ד"ר רות קלדרון
הזמן של
ד"ר רות קלדרון

ד"ר רות קלדרון היא מייסדת עלמא בית לתרבות עברית, חוקרת תלמוד, פועלת לקידום תרבות עברית ישראלית ויהודית, ולעיצוב מרחב ציבורי הומניסטי ליברלי ועשיר בתרבות. צילום: גבריאלה פסו.

אחד בספטמבר - חג הלימודים הישראלי

כל אדם שגדל בישראל מכיר את תחושת ה"אחד בספטמבר".

ההתרגשות והקושי לישון בערב לפני, הכנת הילקוט החדש, ריגוש העפרונות המחודדים, המחברת הריקה עדיין, החולצה המחכה לבוקר, דף חדש. המעבר מכיתה לכיתה מיסגר את השנה ואת מי שהיינו. "טתניק", "יודניק".

ההתרגשות והקושי לישון בערב לפני, הכנת הילקוט החדש, ריגוש העפרונות המחודדים, המחברת הריקה עדיין, החולצה המחכה לבוקר, דף חדש. המעבר מכיתה לכיתה מיסגר את השנה ואת מי שהיינו. "טתניק", "יודניק"

לצד ההתחלה החדשה בלימודים אחד בספטמבר היה גם מפגש עם החבורה איתה גדלנו. עם ה"כיתה". שותפים-עדים להתבגרות המלווים את חיינו. כמו ששרה חוה אלברשטיין "ויויו גם".

האינטימיות עם חברי הילדות, החברים לכיתה, נובעת בין השאר מכך שאין מעשה קרוב ואישי יותר מהלימוד. מי ששומע אותנו חושבים, מתנסחים, מתלהבים או כועסים במפגש עם רעיון או טקסט, מכיר אותנו באופן עמוק.

לאחר שתים עשרה  או שמונה עשרה ולפעמים אפילו עשרים שנות לימוד, כביכול מסתיים פרק הלימוד. ה"כיתה" מתפרקת וכל אחד הולך לדרכו, ליישם את הלימוד בתוך חייו.

אני מבקשת לחלוק על המושג "סיום הלימודים".

התרבות היהודית רואה את האדם כ"נפש לומדת" כל חייו. הלימוד הוא תמידי. אין לו סוף. והמשך לימוד בספירלה של התבגרות ונסיון היא מן המקורות החשובים של סיפוק ומשמעות בחיינו. דמות המופת היא תלמיד החכם. מי שהוא לנצח תלמיד של חכם. גם כשהחכים.

התרבות היהודית רואה את האדם כ"נפש לומדת" כל חייו. הלימוד הוא תמידי. אין לו סוף. והמשך לימוד בספירלה של התבגרות ונסיון היא מן המקורות החשובים של סיפוק ומשמעות בחיינו

אופן הלימוד הבית מדרשי מציע דרך מסורתית-חדשה. הלימוד מתמקד ב"ספרים הגדולים" של התרבות העברית והכללית: מקרא, משנה, תלמוד, קבלה וחסידות, שירה, ספרות, הגות ופילוסופיה.

הפדגוגיה הבית מדרשית שונה מן הלימוד האקדמי הנהוג בבתי הספר, שהוא פעמים רבות חד צדדי: המורה מרצה והתלמיד מקשיב וכותב. היא משותפת והדדית: קהילת הלומדים מחולקת לקבוצות קטנות, "חברותות", הלומדות באותה שעה את אותו הטקסט. הלימוד אינו דומם אלא נעשה ביחד, בקריאה משותפת בקול רם וב"כניסה" זה לתודעתו של זה.

הקשב והסקרנות לשמוע כיצד אדם אחר קורא טקסט ראשוני, והנכונות לשתף אותם באסוציאציות, בהקשרים, ברעיונות האישיים, מייצרים תרבות לימוד אינטימית.

תרבות, שמצד אחד מקרבת אותנו אל המקורות הקלאסיים היהודיים והאחרים, ומצד אחר מחברת אותנו להווה. ומנסיוננו בתנועת ההתחדשות היהודית בשלשה העשורים האחרונים, היא בונה קהילה, מכשירה מנהיגי תרבות עשירים ובקיאים בנכסי הרוח של העבר, היודעים ליישם אותם לעתיד ומעניקה השראה.

אני מבקשת להציע חידוש על לוח השנה שלנו: חידוש חוצה גילאים ושלבי חיים – מעתה כולם מתחילים ללמוד באחד בספטמבר. כולם, במובן כל מי שנפשו חשקה בשמחת הלימוד.

אני מבקשת להציע חידוש על לוח השנה שלנו: חידוש חוצה גילאים ושלבי חיים – מעתה כולם מתחילים ללמוד באחד בספטמבר. כולם, במובן כל מי שנפשו חשקה בשמחת הלימוד

האחד בספטמבר, הצרוב בתודעתנו מן השנים בהן היינו ילדים ולתוך השנים בהן אנחנו מלוים ילדים ונכדים לבית הספר – עשוי להיות יום בו יחגגו בכל יישוב בישראל, יושבי ספסלי בתי הספר ביחד עם סטודנטים ובוגרים, ילדים, הורים וסבים, יהודים וערבים ונוצרים: בגנים, בבתי הספר, בספריות ובתקשורת – את שמחת הלימוד. בכל שנה תיפתח שנת לימודים לכל אדם הרוצה בכך.

בכל שנה נזמין כל אדם בישראל לבחור אתגר – משימת לימוד שנתית: זו יכולה להיות קריאה יומיומית בספר בראשית או במשלי, תהילים, שיר השירים, או עיון בכתבי פרויד, בשירת לאה גולדברג או אורי צבי גרינברג, לימוד מסכת במשנה או עיון בתפיסת המוסר של שפינוזה.

הלימוד יכול להתרחש בחבורה שכבר מכירה את עצמה או בחבורה שתתכנס לשם הלימוד; עם או בלי מנחה או מורה. כל אדם לפי תשוקתו ללמוד ולפי האופן בו מתאים לו ללמוד.

אפשר שנשוב אל מחברות ה"שורה" החומות ואפשר שנלמד במחשב או בנייד. העפרון המחודד יכול להיות העכבר והאצבע שלנו. ובעיקר יערב את הרוח והלב שלנו שתמיד איתנו בכל מקום ובכל זמן.

בכל שנה נזמין כל אדם בישראל לבחור אתגר – משימת לימוד שנתית: קריאה יומיומית בספר בראשית, משלי, תהילים, או עיון בכתבי פרויד, או בשירת לאה גולדברג. לימוד מסכת במשנה או עיון בתפיסת המוסר של שפינוזה

אחד בספטמבר כחג הלימודים הישראלי, יחבר את תקופת השנה לערך הלימוד ולפתיחת שנת הלימודים, הוא עשוי ליצור שפה משותפת עשירה וחיבור עמוק ומשמעותי לישראלים בני קהילות שונות במקום המאחד את כולנו. בלימוד.
אז מה תלמדו השנה?

ד"ר רות קלדרון היא מייסדת עלמא בית לתרבות עברית, חוקרת תלמוד, פועלת לקידום תרבות עברית ישראלית ויהודית, ולעיצוב מרחב ציבורי הומניסטי ליברלי ועשיר בתרבות. צילום: גבריאלה פסו.

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
עוד 636 מילים ו-1 תגובות
כל הזמן // יום ראשון, 19 בספטמבר 2021
מה שחשוב ומעניין עכשיו

הרב הראשי לשעבר אליהו בקשי דורון נפטר בשנה שעברה במהלך ערעור על הרשעתו לבית המשפט העליון ● בסופו, קיבלו השופטים החלטה תקדימית לזכות את הרב לאחר שסנגורו הצליח לעורר ספק סביר בשאלת כשירותו לעמוד לדין ● הפרקליטות לא ויתרה וביקשה דיון נוסף ● אולי ברוח ימי הסליחות, החליטת הנשיאה אסתר חיות לדחות את הבקשה והרב הלך לעולמו חף מביצוע עבירה ● פרשנות

עוד 843 מילים

בנט: מודה לכוחות הביטחון - את מה שהתקלקל אפשר לתקן

על פי הדיווחים איהם קממג'י ומונאדל אינפיעאת לא התנגדו למעצר ● בר-לב: ועדת הבדיקה תצא לדרכה בימים הקרובים ● סטרוק: כדי לתקן מה שהתקלקל - צריך לשלול את זכויות היתר של המחבלים ● ניר ברקת: ידה של ישראל תגיע לכל מבקשי רעתנו בכל מקום בו יפעלו ● מתן כהנא: אם היינו יכולים להקים ממשלה ימנית היא היתה קמה - בנט האדם הכי רחוק מנוכל שאני יכול לדמיין

עוד 6 עדכונים
אַתֶּם זוֹכְרִים אֶת הַשִּׁירִים

הכול ישוב אל המצולות זולת הקצף הלבן

השיר הפך בשנות התשעים לאחד המושמעים ביותר בימי זיכרון ואבל לאומי, אבל נתן יונתן כתב את "החול יזכור" ב-1962 דווקא כקינה על קץ הנעורים ● השיר הוא אחד מעשרות רבות משיריו של נתן יונתן שנחום היימן הלחין ● "אבא בעצם תרגם את נתן יונתן להמונים", אומרת סי היימן, בתו של נחום היימן, "הם היו שילוב מטורף"

עוד 1,213 מילים

למקרה שפיספסת

מה זוכרים ילדים, מה רוצים לדעת מבוגרים

בארגון בו עבדתי בצעירותי חלקו עמי עמיתים ותיקים ממני תובנות על גידול ילדיהם. האחד סיפר, שכשנולד ילד כל שצריך הוא לתת לו לבכות לילה אחד ולא לגשת אליו, וכך ילמד לא לבכות בלילות. האחר אמר שבהתחלה כלל לא חשובים לתינוק כל אותם ציודים ממותגים מחנויות התינוקות, ופעם כשיצא עם משפחתו ותינוקו הקטן לאכול ב״מסעדה מזרחית״ אף הניחוֹ על גבי השולחן, מעל מצע פיתות רכות.

בארגון בו עבדתי בצעירותי חלקו עמי עמיתים ותיקים ממני תובנות על גידול ילדיהם. האחד סיפר, שכשנולד ילד כל שצריך הוא לתת לו לבכות לילה אחד ולא לגשת אליו, וכך ילמד לא לבכות בלילות

אינני בטוחה שכך אכן פעלו, אך אני כן בטוחה ששני התינוקות לא יזכרו את פרטי האירועים האמורים, לוּ אכן קרו. ברם גוונים מאיכותן הרגשית של החוויות נצברו ודאי בנפשם. התינוק ש״למד לא לבכות״ בעצם למד משהו על ״לבכות לאף אחד״, והתייאש. ואילו השני, בהנחה שהדברים שתוארו נעשו באחריות ובבטחה ובנוכחות שמחה, קלט ככל הנראה הֵמיה נעימה שאפפה אותו, בלוּלה בריחות טובים.

נזכרתי בדברים לנוכח החלטה תקדימית של שופטת לאחרונה במשפט מסעיר וחשוב במקרה של אלימות בבית, בו הורשע אב בניסיון ברצח אשתו ובהתעללות בבנם כבן השנתיים שנכח באירוע.

קטונתי מלתת את הדעת על משמעותה החוקית והמשפטית של ההחלטה, אך לנוכח תקדים משפטי זה, אולי חשוב להתייחס לנושא המוכַּר, השחוק אך הבלתי-מובן מאליו של משמעותה הרגשית של ההתנסות הילדית, והאחריותיות שנגזרת מכך על התנהלות המבוגרים בחיי הילד.

שני התינוקות לא יזכרו את פרטי האירועים האמורים, לוּ אכן קרו. ברם גוונים מאיכותן הרגשית של החוויות נצברו ודאי בנפשם. התינוק ש״למד לא לבכות״ בעצם למד משהו על ״לבכות לאף אחד״

איננו זוכרים את שנות חיינו הראשונות, כותבת הפסיכואנליטיקאית סלמה פרייברג: ״לכל היותר משתיירים בזיכרוננו הדים עמומים ומעורפלים, קומץ תמונות מטושטשות ומעוּותות, שזכו משום מה להיחרת בדמיוננו. תקופה ראשונה זו של הילדות, חמש השנים הראשונות בקירוב, דומָה לעיר ששקעה במעמקי האדמה, וכאשר אנו חוזרים בדמיוננו לזמנים אלה, אנו מתהלכים בה כזרים ובקושי מוצאים שם את ידינו ואת רגלינו״.

עוד לפניה דימה פרויד את הנפש לעיר היסטורית, כמו רומא. אך בניגוד לעיר בה טמונות שכבות קדומות מתחת לאלו שבאו אחריהן, בַּנפש דָרוֹת כל השכבות בכפיפה אחת, בו-זמנית בממשותה, מעֵבֵר לחוקי הזמן והמרחב. מאורעות טראומטיים הפורצים בעוצמה פתאומית את השכבה שמגינה על הנפש מפני עודף גירויים, ״מסתובבים בנפש״ באופן חווייתי חזרתי וחסר-פשר, מבלי שימצאו את מקומם כחוויה שניתן להבין, לזכור ולשאת, מוסיף פרויד.

פסיכואנליטיקאים רבים עסקו באופן בו נחוות ומקודדות חוויות טראומטיות. דונלד וויניקוט תיאר חוויה טראומטית בשנים הראשונות לחיים כדבר שהאני לא מסוגל לתפוס ולארגן, השולחת את האדם להיות רדוף תמידית בחרדה מפני התמוטטות עמומה שצפויה לקרות.

אך בעצם, לפיו, מדובר בהתמוטטות שכבר קרתה, רק שהאדם לא באמת היה שם עדיין כדי שזה יקרה לו. לדבריו, ביחסים טיפוליים מתבטאים ניואנסים חווייתיים שמאפשרים לגעת בחוויה הקשה ש״התרחשה אך לא קרתה לאדם עצמו״, וכך לארגן ולהכיל אותה בהדרגה.

וויניקוט תיאר חוויה טראומטית בשנים הראשונות לחיים כדבר שהאני לא מסוגל לתפוס ולארגן, השולחת את האדם להיות רדוף תמידית בחרדה מהתמוטטות עמומה הצפויה לקרות

אך אין צורך להמתין לטיפול פסיכולוגי עתידי כדי להשגיח בחותמם של אירועים מערערים וקשים בחיי תינוקות ופעוטות. מספיק להתבונן בהם: הם כבר יראו סימנים לַשֵבר שפקד אותם. הם יַראו אם קשה להם רגשית בזה הרגע, ויאותתו אם עברו חוויה קשה ומערערת.

למשל, מחקרי היקשרות (Attachment) מראים כיצד מגיבים פעוטות בני 12-20 חודשים למצב בו יוצאת אמם מהחדר והם נותרים לרגע במחיצת אישה זרה, למצב בו שבה האם לחדר: ילדים שסגנון ההיקשרות שלהם אינו בטוח אינם מתאוששים ומתנחמים עם שובה, אלא מפגינים כעס וחרדה או לחילופין נתק, התעלמות ואדישות יוצאי-דופן.

מחקרים אחרים מראים שפעוטות שאמם מתַקְשֵרֵת עמם ופתאום קופא מבטה מגיבים תחילה בהפתעה; אחר-כך הם מנסים לעורר את תשומת-ליבה וכשאינם מצליחים בכך הם מוחים, ולבסוף מתייאשים ונהיים אפאטיים. עוד מראים מחקרים שילדים משגיחים במבוגר שכועס על מישהו אחר לידם, ומשנים את התנהגותם כדי שלא לעורר עוד את חמתו.

מחקרים שעקבו אחר פעוטות שבעבר היו מתאשפזים בבתי-חולים לבדם, ללא השגחת הוריהם, כנהוג בשנות החמישים, הראו שתחילה מבטאים הילדים כאב ודרישה לנוכחות ההורה המוכר, אך במהירה הם מוותרים ונהיים אֲפאטיים.

פרייברג מתארת תינוקות נטולי-אהבה שגדלים במוסדות. הם אמנם מתפתחים מהבחינה המוטורית אך נותרים מעוכבים בתחומי ההתפתחות המנטליים, שתלויים בקשר עם סביבה מיטיבה. הפסיכואנליטיקאי רנה ספיץ׳ שחקר ילדי-מוסדות הזוכים למענה פיזי בלבד ולא לטיפול רגשי אוהב ועקבי מצא, שחלקם לקו אפילו בהתפתחותם המוטורית, וכמעט כולם הפכו למדוכאים, לנמנעים ולאפאטיים.

הפסיכואנליטיקאי רנה ספיץ׳ שחקר ילדי-מוסדות הזוכים למענה פיזי בלבד ולא לטיפול רגשי אוהב ועקבי מצא, שחלקם לקו אפילו בהתפתחותם המוטורית, וכמעט כולם הפכו למדוכאים, לנמנעים ולאפאטיים

מחקרים מראים גם שתינוקות ופעוטות אשר נחשפו לאירועים טראומטיים, שכללו סכנה להם או לאחרים קרובים, חוו הצפה במנגנוני ההתמודדות שלהם, שהובילה להתנהלות חסרת-אונים או לחילופין להתנהגות בלתי-מאורגנת ונסערת.

הזיכרון האוטוביוגרפי נחקק בעוצמה מיוחדת במצבים טעוני-רגש: זיכרונות ילדות-מוקדמת טראומטיים אינם מקודדים באופן נהיר וזמין, אלא כאוסף רשמי-חושים פוגעניים שצצים כהבזקי-זיכרון פולשניים. הניסיון להימנע מטריגרים שיעוררו את הפלאשבקים הקשים מגביל את חופש-התנועה הנפשי וההתנהגותי של מי שנחשף לחוויות רגשיות קשות.

כלומר, ידע מחקרי וקליני עשיר שקצה-קצהו תואר פה מלמד, שפעוטות ואפילו תינוקות קולטים ומרגישים מה קורה להם ומה קורה סביבם. הם אולי לא מבינים מה בדיוק אירע, ואף לא יֵידעו לספר על כך, אך כן יבטאו את רשמי החוויה בהתנהגותם, ולבטח יישאו אותה בנפשם.

תמיד מפתיע אם כן מחדש לגלות שמקבלי-ההחלטות לא מביאים בחשבון את המידע הקריטי הזה בתהליכי קבלת החלטות פרלמנטריות, תקציביות וממסדיות, למשל בדאגה למערך פסיכולוגי מבוסס שילווה מסגרות לגיל הרך.

לפי תיאוריית שלבי ההתפתחות הפסיכו-חברתית שתיאר הפסיכואנליטיקאי אריק אריקסון, המשימה ההתפתחותית הבסיסית הראשונה והקריטית שניצבת בפני התינוק היא לכונן תחושת אמון בסיסי בעולם. התפתחות זו תלויה בקיומה של סביבה בטוחה ומהימנה בחיי התינוק.

זיכרונות ילדות-מוקדמת טראומטיים צצים כהבזקי-זיכרון פולשניים. הניסיון להימנע מטריגרים שיעוררו את הפלאשבקים הקשים מגביל את חופש-התנועה הנפשי וההתנהגותי של מי שנחשף לחוויות רגשיות קשות

ממשמעותה הרגשית הקריטית של ההתנסות היַלְדִית נגזרת אכן אחריותיוּת עצומה על התנהלות המבוגרים בחיי הילד. ההחלטה השיפוטית שהביאה בחשבון את הצורך הרגשי המובן-מאליו של פעוט לזכות בסביבה בטוחה ומוגנת, עשויה לתרום משהו לתחושת האמון-הבסיסי הציבורית במהימנותן של המערכות שמנהלות את חיינו.

יעלה ורטהיים היא פסיכולוגית קלינית וחינוכית מומחית, מטפלת בקליניקה פרטית במטופלים מגיל נוער ועד גיל שלישי, מטפלת במורות ובגננות מטעם הסתדרות המורים, ומדריכה הורים. בזמנה הפנוי כותבת, קוראת, וטווה מחשבות מול נופים בריצה

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
עוד 929 מילים
עודכן לפני 5 שעות
זירת הבלוגים
הזמן שלך לומר את דעתך
הצטרפות

עלייה במספר החולים שבמצב קשה; 67% מהם לא מחוסנים

מנכ"ל משרד הבריאות אש על החלטת ה-FDA שלא להמליץ לכלל האוכלוסייה הבוגרת להתחסן במנת החיסון השלישית נגד קורונה: "ההחלטות שהתקבלו כאן תואמות את המצב האפידמיולוגי כאן"; בנט: "אני מעריך שה-FDA יאשר בהדרגה את הרחבת החיסון לעוד קבוצות גיל" ● בר-לב: ועדת הבדיקה לבריחת מהכלא לא תסתפק בבדיקת האירוע עצמו, אלא תבדוק גם "מכלול היבטים מערכתיים"

עוד 15 עדכונים

תגובות אחרונות

ראיון "מה שהתחיל כאגדה הסתיים בסרט אימה"

כל העולם אהב את הנסיכה דיאנה, אבל אף אחד לא ידע מה באמת עובר עליה ● הסרט החדש "ספנסר", עם קריסטן סטיוארט בתפקיד הנסיכה, מציג את הרגעים הקטנים והמורכבויות הלא פשוטות בחיי ליידי די, כולל אלה שיביכו קשות את בית המלוכה ● בפסטיבל ונציה, עמנואל לוי התיישב לשיחה עם השחקנית הראשית והבמאי - על האתגרים בסרט ועל מחיר התהילה

עוד 1,612 מילים

הביקור ההיסטורי של בנט במצרים הוא הישג משמעותי ליחסי החוץ של ישראל, אך לא במקרה הוא חפף ליום השנה להסכמי אברהם ● שש שנים להתערבות הרוסית בסוריה, אסד הפך לברירת מחדל ● איראן מנסה להציל את לבנון ממחסור בדלק ● ראפר איראני נעצר בגלל שיר שהביע ביקורת על משטר האייתוללות ● ובלבנון מציינים 39 שנה לרצח בשיר ג'ומאייל ● קסניה סבטלובה מסכמת שבוע במזה"ת

עוד 1,344 מילים
אַתֶּם זוֹכְרִים אֶת הַשִּׁירִים

שכר שכר אשתה היום ומחר יאכלוני הדגים

"סורו מני" לא היה מפסגת יצירתו של אלכסנדר פן, אבל השיר הפך ללהיט הגדול ביותר והמוכר ביותר שכתב ● בין אלו שהקליטו אותו היו "צלילי הכרם", של דקלון ובן מוש, ו"צלילי העוד" של רמי דנוך ● "בשכונות הבינו שכשמגיע שיר משוררים זה 'ממלכתי'. ו'צלילי העוד' ו'צלילי הכרם' ניסו להיות מאוד ממלכתיים", אומר רון כחלילי, שגם מסביר למה המוזיקה המזרחית לא התחברה מאז לשירי משוררים

עוד 1,539 מילים
הזמן הירוק
הזמן הירוק
סיכום השבוע בסביבה

האקליפטוסים העתיקים ניצלו

הגלובוס הירוק מוענק השבוע לפקיד היערות הראשי, שהכריע כי שדרת האקליפטוסים העתיקים בכביש בין עכו לבוסתן הגליל לא תיכרת, וחברת נתיבי ישראל תיאלץ למצוא חלופה אחרת למסלול המטרונית ● הגלובוס הרע הולך לישראלי המזהם, שהותיר פי אלף (!) יותר פריטי פסולת בקרקעית מפרץ אילת מאשר בים התיכון ● והטיפ: לכו לטייל ב"שביל יונתן" החדש, בצד הרמת גני של נחל הירקון

עוד 892 מילים

חשיפה שראפובה של הקטמונים

רק בת תשע, סימונה שומסקי כבר מציתה את הדמיון של באי מרכז הטניס בירושלים ● בת למשפחה עם שמונה ילדים, וכשמאחוריה יוסי (ז'וז'ו) ליזמי - חתיכת טיפוס עם סיפור חיים, שאימן גם את אנדי רם - היא לא עוצרת ● "אנשים ישתגעו בגללה, ישפשפו את העיניים. אחרי 40 שנה אני יודע מי אלוף ומי לא", משוכנע המאמן הוותיק ● ווימבלדון 2030, סימונה וז'וז'ו כבר בדרך

עוד 1,484 מילים ו-2 תגובות

דיווח: נתניהו נפגש עם גנץ והציע לו להתמנות לרה״מ מיד

מעל שלושה מיליון ישראלים התחסנו במנה השלישית ● בנט: בזכותכם כולנו בטוחים ובריאים, והמדינה פתוחה בחגים ● הורוביץ: כבוד לצוותים שלנו שעושים עבודה מדהימה ● בלינקן: יש להשתמש בהסכמי אברהם לקידום שלום בין ישראל לפלסטינים ● מיקי זוהר: "אנחנו באופוזיציה כי עשינו כל טעות אפשרית" ● אביר קארה: אתם באופוזיציה כי דאגתם לאדם במקום למדינה

עוד 32 עדכונים

גורם פלסטיני: "תוכנית לפיד - זה אוסלו חדש"

"כלכלה תמורת ביטחון" אולי נשמעת כמו סיסמה שחוקה שנתקלת בהתנגדות אוטומטית אצל הפלסטינים, אך יש מי שלא ממהרים לדחות את תוכנית לפיד ואפילו רואים בה התחלה של משהו חדש ● בישראל מקווים לגרום לציבור העזתי להבין את מחיר ההפסד ולהתעמת עם חמאס ● אבל אסור לשכוח שחמאס לא ימהר לשחרר את תושבי הרצועה ממחסום הפחד ● פרשנות

עוד 837 מילים ו-1 תגובות

ראיון "נדדנו מכפר לכפר, וזה לא היה רומנטי. היינו שתי שורדות"

הן הוציאו אחת את השנייה מהכלים, התווכחו ללא הפסקה, אבל היו "להקת צועניות" מגובשת ואוהבת ● 17 שנים אחרי מותה של נעמי שמר, מספרת בתה ללי איך זה להיות "הבת של", למה שופט קנס את אמה בעוון טיפשות, על היחס של נעמי לכסף, ההומור בשיריה, המשברים הפוליטיים, ועל מה דיברו רגע לפני הסוף ● וגם, איך לא, היא סוגרת מעגל עם אבנר הופשטיין על סאגת "ירושלים של זהב"

עוד 5,339 מילים ו-1 תגובות

חודש אחרי השרפה הגדולה בהרי ירושלים, נציב שירותי הכבאות הכריז שהיא פרצה כתוצאה מהצתה מכוונת ● התיק עבר למשטרה, אבל בכלל לא בטוח שהיא תצליח לשים יד על האשמים ● ובינתיים יימשך הוויכוח בין אלו שמייחסים הכל למשבר האקלים ואלו שמשוכנעים כי מדובר בפיגוע ● אבל זהו ויכוח מטופש ומיותר, כי האיום הבטחוני והאיום האקלימי כלל לא סותרים זה את זה ● פרשנות

עוד 846 מילים ו-3 תגובות
סגירה
בחזרה לכתבה