בימים האחרונים המזרח התיכון כולו רעד לנוכח מתקפה חסרת תקדים מצד איראן על שכנותיה. המשטר בטהרן בחר להגיב למתקפה האמריקאית-ישראלית – לא רק מול ישראל, אלא גם מול המדינות הערביות הסוניות: קטאר, איחוד האמירויות, בחריין, כווית, עומאן, עיראק, סעודיה ואפילו ירדן וקפריסין.
טילים בליסטיים ומל"טים שוגרו לעבר ערי המפרץ, פגעו בריבונות, גרמו נזק, שריפות ובהלה בקרב האזרחים. מדינות, שניסו לשמור על איזון עד הרגע האחרון, כמו קטאר וכווית, מצאו את עצמן מותקפות ישירות – לא עוד "תגובה פרוקסית" דרך שליחים, אלא פגיעה ישירה, גלויה ומסוכנת.
עידית בר היא מומחית לחברה ולתרבות הערבית וחוקרת העולם הערבי והמוסלמי, חוקרת ומרצה על העולם הערבי והמוסלמי, מרצה בארץ ובחו"ל ומעבירה סדנאות לתקשורת אפקטיבית עם העולם הערבי. בימים אלו יצא לאור ספרה "קווים חוצים גבולות - סאטירה ומחאה חזותית בעולם הערבי" (גלילי הוצאה לאור), מסע ויזואלי מרתק שחושף את הסיפור של העולם הערבי דרך עיני הקריקטוריסטים.















































































































תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנולמה טעות? מה האלטרנטיבה של המשטר באיראן? גם אם לא "טוב" זה הכי טוב שיש להם כדי לשרוד.
חכי שבועיים, ואז נראה כמה גיבורים הסונים מהמפרץ. כשהלחץ על טראמפ מבית ילך ויגבר, כשהארופאים הנרפים ייבבו על מחירי הנפט והגז ועל המחיר "ההומניטרי", מדינות המפרץ חוטפות בלי יכולת לעשות כלום לאיראן – אז פתאום עיסקה עם המשטר האיראני תראה "לכולם" (חוץ מישראל) כמו רעיון טוב.
לאף אחד בימינו אין את הביצים לעשות מעשה בעלות הברית במלחמת העולם ה-2 וללכת עד הסוף.