בשישי בבוקר עבר ש' בקינג ג'ורג' בתל אביב לבקר חבר באומת הנעליים הגוועת. למרות מיקומה הטרנדי של החנות בבירת החילונים הנצחית, אין קונים, רק עוברים ושבים מאושרים, שלא צריכים להחזיק ראש של עסקים גוססים מעל למים.

יושבים ש' וידידו ומתנחמים בכוס קפה ועוגיות שומשום, שתי קופסאות ב-20 שקל משוק בצלאל הסמוך, יש גם בגדים וכלי מיטה בזיל הזול.

עולם הטקסטיל כולו מתאבד על הדוכנים. רק הפוליטיקה רווחית. ממשלות קמות ונופלות במדינת היהודים רק כדי לפרנס אזרחים מודאגים. זה לא שנתניהו רוצה להיות ראש ממשלה, הוא פשוט גילה ענף מכניס ויועץ משפטי זורם.

ישבו ש' ורעו העוסק המורשה וטבלו עוגייה עוגייה, לעסו בשקט ושוועו לקונה שיממן את כל ההתפרעות הזאת עם השומשום. לפתע נכנסה גברת מוכרת במגבעת קש.

ש' שיש לו עיני נץ מזהה אותה מיד. זו ציפי לבני והיא מתעניינת בכפכפי הווינאס לדפוק לאבי גבאי בראש. מאז שאין לה מפלגה יש לה זמן, וגם המפלגה לא משהו, מפלגה מונשמת ומורדמת. לא יודעים מה יש לה.

ש' נועץ מבט בחברו בעל החנות, שלהפתעתו לא מזהה את הקונה.

"אתה יודע מי זאת?", סינן חרש. גם הוא רוצה להיות שר המשפטים, מה יש? אוחנה יותר טוב? למה להפלות סטרייטים? גם אנחנו נצא לרחובות ונביא אמנים.

אמנם רק סטרייטים מעטים מוכנים לצאת מהארון אבל נתחיל בקטן, אולי אורי זהר יסכים, ונוכיח שגם לאזרח נטול זוהר להט"בי מגיעות זכויות אזרח. תראו איך אנחנו מכילים אחד כמו יאיר לפיד.

נחזור לציפי לבני. "לא יודע", הודה החבר ונתן בה מבט מצפה לארנק שלוף. "מי זאת?". ש' סקר אותו בהערכה מחודשת. הנה אחד שפוליטיקה בתחת שלו. בגלל זה הוא נראה חיוני ומלא תקווה.

אגב, האם שיננתם כבר את מילות ההמנון "סופר טראמפ" בביצוע אברי גלעד ולהקת פרחי ירושלים? תפס חזק. כאילו לא הספיק לנו שהעם עם "רמת טראמפ", עכשיו האומה בדרך לוותר על השיר של נפתלי הרץ אימבר. "התקווה", מכירים? שנות אלפיים וזה? אז חלאס, צריך להתקדם.

"מה מי זאת?" התעצבן ש' בשקט, שוקל לפרוש בשיא מפוליטיקה. רק אכזבות. אבל החבר משך בכתפיו. לא מכיר. רק פרנסה בראש שלו. פלא שהליכוד מנצח? "זאת יהודית רביץ", התנקם חרש.

"כן?" התפעל המתנזר מפוליטיקה והביט בלבני בחשד עמום, אבל זרם, אולי בזכותה העסק ימריא. מה יש? גם מנדלבליט התחיל מאבא עם חנות בשוק בצלאל ותראו איך ביבי שורד. עוד מעט לא תישאר כאן מדינה. רק ביבי יישאר כמו יבלת על המפעל הציוני.

כך או כך, פנה החבר אל יהודית וביקש סלפי בעוד ש' מנסה למצמץ אליו את השם הנכון לפני שציפי תיעלב שוב ובלי מגע יד גבאי. ואחרי שהצטלמה שילמה בעצמה, בלי לערב קרובי משפחה עשירים או מילצ'ן, והלכה.

וזה היה הרגע בו הבין האזרח ש' שבלי פוליטיקה העולם מאיר אליך פנים.

וציפי לבני, כך סיכם, "פשוט נחמדה".

כרמלה כהן שלומי היא אזרחית מודאגת

האסון שפוקד אותנו כעת, בסדר גודל של יום הכיפורים מלפני יובל שנים, הוא תוצאה ישירה, גם אם לא בלעדית, של ההפיכה המשטרית שהובלה כאן ע"י אנשים מופקרים וחסרי אחריות. אבל שלא נתבלבל, מאחורי ההפיכה המשטרית עומדות שתי תנועות אידיאולוגיות: החרדים והחרד"לים, שמנהיגיהם ורבניהם המשיחיים והמופקרים מובילים אותם, את מדינת ישראל ואת העם היהודי לאבדון.

מנהיגיהם ורבניהם של שתי התנועות האלה היו אמורים להכיר את ההיסטוריה של עם ישראל ובעיקר את הקלקולים שהביאו לחורבן הבית והעם ושלחו אותנו לגלויות ארוכות וקשות. אבל, מנהיגי ורבני התנועות האלה לא למדו כלום ולא שכחו כלום. הקנאות הדתית שבוערת בהם מבעירה את חסידיהם ואת המדינה ומוליכה אותנו לאבדון – לחורבן הבית השלישי, שנבנה כאן בהרבה דם יזע ודמעות של דורות.

יחיאל גלבוע הוא ד"ר לפילוסופיה של המדע ומהנדס פעיל בתעשיה הבטחונית והאזרחית שנים רבות. מודאג מאוד מתהליכי ההקצנה, הפילוג, הפערים הכלכליים ההולכים ומתרחבים, ומשחיקת הדמוקרטיה בשנים האחרונות.

ממשלת המחדל חושבת, שפינוי התושבים מגבול רצועת עזה פותר לה בעיה כלשהי. כך גם בגבול הצפון.

אבל האמת הפשוטה היא שאי אפשר לפנות את הישובים. גם אם מרחיקים את הילדים והנשים והקשישים למלון באילת, הרי מישהו צריך לזרוע תפוחי אדמה לעונה הבאה. מישהו צריך לחלוב יומיום את הפרות שלוש פעמים ביום.

איתי לנדסברג נבו הוא אזרח המודאג מעומק השחיתות השלטונית, חושש לגורל הדמוקרטיה ומזועזע מהגזענות והאלימות בחברה הישראלית. לשעבר עורך "מבט שני" ומנהל מחלקת תעודה בערוץ הראשון (2002-2017). בן קיבוץ תל יוסף וממקימי הפורום למען אנשי המילואים ( 1995-2017) . כיום במאי, עורך תוכן ומפיק עצמאי.