שני שירים חוזרים אלי שוב ושוב כשאני מריחה את ריח אלול והסליחות שהוא מביא אתו. האחד של לאה גולדברג, 'סליחות' והשני של רחל, 'פגישה חצי פגישה'. שניהם מתארים מפגש מורכב עם אהוב ובשניהם מופיעה הכריעה בשורה האחרונה:

"לכרוע על חוף הסליחה" (גולדברג)
"ועל ברכי אכרע על שפת אגם סואן" (רחל)

אביגיל אנטמן היא חברת הנהלת נשות הכותל. תושבת ירושלים, משוררת, מורה לספרות ומחנכת בתיכון המסורתי בירושלים. חברת ארגון 'קולך'- פורום נשים דתיות. בעלת טור קבוע על פרשת השבוע. חברת קהילת 'שירה חדשה' מאז היווסדה ב-2002. גדלה ברובע היהודי ונהגה להתפלל מידי שבת בכותל המערבי

• העתק קישור
• שיתוף במייל
• שיתוף בטוויטר
• שיתוף בפייסבוק
• שיתוף בווצאפ
• הדפסת כתבה

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.

נשימה/ אגי משעול

לא בשאיפה
כי אם במורד הנשיפה
בתחתיתה
בהפוגה הקטנה
הכמעט לא מורגשת
שם
לפני תנופת החיים
הממלאת שוב את הראות
ודוחקת כל ריק
לצדדים
ולא בשפיץ המחשבה
לא כשהיא חדה
מבריקה
או מפתלת את עצמה
כי אם בדהותה
כשהיא מתפוגגת אל הסתם הנבהה
לפני שהוא מתכסה
במחשבה אחרת
שם
לשם אני
גם אם אתמיד בכשלוני
לזכור.

הרשמו עכשיו לניוזלטר היומי

אין כמו השיר של משעול כדי לתאר את הימים ימי תחילת אלול, ימי קול השופר.
האוויר הנכנס פנימה אל תוך השופר ומוציא מתוכו קולות של שברים. אותם קולות בתוכנו שאין להם מילים מדויקות.

הימים ימי תחילת אלול, ימי קול השופר. האוויר הנכנס פנימה אל תוך השופר ומוציא מתוכו קולות של שברים. אותם קולות בתוכנו שאין להם מילים מדויקות

שאלות, ספקות, מחשבות, פחדים. שמחה והתרגשות לקראת עוד שנה חדשה.  אנחנו נושמים באופן אוטומטי מבלי לשים לב,  והנה ברגע תקיעות השופר -הנשימה האוטומטית הופכת להיות מלאה בכוונה, בתפילה, בבקשה ובעיקר בתשומת לב לעיקר, הלא הם החיים עצמם.

שבריר שנייה בין שאיפה לנשיפה.
אותו רגע שבין השנה הקודמת לשנה הבאה.
אותה הפוגה קטנה וכמעט לא מורגשת.

שם לפני תנופת החיים הממלאת שוב את הריאות, לפני שנכנס לתוך אותה תזזיתיות של עשייה ושאיפות הדוחקת כל ריק לצדדים. בדיוק ברגע הזה שבו אנחנו נמצאים עכשיו.

רגע של הפוגה שבין המחשבות, של התפוגגות כל אותן מחשבות על מה שהיה,  רגע לפני שהבהייה הזו מתכסה במחשבות חדשות על לאן? ומתי? וכמה? ועל מה שיהיה? לשם אני רוצה להגיע גם אם אתמיד בכשלוני לזכור.

ביום א' כ"ד באב, ה25.8 בשעה 16:30, תתקיים סדנת תקיעה בשופר עם נשות הכותל, כהכנה לראש חודש אלול. בסדנה נלמד על מקור השופר ביהדות, האם מותר לנשים לתקוע בשופר? בהתנסות מעשית נלמד כיצד לתקוע בשופר. האירוע
יתקיים בתחנת הקריאה שבפינת רחובות מסריק והרכבת (על פארק המסילה), ירושלים. הכניסה חינם ומיועדת לכולן/ם.

אביגיל אנטמן היא חברת הנהלת נשות הכותל. תושבת ירושלים, משוררת, מורה לספרות ומחנכת בתיכון המסורתי בירושלים. חברת ארגון 'קולך'- פורום נשים דתיות. בעלת טור קבוע על פרשת השבוע. חברת קהילת 'שירה חדשה' מאז היווסדה ב-2002. גדלה ברובע היהודי ונהגה להתפלל מידי שבת בכותל המערבי

מישהו יכול לכתוב לי הודעה משמחת ומחממת את הלב? כותבת אישה מודאגת ממרכז הארץ. זה מזכיר לי אמרה בערבית על אנשים מדוכדכים המבקשים מראש הכפר: "ספר משהו משמח – אפילו שקר".

בני אדם השרויים במצוקה זקוקים לעיתים למישהו שישפר את האקלים, יעלה את מצב הרוח ויפיח תקווה. מישהו ללכת אחריו, להאמין ביושרו, לישון בשקט כשיודעים שהוא מצוי על ההגה.

משה בן עטר הוא פובליציסט, מחבר הספר "המסע לישראל האחרת". עסק שנים בתכנון אסטרטגי והיה מנכ״ל המועצה הציונית בישראל, מנהל כפר הנוער יוענה ז'בוטינסקי, ומנהל המכון למחקר וחינוך בקרן כצנלסון. היה יועצם של כמה שרים ויועץ ליצחק הרצוג.

לאחרונה גיליתי במהלך נסיעה במונית שגם בבת-ים יש רחוב ששמו כ"ט בנובמבר. כבר ידעתי קודם לכן שבירושלים, בהרצליה, אולי גם בערים נוספות יש רחובות הנושאים אותו שם. כידוע, בכ"ט בנובמבר שנת 1947 הוחלט באו"ם על הקמתה של מדינת ישראל.

"עוד יהיו לנו רחובות שייקראו 'ה-7 באוקטובר'", הערתי בלגלוג מריר. ונהג המונית הגיב: "אף אחד לא יסכים לגור ברחוב שזהו שמו".

שלומית טנא היא עיתונאית לשעבר (ב"על המשמר" ובהמשך ב"ידיעות אחרונות")..יוצאת קיבוץ. ב-1981 החלה בסיקור עיתונאי שוטף של הקיבוצים.

הכי אהבתי את הפוזה של מגן העולם החופשי מול הנאצים.

מחולל הפיכה משטרית כדי להחריב את הדמוקרטיה ולהיות דיקטטור, ואז מציג עצמו כמגן הדמוקרטיה והעולם החופשי.

עו"ד דניאל חקלאי הוא בעל משרד עריכת דין שמתמחה בייצוג בתחומי המשפט הפלילי, עבירות הצווארון הלבן, ועדות החקירה, הדין המשמעתי ולשון הרע. יליד שנת 73', נשוי ואב לשני בנים. פרסם מאמרים וכן סיפורים קצרים בכתבי עת דיגיטליים. אוהב מאד ספרות, קולנוע ומוזיקה. מוטרד מאד מהסכנות העצומות למשטר הדמוקרטי ולזכויות האדם והאזרח. מנסה לחשוב כיצד למקם את המשפט החוקתי ואת המשפט הפלילי בהקשרים סוציולוגיים, תרבותיים, פוליטיים, היסטוריים ופסיכולוגיים.