שלל צילומי היח"צ של הזוג בנימין ושרה נתניהו מוושינגטון מציגים עובדה ברורה: בראשות ממשלת ישראל עומדים שניים. לא אחד. אחד נבחר ואחת נדחפת, כופה, משתלטת ושולטת בבעלה ראש הממשלה.
אי אפשר להכחיש את התמונות. הגברת שרה נתניהו יצאה ראשונה מהמטוס ללחוץ ידיים לצוות השגרירות, לפניו, עד שהעירו לה והיא פינתה לו את הכבוד. היא פרסמה ראשונה תצלומים מהמטוס ודיווחה שהיא ("אני רעיית ראש הממשלה" בניסוח שלה) משוחחת עם אימהות החטופות.
היא הצטלמה בכל מפגש בוושינגטון לצד בנימין בכל פורום, ועדה או אירוע, כאילו היו יצחק שמיר ושמעון פרס בממשלת האחדות, בני גנץ ונתניהו בקבינט החירום, לורל והארדי, כץ וקרסו. "ככה זה כשיש שניים", מסתבר, "זה תמיד פעמיים. לדבר זה נותן לי ת'כוח, להתגבר גם על מאה מכות".
היא הצטלמה בכל מפגש בוושינגטון לצד בנימין, בכל פורום, ועדה או אירוע, כאילו היו שמיר ופרס בממשלת האחדות, גנץ ונתניהו בקבינט החירום, לורל והארדי, כץ וקרסו. "ככה זה כשיש שניים", מסתבר
בעת הנאום בקונגרס היא אחזה במשפחות החטופים. הוא הזכיר שנועה ארגמני "עומדת ליד רעייתי". אין מצב שהוא לא יזכיר אותה בכל הודעה לתקשורת. הודעת השתתפות בצער, או שמחה, תגובה על מהלך כלשהו או מפגש עם משפחות החטופים.
היא תמיד נמצאת שם ואיש לא יודע מה תפקידה, מדוע היא מתערבת, מדוע מוזמנת, מדוע היא בכלל יושבת שם ומביטה במבט חלול למצלמה או מפקחת על בעלה כשהוא כותב סיסמאות על כובעים.
מדוע היא חושבת שזכותה לפנות למשפחות החטופים ולומר להן לא לדבר עם עיתונאים לא להתראיין "כי זה מסייע לחמאס". מדוע היא התקשרה מהמטוס לאימהות ולא הוא. לכאורה הוא ראש הממשלה.
אבל לא. בראשות ממשלת ישראל עומדים שניים, ועכשיו נשאלת השאלה אם שניהם מטרפדים את העסקה או רק הוא. או רק היא.
לכל ראשי מערכות הביטחון ברור שהבשילה עסקה, וכי יש לחתום ולהתקדם לשחרור החטופים. רק נתניהו מתנגד, ממציא תירוצים ועוד תנאים, עוצר את משלחת המו"מ שוב ושוב ומונע עסקה.
היא תמיד נמצאת שם ואיש לא יודע מה תפקידה, מדוע היא מתערבת, מדוע מוזמנת, מדוע היא בכלל יושבת שם ומביטה במבט חלול למצלמה או מפקחת על בעלה כשהוא כותב סיסמאות על כובעים
אבל האם זה הוא שמונע? האם יתכן שהוא חוזר כל ערב לקבינט המצומצם של משפחת נתניהו בחדר השינה שלהם ושם מקבל החלטות בניגוד לקבינט האמיתי ולעמדת אנשי המקצוע, הרמטכ"ל, ראש שב"כ וראש המוסד?
הסיפור הידוע מתקופת מאיר דגן כבר חשף את העובדה שהוא משתף את שרה בסודות מדינה. עדויות שפורסמו בתקופת עסקת שליט דיווחו כי היא תמכה ודחפה אותו לחתום על העסקה. חתימה שבעצם נוגדת את כל השקפת עולמו הכתובה וזו הנישאת בעשרות נאומים וספרים בהם הסביר כיצד לא להיכנע לטרור. כשהפגנות הקוטג ב-2011 איימו על שרידות שלטונם, היא העמידה לפניו את האינטרס הפוליטי הדחוף לפני כל הרטוריקה השחצנית של חייו.
ובכן האם שרה נתניהו היא שמטרפדת את העסקה כעת? חוששת מבחירות ומאובדן השלטון, מזיעה מפחד מעדותו הקרבה במשפטו ובעיקר מהרחקת שניהם ממנעמי כנף ציון, הבתים המשופצים ללא סוף, השמפניה והתכשיטים, 14 העוזרות והמזכירות, האיפור ותסרוקת על חשבון המדינה והמשקפיים הוורודים שדרכם שניהם רואים את המציאות.
גם עכשיו, אחרי 7 באוקטובר, הם לא נגמלו.
כי זוג ראשי הממשלה שלנו לא עוסקים בעבודתם למען הציבור, למען החטופות או החיילים, הזוג הזה עוסק רק בשרידותו. עובד בזה יומיום.
כל הטיסה-טרחה הזו כדי לנאום בארה"ב בזמן המלחמה הרב זירתית שמתחוללת פה ולכבוד יום ההולדת של הילד בן ה-33, הרי תוכננה באופן קפדני שעות על גבי שעות וימים על גבי ימים, בזמן החסר לבנימין. זמן שבו לא נסע לבקר בניר עוז ולא למד שלתצפיתניות לא היה נשק.
אבל האם זה הוא שמונע? האם יתכן שהוא חוזר כל ערב לקבינט המצומצם של משפחת נתניהו בחדר השינה שלהם ושם מקבל החלטות בניגוד לקבינט האמיתי ולעמדת אנשי המקצוע, הרמטכ"ל, ראש שב"כ וראש המוסד?
שרידותם של הנתניהוז היא שם המשחק. לא עסקה. לא ניהול מדינה. לא גורל החטופים. וכשזה האינטרס, הם מטרפדים כל דבר שיאיים על שרידותם. גם את הצלת חייהם של מי שהופקרו על ידם.
איתי לנדסברג נבו הוא אזרח המודאג מעומק השחיתות השלטונית, חושש לגורל הדמוקרטיה ומזועזע מהגזענות והאלימות בחברה הישראלית. לשעבר עורך "מבט שני" ומנהל מחלקת תעודה בערוץ הראשון (2002-2017). בן קיבוץ תל יוסף וממקימי הפורום למען אנשי המילואים ( 1995-2017) . כיום במאי, עורך תוכן ומפיק עצמאי.
החזרה לבתי הספר לאחר 40 ימי מלחמה (וביישובי הצפון – 50) אינה חזרה רגילה. זה הרגיש קצת כמו האחד בספטמבר בהתרגשות לקראת המפגש המחודש עם הילדות והילדים ועם הצוותים, אבל היה שונה בתכלית, וגם לא דמה לחזרה משגרת חגים.
זו הייתה חזרה אל תוך שבר – אישי, קהילתי ולאומי, שטרם התאחה. ודווקא בתוך המציאות הזו, מערכת החינוך נדרשת כמעט מייד להתמודד עם הרצף הכי טעון בלוח השנה הישראלי – יום השואה, יום הזיכרון ויום העצמאות.
ורד גורפינקל היא אשת חינוך. גרה ברמת הגולן, מנהלת "בית חינוך מעלות הגולן" ברמות, בוגרת תכנית מנדל ופעילה בתנועת "הרבעון הרביעי". נשואה לעומר, שמשרת במילואים ברצף מאז 7.10, ואמא לארבעה בנים.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנוהכותרות הראשיות עכשיו
הפופולריים השבוע
-
1
-
2
-
3
-
4
-
5
-
6
-
7
-
8
-
9
-
10
הבעיה עם הפסקות אש במזרח התיכון היא שהשם שלהן מטעה. הן נשמעות כמו סוף, אבל בדרך כלל הן רק שם מכובס להפסקה טכנית בין סבב אחד לסבב הבא. גם עכשיו, כל הסימנים מצביעים לא על הסדרה יציבה, אלא על רגיעה שברירית, עמוסת סתירות, פרצות ואינטרסים מנוגדים.
השיחות בין ארה"ב לאיראן הסתיימו בלי הסכם, המחלוקות המהותיות נותרו פתוחות, והפסקת האש עצמה מוגבלת בזמן. במקביל, האמריקאים כבר לא מדברים בשפה של שלום אלא בשפה של "יצירת תנאים" לחידוש מעבר ימי בטוח, כלומר בשפה צבאית, הנדסית ומבצעית. כשצריך לפנות מוקשים כדי להציל את הפסקת האש, כנראה שאין באמת הפסקת אש.
ד"ר בלה ברדה ברקת היא מומחית לנדל"ן ופרשנית כלכלית וגאופוליטית ומחברת הספר "הנדסת העושר, התפתחות הנדל"ן מצורך אנושי למוצר פיננסי".
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנולמקרה שפיספסת
הפוסטים הפופולריים השבוע
-
1
-
2
-
3
-
4
-
5
-
6
-
7
-
8
-
9
-
10
-
11
יש רגעים שבהם נדמה שהדבר הנכון ביותר לעשות הוא לשתוק. מלחמה או מצב חירום מתמשך הוא אחד מהם. אבל במציאות של היום, שתיקה היא לא בהכרח הבחירה הבטוחה ביותר, ולעיתים היא דווקא מרחיקה ארגונים מהקהל שלהם.
בתקופות כאלה עולה לעיתים הנטייה להוריד הילוך תקשורתי, לבחון כל מסר בזהירות יתרה, ולנסות לא להפריע לרגע. זה מגיע ממקום מובן, אבל פחות מתאים למציאות שבה אנחנו פועלים. כי בישראל של 2026, מצב חירום הוא כבר לא אירוע נקודתי. זו שגרה.
אביגיל רובינגר היא יועצת תקשורת ואסטרטגיה שמאמינה שכוחם של מילים וערכים אמיתיים יכול לבנות אמון – גם בין אנשים, גם בין מותגים.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנותגובות אחרונות
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנו
סילמן מבשר רעות
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנו
הגיע הזמן לומר את דעתך
רוצים להגיב? הצטרפו לזמן ישראל רוצים לפרסם פוסט? הצטרפו לזמן ישראל רוצים לפרסם פוסט ולהגיב לכתבות? הצטרפו לזמן ישראל רוצים שנשמור לכם את הלייקים שעשיתם? הצטרפו לזמן ישראל
- לכל תגובה ופוסט עמוד בזמן ישראל שניתן לשתף ישירות ברשתות החברתיות ולשלוח באימייל
- עמוד הפרופיל הפומבי שלך ירכז את כל התגובות שפרסמת בזמן ישראל
- אפשרות להגיש פוסטים לפרסום בזמן ישראל
- אפשרות להגיב לכתבות בזמן ישראל
- קבלו את המהדורה היומית ישירות לתיבת האימייל שלכם
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנומאמר מספר מליון מדוע ראש וראשת ארגון המחבלים ביבים שקרניהו והצרעת המשוגעת הם, ובכן הם. בכל מליון המאמרים האלה שמלווים אותנו כבר כ-28 שנים וביתר שאת במאמרים מאז שבת שואת ה-7 באוקטובר לא הובע אפילו רעיון אחד חוקי וישים כיצד מכניסים אותו לכלא של שירות בתי הסוהר, ואותה לבית החולים לחולי נפש של שירות בתי הסוהר. לא רוצים לקרוא את המאמר המליון ואחת, זה מיותר ולא מוסיף כלום. נחוץ רעיון חוקי ויצירתי, או כמה רעיונות כאלה. מדוע לא הוקם בישראל מאז שואת ה-7 באוקטובר אפילו פורום חשיבה אחד שיוכל לתכנן, ולבצע באופן חוקי ויצירתי?