נשימה/ אגי משעול
לא בשאיפה
כי אם במורד הנשיפה
בתחתיתה
בהפוגה הקטנה
הכמעט לא מורגשת
שם
לפני תנופת החיים
הממלאת שוב את הראות
ודוחקת כל ריק
לצדדים
ולא בשפיץ המחשבה
לא כשהיא חדה
מבריקה
או מפתלת את עצמה
כי אם בדהותה
כשהיא מתפוגגת אל הסתם הנבהה
לפני שהוא מתכסה
במחשבה אחרת
שם
לשם אני
גם אם אתמיד בכשלוני
לזכור.
אין כמו השיר של משעול כדי לתאר את הימים ימי תחילת אלול, ימי קול השופר.
האוויר הנכנס פנימה אל תוך השופר ומוציא מתוכו קולות של שברים. אותם קולות בתוכנו שאין להם מילים מדויקות.
הימים ימי תחילת אלול, ימי קול השופר. האוויר הנכנס פנימה אל תוך השופר ומוציא מתוכו קולות של שברים. אותם קולות בתוכנו שאין להם מילים מדויקות
שאלות, ספקות, מחשבות, פחדים. שמחה והתרגשות לקראת עוד שנה חדשה. אנחנו נושמים באופן אוטומטי מבלי לשים לב, והנה ברגע תקיעות השופר -הנשימה האוטומטית הופכת להיות מלאה בכוונה, בתפילה, בבקשה ובעיקר בתשומת לב לעיקר, הלא הם החיים עצמם.
שבריר שנייה בין שאיפה לנשיפה.
אותו רגע שבין השנה הקודמת לשנה הבאה.
אותה הפוגה קטנה וכמעט לא מורגשת.
שם לפני תנופת החיים הממלאת שוב את הריאות, לפני שנכנס לתוך אותה תזזיתיות של עשייה ושאיפות הדוחקת כל ריק לצדדים. בדיוק ברגע הזה שבו אנחנו נמצאים עכשיו.
רגע של הפוגה שבין המחשבות, של התפוגגות כל אותן מחשבות על מה שהיה, רגע לפני שהבהייה הזו מתכסה במחשבות חדשות על לאן? ומתי? וכמה? ועל מה שיהיה? לשם אני רוצה להגיע גם אם אתמיד בכשלוני לזכור.
ביום א' כ"ד באב, ה25.8 בשעה 16:30, תתקיים סדנת תקיעה בשופר עם נשות הכותל, כהכנה לראש חודש אלול. בסדנה נלמד על מקור השופר ביהדות, האם מותר לנשים לתקוע בשופר? בהתנסות מעשית נלמד כיצד לתקוע בשופר. האירוע
יתקיים בתחנת הקריאה שבפינת רחובות מסריק והרכבת (על פארק המסילה), ירושלים. הכניסה חינם ומיועדת לכולן/ם.
אביגיל אנטמן היא חברת הנהלת נשות הכותל. תושבת ירושלים, משוררת, מורה לספרות ומחנכת בתיכון המסורתי בירושלים. חברת ארגון 'קולך'- פורום נשים דתיות. בעלת טור קבוע על פרשת השבוע. חברת קהילת 'שירה חדשה' מאז היווסדה ב-2002. גדלה ברובע היהודי ונהגה להתפלל מידי שבת בכותל המערבי
הכותרות הראשיות עכשיו
הבחירות הסתיימו, אנחנו בתקופה של אי ודאות, המערכת הפוליטית עסוקה בהקמת הקואליציה, אך זה הזמן שלנו לחשוב מעבר לרגע הנוכחי, על המשמעות שיכולה להיות לתוצאות המורכבות של הבחירות האלה.
1
הערבים הוכיחו את כוחם להשפיע על המערכת הפוליטית. עליה מתונה בשיעור ההצבעה הביאה לתוצאה משמעותית שתרמה תרומה משמעותית לכך שנתניהו לא הגיע ל-61 מנדטים. יתכן שעם האוכל יגיע גם התיאבון – הם יכולים להיות 15 וגם 17 מנדטים. הם גם יכולים להשפיע יותר.
אין סיבה שלא יהיו בקואליציה, וגם אם לא כולם שם – ודאי לא בל"ד – ירצו לשבת בממשלה, יש מספיק כוחות אחרים שמבינים את הפוטנציאל של שותפות חלקית בקואליציה או גוש חוסם. גם המודל של סגן שר, כמו ליצמן, כבר קיים.
2
יתכן שהחרדים איבדו את כוחם הסחטני. הכוח שלהם נבע כל השנים מהיותם לשון מאזניים, קובעי גורלות. אם הם לא לשון מאזניים, ואינם יכולים יותר או אינם רוצים עוד להצטרף לממשלת מרכז של כחול-לבן, המשמעות היא שהם בכיס של הליכוד והימין. אם הם בכיס של הימין, אין יותר שום סיבה לתת להם דיבידנד או להיכנע לדרישותיהם, שכן אין להם אופציה אחרת.
3
האפשרות של הקמת ממשלת אחדות חילונית היא גם האפשרות להפריד בין הדת למדינה, ובעצם לבטל את הצורך במפלגות חרדיות או דתיות. המפלגות האלה קיימות בגלל החיבור בין פוליטיקה לדת. את הזכות לחופש דת, ואת זכויות האזרח והאדם שלהם, באופן שוויוני ומלא, אפשר להבטיח גם בלי סקטוריאליות וסחטנות, אלא על בסיס ערכי משותף לכולנו.
במדינה שיש בה הפרדה בין דת למדינה, כאשר אין אפשרות לחקיקה דתית או לכפיה דתית, וגם לא לאפליה מטעמי דת, אין עוד קיום למפלגות דתיות, והציבור שלהם ישוחרר להצביע לפי נושאי חברה, כלכלה, בטחון, חינוך ובריאות.
המשמעות היא שגם בממשלה בלי חרדים צריך להימנע מפגיעה בהם – להיפך, זוהי הזדמנות להראות שהשיטה הדמוקרטית פועלת למען כולם, גם למענם.
4
ממשלת אחדות רחבה היא גם הזדמנות לשנות את שיטת הבחירות. זה אבסורד בימים אלה, של חדשנות וטכנולוגיות מידע משוכללות, שהייצוג שלנו במרחב הפוליטי יהיה כל כך דל, ויתמקד בשאלה ביבי או אנטי ביבי.
העובדה שאנו בוחרים רק פעם ב-4 שנים, בפתק אחד, למפלגה שלא ברור מה תעשה, היא תוצאה של מגבלות טכנולוגיות. היום, זכותנו וחובתנו להצביע ולהשפיע במגוון נושאים רחב, במהלך כל תקופת הכהונה של הנבחרים, וביכולתנו לבטא את המורכבות שלנו גם במרחב הפוליטי.
5
תוצאות הבחירות מחדדות את הטרגדיה הישראלית. פוליטיקה של זהויות והחלוקה של השבטים תביא אותנו לאסון ולסופה של המדינה. אי אפשר לנהל ולקיים כך מדינה, כאשר כל צד מחרים את חברו על רקע דת, גזע, לאום או מוצא ורקע חברתי אחר.
צריך לבטל את מערכות החינוך הנפרדות ולהתחיל מחדש, לגדל כאן ישראלים שווים, ולא "ערבים" "חרדים" "מתנחלים" ושאר השבטים הנפרדים שלנו, שכל אחד עסוק ולשנוא או להחרים את האחר.
6
אולי יהיה לנו רגע של חסד לגבש ולהעביר חוקה חדשה בישראל, לבטל את חוק הלאום הגזעני, לעגן את עקרון השוויון, ומתוכו להעלות את הפריון בישראל באמצעות החלת שוויון בעבודה ובשכר גם לחרדים ולערבים.
7
מדהים לראות את המעגלים של תוצאות הבחירות בהם החילונים הם לשון המאזניים. זה שינוי דרמטי. חילונים שיכולים אולי לכפות ממשלת אחדות ליברלית, ולתקן את המסלול העקום שבו מדינת היהודים הדמוקרטית-ציונית הפכה כמעט למדינת הלכה יהודית.
ד"ר יובל קרניאל, משפטן וחוקר תקשורת תרבות וטכנולוגיה. רקטור בצלאל לשעבר, ומרצה במרכז הבינתחומי הרצליה.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
מתכתב עם משהו שכתבתי לאחרונה באותו נושא:
https://theleftanswers.co.il/%d7%94%d7%90%d7%9d-%d7%99%d7%a9-%d7%9c%d7%94%d7%a4%d7%a8%d7%99%d7%93-%d7%91%d7%99%d7%9f-%d7%93%d7%aa-%d7%95%d7%9e%d7%93%d7%99%d7%a0%d7%94-%d7%93%d7%99%d7%95%d7%9f-%d7%91%d7%9e%d7%95%d7%a9%d7%92/
הפופולריים השבוע
-
1
-
2
-
3
-
4
-
5
-
6
-
7
-
8
-
9
-
10
כ-97% מהקולות נספרו: כחול לבן עלתה במנדט על חשבון ליברמן, גוש המרכז-שמאל פתח פער של שני מנדטים. החלוקה המעודכנת:
עד השעה 8:06 נספרו בוועדת הבחירות המרכזית של הכנסת כ-111 אלף קולות מהמעטפות הכפולות. מהנתונים עולה כי כחול לבן, הליכוד וגם ימינה מקבלות אחוזים גבוהים יותר מאשר הממוצע הארצי. הרשימה המשותפת מקבלת נתונים נמוכים בהרבה ממה שקיבלה במעטפות הרגילות, וכך גם יהדות התורה. בנוסף, נתוני 208 קלפיות ברחבי הארץ טרם הוקלדו בוועדת הבחירות. עם זאת, עד כה אין שינוי בתמונת המנדטים.
יו"ר העבודה לשעבר אבי גבאי לעמית סגל וירון דקל בכאן רשת ב': "הסיפור הוא לא המפלגה. הציבור לא מאמין למה שהוא רואה – הכאוס הזה הוא ממש סכנה לדמוקרטיה, שאנשים יאבדו את האמון שהמערכת הדמוקרטית עובדת בשבילם.
עוד אמר גבאי: "צריך לפתור את הסיטואציה – נתניהו וגנץ צריכים לשבת ביניהם ולהקים ממשלת אחדות ביניהם. הם לא צריכים את ליברמן. הם צריכים לומר לעצמם שהם שני המנהיגים שבחרו בהם הכי הרבה – קודם כל מקימים ממשלה, מפסיקים את הטירוף. אם אי אפשר להקים ממשלה – הדבר האחרון שצריך זה ליברמן כמתווך. הוא האיש הכי מסוכן בפוליטיקה ואם הוא מתווך, בסוף זה ייגמר ברוטציה בינו לבין ביבי".
גבאי גם סיפר למה לא פרסם את ההקלטה של נתניהו בהצעה לעבודה להיכנס לממשלה בראשות נתניהו והצהיר כי הקלטת לא ברשותו. "אני יכול לומר לכם בוודאות שהקלטת הזו לא הייתה פוגעת בנתניהו", אמר "היא הייתה מעבירה מנדטים מכחול לבן לליברמן. יש הרבה אנשים שהתלבטו בין כחול לבן לליברמן, והם היו עוברים לליברמן וכחול לבן הייתה נשארת עם 27-28 והעסק היה גמור".
"הקלטת הזאת לא ברשותי", הבהיר. "היא לא הייתה אמורה להיות מפורסמת. היא נועדה רק לכך כדי לוודא שמה שהובטח שם קורה. לא הובטחו שם לא תיקים ולא תפקידים".
משה פייגלין לגלי צה"ל: "אני מאמין שנתניהו ירכיב את הממשלה הבאה. כמו במשחק שחמט, הוא יודע להקדים אחרים בכמה צעדים. משוכנע שיעמוד בהבטחתו למנות אותי לשר".
ח"כ מיקי זוהר (הליכוד) מגיב בערוץ הכנסת לטענת איילת שקד ש"הבלוק עוד לא סגור": "זו כותרת מיותרת, אמירה לא נכונה של איילת שקד. יש לאנשים דרישות וכשהן לא מתמלאות מאה אחוז, הם מפוצצים את הנגמ"ש".
איילת שקד, לירון דקל ועמית סגל בכאן רשת ב': "הצלחנו רק לשמר את מי שכבר הצביע עבורנו. לא הבאנו קולות חדשים. אני לא בטוחה שהרברפי היה מביא תוצאה טובה יותר". עוד אמרה שקד: "הייתי מעדיפה שהימין היה משיג 61 מנדטים, מה לעשות? אין לי שום בעיה שכחול לבן או שעמיר פרץ יצטרפו. זה עדיף מללכת לבחירות".
יו"ר סיעת כולנו לשעבר רועי פולקמן, שנחתך מרשימת הליכוד, עוקץ את ראש הממשלה אצל אילנה דיין בגלי צה"ל: "רוב מצביעי הליכוד מחפשים ממשלה שעוסקת בבריאות, לא ממשלה שעוסקת בתקיפות על התקשורת".
נדב אייל בטוויטר: בתל אביב קיבל ליברמן 4.43% מהקולות הפעם. בבחירות הקודמות רק 1.38%. זאת אומרת צמיחה של 320%. הצמיחה שלו בכל המדינה ביחס לבחירות הקודמות הייתה בכ-80% (5 מנדטים ל-9).
יקי אדמקר מוואלה מדווח: חלק מראשי מפלגות הימין צפויים לדרוש בפגישה עם נתניהו לחתום על מסמך שבו יופיעו קווים כללים להסכמים קואליציונים, בתמורה ל"בלוק" שהוא מבקש להוביל מול גנץ ואחרים.
שר התקשורת דוד ביטן, אצל אילנה דיין בגלי צה"ל: "אם 'הליכוד' תקים ממשלה ראשונה, כחול-לבן המתפוררת לא תישאר יחד. בגלל מצבו המשפטי של נתניהו, אין מצב שנסכים לרוטציה שבני גנץ ראשון בה".
ח"כ חילי טרופר (כחול-לבן), בתגובה לדברי ביתן: הרעש הזה מלמד על היסטריה. גם בליכוד מבינים שנתניהו הוא יותר עול מאשר דברים אחרים. אני לא רואה מצב שנסכים לרוטציה כשנתניהו ראשון. תוהה האם יש רגע בו הוא אומר 'המדינה לפניי'".
נתניהו לראשי הימין: "שהנשיא ייתן לגנץ את המנדט, שייתן לו להזיע – לא ייצא מזה כלום". ראש הממשלה אמר את הדברים במהלך פגישתו אתמול לעם בכירי מפלגות הימין.
בצלאל סמוטריץ' שאל אותו: "נניח מחר גנץ מקים ממשלה, אומר לך תהיה רוטציה, בתנאי שאתה בא לבד – מה אתה אומר לו?". נתניהו השיב: "אני אגיד לו שאנחנו גוש".
השר אופיר אקוניס הוסיף בישיבה כי "מפלגות טוטליטריות מחרימות את ראש הממשלה. זו הציניות הגדולה ביותר בפוליטיקה הישראלית. בעיקר על ידי מי שיש אצלם תקנון צפון־קוריאני".
דיווח של עמית סגל מחדשות 12: איילת שקד אמרה שבלוק הימין של נתניהו "עוד לא סגור".
מספירת 94.4% מהקולות עולה כי כחול לבן היא המפלגה הגדולה ביותר עם 32 מנדטים, אחריה הליכוד עם 31. מנדט נוסף לרשימה המאוחדת.
בני גנץ ועמיר פרץ חתמו על התחייבות להשבת החיילים החטופים. בכאן חדשות דווח כי בהתחייבות נאמר שכל ממשלה שישתתפו בה תציג תחילה תכנית מחייבת להשבת החיילים והאזרחים: לא יבוצע שום הסכם עם עזה בלי השבת הבנים תחילה.
השרה גילה גמליאל (הליכוד), לדב גיל-הר בכאן רשת ב': "מי שיציב תנאים – האחריות לבחירות שלישיות תהיה עליו. אני לא רואה שום סיבה לכך שמישהו יחליף את נתניהו, אף אחד לא יכתיב לנו. יש לנו כללים מסודרים, חוקה ובחירות".
ח"כ שרן השכל (הליכוד) ל"העולם הבוקר" בחדשות 13, על האפשרות לממשלת אחדות: "אנחנו מבינים שאלה רחשי הציבור, אנחנו מקבלים את התוצאות ומושיטים את היד לליברמן ולכחול לבן – בואו לדבר".
ח"כ יבגני סובה מישראל ביתנו בריאיון לדב גיל-הר ב"הבוקר הזה" בכאן רשת ב': "לפני ארבעה חודשים אמרו לנו בליכוד שאנחנו עם איימן עודה ועכשיו אומרים שאנחנו מהמחנה הלאומי. אם הם רוצים לשבת עם המפלגות החרדיות זו בעיה שלהם, שלא יבואו אלינו בטענות. אני פונה לליכוד – תתחילו להתייחס ברצינות למה שליברמן אומר".
היועץ לביטחון לאומי לשעבר ג'ון בולטון אמר כי "במוקדם או במאוחר" בישראל תקום ממשלה חדשה, למרות שהוא מחבב את ראש הממשלה בנימין נתניהו – כך דווח הלילה (חמישי) ב"פוליטיקו". נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ פיטר את בולטון מתפקידו בשבוע שעבר, ברקע חילוקי דעות בין השניים בין היתר בנושא איראן.
ועדת הבחירות המרכזית מסרה כי ספירת המעטפות הכפולות, שהחלה אמש, נמשכת. "הפעם מדובר בכמות הגדולה ביותר מאי פעם, כ-28,0000 מעטפות כפולות. ספירת הקולות תארך זמן, כולל ספירה, הקלדה, הצלבת התוצאות ובדיקה מדוקדקת שלהן".
אבו מאזן על הבחירות בישראל: "עמדתנו – נגד נתניהו". דבריו של אבו מאזן באים שעות ספורות לאחר ששר החוץ הפלסטיני, ריאד אל-מלכי, אמר כי הפלסטינים יהיו מוכנים לדיאלוג עם כל ראש ממשלה שייבחר בישראל. "לא משנה לנו מי יצליח להרכיב את הממשלה, אנחנו מוכנים לשבת עם כל מי שיחפוץ במשא ומתן", אמר אל-מלכי, שהצטרף לאבו מאזן לביקור בבירת נורבגיה, אוסלו.
בכירים בליכוד: "אם נתניהו ייכשל בהרכבת הממשלה – רק אז ייצאו נגדו". "אז גם תחלחל ההבנה למצביעי הליכוד והמתפקדים שניתן להרכיב ממשלת ימין – בהובלת הליכוד – ללא נתניהו", הוסיפו הבכירים.
בסביבת נתניהו יש מי שממליצים לו לקיים פריימריז מהירים על ראשות הליכוד – רק במקרה שירגיש כי מתגבש נגדו מרד במפלגה. המטרה של מהלך מסוג זה: לפרק מראש את המוקשים הפוטנציאליים שעלולים להופיע נגדו בהמשך. "זה דבר שנתניהו ישקול אותו, אבל בכובד ראש", העריכו בכירים בליכוד. "שכן יש בכך גם סכנה מאד גדולה לאחר שנתניהו נכשל פעמיים בלהביא שלטון".
שני ח"כים מכחול לבן מצהירים: נעדיף אחדות עם נתניהו על בחירות נוספות. כוונתם של הח"כים, כפי שהסבירו להארץ, היא לחבירה לליכוד בראשות בנימין נתניהו. אחד מהם הבהיר שעמדתו אינה משקפת את עמדתם של ארבעת בכירי הרשימה, אבל העריך שהמהלך עשוי לעמוד למבחן נוסף בשבועות הקרובים אם יתברר שאלו שתי האפשרויות היחידות במשא ומתן הקואליציוני.
"אם נגיע לרגע האחרון והברירה תהיה בין הליכה לבחירות נוספות לבין שיתוף פעולה עם נתניהו, אני חושב שנצטרך לסגת מההתנגדות לנתניהו כאדם, למרות הנזק התדמיתי שייגרם לנו", אמר אחד מחברי הכנסת. "הליכה לבחירות היא דבר לא בריא לחברה בישראל ולא טוב לנו כמפלגה". הח"כ הוסיף ואמר: "מהלך כזה תלוי, כמובן, בתוצאות הסופיות של הבחירות, ובכל מקרה אסור לנו להתפשר ולאפשר לנתניהו לקדם את מהלכי החסינות".
בניגוד להתבטאויות האלה, בכחול לבן הבהירו בימים האחרונים פעם אחר פעם כי יו"ר הרשימה, בני גנץ, דבק בהחלטתו שלא לחלוק את שולחן הממשלה עם נתניהו, בשל כתב החשדות בעניינו, אף שבכוונתו לקדם ממשלת אחדות עם הליכוד.
הראיות לכך שמתקפת טילי השיוט ההרסנית נגד תשתיות הנפט האסטרטגיות של סעודיה, יצאה משטח איראן – הולכות ונצברות. נראה כי קרב הרגע בו ארה"ב וסעודיה ידרשו להצהיר על כך באופן רשמי.
זהו ללא ספק המבחן הגדול ביותר בפניו ניצב ממשל טראמפ, בתחום מדיניות החוץ. האמינות, ההרתעה והדימוי המעצמתי של ארה"ב במזה"ת, ובזירה הגלובאלית בכלל, מוטלים על הכף.
למה? כי אינטרס הליבה של ארה"ב במזה"ת מאז מלחמת העולם השנייה – ההגנה על הפקת הנפט והזרמתו לשווקים הבינ"ל – ובת בריתה הגדולה במפרץ, ספגו מהלומה מהדהדת, עם השלכות על שוק הנפט הגלובאלי.
מתקפת טילי השיוט על סעודיה מעמידה במבחן את האמינות, ההרתעה והדימוי המעצמתי של ארה"ב במזה"ת ובזירה הגלובאלית בכלל
עכשיו, כל מדינות האזור והיריבות של אמריקה בעולם (סין, צפון קוריאה, רוסיה) מסתכלות על ארה"ב, בוחנות את מהלכיה וממתינות לראות מה תעשה.
מה הן ראו עד עכשיו? שההרתעה של ארה"ב מול איראן ודימוי נחישותה להישאר במזרח התיכון בכלל, כבר חבוטים ושחוקים. זאת, על רקע שורה של התפתחויות בשנה החולפת: החל מהחלטת טראמפ לצמצם את נוכחות הכוחות האמריקאים בסוריה ובאפגניסטן; עבור דרך היעדר תגובה לפעולות החבלה האיראניות במכליות ובתשתיות נפט במהלך מאי; וכלה בביטול התקיפה בעקבות הפלת המל"ט האמריקאי ביוני.
איומי בולטון כי ארה"ב תגיב באמצעות unrelenting force"" על פרובוקציות איראניות, הסתיימו בהטלת סנקציות, שיעילותן מוטלת בספק, על ח'אמנהאי. ואם לא די בכך, בולטון עצמו נזרק לבסוף מתפקידו על רקע גישתו הלוחמנית והחשש שיגרור את ארה"ב למהלכי כוח ומלחמה מהם טראמפ סולד.
תעוזתה של איראן על ציר הזמן עלתה ביחס ישיר והפוך לנרפות התגובות האמריקאיות, בתהליך שהביא לאקט המלחמתי הישיר נגד סעודיה משטח איראן עצמה – תקדים החורג מ"המלחמה הקרה" שניהלו השתיים עד היום.
תעוזת איראן על ציר הזמן עלתה ביחס ישיר והפוך לנרפות התגובות האמריקאיות, בתהליך שהביא לאקט המלחמתי הישיר נגד סעודיה משטח איראן עצמה – תקדים החורג מ"המלחמה הקרה" שניהלו השתיים עד היום
תגובת הממשל וטראמפ ל"אצבע בעין" שהכניסה טהראן לוושינגטון, בזמן שמקרון מנסה לתווך וטראמפ מתחנן לפגישה עם רוחאני באו"מ – מסתמנת, פעם נוספת כחלשה.
ארה"ב מצטיירת כמי שמורחת זמן סביב בדיקת האחראים לירי הטילים, הפנטגון מדליף כי הוא מתנגד לתגובה לא זהירה שעלולה להוביל למלחמה, וטראמפ מצהיר כי הנחה להטיל סנקציות נוספות על איראן. שוב, נראה כי ארה"ב מבססת את מנופי הלחץ שלה על סנקציות בלבד ללא איום צבאי אמין.
האיראנים, מזהים את ההיסוס האמריקאי ו"מנגנים" על החשש של טראמפ מהסלמה רחבה. באופן מתריס, איראן פרסמה כי העבירה לארה"ב מסר, דרך שוויץ, כי היא "תגיב מיידית" נגד כל פעולה נגדה, ותגובתה לא תוגבל ל"מקור האיום".
האיראנים, מזהים את ההיסוס האמריקאי ו"מנגנים" על חשש טראמפ מהסלמה רחבה. איראן פרסמה בהתרסה כי העבירה לארה"ב מסר, דרך שוויץ, כי "תגיב מיידית" נגד כל פעולה נגדה
בשורה התחתונה, תגובה אמריקאית, בדמות גיבוש קואליציה, סנקציות ואפילו תגובה קינטית רופסת או תקיפת סייבר נסבלת, ינחיתו מכה קשה אולי אנושה לדימוי העוצמה האמריקאי, באופן דומה לקו האדום של אובאמה בסוריה, רק על סטרואידים.
תגובה חלשה תחזק את תחושת בנות בריתה של ארה"ב כי הן נותרו לבדן מול מדיניות איראנית אגרסיבית יותר ויותר, בתימן, ישירות מול סעודיה, בלבנון, בסוריה ובעיראק מול ישראל. מדינות המפרץ עלולות לבחור במהלכי נסיגה מהשותפות עם ארה"ב ובניסיונות לפייס איראן. האמירויות כבר עשו את זה עוד לפני התקיפה האחרונה, על רקע ירידה באמון במשענת האמריקאית.
בתנאים אלה, לא נותר אלא להזדהות עם מה שכותב סטיבן קוק היום ב'פוריין אפיירס': "אם טראמפ לא יגיב צבאית נגד איראן, ארה"ב צריכה לארוז את הפקלאות וללכת הביתה".
אלוף משנה במילואים אודי אבנטל. עמית מחקר במכון למדיניות ואסטרטגיה במרכז הבינתחומי, הרצליה. מתעניין במזרח התיכון, בזירה הבינלאומית ובזיקות ביניהם, באתגרים ואיומים צבאיים, בטחוניים ומדיניים ובהתמודדות מולם, במודיעין, במדיניות ובאסטרטגיה.
נסיון לזייף קולות באחת הקלפיות בישוב פרדיס נמנע ברגע האחרון – כך נודע לזמן ישראל.
"בתחילת הערב הגיע אדם שהציג את עצמו כ'נציג ועדת הבחירות המרכזית'", מספר נציג של אחת המפלגות בקלפי. "זה נראה מוזר, כי בקלפי היה כבר נציג של ועדת הבחירות (׳נציג טוהר בחירות׳) שלא הכיר אותו ולא ידע שהוא אמור להגיע לשם. בקלפי היו נציגים של חמש מפלגות – הליכוד, הרשימה המשותפת, כחול-לבן, ישראל ביתנו והמחנה הדמוקרטי.
״בשלב מסויים, בסביבות שמונה בערב, האלמוני ביקש מכל נציגי המפלגות לצאת מהקלפי 'לצורך תדריך'. הנציגים של שתיים מהמפלגות יצאו מהקלפי, וכך גם מזכיר הקלפי ונציג ועדת הבחירות האמיתי. ואולם, לתדהמתי, נציג הליכוד נשאר בתוך הקלפי, באישורו של אותו 'נציג ועדת הבחירות' האלמוני״.
״כשאני ונציגה של מפלגה נוספת ראינו שנציג הליכוד נשאר שם והקלפי נשארת בלא השגחה נוספת, דרשנו להיכנס פנימה אבל הוא דחף אותנו החוצה בכוח וניסה לנעול את הדלת", מספר הנציג.
"למרות נסיונות להיכנס, נותרנו בחוץ ובמשך הרבה זמן – כשבכל הזמן הזה הוא היה בפנים עם נציג הליכוד. בסופו של דבר, אני ונציגת המפלגה נוספת הצלחנו להיכנס פנימה.
"ושם, בפנים, ראינו דבר מוזר: נציג הליכוד עמד מאחורי הפרגוד, וכשראה שנכנסנו ושאנחנו מסתכלים עליו ומתקדמים אליו, הוא יצא וסידר את מכנסיו וחגורתו, ויצא משם במהירות ובבהלה. נכנסנו לתא, וראינו שהוא השאיר אחריו ערמה של יותר מ-100 מעטפות חתומות, חלקן פתוחות וחלקן סגורות, ובתוך המעטפות הסגורות היו פתקים של מחל".
נציג הליכוד לא חזר אחר כך לקלפי, וגם אותו "נציג ועדת הבחירות" המזוייף נעלם מיד אחרי המקרה. נציגי המפלגות הגישו תלונה במשטרה והנציג (האמיתי) של ועדת הבחירות המרכזית דיווחו על המקרה לוועדה.
מוועדת הבחירות המרכזית אישרו את הפרטים לזמן ישראל ומסרו כי האירוע נמצא בטיפול.
למקרה שפיספסת
תגובות אחרונות
בסבב תכניות הבוקר, שכתשו את הכלום שהיה בלילה, התראיין גם ראש הממשלה לשעבר אהוד אולמרט. התחזית (המבעיתה) שלו הייתה: הולכים לסיבוב בחירות שלישי, אחרי שנתניהו יפנים שזמנו עבר וייבחר מנהיג חדש לליכוד.
אולמרט תיאר את המערכת הפוליטית ואת הדחת נתניהו באופן שהזכיר לי איך סיינפלד תיאר פעם כיצד מפילים מכונה למכירת ממתקים: מנדנדים אותה אחורה-קדימה שוב ושוב, בכל פעם עוד קצת, עד שבסוף היא נופלת. בדחיפה הראשונה זה לא ילך והמכונה תישאר נטועה במקומה.
הגישה האולמרטית, שבאופן מבהיל אוחזת בעוד ועוד אנשים, מתייחסת לדמוקרטיה כניסוי מדעי רב-שלבי, במקום כאל שיטת בחירות שנסמכת על רוב בסיבוב הראשון, פעם בארבע שנים.
הגישה הזאת מחזירה אותי לרגע אל אחת ה"טראומות" המביכות מימיי בצבא. במהלך הטירונות נדרשנו לעבור מסלול מכשולים, אבל בכל פעם שהגעתי אל "הקיר" – התחנה שבה מאיצים לעבר קיר כדי להיאחז בו גבוה מספיק ולטפס לצדו השני – נתקעתי בו כמו מסמר, ולא הצלחתי לקפוץ מעלה.
כולם כבר השלימו את המסלול, ורק אני המשכתי לרוץ בכל פעם מחדש. בניסיון לעזור לי עודדו אותי החיילים והמפקדים לנסות שוב ושוב. לכל סיבוב הגעתי עייף ומרוט יותר, ובכל פעם נתקעתי בקיר חזק ונמוך יותר, ובכל זאת לא עברתי. היה לי כוח רצון, והייתה לי מהירות, אבל הטכניקה הייתה מחורבנת.
ישראל תקועה כבר שנים בקיר אימתני, ובמקום להחליף את הטכניקה, היא לוקחת בכל פעם כמה צעדים לאחור, ורצה בכל הכוח כדי לנסות ולעבור את הקיר.
המחשבה האווילית ש"הפעם" נתגבר על הקיר ונצא מהצד השני עם ניצחון מובהק – אם רק נצא כולנו להצביע, אם רק נאמין באמת באמת בכוחנו, אם רק נגייס את כל התקוות המפעימות – פשוט לא מוכיחה את עצמה.
ולמרות הייאוש שמתקבל בהאנג-אובר של היום שאחרי, לאף אחד אין אומץ להתייצב מול הקיר ולהוריד אותו באבחת גרזן.
אף אחד מהמועמדים שחדרו לחיינו בשנים האחרונות לא מדבר על שינוי שיטת הממשל, על העבודה הרצינית שיש לעשות כדי להשיב את האמון במערכת הפוליטית, או על מתווה בחירות אחר, שבו יש מנצח ומנוצח
הציבור דווקא משתף פעולה עם הפטליות של הקיר. הוא מבין ששיטת הבחירות היא בלתי-נסבלת ומכיל אותה בהבנה בכל פעם מחדש: נותן כוח לקבוצות סקטוריאליות, מחלק את המנדטים בתוך הגוש, ויוצר שוויון אסטרטגי שלא מאפשר להחליף את ראש הממשלה, אבל גם לא ממש מעניק לו את האמון הנדרש.
אפשר להפיל את האשמה על נתניהו, האיש שממקסם חוליים ומנצל את פחדי-הציבור עד זרא. אולי משום כך אולמרט מייחל להכרעה ברורה בסיבוב השלישי, אי-שם אחרי ינואר, בלי ביבי השד הנורא. אבל האמת היא שאין כל סיבה שהדד-לוק לא יישאר גם אחרי שנתניהו יפרוש לטפל בענייניו המשפטיים.
בשיטה הפרלמנטרית הקיימת, כמעט אף פעם לא יודעים בוודאות מי ניצח ומי הפסיד אחרי שהקלפיות נסגרות. בדיוק כפי שכאשר מטפסים על קיר תמיד קיים הסיכוי שעם עוד קצת מאמץ באצבעות, נמתח את הידיים עד הקצה ונצליח לעבור, רגע לפני שנחליק בחזרה למטה.
מעניין שאף אחד מהמועמדים הגיבורים שחדרו לחיינו בשנים האחרונות לא מדבר באופן אקטיבי על שינוי שיטת הממשל, על העבודה הרצינית שיש לעשות כדי להשיב את האמון במערכת הפוליטית, או על מתווה בחירות אחר, שבו יש מנצח ומנוצח, גם אם הפערים קטנים מאוד.
מדי פעם מישהו משליך אמירה אגבית ובלתי-מחייבת בנושא, אבל ברור שאף אחד לא באמת מתכוון ללוות אותה במעשים. בטח שלא בתכנון לטווח ארוך.
במדינת האין-חוקה, אין-אכיפה, אין-אלוהים – הרבה יותר קל לדבר על "העידן שאחרי-ביבי" ולהבטיח ש"אפשר אחרת", בלי להגיד כיצד.
טוב, אולי זה יקרה אחרי הסיבוב השלישי.
דירקטוריון נת"ע, שבונה את הרכבת הקלה בגוש דן, שכר את שירותי יועץ התקשורת רונן צור. מדובר בצעד שנוי במחלוקת מפני שלנת"ע כבר יש מערך הסברה ודוברת, ולא ברור מדוע צריך לשלם מכספי ציבור גם ליועץ חיצוני.
צור, שייעץ בבחירות לבני גנץ (ועוד קודם לכן שימש כקמפיינר של כחול-לבן בבחירות שנערכו באפריל), נחשב לאחד מיועצי התקשורת היקרים בשוק, אם כי גורם המעורה בפרטים אומר שהוא "עשה מחיר" לנת"ע, ומספק את שירותיו בתעריף ש"לא משתווה לסכומי העתק שרצים במערכת הפוליטית", כהגדרתו.
הפנייה לצור מבטאת את אווירת המשבר שאליו נקלעה נת"ע, וכנראה גם את רצונו של יו"ר הדירקטוריון, רם בלינקוב, לשפר עמדות בחזית התקשורתית.
החברה נכנסה לסחרור כשהמנכ"ל המוערך, יהודה בר-און, עזב לפני כ-4 חודשים בעקבות מאבקי אגו וסמכויות עם בלניקוב.
העזיבות הללו תופסות את החברה במצב רגיש, תוך כדי עבודה על מכרזים וחוזים מורכבים, וכשהמועד המוצהר לנסיעת הבכורה של הקו האדום של הרכבת הקלה בגוש דן – אוקטובר 2021 – כבר נראה מעבר לפינה
אלא שזו הייתה רק תחילתו של אירוע מתגלגל: לאחר התפטרותו של בר-און שלחו 10 סמנכ"לים בנת"ע מכתב לשרי האוצר והתחבורה והפצירו בהם להחזיר אותו לתפקיד (צעד שמשמעותו בפועל היא הדחתו של בלינקוב).
בלינקוב, בלשון המעטה, לא אהב את הפנייה הזו, ומכאן זה רק הלך והסלים. בשבועות האחרונים שורה של בכירים בחברה הודיעו על עזיבתם: היועצת המשפטית ומזכירת החברה עו"ד טל דגן, סמנכ"ל המשאבים שרון וולפר, המשנה למנכ"ל שי יפתח, וסמנכ"ל התכנון ניר קוגל.
העזיבות הללו תופסות את החברה במצב רגיש, תוך כדי עבודה על מכרזים וחוזים מורכבים, וכשהמועד המוצהר לנסיעת הבכורה של הקו האדום של הרכבת – אוקטובר 2021 – כבר נראה מעבר לפינה.
לפי דיווח ב"גלובס", בישיבת דירקטוריון שנערכה בשבוע שעבר התבטא מנהל רשות החברות הממשלתיות, ינקי קוינט, בחריפות כלפי המנהלים הנוטשים, ואף שיגר לעברם איום מפורש.
לפי "גלובס", אמר קוינט "אם מישהו כאן מתכוון לעזוב כדי להשאיר מאחוריו אדמה חרוכה, שלא יחשוב שזה לא יובא בחשבון אם הוא ינסה לקבל עבודה בחברה ממשלתית אחרת".
רצף האירועים הזה כנראה הלחיץ את בלינקוב וחברי הדירקטוריון, ודחף להחלטה לשכור את שירותיו של צור. כך נוצר מצב מוזר שבו הדירקטוריון למעשה מתנהל בנפרד מהחברה עצמה מבחינה תקשורתית, וכל זה בעת שוועדת איתור מטעם הדירקטוריון ממיינת מועמדים לתפקיד המנכ"ל.
רונן צור, אגב, הרבה להתראיין בימים האחרונים בענייני הבחירות.
בקשה להתייחסות לדברים הועברה לדוברות נת"ע, אך לא התקבלה תגובה.
הדברים הבאים נמסרו ממשרדו של רונן צור: "נת"ע עוברת בתקופה האחרונה אתגרים משמעותיים, במספר מישורים, המחייבים היערכות ראויה. צירפנו יועץ אסטרטגי מוביל בהתאם לכללי רשות החברות הממשלתיות, כפי שנעשה בעשרות חברות. שכר הטרחה עומד על 18,000 שקל בחודש".
בשעה 3:15 לפנות בוקר עלה בנימין נתניהו על הבמה בגני התערוכה, באולם ריק למחצה, וסימן גבולות גזרה.
נתניהו הבין שנוצח בבחירות הללו, או לפחות לא עמד במשימת ה-61 על פי תוצאות המדגמים. הוא הבין שאין לו ממשלה בלי כחול-לבן, בדיוק כפי שאין לכחול-לבן ממשלה בלי הליכוד. ואם זה לא היה ברור לבני גנץ, נתניהו הודיע לו שאין לו שום אופציה בלעדיו כי אי אפשר להישען על ממשלה עם "המפלגות הערביות שמהללות מחבלים".
במלים אחרות: מעל הבמה החל ראש הממשלה במשא ומתן עם תנאים מוקדמים. "אני הוא השותף שלך, לא יעזור לך כלום", הוא שידר לגנץ. וגם: המפלגות החרדיות הן השותפות הטבעיות שלי ולא יעזור ללפיד כלום. אני רוצה שכל המפלגות הציוניות יהיו בפנים. ליוסי ביילין זה כבר הזכיר את ממשלת האחדות של 1984, שמנתה 97 חברי כנסת, "וזה לא מתאים לדמוקרטיה".
התרוממות רוח לא הייתה אתמול בגני התערוכה, אבל גם לא אצל גנץ. ככה בדיוק נראה תיקו מקסיקני: כל אחד מחזיק בידיו אקדח, אבל אף אחד לא יכול לירות בלי להיפגע.
גנץ וחבריו למדו את הלקח מהפארסה אחרי הבחירות באפריל, ועכשיו גילו אחריות ובגרות רבה יותר ולא עשו מסיבות ניצחון לפני תוצאות האמת. בניגוד לנתניהו, הדילמה שלהם עצומה ברגע זה. נתניהו הפנים שהוא צריך אותם. הם צריכים להבין שהם לא יכולים לקבל את הליכוד בלעדיו.
אביגדור ליברמן הציע אתמול לנשיא ראובן ריבלין להזמין את נתניהו וגנץ לארוחת צהריים בבית הנשיא ביום שישי הקרוב, כדי לכפות על השניים ממשלת אחדות. לשם כך צריכה כחול-לבן להתנער מכל הנרטיב שדבקה בו בבחירות, ולפיד ויעלון יצטרכו לשבת בממשלה עם מי שמרחף מעליו כתב אישום בשלושה תיקים. אם זה יקרה, לכחול-לבן לא יהיה שום ערך.
יאיר לפיד ביקש אתמול מכולם סבלנות. הוא רוצה שתהליכים יבשילו. במלים אחרות, הוא רוצה שהליכוד יגרש את נתניהו כדי שתוכל לקום ממשלת אחדות בלעדיו. גם זה לא יכול לקרות, כי בליכוד לא עושים דברים כאלה, גם אם רוצים.
נתניהו אמר אתמול בנאומו כי ידענו "לעמוד יחד מלוכדים". המסר מכוון בעיקר לעתיד הקרוב. בליכוד יודעים היטב כי מי שישבור את השורה וירים את נס המרד יפגע בעצמו. אפשר לקטר ולקלל את נתניהו, אבל רק בדלתיים סגורות. באוויר הפתוח זה מסוכן.
אלה בחירות שבהן אף אחד אינו יכול לממש את ההישג שלו. ליברמן קיבל לפי הסקרים שמונה מנדטים וזה יפה, אבל הוא לא לשון מאזניים. אין לו אופציה להקים ממשלה עם השמאל, ואם תקום ממשלת אחדות בין כחול-לבן והליכוד, הם יכולים להשאיר אותו בחוץ.
החרדים הגבירו את כוחם, אבל גם הם אינם לשון מאזניים, כמו שהיו פעם. הימין והשמאל התרסקו. ימינה ציפתה לדו-ספרתי וקיבלה מפלגה קטנה שמתפצלת לשתי סיעות לפחות.
המחנה הדמוקרטי והעבודה-גשר מגדרות בסקרים עשרה מנדטים. הערבים רשמו הישג מצוין, אבל הם מחוץ למשחק. כמו החרדים, הם תמיד יוכלו להתגאות בעלייה מנדטים למרות ההסתה, ואולי דווקא בגללה.
זה אולי המשבר הפוליטי המסובך בתולדות המדינה. אני לא רואה לו פתרון. כל אפשרות כמעט ואינה מתקבלת על הדעת. לפי המדגמים, אין אפשרות לממשלה רחבה, ואין היתכנות לממשלה צרה, מימין או משמאל. הנשיא ריבלין יכול להבטיח שיעשה הכול שלא יהיה סיבוב בחירות שלישי, אבל גם כוחו מוגבל. רק ראש יצירתי יעזור כאן, כדי לרבע את מעגל הקסמים. במהלך הלילה לא שמעתי איזה רעיון פורץ דרך.
הגיע הזמן לומר את דעתך
רוצים להגיב? הצטרפו לזמן ישראל רוצים לפרסם פוסט? הצטרפו לזמן ישראל רוצים לפרסם פוסט ולהגיב לכתבות? הצטרפו לזמן ישראל רוצים שנשמור לכם את הלייקים שעשיתם? הצטרפו לזמן ישראל
- לכל תגובה ופוסט עמוד בזמן ישראל שניתן לשתף ישירות ברשתות החברתיות ולשלוח באימייל
- עמוד הפרופיל הפומבי שלך ירכז את כל התגובות שפרסמת בזמן ישראל
- אפשרות להגיש פוסטים לפרסום בזמן ישראל
- אפשרות להגיב לכתבות בזמן ישראל
- קבלו את המהדורה היומית עם גיא זהר ישירות לתיבת המייל שלכם
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם