחשב לאיש החזק בתנועה
מה שמפתיע במרצ הם לא המועמדים המוכרים לציבור, אלא האיש שמנענע את העריסה. כמעט כל אדם במרצ שאתה מדבר איתו על הבחירות הדו-שלביות הללו חוזר על השם תומר רזניק, מזכ"ל המפלגה. רזניק, רק בן 28, נבחר לתפקיד לפני שנה בלבד וכבר נחשב לאיש החזק בתנועה. רזניק היה במשך שנים יו"ר צעירי מרצ, צבר כוח, למד היטב את המנגנון ועכשיו, לפי ההערכה, מחזיק כוחות מגובשים בוועידה שסרים למרותו.
תומר רזניק (צילום: אתר מרצ)
אז במי תומך רזניק? בהורוביץ או בזנדברג? רזניק מחובר לחבר הכנסת אילן גילאון, האיש הכי פופולרי במרצ, שלא יכול להתמודד לראשות המפלגה מסיבות בריאותיות. זו חבורת האדומים של המפלגה, על פי כינוייה. השניים תומכים בהורוביץ, למרות שזנדברג תמכה ברזניק כמזכ"ל, והוא תמך בה בפעם הקודמת במרוץ לראשות מרצ.
רזניק שינה בינתיים את טעמו. לפי הבכירים במרצ, הוא תומך בהורוביץ רק כדי לשמור על עמדות הכוח והיכולת להמשיך ולנווט את כל המפלגה כרצונו. הורוביץ הוא איש נוח, שאין לו כוחות מסודרים. לזנדברג עדיין יש, והיא מצמצמת את מרחב הפעולה של רזניק השאפתן.
התמיכה של גילאון-רזניק בהורוביץ נותנת לו מקדמה על פני זנדברג. אתמול (שלישי) הצטרפה למחנה חברת הכנסת מיכל רוזין, שתקפה בחריפות את זנדברג וטענה שהיא הובילה את מרצ אל סף הכחדה.
יש גם פעילים בקיבוץ הארצי שתומכים בהורוביץ, פלוס אנשים שטפחו טינה כלפי זנדברג בגלל פרשת נמרוד ברנע, שתיכף ניגע בה. לפי הערכות המומחים במרצ, הורוביץ מחזיק 40 אחוזי תמיכה בוועידה, קופה רצינית שאולי מסמנת מהפך.
לזנדברג יש בוועידה כוח מאורגן שתומך בה, שמונה קרוב ל-150 איש (בסביבות 15 אחוזים). גם חבר הכנסת עיסאוויי פריג' והמזכ"ל לשעבר מוסי רז, שחשבו לרוץ ביחד לראשות מרצ, תומכים עכשיו בזנדברג, ומעניקים לה עוד 12 אחוזים מהקולות. בסך הכל זנדברג מגרדת 30 אחוזים מהקולות על הפתיחה.
בכירי מרצ ערב בחירות 2015: תמר זנדברג, זהבה גלאון, ניצן הורוביץ ומיכל רוזין (צילום: תומר נויברג/פלאש90)
זנדברג הצליחה לפתח כלפיה טינה מאז שנבחרה לראשות מרצ לפני למעלה משנה. רבים זוכרים לה את החיבור עם היועץ האסטרטגי משה קלוגהפט, שניהל את מסע ההשמצה נגד הקרן החדשה. גם הכישלון בבחירות באפריל מהדהד אצל רבים, כמו במפלגת העבודה. זנדברג מצדה טוענת כי היו חסרים לה רק 1,500 קולות כדי לקבל את המנדט החמישי, בדיוק כמו זהבה גלאון בבחירות 2015.
גם סיפור נמרוד ברנע לא מוסיף לזנדברג. הפרשה, שבה סולק ברנע, חבר הנהלת מרצ, מתפקידיו השונים בגלל טענות על הטרדות מיניות שעומדות כעת בספק, מעיבה על כל המעורבים בקמפיין. זנדברג ספגה מכל הכיוונים, בעיקר התקשורתיים. מצד אחד, קרן נויבך חבטה בה על שלא סילקה את ברנע. מצד שני, רביב דרוקר הכה בה קשות בתכנית "המקור" בשבוע שעבר, בגלל שלא בדקה את הטענות של המתלוננות. מטבע הדברים, התחקיר האחרון יוצר את הרושם הטרי והחזק יותר, ועובד נגד זנדברג.
מצד אחד, קרן נויבך חבטה בה על שלא סילקה את ברנע. מצד שני, רביב דרוקר הכה בה קשות בתכנית "המקור" בשבוע שעבר, בגלל שלא בדקה את הטענות של המתלוננות
ניצן הורוביץ לא התבטא בפרשת ברנע עד לרגע זה, אבל יש פעילים במרצ שדעתם לא נוחה ממנו מסיבות אחרות. העיתונאי תומר אביטל פרסם לפני כמה ימים סיפור משונה על טיול בן חודשיים שעשה הורוביץ בדרום אמריקה כאשר כיהן עדיין כחבר בכנסת ה-19. ויש כאלה שטוענים כי הורוביץ נעלם במשך ארבע השנים האחרונות ורק עכשיו צץ כדי לרוץ לראשות המפלגה בלבד.
הבוחרים מתפלגים גם על בסיס תכניות האיחוד של מרצ והעבודה. הורוביץ תומך נלהב באיחוד כזה. זנדברג שומרת על אופציות אחרות, ושמעו אותה מדברת גם על איחוד עם חד"ש-תע"ל – וגם זה לא מוצא חן בעיני כולם, גם במרצ.
מצד שני, במפלגה שתמיד נדמה כי יש בה יותר מאבקים אישיים מחברי כנסת, מה כן מוצא חן שם בעיני כולם?
הסקרים בארה"ב מעידים באופן חד וברור: הציבור האמריקאי אינו מעוניין בסבב צבאי נוסף באיראן, והיה רוצה שהדמוקרטים בסנאט ובקונגרס יפעלו למען סיום המלחמה. השאלה היא האם נשיא ארה"ב דונלד טראמפ, בעידן שלאחר בחירות האמצע, יהיה בכלל קשוב לדעת הקהל האמריקאית. חלון ההזדמנויות לפעולה צבאית באיראן הוא עכשיו – עד השבעת הקונגרס והסנאט החדשים.
על פי פרסומים ב"אקסיוס" ובכלי תקשורת נוספים, בנימין נתניהו לוחץ וטראמפ שוקל ברצינות מבצע שיימשך "ארבעה–שבעה ימים". טראמפ כבר הספיק להתייחס לעניין בערב הפסגה המשולשת עם שי ג'ינפינג וולדימיר פוטין בשנג'ן, ואמר בריאיון לערוץ "פוקס ניוז" שאיראן מנסה לפתח נשק כימי וביולוגי, כאשר המודיעין על כך לכאורה מגיע מישראל.
הירשמו עכשיו לניוזלטר היומי
בדיוק כך, לפני 24 שנים, ניסו הבכירים בממשל בוש להסביר לאומה האמריקאית את הצורך הדחוף שבפלישה לעיראק, כאשר שר החוץ האמריקאי קולין פאוול חזר בביטחון על הערכות מודיעיניות שכולן התבררו כשגויות.
ראשי גוש השינוי כבר הזהירו את נתניהו מפני יציאה למלחמה בתקופת ממשלת מעבר. אך כשהוא לחוץ עם הגב לקיר (וגם כשהוא לא), נתניהו כמו נתניהו – קודם כל חושב על האינטרסים שלו
האם המודיעין על כוונותיה של איראן לפתח נשק כימי וביולוגי – וגם לעשות בו שימוש נגד ישראל ומדינות האזור – מדויק? האם הוא מצדיק עוד סבב צבאי באיראן שספק אם יוליד תוצאה אחרת?
האם כדאי לישראל לקפוץ על השלל, גם אם טראמפ ישתף פעולה, לנוכח ההתנגדות הברורה של הציבור האמריקאי והמפלגה הדמוקרטית שתשלוט בעוד כחודשיים בקונגרס ובסנאט? ומה חלקם של השיקולים הפוליטיים והניסיון של נתניהו למנוע את הקמתה של ממשלת שינוי ולקדם "ממשלת אחדות" בראשותו?
שלט חוצות שבו מופיעים השליח האמריקאי סטיב ויטקוף, נשיא ארה"ב דונלד טראמפ, ראש הממשלה בנימין נתניהו וסגן נשיא ארה"ב ג'יי די ואנס כשהם פצועים, במרכז טהרן, איראן, 3 בנובמבר 2026 (צילום: AP Photo/Vahid Salemi)
ראשי גוש השינוי כבר הזהירו את נתניהו מפני יציאה למלחמה בתקופת ממשלת מעבר. אך כשהוא לחוץ עם הגב לקיר (וגם כשהוא לא), נתניהו כמו נתניהו – קודם כל חושב על האינטרסים שלו. הוא גם יודע לעשות את המכירה במיומנות של להטוטן, כשבידיו הכדורים: "אחדות", "ועדת חקירה ממלכתית", "משפט" ועוד.
המחיר של טעות בחישוב (מיסקלקולציה) עלול להיות גבוה מאוד. במקרה "הטוב", נתניהו רק ישניא את ישראל עוד יותר על האמריקאים. אך במקרה הגרוע יותר, מי שישלמו את מחיר ההרפתקנות שלו יהיו מדינות ערב במפרץ, שם ייפגעו תשתיות קריטיות כגון מתקני ההתפלה, החשמל והנפט.
ישראל עלולה לצאת מהסבב הזה עוד יותר מבודדת ושנואה מבעבר, בעוד שהרפובליקה האסלאמית השולטת באיראן ואנשיה, כך נראה, אינם הולכים לשום מקום.
ישראל עלולה לצאת מהסבב הזה עוד יותר מבודדת ושנואה מבעבר, בעוד שהרפובליקה האסלאמית השולטת באיראן ואנשיה, כך נראה, אינם הולכים לשום מקום
ערב הסעודית מתכוננת למלחמה ארוכה מול החות'ים
בתחילת השבוע השלימו כוחות הממשלה התימנית המוכרת על ידי האו"ם את נסיגתם מסביבת מצר באב אל־מנדב, השער הדרומי של הים האדום.
הכוחות התקפלו לאורך החוף אל א־סוקיה, כ־150 קילומטרים מערבית לעדן, ונסוגו גם מחלקים ממחוז מאריב. רק בחודש שעבר הם כבשו מחדש שטחים סביב המצר במתקפת נגד.
לוחם תימני, הנתמך על ידי הקואליציה שמובילה ערב הסעודית, יורה במהלך עימותים עם המורדים החות'ים בקו החזית אל־קסארה סמוך למאריב שבתימן, 20 ביוני 2021 (צילום: AP Photo/Nariman El-Mofty)
עתה נראה שסדר העדיפויות השתנה: הכוחות הפרו־סעודים בתימן חוששים לגורלה של עדן, הבירה הזמנית שלהם, ונחושים להגן עליה בכל מחיר. כמו כן, הם מתכננים לשבור את המצור החות'י על תעז, העיר השלישית בגודלה בתימן.
יחד עם זאת, נראה שבמחנה האנטי־חות'י הולכים ומתרחבים סדקים: מועצת המעבר הדרומית מאשימה את ריאד בחוסר מקצועיות, ורבים מלוחמי הדרום מצהירים כי אינם מוכנים להילחם מחוץ לגבולות תימן הדרומית לשעבר.
למרות העליונות האווירית של ריאד, שעומדת מאחורי הכוחות התימניים המזוהים עם ממשלת עדן, מדובר בהיפוך מגמה מדאיג ובמכה כואבת. בערב הסעודית הגיבו בהדחת מפקד הקואליציה, הגנרל פהד בן עבד אל־עזיז אל־סלמאן, ומינו במקומו את הרמטכ"ל, פיאד אל־רוואילי.
בסתר ליבם, הסעודים עדיין מקווים שוושינגטון תעניק להם סיוע התקפי, אף שכרגע אין לכך שום אינדיקציה. בינתיים, נמל התעופה בריאד סגור לרוב הטיסות עוד מאוקטובר
כעת מנסים בערב הסעודית לגבש אסטרטגיה חדשה ומתכוננים למלחמה ממושכת עם החות'ים, שבוודאי תגלוש אל תוך 2027 וייתכן שאף מעבר לכך.
כמו בעבר, ייתכן שגם הסבב האלים הזה של הכוחות הפרו־סעודיים והחות'ים יסתיים במשא ומתן ובפתרון דיפלומטי כלשהו. לשם כך, ריאד זקוקה לניצחונות ולהחזרת השליטה על השטחים האסטרטגיים בתעז ובבאב אל־מנדב.
תומכי השלטון החות'י מניפים את נשקם במהלך הפגנה נגד התערבות ערב הסעודית בתימן, בצנעא, 9 באוקטובר 2026 (צילום: Mohammed HUWAIS / AFP)
בסתר ליבם, הסעודים עדיין מקווים שוושינגטון תעניק להם סיוע התקפי, אף שכרגע אין לכך שום אינדיקציה. בינתיים, נמל התעופה בריאד סגור לרוב הטיסות עוד מאוקטובר, ואירועי תרבות וספורט, כגון גביע אסיה בכדורגל, נדחו או בוטלו.
המסע של כוכבת הפורנו לשעבר בסוריה
לפני כשנתיים יצאו כוחותיו של אחמד א־שרע (אבו־מוחמד אל־ג'ולאני) מחבל אידליב בסערה, ותוך 11 ימים כבשו את כל ערי סוריה, לאחר שמשטרו של בשאר אל־אסד קרס אל מול עיני העולם הנדהמות.
מאז, המשטר החדש עובד קשה כדי למשוך למדינה השקעות ומטבע זר, בשביל לאפשר את התחלת השיקום של המדינה ההרוסה. התהליך הזה ייקח עוד שנים רבות, אך בינתיים משרד התרבות המקומי מנסה למשוך למדינה כוכבים ואושיות רשת בשביל שישימו זרקור על סוריה ויראו את יופייה למעריצים שלהם.
לאחר שמילר הסתובבה ברחבי סוריה, ערכה ביקור במסגד האומיי המפורסם, ונפגשה עם שורה של בכירים סורים, לרבות עם שר התרבות, המידע על כך שבעבר היא כיכבה בסרטי פורנו פורסם ברשתות
ספק אם במשרדי הממשלה בדמשק ידעו במה עסקה אמרנה מילר, ידוענית ספרדייה שבעברה הייתה כוכבת סרטי פורנו, או שאולי דווקא כן ידעו – ואז הסיפור הזה הופך לעוד יותר מעניין.
לאחר שמילר הסתובבה ברחבי סוריה, ערכה ביקור במסגד האומיי המפורסם, ונפגשה עם שורה של בכירים סורים, לרבות עם שר התרבות, המידע על כך שבעבר היא כיכבה בסרטי פורנו פורסם ברשתות. הסיפור עורר זעם וסערה.
על פי שמועה שמסתובבת ברשתות הסוריות, משרד התרבות הסורי מימן את המסע של מילר ושילם על כך 23,400 דולר. בינתיים אין לכך אישור רשמי, אך אין ספק שהיא פגשה את שר התרבות מוחמד יאסין סאלח ובכירים נוספים במהלך ביקורה בתדמור (פלמירה).
הגורמים במשרד מצדם טוענים שהם נתקלו במילר "במקרה". כך או אחרת, ברשתות התפתח דיון ער בנוגע לזכויות נשים, לדת ולמדינה, למתירנות מול שמרנות ולמדיניות התמוהה של משרד התרבות הסורי.
ומה בנוגע למילר עצמה? לפי שעה, בעמוד האינסטגרם שלה אין אזכור לביקורה בסוריה, בעוד שבסטוריז היא נהנית מהנופים היפהפיים של האי סוקוטרה, שבאופן רשמי שייך לתימן. בדרך לעוד שערורייה?
ומה בנוגע למילר עצמה? לפי שעה, בעמוד האינסטגרם שלה אין אזכור לביקורה בסוריה, בעוד שבסטוריז היא נהנית מהנופים היפהפיים של האי סוקוטרה, שבאופן רשמי שייך לתימן. בדרך לעוד שערורייה?
השבוע בתולדות מזה"ת: אש על שגרירות מצרים באתונה
ב־18 בנובמבר 1977, יום אחרי שנשיא מצרים אנואר סאדאת קיבל רשמית את הזמנתו של מנחם בגין לבקר בישראל, מצרים כבר החלה לשלם את המחיר על החלטתו האמיצה. כ־30 סטודנטים פלסטינים פרצו לשטח השגרירות המצרית באתונה ופתחו באש. שמונה מהם נורו למוות על ידי אנשי הביטחון של השגרירות, ו־17 נעצרו על ידי כוחות הביטחון היוונים.
הפריצה עוררה בהלה בעצרת סמוכה שבה התכנסו כמעט 100 אלף איש לשמוע את נאום הבחירות האחרון של ראש ממשלת יוון קונסטנדינוס קרמנליס. מאוחר יותר, הסטודנטים שנעצרו הכחישו שהיו חמושים וטענו שהם רק באו למחות נגד מדיניותו של סאדאת.
נשיא מצרים אנואר סאדאת ופמלייתו יוצאים מהמטוס הרשמי עם הגעתו לראשונה לישראל, 19 בנובמבר 1977 (צילום: ארכיון דן הדני, הספרייה הלאומית)
במקביל, בביירות נורו רקטות לעבר שגרירות מצרים. מאבטח מצרי נהרג, ושישה חיילים סעודים – שהיו חלק מכוח ההרתעה הערבי שהליגה הערבית הציבה בלבנון שנה קודם לכן – נפצעו. המתקפה באה אחרי פיצוץ עוצמתי במשרדי חברת התעופה הלאומית של מצרים בעיר.
גם במצרים החלטתו של סאדאת לבקר בישראל עוררה התנגדות וזעם. שר החוץ אסמאעיל פהמי התפטר במחאה, בעוד ש"מדינות ההתנגדות", לרבות סוריה ועיראק, גינו את המהלך ואיימו בבידודה של מצרים
גם במצרים החלטתו של סאדאת לבקר בישראל עוררה התנגדות וזעם. שר החוץ אסמאעיל פהמי התפטר במחאה, בעוד ש"מדינות ההתנגדות", לרבות סוריה ועיראק, גינו את המהלך ואיימו בבידודה של מצרים. סאדאת לא נרתע: למוחרת, ב־19 בנובמבר, הוא נחת בישראל, וב־20 בנובמבר נאם בכנסת. הוא היה המנהיג הערבי הראשון שביקר בישראל.
שאלת טריוויה לכל אזרח, לכל חייל סדיר או מילואים, לכל משפחה מודאגת: איך מחליטים לצאת למלחמה בישראל?
על פי הדיווחים, בשבועות האחרונים נראה שראש ממשלת המעבר בנימין נתניהו עושה מאמצים לשכנע את ארה"ב לצאת לעוד מתקפה באיראן. לא שמענו על מאמציו לשכנע את הקבינט, את הממשלה כולה, את המטכ"ל. גם לא את ראשי המוסד ושב"כ – נראה ששני אלה כבר נחשבים למעשה למשרות אמון שיצייתו לכל גחמה.
איתי לנדסברג נבו הוא אזרח המודאג מעומק השחיתות השלטונית, חושש לגורל הדמוקרטיה ומזועזע מהגזענות והאלימות בחברה הישראלית. לשעבר עורך "מבט שני" ומנהל מחלקת תעודה בערוץ הראשון (2002-2017). בן קיבוץ תל יוסף וממקימי הפורום למען אנשי המילואים ( 1995-2017) . כיום במאי, עורך תוכן ומפיק עצמאי.
תכנים המתפרסמים בזירת הבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הכותב/ת וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
זה קרה בשבת חמימה, מוארת ונעימה, כחמש שנים אחורה מעכשיו.
בשעת הצוהריים חזרתי מאימון במכון כושר בקלנסווה ומסיבוב קניות, עצרתי מול הבית שלי והחלטתי להישאר במכונית ולהעלות סטטוס לפייסבוק לפני שאכנס הביתה.
"הזמן של הדי בן-עמר" הוא בלוג אישי בזמן ישראל, הכולל סיפורים ורשמים. הדי בן-עמר הוא סופר וחבר יד חנה, שפרסם ספרים כמו "בשם שמים" ו"הביוגרפיה החולנית של הדי בן-עמר", ומביא בכתביו סיפורים אמיתיים מהחיים המשלבים הומור וביקורת.
תכנים המתפרסמים בזירת הבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הכותב/ת וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
זה לא רק בנט וליברמן, גם אצל אייזנקוט יש כל מני גזענים חבויים. הבחירות הנכחיות חשפו את ערוותו של הציבור הישראלי המתגלה ברובו כגזען המאמין בעליונות יהודית - גם בין אלו המכונים ״ליברלים״.... המשך קריאה
זה לא רק בנט וליברמן, גם אצל אייזנקוט יש כל מני גזענים חבויים. הבחירות הנכחיות חשפו את ערוותו של הציבור הישראלי המתגלה ברובו כגזען המאמין בעליונות יהודית – גם בין אלו המכונים "ליברלים". זו התפכחות לא נעימה.
במשך שנים ניפנפנו בזה שאנחנו "הדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון", שערבים בישראל הם שווי זכויות, ושיש שופטים ערבים בבית המשפט העליון. עכשיו מסתבר שהכל זה רק עלי תאנה.
איך שוטים?
מי מתנחלים בכירים?
מי פוליטיקאים יהירים?
של מי כל מיני פורומים חברים?
מי סתם ימנים שרוצים להיות יותר משרים?
ומי מפנטז שמדובר באחראים זהירים?
לאיראן יש עדיפות צבאית בהשוואה לארה"ב ולישראל. נושאות מטוסים, משחתות, מטוסי קרב, מטוסי הפצצה - כל אלה הם כלי נשק שהתאימו לעידן מלחמת העולם השניה. כיום אנו נמצאים בעידן הטילים. את הטילים... המשך קריאה
לאיראן יש עדיפות צבאית בהשוואה לארה"ב ולישראל. נושאות מטוסים, משחתות, מטוסי קרב, מטוסי הפצצה – כל אלה הם כלי נשק שהתאימו לעידן מלחמת העולם השניה. כיום אנו נמצאים בעידן הטילים. את הטילים זול מאד לייצר במספרים עצומים. הם אינם דורשים טייס, שהוא פגיע. הם נושאים טונות של חומר נפץ. הם מפתחים מהירות של ששה מאך. יש להם יכות תמרון. טיל בליסטי שנוחת על בניין מגורים או על בניין בבית חולים משמיד את הסביבה כולה.
נתניהו וטראמפ חיים בעבר. העימות הצבאי השלילי מול איראן, שנתניהו יוזם וגורר אליו את טראמפ, יסתיים בחורבן גדול.
העימות הימי שהתרחש ב- 1588 בין הארמדה הספרדית האדירה לבין הצי הקל, הזריז והחדשני של אנגליה הסתיים בתבוסתה המוחלטת של ספרד.
לנאשם אין !!! את המנדט הבטחוני, הפוליטי והמוסרי לתקוף באירן בעוד מבצעונצ'יק יש ברירה, שלא ישיג כלום מבחינה בטחונית ; לממשלת השינוי - לקום במהרה ולהתחיל לסגור !!! זירות לחימה של יש ברירה... המשך קריאה
לנאשם אין !!! את המנדט הבטחוני, הפוליטי והמוסרי לתקוף באירן בעוד מבצעונצ'יק יש ברירה, שלא ישיג כלום מבחינה בטחונית ; לממשלת השינוי – לקום במהרה ולהתחיל לסגור !!! זירות לחימה של יש ברירה.
רוצים להגיב? הצטרפו לזמן ישראל
רוצים לפרסם פוסט? הצטרפו לזמן ישראל
רוצים לפרסם פוסט ולהגיב לכתבות? הצטרפו לזמן ישראל
רוצים שנשמור לכם את הלייקים שעשיתם? הצטרפו לזמן ישראל
לכל
תגובהופוסט
עמוד בזמן ישראל שניתן לשתף ישירות ברשתות החברתיות ולשלוח באימייל
עמוד הפרופיל הפומבי שלך ירכז את כל התגובות שפרסמת בזמן ישראל
אפשרות להגיש פוסטים לפרסום בזמן ישראל
אפשרות להגיב לכתבות בזמן ישראל
קבלו את המהדורה היומית ישירות לתיבת האימייל שלכם
בונוס:
הצטרפות לקבוצה הסגורה של זמן ישראל בפייסבוק המספקת הצצה מאחורי הקלעים של המערכת (למתחברים באמצעות פייסבוק בלבד)
עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית היא יסוד הכרחי לחברה חופשית ובריאה.
ישראל מתמודדת עם מתקפה חסרת מעצורים על יסודות הדמוקרטיה ועל כל המוסדות הממלכתיים שלה. ובמקביל, התקשורת הישראלית מאבדת את עצמאותה ואת יכולתה לבקר את השלטון. זמן ישראל הוכיח שאפשר גם אחרת: שניתן ליצור עיתונות חופשית, אחראית, ביקורתית ונחושה, המגינה על שלטון החוק ועל זכות הציבור לדעת.
תמיכתכם תאפשר לנו להמשיך לפרסם תחקירים, ניתוחים וכתבות עומק הנשענים על עובדות, ועל עבודה עיתונאית מקצועית ויסודית.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנו