אריאנה מלמד
הזמן של
אריאנה מלמד

אריאנה מלמד היא אזרחית ותיקה, כותבת ותיקה, פעילה פוליטית וחברתית ותיקה. נכה חדשה. ספרים; "בית ספר לבלט", "חלודה ואבק כוכבים". "קרולינה לא רוקדת", ספר לילדים שחושבים מחוץ לקופסה, יראה אור בראשית 2022.. עורכת ומנחה סדנאות כתיבה, גרה בראש פינה. משתדלת לחשוב באופן עצמאי.

מועדון אריאנה נמחקה משורת הרווח

בתחילה היו אלה הידיים, על פי הדיווחים, שביצבצו מקבר טרי. זה מה שנותר מילדה בת 17. זוועה מבהילה שכזאת, שבגללה נשארים צמודים לטלויזיה או לאתר החדשות, כולם תאבי רייטינג, ורוצים לדעת עוד והרבה כדי להשקיט את החרדה ההורית, כדי שיבוא מישהו מבוגר באמת וחכם ומנחם ויסביר שזה חלום בלהות, סרט של דיוויד לינץ', לנו זה לא יקרה.

בתחילה היו אלה הידיים, עפ"י הדיווחים, שביצבצו מקבר טרי. זה מה שנותר מילדה בת 17. זוועה מבהילה שבגללה נשארים צמודים לטלויזיה או לאתר החדשות ורוצים לדעת עוד והרבה כדי להשקיט את החרדה ההורית

אחר כך מתבררות עובדות, ואת מקומה של החרדה תופס זעם קדוש: כיצד יתכן שכך. אח בבית חולים פסיכיאטרי, בן 49. ילדה בת 17. "קשר רומנטי", ממהרים עיתונאים למסגר את הסיפור, ושוכחים תחילה כי ייתכן שהקשר נראה כזה לבת 17 באשפוז, לבדה במחלקה של צעירים פגועי נפש, אבל אם נאמץ את נקודת המבט שלה הרי לא נמנע את הקורבן הבא: עוד ילדה שהיא קורבן לעבירת מין. עוד ילדה שהלכה שולל. עוד ילדה בלי עורף משפחתי יציב. ועוד אחת.

קורבן, אבל של מי? יעל ליטל מלניק, על כך יסכימו כולם, היתה זקוקה להגנה שלא התאפשרה לה בבית סבתה וסבה. הם ניסו כמיטב יכולתם לגדל שתי ילדות שהוריהן נעדרו מחייהן, איננו יודעים למה. תמונות ילדות מראות שתי קטנטנות מחייכות בחדר משותף, מטופח וורדרד. השכנים בבניין, עולים מכמה מדינות, מתמוגגים ודואבים לזכר הילדה הטובה, היפה כל כך. אחות בת 18 שעדותה חבויה מתחת לפרסומות סופדת למי שהיתה כל כך מוכשרת, וגם "מרדנית". אף אחד לא מספר את האמת כולה. אסור לספר את האמת.

מתמרנים בין צווי איסור פרסום לבין חוקים שנועדו להגן על חוסים, קטינים וקורבנות של עבירות, מתמרנים בין הצורך להביא ידיעה ראשונית ובלעדית לבין המחוייבות לעובדות, כתבי החדשות רודפים אחר פרטי הזוועה, ולמי יש כוח לפרשנויות, העיקר שיימצא כבר המניאק. הזעם גואה. מאסר עולם פלוס, מוות בתלייה, סירוס: זה מה שמאחלים לו.

ברצח הזה, כמו בכל עבירה שקטינים וקטינות בחסות המדינה מעורבים בה, יש אשם אחד – ויותר מדי אחראים. ראשית, בית החולים שידע כי האח נחקר במשטרה ולא עשה דבר. שנית, משטרה מיוגעת שלא ממהרת לחקור עבירות מין, להיפך: אלה נדחקות לתחתית ערימת התיקים. מה ידעו בבית החולים על צו ההרחקה שהוצא כנגד האח, ומדוע לא הרחיקו אותו מבית החולים? כיצד איפשרו לקשר כזה להתקיים באין מפריע? איך, ריבונו של עולם? ילדה מוחלשת, חולה, נפש מעונה – ולאף אחד לא אכפת?

ברצח הזה, כמו בכל עבירה שקטינים וקטינות בחסות המדינה מעורבים בה, יש אשם אחד – ויותר מדי אחראים. ביה"ח שידע כי האח נחקר במשטרה ולא עשה דבר. משטרה מיוגעת שלא ממהרת לחקור עבירות מין

ואיך, בחסות האפלה החוקית ועיקרון טובת החולה וחסיונות משפטיים מורכבים, נעלמת אמת פשוטה ומחרידה: יעל ליטל מלניק היתה "תחת צו". כלומר, שופטים רחומים בישראל קבעו כי תועבר מבית החולים לפנימיה מיטיבה ורחומה, מכילה ומשקמת, בפיקוח משרד הרווחה, ושם, בפסטורליה מבורכת עם מטפלים שוחרי טוב, נשמתה השסועה תמצא מעט מנוחה, שקט, מזור.

רובכם לא מכירים את המוסדות האלה, וטוב שכך. מתחת לפרסומים שלהם, מעבר לאתרים בהם נראים בני נוער מחייכים בשיט קיאקים או מעגל דרבוקות, מעבר למלים היפות על "חזון חינוכי" ו"שאיפה למצויינות", מסתתרות חברות מסחריות. לפעמים הן נקראות "עמותות". לפעמים אלה קונגלומרטים עשירים ששורת הרווח מעניינת אותם הרבה יותר מגורלה של אחת, מלניק הזאת, רק שלושה ימים מאז שיצאה מאשפוז והגיעה בצו.

חוסים בישראל – אנשים שחייהם, בריאותם ורווחתם הם באחריות מדינת ישראל, על פי חוקיה המיטיבים, הם סטטיסטיקה בשורות הרווח של מוסדות מופרטים. בשמם של יעילות וחיסכון, ממשלות ישראל נפטרו מזקנים דמנטים, חולי נפש, אנשים עם מוגבלויות נפשיות ופיזיות, והעבירו אותם לחברות בע"מ.

המדינה משלמת לגופים הללו מליונים רבים מדי חודש, ובלבד שלא תיאלץ להתעסק עם כל הצרות האלה, ובלבד שתוכל להגלות את כולם לחצר אחורית מזעזעת, שנחשפת לרגע רק כשמתרחש מקרה של אלימות קשה. וזה שבא אחריו.

חוסים בישראל – שחייהם, בריאותם ורווחתם הם באחריות המדינה, עפ"י חוקיה המיטיבים, הם סטטיסטיקה בשורות הרווח של מוסדות מופרטים. בשם היעילות נפטרים מזקנים דמנטים, חולי נפש, בעלי מוגבלויות

לצערי, אני מכירה את כל הטינופת בחצר האחורית. פעמים רבות מדי טבלתי בה ידיים. שני ילדיי, אנשים עם צרכים מיוחדים מורכבים שאימצתי מבלי שידעתי על הצרכים הללו, בילו זמן רב מדי במחלקות של ילדים ובני נוער מוחלשים בבתי חולים. ואחר כך בפנימיות המיטיבות הללו: מאחת מהן היה בני חוזר מכונם כל חופשה ומדווח על עוד ועוד אלימות. על מדריכים שהתחלפו כמו גרביים. על עבירות מין שכולם ידעו עליהן, אבל חוקרי הנוער בוששו לבוא. על התיוג שהדביקו לו, "לא פנוי ללמידה". על בריחות מבהילות.

והיתה גם הפנימיה האחרת, זו ששיטות הריפוי שלה שנויות במחלוקת אבל עובדות: מ"בני ארזים" יצא בני לשירות לאומי, ומשם, לתוכנית מיוחדת, "מגמה לעתיד" במכללת אורט. כשהביא הביתה תעודת סטודנט, בכינו שנינו בלי מלים. הילד שפנימיה מופרטת ויתרה עליו לגמרי חי חיים מלאי ערך: היה לו מזל. והיה לו עורף משפחתי חזק, שסינגר ותמך ורב את ריבו מול משרד הרווחה, פעם אחר פעם.

ליעל ליטל לא היה דבר כזה. היתה לה מדינה שמתהדרת בחמלה פונקציונלית כלפי חלכאים ונדכאים. והיתה פנימיה חדשה, שבה ידעו על הקשר האסור עם המניאק. ובכל זאת, שלושה ימים בלבד אחרי שהגיעה לשם, איש ממטפליה לא חשב שיש ללוות אותה בדרך הארוכה הביתה, לסבתא.

לבד יצאה אל התעתוע. לבדה, ומבלי שאיש יידע וישגיח וימנע, הלכה אל האיש ההוא, שבתואנות של מבוגר הוביל אותה אל המקום בו רק ידיים מבצבצות מן החול. מרפקים, ראו את המרפקים מעל לקבר, תיקנו אחר כך עיתונאים חובבי עובדות.

לבדה, ומבלי שאיש יידע וישגיח וימנע, הלכה אל האיש ההוא, שבתואנות של מבוגר הוביל אותה אל המקום בו רק ידיים מבצבצות מן החול. מרפקים, ראו את המרפקים מעל לקבר, תיקנו אחר כך עיתונאים חובבי עובדות

בחסות חוקים המקדשים את זכויות החוסים, הציבור לא יודע מה נעשה מאחורי גדרות ושערים של פנימיות. אולי זה מה שאנחנו רוצים באמת: לא לדעת. לא להיבהל יותר מדי. לא לחשוב שזה היה יכול לקרות גם לבת ה-17 שיושבת איתנו על הספה הנוחה בסלון המטופח. לא לחשוב, איך מונעים את הרצח הבא.
יעל ליטל נמחקה משורת הרווח. מיטתה בפנימיה לא תישאר מיותמת לזמן רב. מאות בני נוער בסיכון מחכים ל"השמה", בלשון הבירוקרטית. אחת מהן, אחד מהם או יותר, יהיו קורבן הרצח הבא.

אריאנה מלמד היא אזרחית ותיקה, כותבת ותיקה, פעילה פוליטית וחברתית ותיקה. נכה חדשה. ספרים; "בית ספר לבלט", "חלודה ואבק כוכבים". "קרולינה לא רוקדת", ספר לילדים שחושבים מחוץ לקופסה, יראה אור בראשית 2022.. עורכת ומנחה סדנאות כתיבה, גרה בראש פינה. משתדלת לחשוב באופן עצמאי.

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
עוד 957 מילים ו-2 תגובות

מועדון אריאנה בלוג בלי עור

"איזו מכונה משונה הוא האדם. אתה מכניס לתוכו לחם, יין, צנון, דגים – והוא מוציא מתוכו קולות צחוק, אנחות וחלומות"- ניקוס קזאנצאקיס, זורבה היווני.

אריאנה מלמד ב"הארץ שלנו", ראש השנה 1968
אריאנה מלמד ב"הארץ שלנו", ראש השנה 1968

לראשונה בחיי הכתיבה הציבורית שלי, שהחלו בגיל עשר וקצת ב"הארץ שלנו", שם מופיעה תמונתה של ילדה בלונדינית רצינית עד אימה (היו לי שיני ארנב. ופלאטות. פחדתי לחייך) ששמה אריאנה-ענת מלמד, מאשדוד – אני מתקשה למצוא את משפט הפתיחה שלאחריו קל כל כך לכתוב. אני מתרגשת. בגיל 63, אחרי 34 שנים רצופות בעיתונות ועוד כעשור של כתיבה ספוראדית ב"דבר" וב"העולם הזה" ובכל מיני, ספרים שכתבתי, ספרים שערכתי, ספרים שתרגמתי, אלפי כתבות – לראשונה אני מגשימה חלום ופותחת מועדון.

אני מתרגשת. בגיל 63, אחרי 34 שנים רצופות בעיתונות ועוד כעשור של כתיבה ספוראדית בעיתונות, ספרים שכתבתי, ספרים שערכתי, ספרים שתרגמתי, אלפי כתבות – לראשונה אני מגשימה חלום ופותחת מועדון

עם קילומטרז' כתיבה כמו שלי, הלחם והיין וסלט הצנון היווני הורדרד הופכים מאליהם למלים, וזה נעים ומעשיר; מעולם לא התייסרתי בכתיבה ומעולם לא קידשתי את הייסורים, גם לא התבכיינתי על מר גורלי. אבל הפעם ממש לא קל.
כולה בלוג, תגידו. נכון, אבל בלוג בלי עור. בלוג חשוף, לא מוגן, לא מתחנף ומבקש ליצור דיאלוג על מה שכואב, כיחידים וכשבטים משוסעים, ולעשות את כל זה בחיוך ועם המון מוסיקה וצלחות ששוברים בשיא השירה והריקודים.
כמו ביוון. כמו בבית הגידול העתיק שלנו, של המשפחה המשונה שלי.

ליד הבית בו גדלתי, בעיירת הפיתוח אשדוד-ים בראשית שנות הששים, היתה משחטת עופות שהשמיעה קולות ניסור אימתניים, ועבדו בה כמה מן החברים של הורי. כמוהם, מורטי הנוצות היו מהגרים עניים מן הדיור הציבורי. ביום הולדתי החמישי, אחרי החגיגה והעוגה, אבא אחז בידי ויחד בוססנו בחול אל המשחטה, לבקשתי. הסברתי שתמיד פחדתי לעבור שם ועכשיו, כשאני כבר גדולה, צריך להפסיק לפחד. "נכון", אמר גרגורי סמיונוביץ' מלמד, רתך זמני בחברת החשמל, עולה חדש וציוני ותיק.

הוא תמיד התייחס לבקשות המוזרות שלי ברצינות, וכמוהו באטריס איזידורובנה אלברכט, אמי: גם סבא איזידור אלברכט דה מדינה, בשמו המלא, וגם המלאכית עמליה שקראתי לה סבתא בעברית וטאנטה, כלומר דודה, בגרמנית, שפת אמי, מעולם לא הקלו ראש בשאלות ובנדנודים שלי. להיפך. כולם היו מלמדי, ומהם השכלתי. מסיפוריהם, מאנחותיהם, מקולות הצחוק והחלומות. לא היתה דרך אחרת להשכילני: את הספרים השאירו בארץ-שם. גם את התארים, חפצי האמנות, הבתים, ההיסטוריה, השפות, הזהויות שנאלצו לזנוח, הכל נשאר או אבד, נגנב או נרצח במקומות אחרים. אבל את כושרם לספר סיפורים ולשיר שירים שלא מעכשיו ולא מכאן, אי אפשר היה לקחת לבני המשפחה הגרעינית הזעירה הזאת.

גם לא את אהבת החיים ואהבת האדם, ואת האמונה האופטימית בטוב שבאדם, ובכך שכולנו נבראנו בצלם, וכולנו מבורכים. וכולנו, כמובן, אוהבים לבשל, בעיקר אוכל יווני.

כולה בלוג, תגידו. נכון, אבל בלוג בלי עור. בלוג חשוף, לא מוגן, לא מתחנף ומבקש ליצור דיאלוג על מה שכואב, כיחידים וכשבטים משוסעים, ולעשות את כל זה בחיוך ועם המון מוסיקה וצלחות ששוברים בשיא

פסענו אל המשחטה. אני מניחה שליבי הלם. לא זוכרת. ואז אבא אמר: "אדון טימסיט ואדון אנקונינה וגיברת ועקנין אמא של ז'וז'ו מהגן שלך? שעובדים פה? הם עובדים יותר קשה ממני ומאמא ומסבא. שיהיה לך כבוד אליהם. תמיד תגידי להם יפה שלום, ואם קשה לך, תחשבי על ילדים כמוך שקשה להם יותר, ועל מבוגרים שקשה להם יותר מלמשפחה שלנו, וביחד נעזור להם והעולם יהיה טוב יותר. בסדר? רוצה גלידה מישמיש? בואי, נלך למרכז לקנות. ולא נספר לאמא". הוא אמר את זה ביידיש. משמש, אמר ביוונית.

שלום, נעים מאד. שמי אריאדנה אורסולה חנה אלברכט. אתם מכירים אותי כאריאנה מלמד. או כ"אנה וגנר", שם עט שבו כתבתי פעם, מזמן, את "אהבה ואוכל", טור אישי מאד בוויינט. או כ"את יותר גרועה מהיטלר" (טוקבקיסטית טבעונית) או כ"גרפומנית פרה שמנה שמאלנית עוכרת ישראל הלוואי שתמותי", או כ"פליטת הפח הגדול", או כ"אשכנזיה פריווילגית גזענית".

לכבוד הבלוג הראשון הזה, נדמה לי ששווה למחוק רק תגית אחת. פרה? סבבה. יותר גרועה מהיטלר? כפרה, הגזמת בשירות הקיסר ביבי.
אבל אשכנזיה? פריווילגית? אני?

אז מה לי ולמועדון תל אביבי נושן, מה לי ולאריס סאן ולטריפונאס, ולמה עולות בעיני דמעות גם עכשיו כשאני מהמהמת לעצמי "סיגה סיגה", שאריס אללה ירחמו שר כ"חמדתי סיגל סיגל"? למה אשכנזיה (ילידת רומניה, בת לאם יוצאת אוסטריה שאביה גרמני ולאב מולדבי שאביו רוסי), שרה ביוונית?

קבלו עדכון, אבישי בן חיים, גלית דיסטל אטבריאן ועושי דברם בשירות המפלג והמשסע הלאומי, הקיסר מקיסריה בנימין נתניהו.
אני לא אשכנזיה.
ואני לא מזרחית/ספרדיה.

אז מה לי ולמועדון תל אביבי נושן, מה לי ולאריס סאן ולטריפונאס, ולמה עולות בעיני דמעות גם עכשיו כשאני מהמהמת לעצמי "סיגה סיגה", שאריס אללה ירחמו שר כ"חמדתי סיגל סיגל"?

אני יהודיה רומניוטית.
העדה שלי, הכי עתיקה בעולם, קטנה מאד.
אנחנו יוצאי יואנינה שביוון, ואתונה, וסלוניקי.
מצאו זכר לקיומנו שם כבר בשנות השבעים של המאה הראשונה לספירה, באגורה שבאתונה. הרבה לפני שיהודים התנחלו בספרד או באשכנז או באנדלוס.

יש לנו מנהגים שלא קיימים בשום עדה אחרת.
למשל, את "כל נדרי" אנחנו אומרים בעברית.
יש לנו טקסים שונים, מנגינות שונות.
לא כל כך התערבבנו עם אנוסי ספרד, או עם אחרים.
היינו, איך לומר זאת, חלוצי היהדות בגולה.

הגענו ליוון יחד עם שליחיו של ישו. ונשארנו שם בצומוד עצום כל עוד יכולנו.
כמה מאיתנו, כמו בני משפחתי משני הצדדים, התגלגלו למדינות אשכנז ואפילו למזרח אירופה.
אחרים, למצרים ומשם לצרפת.
אחרים, למרוקו ומשם לישראל.

אני מכירה רק אדם אחד שמשפחתו התגלגלה ככה. כבוד השר לענייני מודיעין אלי אבידר, חבר למחאה מבלפור: כששואלים אותו על מוצאו, במיוחד כשהוא מדבר ערבית משכילית עשירה בלהג מצרי, הוא אומר שהוא לא אשכנזי ולא ספרדי, והוא מחייך, ואז המראיינים שלו חושבים שיש לו חוש הומור מצוין.
אבל אם תפתחו את עמוד הויקיפדיה המוקדש לו, תראו משהו מוזר. הוא מקפיד לציין שמוצאם של הוריו המצרים הוא מיואנינה.
העיר של אבות אבותי הרחוקים.
הרומניוטים.

ויש עוד אחד שאני יודעת עליו. ז'ורז' מוסטאקי.
עם הפרצוף הצועני של יהודי או יווני? שיוסי בנאי שר יפה כל כך? אז גם וגם. יהודי. יווני. משפחתו היגרה למצרים בצוק עיתים או מלחמה כלשהי. והיו הרבה כאלה על אדמת יוון. ומשם, לצרפת.
אלי אבידר, ממצרים לישראל.

ומשפחת מלמד? עד כמה שאני יודעת, מיואנינה לבורסה שבטורקיה, משם לבולגריה ולמולדביה (הענף של אבי, מלמד. תמיד במלרע, בבקשה) והענף של אמא, לגרמניה, אוסטריה ומשם לבוקובינה, שולי האימפריה האוסטרו-הונגרית.
סבי איזידור כבר לא דיבר יוונית, ידע רק לשיר ולקלל. אמי באטריס למדה יוונית קלאסית בגימנסיה, פחדה פחד מוות מהמורה שלה והקפידה ללמד אותי מיתולוגיה, פילוסופיה, אטימולוגיה ושירה יוונית בתרגום.

סבי איזידור כבר לא דיבר יוונית, ידע רק לשיר ולקלל. אמי באטריס למדה יוונית קלאסית בגימנסיה, פחדה פחד מוות מהמורה שלה והקפידה ללמד אותי מיתולוגיה, פילוסופיה, אטימולוגיה ושירה יוונית בתרגום

מצד אבי, קצת יותר מסובך לשחזר, אבל אביו, סבא סמיון, כלומר שמעון או סמעאן כפי שסבתא קלרה קראה לו, עוד ידע כמה ניגונים מתוך האלפים המיוחסים לרומניוטים. מה שבטוח, כולנו אמרנו "קפטדס" כשהתכוונו לקציצות ו"ספנקופיתה" כשרצינו מאפה תרד בבצק פילו, וזיתים היו עבורנו תמיד רק קלמטה, וגבינה היתה פטה, ויוגורט היה הדבר הנפלא הזה שסבתא היתה מכינה לבד, עם דבש. ובמקביל, כל המטבח היהודימהמזרח אירופי היה על השולחן, פלוס המוזרויות שלנו.

משפחה קטנה מאד, ניצולי שואה, דוברי המון שפות, מאחרוני השוכנים במעברה של אשדוד, מאחרוני המשתכנים בדיור הציבורי ברחוב סיני מול החולות האינסופיים. עניים, חלוצים בחולות, בוני עיר חדשה לתפארת מדינת ישראל.
אז למי קראתם אשכנזיה פריווילגית? ולמה?

כי, כפרות משני עברי השסע מעשה ידי האדון בגין וביבי המלך, מטומטמים אנחנו לא. קודם הגיע לחולות הזהב של יפו אחד, איזידור אלברכט דה מדינה, סבא שלי, והוא שלח איגרות לרומניה, שם נותרו אמי ואבי ואנוכי התינוקת כי לא הורשינו לעזוב.

אמא היתה מהנדסת מכונות עם התמחות בהנדסה גרעינית. אבא, פרוייקטור לאומי של חברת הטלפונים. במילות צופן משפחתיות, בגרמנית עילית ובקליגרפיה יפהפיה, כתב איזידור שבארץ ישראל עדיף להיות אשכנזים. ושכדאי שנזנח את השם "אלברכט" כשנגיע. וכדאי עם זאת לא לדבר יידיש בקול רם ולא ללכת לתיאטרון יידיש, כי הבחורים של אדון בן גוריון מרביצים ודורשים לדבר רק בלשון הקודש. ושלא כדאי להגיד שאנחנו רומניוטים, כי מי מהישראלים הסאברעס יבין?
סבא צדק.

אמא היתה מהנדסת מכונות עם התמחות בהנדסה גרעינית. אבא, פרוייקטור לאומי של חברת הטלפונים. במילות צופן משפחתיות, בגרמנית עילית ובקליגרפיה יפהפיה, כתב איזידור שבארץ ישראל עדיף להיות אשכנזים

באמת לא הבינו, הסברס האלה. אבישי בו חיים, למשל. או גלית דיסטל אטבריאן, משאללה איזה דמיון מפותח יש לה, שייחסה לי ילדות פורצלן חיוורת ופריווילגית בפוסט שכולו שקר על גבי שקר שפרסמה עלי בפייסבוק. או פתאים בשירות הקיטוב והשיסוע שדורשים ממני לסתום את הפה, כי אני הרי מהאליטות הרקובות או ההגמוניה השלטת או כל חלום אחר או אנחה שקיימים רק בראש שלהם.

בבלוג הזה, במועדון הזה, אשתדל לכתוב אמת ולדבר אמת ללא מורא, כפי שלימדני מורי ורבי בעיתונות, אורי אבנרי. ואשתדל לעשות זאת זה בחיוך ועם המון מוסיקה צוענית וייוונית, כפי שלימדוני אבא ואמא וסבתא וסבא. יהיו מתכונים ודיונים פוליטיים, יהיו מחשבות על ספרים ועל טלוויזיה, והמון סיפורים שלא יכולתי לכתוב בשום מקום אחר.

וכשיהיה קשה, אזכר בשיר הזה של מוסטאקי. כלומר של מיקיס תאודורקיס. שיר על זמנים קשים באמת. שיר של ימי משטר הקולונלים ביוון. אצלנו בבית באשדוד קראו לו בשמו היווני, ימאסטה דיו, אנחנו שניים, ושרו בצרפתית, nous sommes deux. יש גם גרסה עברית של אליאור ייני, זכרו יגן עלינו ממרומים, שהופקה לכבודו של מיקיס תאודורקיס.

ימאסטה דיו, אנחנו שניים. למצפון של יוון במשטר הקולונלים הרצחני היה שם אחד, ידוע ומוכר ומגויס: מיקיס תאודוראקיס, שהלחין את פס הקול הבלתי נשכח של "זורבה היווני".

ב-1970 יצא לספר לאירופה המנומנמת על בתי כלא ועינויים ותקווה, ואיש עם פרצוף יווני של יהודי או צועני ישב איתו וכתב מלים ל"אנחנו שניים, אנחנו שלושה, אנחנו אלף ושלושה", שיר שמרסן את הזעם וממשטר אותו בריתמוס ובמלודיה שאי אפשר להפסיק לשיר עד סוף המשימה, הנצחון על הרוע האנושי.

ואיך ננצח? בסולידריות, ומתוך הכאב המשותף; מוסטאקי מסיים במלים הנפלאות, כולן שלו, et la douleur nous guidera, והכאב הוא שינחה אותנו". ואבא גרישה אמר: "תמיד תזכרי שימאסטה דיו, ימאסטה טריס. ותיזהרי שם בהפגנות, כן? לא כולם מכירים את השיר הזה".
והנה, בביצוע אליאור ייני ובעברית, לתועלת מחאות העתיד.

השיר לא התנחל בלבבות בישראל.
לבדי שרתי אותו בקולי קולות בהפגנות בבלפור.
אנחנו שניים, אנו שלושה. אנחנו אלף ושלושה.
וכולכם מוזמנים, כבר אמרתי, למועדון שאין בו עוד פריווילגים ומקופחים, רק בני אדם, ולחם, ויין, וקולות צחוק וחלומות.

גם לי היה קשה. קשה מאד. ח' כאבה לי בגרון, ע' עשתה לי להקיא. התאמנתי המון. שנים ארוכות, מגן לאה ועד כיתה ג' חלפו עד שהצלחתי.

ובכיתה ג', שבועיים לפני יום הולדתי השמיני, נסענו בסוסיתא מקרטעת ליפו, לקישלה, בנין המשטרה העותומנית, שם חנינו ליד מועדון אריאנה, לבקשתי.
למה? כי שמעתי את אדון רפאל אומר שעליזה ואריס רבו, ועכשיו היא כבר לא מופיעה ב"זורבה" בגבעת עליה על הים, אלא ב"אריאנה". ואני, שלמדתי את כל המליםצשל "נערה ממש אוצר" בעל פה, רציתי לשמוע את לוסי מלול, עליזה עזיקרי בשבילכם, שרה בחי. ל"זורבה" לא לקחו אותי. אמרו, לא מתאים לילדים. אבל "אריאנה", משפחתי יותר ופחות וולגרי, היה מגרש ביתי.

לוסי לא הופיעה. אדון רפאל טעה. במקומה, אבא התנדב לרקוד סירטאקי, כשכפות רגלי הקטנות על נעליו והוא אוחז בידיי ואני רוקדת איתו וככה לומדת. זו הפעם האחרונה בחיי שרקדתי בשמחה ובלי כאב. שבוע לאחר מכן, בתאונת דרכים קשה מול הבית, איבדתי את ההכרה, את יכולת התנועה וחלק מן הזכרון שלי ואת ילדותי כולה.

זו הפעם האחרונה בחיי שרקדתי בשמחה ובלי כאב. שבוע לאחר מכן, בתאונת דרכים קשה מול הבית, איבדתי את ההכרה, את יכולת התנועה וחלק מן הזכרון שלי ואת ילדותי כולה

ביום הולדתי השמיני עברתי, בהרדמה מלאה, פרוצדורה שארכה שמונה שעות ומטרתה היתה למנוע את נזקי השברים הפתוחים בעצם הירך שאיימו לקצר לי את רגל שמאל ביותר מדי סנטימטרים. כשהתעוררתי מן הניתוח, הייתי כבר מישהי אחרת לגמרי. נכה, חצי ראש קרח, סדק בגולגולת, גבס על שתי רגליים ועד לחזה, באמצע – חור לקקי ופיפי שעושים בסיר של בית חולים. על הגבס, תאריך בטוש אדום: 16.3.1958.

כשהתעוררתי בהתאוששות, ביקשתי שיקנו לי במתנה עט. הראשון של חיי. והתחלתי לכתוב.

אריאנה מלמד היא אזרחית ותיקה, כותבת ותיקה, פעילה פוליטית וחברתית ותיקה. נכה חדשה. ספרים; "בית ספר לבלט", "חלודה ואבק כוכבים". "קרולינה לא רוקדת", ספר לילדים שחושבים מחוץ לקופסה, יראה אור בראשית 2022.. עורכת ומנחה סדנאות כתיבה, גרה בראש פינה. משתדלת לחשוב באופן עצמאי.

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
7
עוד 1,843 מילים ו-7 תגובות
כל הזמן // יום שלישי, 26 באוקטובר 2021
מה שחשוב ומעניין עכשיו

משרד החוץ האמריקאי הביע "דאגה עמוקה" מהבנייה הישראלית בהתנחלויות בגדה

שקד הכריזה על הפיכת המועצה המקומית מע'אר לעיר, ובכך תיעשה לעיר הדרוזית הראשונה בישראל ● ישראל אייכלר: "נתניהו השלה את עצמו ואותנו במשך שנתיים שאוטוטו הוא הולך לנצח" ● עמיר פרץ, מועמדו של גנץ לראשות התעשייה האווירית, נפסל על ידי הוועדה לבדיקת מינויים בחברות ממשלתיות ● האופוזיציה הגישה לוועדת הכספים כ-30 אלף הסתייגויות לחוק התקציב

עוד 42 עדכונים

המסר של חסן נסראללה

מנהיג חזבאללה חסן נסראללה נקב בנאומו במספר מוגזם של לוחמי ארגונו וטען כי לרשותו עומדים 100 אלף לוחמים המוכנים לבצע כל פקודה. נסראללה מנסה להעביר שורה של מסרים לאויביו בלבנון ומחוצה לה כדי להרתיעם, אבל בשורה התחתונה הוא איננו מעוניין בעימות צבאי אלא בשמירה על מעמדו ועל האינטרסים של איראן.

המתיחות בלבנון עדיין נמשכת על רקע אירוע הדמים בשבוע שעבר בביירות ועל רקע המאמצים של ארגון חזבאללה לסלק את השופט החוקר בפרשת הפיצוץ בנמל ביירות.

המתיחות בלבנון עדיין נמשכת על רקע אירוע הדמים בשבוע שעבר בביירות ועל רקע המאמצים של ארגון חזבאללה לסלק את השופט החוקר בפרשת הפיצוץ בנמל ביירות

השיח' נעים קאסם, סגנו של חסן נסראללה, תקף את השופט החוקר ואמר: "עדיף שיילך כדי שהמצב יתייצב. הוא הפך לבעייה אמיתית בלבנון. הוא לא יביא צדק המבוסס על ראיות".

חזבאללה חושש שהחקירה תקבע כי הוא אחראי לאסון הנורא בנמל ביירות.

סמיר ג'עג'ע, יו"ר "הכוחות הלבנונים" יצא במתקפה תקשורתית בסוף השבוע שעבר על מנהיג חזבאללה חסן נסראללה, בעקבות הנאום שנשא, ואמר כי "חזבאללה הוא הסכנה הגדולה ביותר ללבנון".

הוא טען כי לארגון חזבאללה יש מטרה אחת והיא להפסיק את חקירת הפיצוץ הגדול בנמל ביירות בשנה שעברה. הוא הוסיף כי "הנאום של חסן נסראללה היה מלא בשקרים".

לפני כמה ימים נשא מנהיג חזבאללה חסן נסראללה נאום חשוב בעקבות אירועי הדמים בביירות ב-14 באוקטובר, שבהם נהרגו בחילופי ירי 7 אזרחים לבנונים ונפצעו כמה עשרות פעילים של חזבאללה ותנועת "אמל" השיעית מירי צלפים.

חזבאללה האשים את "הכוחות הלבנוניים" בראשותו של סמיר ג'עג'ע באחריות לאירוע ובניסיון לגרור את לבנון למלחמת אזרחים חדשה.

מה שמשך את תשומת הלב העיקרית, בלבנון עצמה ומוחצה לה, בנאומו של חסן נסראללה הייתה העובדה שהוא חשף את היקף כוחו של ארגון חזבאללה.

נסראללה טען כי לרשותו עומדים 100 אלף לוחמים שממתינים לאות ממנו להיכנס לכל מערכה, כנגד דאע"ש, כנגד ישראל או כנגד "הכוחות הלבנונים" בראשותו של סמיר ג'עג'ע.

נסראללה טען כי לרשותו עומדים 100 אלף לוחמים שממתינים לאות ממנו להיכנס לכל מערכה, כנגד דאע"ש, כנגד ישראל או כנגד "הכוחות הלבנונים" בראשותו של סמיר ג'עג'ע

חסן נסראללה ניסה לטעת ביטחון בקרב פעילי חזבאללה כי ארגונו חזק די הצורך כדי למנוע מלחמת אזרחים בלבנון וכי איננו חושש מעימות צבאי עם "הכוחות הלבנונים" למרות החלטתו להכיל את האירועים להימנע מהסלמה.

ברור לכולם כי המספר שבו נקב חסן נסראללה של 100 אלף לוחמים הוא מוגזם ביותר. הוא רצה להראות כי הכוח הצבאי שלו גדול בהרבה מהכוח הצבאי של "הכוחות הלבנונים" המוערך בכ-15 אלף לוחמים. סמיר ג'עג'ע עצמו מיתמם וטוען כי אין לו בכלל לוחמים.

בקרב מתנגדי חזבאללה בלבנון, התקבל הנאום הזה בגיחוך רב. גולשים רבים ברשתות החברתיות לגלגו על ההגזמות של חסן נסראללה, אחד מהם כתב: "אם יש לך כוח כזה גדול מדוע אתה לא משתמש בצבא של חזבאללה כדי לשחרר את ירושלים?"

מנהיג חזבאללה ניסה בנאומו גם להעביר מסר, כי כוח ארגונו עולה בהרבה על כוחו של צבא לבנון. זאת בעקבות טענות שנשמעו, כי צבא לבנון צריך לרסן את פעילות הארגון. עם זאת, ארגון חזבאללה איפשר לצבא לבנון להתפרס בקו המגע בין פעילי הארגון לבין "הכוחות הלבנונים" ביום אירוע ירי הצלפים כדי לטפל באירוע ולמנוע הסלמה.

נאומו של חסן נסראללה נועד להעביר עוד כמה מסרים:

1

ארגון חזבאללה הוא שישרטט את השלב הבא בלבנון, ביסוס העליונות השיעית, הפוליטית והצבאית על פני כל העדות האחרות בלבנון. חזבאללה הוא שיקבע את ההחלטות הפוליטיות והמדיניות של לבנון עפ"י האינטרסים של איראן.

2

"הפגנת שרירים" – המטרה של נסראללה היא להרתיע כל מי שמתנגד לחזבאללה בתוך לבנון או מחוצה לה. הוא העביר בדבריו מסר לישראל ולארה"ב האומר: "אנו חזקים יותר מאשר היינו במלחמת לבנון השנייה, כל הרפתקה מצידכם תעלה לכם ביוקר".

3

דמוניזציה של "הכוחות הלבנוניים" בראשותו של סמיר ג'עג'ע. חסן נסראללה האשים אותם בנאומו כי יש להם  קשרים עם גורמים מחוץ ללבנון, דבר שהוא סכנה פוליטית וחברתית. הוא מנסה לבודד את "הכוחות הלבנוניים" מבחינה פוליטית, עם זאת טען בתוקף שלארגונו אין שום דבר נגד הנוצרים.

4

איתות לשופט החוקר את הפיצוץ בנמל ביירות כי כוחו של חזבאללה הוא רב וכי לא כדאי לו להתעסק עם הארגון ולנסות לגלגל עליו את האחריות לפיצוץ.

נסראללה ניסה לטעת ביטחון בקרב פעילי חזבאללה כי ארגונו חזק דיו כדי למנוע מלחמת אזרחים בלבנון וכי איננו חושש מעימות צבאי עם "הכוחות הלבנונים", למרות החלטתו להימנע מהסלמה

חסן נסראללה כפוף לתכתיבים המגיעים אליו ממשטר האיאתולות בטהרן. נאומו מוכיח כי איראן איננה מעוניינת בהסלמה פנימית בלבנון וכי היא מעדיפה לשלוט במדינה באמצעות "ממשלת בובות" והמליציות שלה (חזבאללה ותנועת "אמל" השיעית) בדיוק כפי שהיא שולטת בעיראק באמצעות ממשלתו של מוסטפא כאט'מי והמליציות השיעיות הפרו-איראניות.

נראה כי המתיחות בין ארגון חזבאללה לבין "הכוחות הלבנוניים" של סמיר ג'עג'ע נרגעה בשלב הזה. חסן נסראללה עצר את ההתדרדרות כדי לשמור על מעמדו של הארגון בתוך לבנון ועל המשך ההשפעה של איראן על המתרחש במדינה. זהו האינטרס העיקרי שלו. אולם המצב הכלכלי בלבנון ממשיך ומתדרדר, המתח עולה, וכל תרחיש של אלימות הוא אפשרי. העניינים גם עלולים לצאת מידי שליטה.

יוני בן מנחם הוא חוקר במרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה, מזרחן, עיתונאי, מנ"כל רשות השידור לשעבר, מרצה למזה"ת ותקשורת (צילום: דוד וינוקר)

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
עוד 751 מילים ו-1 תגובות

למקרה שפיספסת

שוודיה מנסה לשנות את תדמיתה של העיר האנטישמית במדינה

העיר מאלמו, שמובילה בגילויי שנאת יהודים, אירחה ועידה בנושא המאבק באנטישמיות ● אף שהעירייה התחייבה להשקיע שני מיליון אירו בנושא – הקהילה היהודית הקטנה עשויה להימחק בעוד כמה שנים ● "כן, אתה מסתכן אם אתה מסתובב עם מגן דוד"

עוד 1,257 מילים

אַתֶּם זוֹכְרִים אֶת הַשִּׁירִים

בקנדה מתכננים לחמם עיר באמצעות כריית ביטקוין

הבעיה העיקרית בכריית מטבעות וירטואליים כמו ביטקוין היא העלות הסביבתית הכבדה הכרוכה בכך ● לפי מחקר של אוניברסיטת קיימברידג', החשמל הנדרש לכריית הביטקוין בעולם שווה לכמעט פי-2 מכלל צריכת החשמל בישראל ● החודש הודיע תאגיד האנרגיה בקנדה כי ביחד עם חברת כריית ביטקוין, בכוונתם להפוך את צפון ונקובר לעיר הראשונה בעולם שתספק חימום באמצעות הכרייה

עוד 568 מילים

ביום ראשון נמצאו תשעה נשרים שמתו מהרעלה בדרום - ובבת אחת נמחקו כ-4.5% מאוכלוסיית הנשרים בארץ ● בזמן שהנשרים מתים בהרעלות המוניות, החוק שהיה אמור להגן עליהם תקוע כבר יותר משנה

עוד 721 מילים

ממה מתעלמים מארגני ועידת האקלים

המשבר העולמי שנמשך כבר שנה שניה בעקבות וירוס הקורונה מלמד אותנו, בין השאר, עד כמה אנו, המדינות החזקות כלכלית, התעלמנו מהמדינות החלשות. המטרה כעת עם בוסטר החיסונים היא לחזור ולהמשיך לטוס לחו"ל כמו אתמול ושלשום כשהפרנו את האיזון בטבע בלי חשבון.

המשבר העולמי שנמשך כבר שנה שניה בעקבות וירוס הקורונה מלמד אותנו, בין השאר, עד כמה אנו, המדינות החזקות כלכלית, התעלמנו מהמדינות החלשות

אני מעלה את הסוגיה הזו קצת לפני כינוסה של ועידת האקלים. ועידה שנדחתה מהשנה שעברה ועדיין מארגניה לא הבינו את ההזדמנות שהביא משבר הקורונה. הזדמנות לקיים מפגשים וירטואליים שהמסר שלהם הוא הורדת הלחץ מהטבע. פחות טיסות לפה ולשם ויותר התמקדות על שמירת הטבע והפחתה מיידית של זיהום האוויר, כולל זה שנגרם סביב ענף התעופה.

אני לא מבקש לעצור את העולם, אני מבקש למתן אותו. לאפשר לכל קהילה בעולם למצוא כיווני פרנסה חדשים ולאו דווקא תיירות בינלאומית.

הקורונה הדגימה ומדגימה עד כמה אנחנו בני האדם היבואנים והיצואנים של וירוסים וחיידקים. הקורונה גם הדגימה לנו עד כמה המדינות העשירות לא סופרות את המדינות העניות. איך בעוד במדינות העשירות מחסנים בכל מנה חדשה נגד קורונה יש המון מדינות שלא מסוגלות לספק אפילו את החיסון הראשון. כעת ברור יותר מכל שמדינות עשירות אוהבות להתכנס ולצקצק על המדינות העניות ולהמשיך הלאה. לטוס בלי סוף לראות את האטרקציות באזורים שכוחי אל, להנות ולחזור הביתה אל סיר הבשר.

כל זה לא מפריע לארגונים בינלאומיים לשוב ולטוס למפגשים החשובים ללא ספק האלה ולקבל החלטות חשובות בלי לספור את החלשים, את אלה שיקבלו חיסונים רק אם יהיה עודף.

היינו יכולים לגרום לתובנה הזאת לחלחל בליבם של בני אדם, אם היינו בדיאלוג דרך האמצעים הטכנולוגיים הנפלאים שיש בידינו. היינו יכולים לחשוב ביחד, עניים ועשירים כאחד, איך לשחרר את הלחץ ולאפשר לטבע להשתקם.

היינו יכולים לומר שכל אחת ממדינות העולם לוקחת על עצמה לעבור לשימוש באמצעים ידידותיים ליצור אנרגיה, להפחית את כמות הייצור של מוצרים, למחזר ולחדול מהפיכת שטחים פתוחים לשדות בטון. לצד כל אלה לפצות את הטבע על הרס הטבע, לפחות על ידי נטיעת עצים ושיחים.

מדינות עשירות אוהבות להתכנס ולצקצק על המדינות העניות. ארגונים בינלאומיים שבים וטסים למפגשים החשובים ומקבלים החלטות חשובות בלי לספור את החלשים

זה לא דימיוני, זה אפשרי. אנחנו חייבים לבחון היטב מה אנחנו צריכים באמת ומה לא, להפחית קניות כדי שלא נשליך עודפים לאשפה.

לפני שבוע פרסם מישהו פוסט בפייסבוק על כך שיש לו אופניים למסירה, ללא תשלום. התנאי היחיד שהוא מחתים עליו הוא התחייבות להעביר את האופניים באותו תנאי כשתם השימוש. סיפור קטן שיכול ללמד משהו את כל משתתפי וועידת האקלים בגלזגו, אלה שלא מהססים וכבר רכשו את כרטיסי הטיסה לוועידה החשובה, שדנה במשבר האקלים.

אגב, כשהילדה גרטה שטה בהפגנתיות לוועידת האקלים ב-2019, מעשה ראוי, עוד לא ידענו עד כמה רשת האינטרנט יעילה וטובה גם לוועידות בינלאומיות.

מיכאל מירו הוא דוקטור למדע המדינה, עיתונאי למעלה מארבעים שנה, לשעבר מנהל קול ישראל. חוקר ומתעניין בפוליטיקה, חברה, סביבה, מוסר ואתיקה.

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
עוד 425 מילים ו-1 תגובות

תגובות אחרונות

עודכן עכשיו
זירת הבלוגים
הזמן שלך לומר את דעתך
הצטרפות

בג"ץ קובע את גבול ההתערבות של בית המשפט בעבודת הכנסת

פסק הדין שניתן אתמול בבג"ץ דחה את עתירתם של חברי כנסת מהליכוד וש"ס בעניין הרכבי הוועדות בכנסת ● ההחלטה, שנכתבה על ידי נשיאת העליון אסתר חיות, קובעת את רף ההתערבות של בית המשפט בעבודת הרשות המחוקקת - כן להתערבות לצורך קיומם של הליכים על פי חוק, לא להתערבות בתוכן החלטות שהתקבלו בפורומים המתאימים בכנסת ● פרשנות

עוד 700 מילים

לא במקרה שומרים בירושלים ובאנקרה על שתיקה מהדהדת

התקשורת הטורקית עוסקת באינטנסיביות בסיפור "רשת הריגול של המוסד" שנתפסה בשבוע שעבר, והיום אף שוחררו בטורקיה תמונות של הסוכנים לכאורה ● אולם מאז התפוצצות הפרשה, ארדואן לא אמר מילה - וגם בישראל לא הגיבו כלל לפרסומים ● לשני הצדדים יש עניין לשמור על מרחב הכחשה ולא לתת לסיפור להפוך למשבר מדיני נוסף ● וכמו תמיד, ברקע הסיפור ניצבת איראן ● פרשנות

עוד 915 מילים

בדיקת זמן ישראל בלי תקציב ועם הרבה חמלה, רק 15 מקלטים פועלים כיום בישראל

סדרת הטלוויזיה המצליחה האירה זרקור בין השאר על חשיבות המקלט לנשים מוכות בתהליך שחרור הנשים וילדיהן ממערכות יחסים מתעללות ● בסדרה מתואר המקלט אליו מגיעות הגיבורה וילדתה כמעט כמו אואזיס - חדר פרטי, ארוחת בוקר עד לחדר, "חנות" בגדים והרבה תמיכה ● המציאות בארץ אמנם לא רחוקה מזה, אבל מרבית הנטל נופל על עמותות חסרות תקציב - והמדינה לא עוזרת מספיק

עוד 2,089 מילים ו-1 תגובות

בית המשפט העליון הצטרף למסדר הקלון בפרשת אום אל-חיראן

משפחתו של יעקוב אל-קיעאן איבדה כל תקווה לקבל תשובות על נסיבות הריגתו בפרשת אום אל-חיראן ● אל מצעד הבושה - שהחל עם מפכ"ל המשטרה שהצהיר כי אל-קיעאן מחבל, נמשך בהחלטת מח"ש לקיים "בדיקה מקדימה" ובהחלטת פרקליט המדינה להימנע מניקוי שמו של אל-קיעאן - מצטרף עכשיו העליון בהחלטה המעידה כי אין למעשה בקרה שיפוטית אפקטיבית על רשויות החוק ● פרשנות

עוד 1,272 מילים

בארה"ב מתעקשים: לא עודכנו על הכוונה להכריז על ששת הארגונים ארגוני טרור

בג"ץ דחה את עתירת האופוזיציה נגד הרכב ועדות הכנסת ● לפיד: "בפעם הבאה שיהיה דיון על בנייה בהתנחלויות – אהיה בחדר עם שר הביטחון" ● גורם ביטחוני: צה"ל יצטרך לפעול להשבת העליונות בסוריה ● דיוני המומחים לאישור החיסון לילדים ייפתחו לציבור ● שליחו של ביידן לנושא איראן: "יש לנו עוד כלים להרחיק את איראן מנשק גרעיני" ● בנט לחברי סיעתו: הצלנו את המדינה

עוד 61 עדכונים

הפרסום בזמן ישראל ביום שישי כי נתניהו נטש את אוחנה בסיעת הליכוד עורר סערה גדולה ושלח את השר לשעבר לסבב אינטנסיבי של ראיונות בכלי התקשורת כדי למזער נזקים ● למרות שהתעקש כי יחסיו עם נתניהו מצוינים, אוחנה רק העמיק את הקרע: סקר מפוברק שפורסם בערב שישי עורר עליו זעם במפלגה - וסירובו בראיונות למתוח ביקורת על אדלשטיין לא יקרב אותו בחזרה לנתניהו ● פרשנות

עוד 672 מילים

האח הגדול מגיע לשמיים

פרסום ראשון עוף או בשר? מזומן או אשראי? קונקשן בקייב או ברומא? ● במשרד המשפטים ובמל"ל מסיימים בימים אלה הכנת חקיקה שתאפשר בניית מאגר מידע מהגדולים בישראל שיכלול פרטים רבים על כל נוסע הנכנס או יוצא מישראל בטיסה ● זמן ישראל עיין בטיוטת החוק, ובין הפרטים שייאספו: כתובת, אימייל, כרטיס אשראי, פרטים על הכבודה של הנוסע, מידע על פעילות במהלך הטיסה, טיסות המשך ועוד

עוד 1,700 מילים

ארגון החזית העממית הרחיב בשנים האחרונות את פעילותו הפוליטית, וממקד את מאמציו במלחמה דיפלומטית-הסברתית נגד ישראל בזירה הבינלאומית ● ישראל לא התייחסה לכך עד כה כאיום אסטרטגי, וכעת היא מנסה "לתקן" ● לא בטוח שההחלטה להכריז על מוסדות אזרחיים כ"ארגוני טרור" היא התשובה ● פרשנות

עוד 1,003 מילים

דיווח: פרקליט המדינה אישר את ההכרזה על ששת הארגונים הפלסטיניים כארגוני טרור

גורם מדיני-ביטחוני אומר שלישראל מידע רב הקושר את הארגונים לפעילות טרור ● הממשלה אישרה תוכנית לאומית לטיפול בפשיעה ובאלימות ותוכנית לסגירת פערים בחברה הערבית; התקציב - יותר מ-30 מיליארד שקל ● לראשונה בעידן ביידן, פרסמה ישראל מכרזים לשיווק דירות בהתנחלויות ● לקראת ועידת האקלים של האו"ם אישרה הממשלה תוכנית להאצת מיזמים בתחום התשתיות

עוד 61 עדכונים

משפחתו של סלומון טקה והמשטרה מסרבות להתפשר

פרסום ראשון תביעות מהסוג הזה לרוב נגמרות בפשרה, אבל הצדדים בתביעה על סך כ-2.5 מיליון שקל שהגישה משפחתו של סלומון טקה נגד השוטר שירה בו למוות ממאנים להתפשר ● בעקבות הסירוב, ייפתחו בינואר דיוני ההוכחות בתיק ● עורך הדין אביתר קציר, המייצג את התובעים: "המשפחה עומדת על קבלת הפיצוי על הנזקים האדירים שנגרמו לה" ● המשטרה: "הודענו לביהמ"ש כי האפשרות לפשרה טרם הבשילה"

עוד 466 מילים
סגירה
בחזרה לכתבה