ג'ייסון איזקסון
הזמן של
ג'ייסון איזקסון

ג'ייסון איזקסון הוא סמנכ"ל מדיניות ופוליטיקה של הוועד היהודי האמריקאי – ארגון הפועל לשמירה על האינטרסים של העם היהודי ברחבי העולם באמצעות קשרי ממשל ודיפלומטיה.

אנחנו נגן על הסיפוח אם יהיה צורך בכך, אבל הנה העניין

אם ממשלת ישראל החדשה – למרות ההתנגדות הכמעט מוחלטת מצד ממשלות באזור ובעולם ואזהרותיהם של רבים מתומכיה של ישראל בתפוצות – תצעד בדרך שהבטיח ראש הממשלה בנימין נתניהו ותחיל בשבועות הקרובים ריבונות ישראלית על חלק משטחי הגדה המערבית באופן חד-צדדי, הוועד היהודי האמריקאי יעשה מה שהוא עושה תמיד: יסביר את פעולותיה של ישראל לעולם הרחב.

אנו נטען כי יהודים חיו בגדה המערבית – יהודה ושומרון המקראיות – במשך אלפי שנים, וכי החלת החוק הישראלי על אדמת ההתנחלויות איננה למעשה "סיפוח" – מונח שהיה הולם אילו שטח המחלוקת היה נתון קודם לכן בריבונותה של אומה אחרת. אנו נצביע על כך שירדן, שהתקיפה את ישראל עם הקמתה ב-1948 ושלטה בגדה המערבית עד שהובסה ב-1967, מעולם לא זכתה להכרה בינלאומית כריבונית של אותם שטחים.

אנו נזכיר את ההזדמנויות הרבות שהיו להנהגה הפלסטינית במהלך העשורים – שכולן הוחמצו – לשאת ולתת על פתרון של שלום למחלוקת בין עמה לבין ישראל ולהקים מדינה עצמאית בגדה המערבית וברצועת עזה. אנו נשאל מדוע זכויותיהם ומעמדם של מאות אלפי ישראלים צריכים להישאר במצב של המתנה עד שרמאללה תכיר במציאות, שישראל אינה הולכת לשום מקום ושרק פשרה – שתהיה מקובלת על שני הצדדים, גם אם לא בהתלהבות – תשים קץ לסכסוך.

אנו נשאל מדוע זכויותיהם ומעמדם של מאות אלפי ישראלים צריכים להישאר במצב של המתנה עד שרמאללה תכיר במציאות, שישראל אינה הולכת לשום מקום ושרק פשרה תשים קץ לסכסוך

אנו נציע שעדיין אפשר להגיע להסדר – שאם המנהיגים הפלסטינים יצאו מעולם הפנטזיה שלהם, יפתרו את מאבקי הכוחות בין הפלגים היריבים, יכירו בזכות ההיסטורית של העם היהודי לאדמתו ויהיו מחויבים למשא ומתן, אפילו סיפוח ברוח "חזון השלום" של הנשיא טראמפ אינו צריך לעמוד בדרכו של פתרון שתי מדינות.

אנו נדחה את דברי המבקרים שיאמרו כי ישראל, במקום להעמיק את נוכחותה בגדה המערבית, צריכה לעזוב אותה לחלוטין – ונזכיר את דברי המומחים הצבאיים שתיארו את קו שביתת הנשק של ישראל מ-1967 כבלתי ניתן להגנה אם יוגדר כגבול עם מדינה שעשויה להיות עוינת. שום מדינה שרוחבה כ-15 ק"מ בלבד במרכזה המאוכלס בצפיפות, ושנמל התעופה הבינלאומי שלה נמצא כ-6.5 ק"מ מהגבול, לא תיטול סיכון כזה.  

אנו נגנה את חוסר ההוגנות – שלא לומר הצביעות – של הביקורת הבינלאומית המופנית כלפי ישראל, ונציין כי זכויות אדם מופרות באופן קבוע ושערורייתי על ידי מדינות אחרות, אך לרוב זוכות להתעלמות מצד גופי האו"ם, ארגונים המתפקדים ככלבי שמירה והתקשורת העולמית.

אנו נגנה את חוסר ההוגנות – שלא לומר הצביעות – של הביקורת הבינלאומית המופנית כלפי ישראל, ונציין כי זכויות אדם מופרות באופן קבוע ושערורייתי על ידי מדינות אחרות, אך לרוב זוכות להתעלמות

אנו נזכיר לחברי הקונגרס בוושינגטון ולבני שיחנו בבירות אחרות בעולם כי ערכה של ישראל כשותפה אסטרטגית מהימנה באזור חיוני ובלתי יציב לא יפחת בשום צורה בעקבות החלטתה להחיל את חוקיה על אזרחיה שלה – שרובם, כך הניחו קובעי המדיניות כבר מזמן, ממילא ייכללו בסופו של דבר בכל הסכם טריטוריאלי בר-יישום.

עמיתיי ואני מוכנים להשמיע את הטיעונים האלה. אם הסיפוח – החלתו של החוק הישראלי על חלקים מהגדה המערבית באופן חד-צדדי – ייצא לפועל, אנו נגן בצורה המשכנעת ביותר האפשרית על החלטה שהתקבלה על ידי ממשלה ישראלית נבחרת וזכתה לתמיכתה של השותפה החזקה ביותר של ישראל (ושל כל אחד אחר) – ארצות הברית.

אני צופה שנמצא כאלה, בוושינגטון ובמדינות אחרות, שיסכימו אתנו לחלוטין. אני צופה שיהיו אחרים שלא יסכימו עם הסיפוח בעיקרון, אבל יסכימו שהיות שאין כרגע הרבה תקווה להשיג פריצת דרך במשא ומתן, המהלך כמעט לא ישפיע על הסטטוס קוו.

אבל אני גם צופה שהסיפוח, אם ייושם, יגבה מחיר – למרות הטיעונים החזקים ביותר של ישראל ושלנו.

המחיר יורגש על ידי ישראלים ששכניהם, שסבלו שנים רבות משלטונה הכושל של הרשות הפלסטינית בגדה המערבית או מהשעבוד האכזרי של חמאס בעזה, יגיבו בדרכים בלתי צפויות למה שהם ורוב העולם יראו כפגיעה בסיכוייהם להשגת מעמד של מדינה. כוחות הביטחון של ישראל כבר מתכוננים למה שעלול לקרות, משני צדי הקו הירוק – וכמוהם גם דיפלומטים ישראלים בערי בירה זרות ובגופים בינלאומיים.

המחיר יורגש במישור יחסיה של ישראל עם מדינות ערב – שתי המדינות שאיתן יש לה הסכמי שלום מזה עשורים, מצרים וירדן, ועשר או יותר מדינות אחרות שאיתן היא שואפת לפתח ולקיים קשרים שקטים שיש בהם תועלת לשני הצדדים.

המחיר יורגש במישור יחסיה של ישראל עם מדינות ערב – שתי המדינות שאיתן יש לה הסכמי שלום, מצרים וירדן, ומדינות אחרות שאיתן היא שואפת לפתח ולקיים קשרים שקטים שיש בהם תועלת לשני הצדדים

המאבק המשותף באיומים שמציבים האסלאם הקיצוני והתוקפנות האיראנית ושיתוף הפעולה הביטחוני החשאי צפויים להימשך – אבל פריצת הדרך המקֻווה לקראת שיתוף פעולה גלוי ויחסים מלאים, מטרה שהוועד היהודי האמריקאי פעל למענה באזור בהצלחה מסוימת במהלך רבע מאה, תתעכב.

המחיר יורגש, כמובן, על ידי הפלסטינים עצמם, שהאפשרויות שלהם ותנועתם יישארו מוגבלות לנצח, ללא אזרחות של שום מדינה.        

המחיר יורגש בהחלשת טענותיה ארוכות השנים של ישראל נגד פעולותיהם החד-צדדיות של הפלסטינים, בהתנערות הרשות הפלסטינית מהסכמי אוסלו ובציניות גוברת בקרב הציבור במחוזות בחירה שונים בארצות הברית – לרבות בקהילה שלנו – ביחס למחויבותה של ישראל לשלום.

אין זה מתפקידם של ידידיה ותומכיה הנלהבים של ישראל, ששוכנים לבטח בבתיהם במרחק אלפי קילומטרים, לומר לממשלת ישראל, שנבחרה באורח דמוקרטי, מה עליה לעשות.

לעולם לא נזנח את החזון הציוני של מדינה יהודית ודמוקרטית על אדמתו ההיסטורית של עמנו, ולעולם לא ננטוש את אחינו. תמיד נתייצב להגנתם ונחלוק עמם את השמחה על הצלחותיהם.

אך תמיד גם נחלוק עמם את דאגותינו למראה סכנה קרבה.

ג'ייסון איזקסון הוא סמנכ"ל מדיניות ופוליטיקה של הוועד היהודי האמריקאי - ארגון הפועל לשמירה על האינטרסים של העם היהודי ברחבי העולם באמצעות קשרי ממשל ודיפלומטיה.

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
1
בכל הכבוד יש רגעים בהסטוריה שהם רגעי האמת. היהדות, העם היהודי והציונות שהם חלק בלתי נפרד מהיהדות מזה אלפי שנים, בפיוט, בתפילה, באגדה ובמשפט העברי דוגלים בדבר פשוט, ארץ ישראל שייכת לעם ה... המשך קריאה

בכל הכבוד יש רגעים בהסטוריה שהם רגעי האמת.
היהדות, העם היהודי והציונות שהם חלק בלתי נפרד מהיהדות מזה אלפי שנים, בפיוט, בתפילה, באגדה ובמשפט העברי דוגלים בדבר פשוט, ארץ ישראל שייכת לעם היהודי ורק לעם היהדוי.
כך גם פעלה תמיד הציונות.
עוד דונם עוד עז.
אבל עוד דונם עוד עז זו טקטיקה בלבד, בסופו של יום יש מטרה.
והמטרה היא הבעלות על ארץ ישראל.
לכן, כשיש אפשרות לממשה, יש לממשה.
תמיד האויב יתנגד.
תמיד שונאי העם היהודי יתנגדו.
תמיד תהיה התנגדות.
אז מתי הוא הזמן ה"נכון"?
לטעמם של המתנגדים, אף פעם אין זמן נכון.
אז תחילה, על התומכים ועל המתנגדים יש להשיב על השאלה הראשונית, האם הם ציונים?
האם הם תומכים בעם היהודי?
מתי, לדידם, הזמן ה"מתאים" להחלת החוק הישראלי על שטחי C בהם אין כמעט ערבים, כל המתנחלים שם וכמעט כל האינטרסים החיוניים למדינת ישראל, מים, תודעה, בטחון ועוד?
האם, "במקרה", המתנגדים הם לא אלה שגם מתנגדים לירושלים ישראלית, להר הבית והעיר העתיקה ישראליים?
ונניח, רק נניח, שלא נחיל את החוק הישראלי עתה, האם המתנגדים יהפכו לאוהבי ישראל?
יוקיעו את ה – BSD והאנטישמיות של השמאל והשחור ברה"ב ובאירופה?
אנו, יהודי ישראל לא טיפשים, אנו מבינים היטב.
גם מכירים היטב את אויבינו ומתנגדינו.
את הטירוף של ה"דמוקרטים" והשמאל האמריקאי שחלקו כבר עמוק באנטישמיות, אנו מכירים ומבינים היטב.
ראינו את מה שנראה כפוגרומים בארה"ב.
אתה יודע, מה שנראה כמו ברווז, מגעגע כמו ברווז והולך כמו ברווז, הוא ברווז.
אנו רואים, בתדהמה, את הנסיון למחוק את העבר ולהשליט את השמאל הקיצוני, גם בארה"ב, על התודעה.
כולל הרס פסלים בסגנון דעאש.
למעשה, מר אייזקסון, יהודי ארה"ב צריכים להתעורר ומהר.
אם הם מסוגלים לכך.
אם הם בכלל עוד יהודים.

עוד 831 מילים ו-1 תגובות
כל הזמן // שבת, 8 באוגוסט 2020
מה שחשוב ומעניין עכשיו

ראיון וופי גולדברג עולה למתקפה

"בארצות הברית אנחנו צריכים להזכיר לאנשים שחיים של שחורים נחשבים, משום שזה קל מדי לסיים חיים של שחורים, קל מדי לירות בהם ברכב. אף אחד לא משתגע מזה, כי זה סוג של 'אה, הם שוב כועסים'" ● "טראמפ גילה חוסר שפיות בנוגע לקורונה, אפשר היה לחסוך את זה מאיתנו" ● השחקנית והמנחה וופי גולדברג היא כבר סבתא-רבתא, והיא רוצה שהנינה שלה תגדל באמריקה אחרת ● בראיון אישי היא מספרת על החיים החדשים שלה

עוד 1,923 מילים

אם לבנון תמשיך לשקוע בבוץ, מדינות רבות נוספות יידרדרו בעקבותיה ● העיראקים סובלים פעמיים: מגל חום חסר תקדים, ומהמיליציות הנאמנות לאיראן ● בולדוזרים עולים על עיר המתים העתיקה והמיתולוגית בקהיר ● לאיראן יש גיבור-על חדש, אבל לא כולם בטהרן מפרגנים ● היזידים מציינים 6 שנים לטבח בני עמם ● והעולם נזכר במלחמת המפרץ ● קסניה סבטלובה מסכמת שבוע במזרח התיכון

עוד 938 מילים
אוצר מילים
מושגי יסוד להבנת המציאות הישראלית
חַיְזָרִים

מי שידוע בקמצנותו החולנית לא יוכל להאמין שאנשים מוכנים להשקיע מזמנם, ממרצם ומכספם בהתנדבות למען עקרונות שהם מאמינים בהם. מבחינתו, חייבת להיות אחרי הפגנה לפחות ארוחת בוקר במלון יוקרה, ובלי ספק גם מימון נדיב מבעלי הון זרים. אחרת, למה שיעשו זאת?

עוד 1,124 מילים ו-2 תגובות
מירוץ 2020
המירוץ לבית הלבן / 88 ימים לבחירות

הרפובליקאים שמנסים להיפטר מטראמפ, או לפחות לשגע אותו

קבוצת רפובליקאים מצליחה בימים אלה לעשות את מה שאף דמוקרט לא הצליח: להוציא את דונלד טראמפ משלוותו ● פרויקט לינקולן, שהושק על ידי פעילים רפובליקאים בולטים, משחרר פרסומות ויראליות בקצב מסחרר במטרה להעיף את טראמפ מהבית הלבן ולהחזיר את המפלגה למסלול השמרני ● ספק אם זה ישפיע על הבחירות ● וספק אם המפלגה של ימי רייגן עדיין קיימת

עוד 1,253 מילים

למקרה שפיספסת

גוף ראשון עולם של יהודה נוריאלים

פרשת יהודה נוריאל, והתגובות עליה, העלו בי שדים שביעבעו מתחת לפני השטח. הציפו את הפרדוקס שמוטמע עמוק כל כך בתוכנו. זה מתחיל כשהחברה – ההורים, הפרסומות בטלוויזיה, חברים לשכבה – אומרת לך: כאישה, עליך להיות עדינה, עלמה במצוקה, לחכות לנסיך שיגאל אותך מרפיון ידייך הנובע מהיותך אישה בעולם.

כשאת מנסה להתנגד, להציע אלטרנטיבה, לומר – "אני שווה לכל גבר, אני אישה חזקה", יאמרו לך שלא ניתן להתכחש לשוני הביולוגי הבסיסי שמאפשר לכל גבר באשר הוא לתפוס אותך ולזיין אותך בניגוד לרצונך. לא שאנחנו אומרים שזה בסדר, כן? לא שאנחנו מצדיקים אותו, אבל רק שתדעי שאת לא יכולה להתנגד גם אם היית רוצה כי את אישה, ואישה – חלשה.

אספר לכם מה קורה אחר כך:

אחר כך את מתבגרת קצת, עדיין ילדה, מנסה להבין מי את בעולם הזה. לרוע מזלך גיל 16 הוא גיל אטרקטיבי במיוחד לרווקים מבוגרים שמחפשים קצת אקשן בלי מחויבות. שמפחדים להזדקן ומחפשים מישהי צעירה שתאשר להם (ולכל שאר הגברים שסביבם) שהם עדיין בחיים.

לרוע מזלך גיל 16 הוא גיל אטרקטיבי במיוחד לרווקים מבוגרים שמחפשים קצת אקשן בלי מחויבות. שמפחדים להזדקן ומחפשים מישהי צעירה שתאשר להם (ולכל שאר הגברים סביבם) שהם עדיין בחיים

והם יודעים מה את צריכה – שיגידו לך שאת יפה, שאת חכמה, שאת משהו מיוחד. שיסתכלו עליך ויראו אותך. וכשאת באה ממקום של חוסר – ובגיל ההתבגרות, כשאת רק מגלה ניצנים ראשונים של זהות, כשאת עדיין מנסה להבין מי נגד מי, ואולי אבא שלך, גבר בעצמו, הוא לא האב הנוכח של השנה, או נרקסיסט בעצמו, או שניהם – לא צריך הרבה כדי לקנות אותך.

כולם מודעים לקלישאה וכולם משחזרים אותה שוב ושוב. את תגידי לעצמך "יש לי דדי אישיוז" ותחשבי שזה מגניב ומתוחכם, והזאבים שסביבך ישמעו את הדלת נפתחת ויתקעו את הרגל בחריץ.

עד גיל שמונה-עשרה איבדתי אמון בגברים מכל הסוגים. זה התחיל בגיל צעיר, כשנקריתי בדרכם של חבורת בנים מתבגרים "סקרנים", שהעבירו אותי מיד ליד ועד היום לא התנצלו על זה. יש לציין שהיינו "חברים טובים" ונשארנו בקשר עד לפני שנים אחדות. אולי אתם שואלים את עצמכם, איך זה הגיוני. אז ככה:

ההורים בשלהי תהליך גירושים די מכוער, שניהם מרוכזים בעצמם בעיקר, לא פנויים לשים לב, וגם סומכים עליי – כי אני ילדה נורא עצמאית. בגיל ארבע-עשרה אני יוצאת לעולם, מצוידת בהרבה עקרונות ומעט הבנה אמיתית של המורכבות הגדולה שמרכיבה את המציאות.

בבית-הספר אני מוזרה מכדי להיות מקובלת, וגם החברות המעטות שיש לי לא מבינות אותי. תמיד הייתי החוצנית של הכיתה, והחוצנות הלא מתנצלת שלי גררה השפלות לרוב. אותה חבורה שמאוחר יותר הפכה לחבורה שלי, ואחר כך לנקודה שבה הכל התחיל להידרדר – התחילה בתור חבורת בנים שמשפילים אותי כי אני לא מנסה להתאים את עצמי לסטנדרטים שלהם.

כולם מודעים לקלישאה וכולם משחזרים אותה שוב ושוב. את תגידי לעצמך "יש לי דדי אישיוז" ותחשבי שזה מגניב ומתוחכם, והזאבים שסביבך ישמעו את הדלת נפתחת ויתקעו את הרגל בחריץ

בשלב מסוים משהו השתנה, התקרבתי לאחת הבנות שהיתה חברה שלהם, והיא הציגה אותי כאחת משלהם ומהר מאוד הדחקתי את ההשפלה וקיבלתי את ההצעה להיות חלק. זה הרי כל מה שרציתי.

מאותו רגע הפכתי לכלי, למשחק, לאיזה גוף שאפשר לעשות עליו ניסיונות ואחר כך לצאת לעולם האמיתי ולפגוש בנות אמיתיות. כל כך הייתי תלויה בקבלה של אלו שהוקיעו אותי, ששכנעתי את עצמי שזה התפקיד שלי בעולם הזה. שמעתי את המונח שרמוטה ואמרתי, אם יש מונח כזה זה אומר שיש דבר כזה, ואם יש דבר כזה מישהו צריך להיות הדבר הזה, וכנראה שאני פשוט זה. שרמוטה.

וכך (תכתיבי החברה ו)היגיון של ילדה בת ארבע-עשרה המשיכו להוביל אותי כמעט עשור קדימה בכל צעד ומצלים על צעדיי עד עצם היום הזה.

בשלב מסוים נפסקו ה"התנסויות", כפי שהגדרתי אותן אז, ומה שהיה לא דובר יותר בינינו עד היום. בשלב זה כבר הייתי מטושטשת לגמרי לעצמי. הרגשתי שהגוף שלי הוא הנכס היחיד שיש לי, והבנתי שאני צריכה לעבוד עם מה שיש לי. קיבלתי עליי את תפקיד הקורבן בלי להבין מה זה אומר בכלל. פלירטטתי עם העלובים שבגברים ונעניתי לחיזורים משפילים ומבזים, משום שזה מה שהכרתי. מבחינתי, אלו הגברים שהרכיבו את העולם, שלי לפחות, ומי שלא היה כזה – או שהוא עושה בכאילו או שאני פשוט לא מספיק טובה בשבילו.

קיבלתי עליי את תפקיד הקורבן בלי להבין מה זה אומר בכלל. פלירטטתי עם העלובים שבגברים ונעניתי לחיזורים משפילים ומבזים. מבחינתי, אלו הגברים שהרכיבו את העולם, שלי לפחות

כל פעם ששכבתי עם מישהו והוא התכחש אליי מיד לאחר מכן, לרוב כי אני צעירה מדי – צעירה מדי בשביל לבלות איתו, אבל בוגרת מספיק כדי לשכב איתו – זה היה עוד אישור לעליבות שלי עצמי, לחוסר התקווה, לאמונה שאני טובה מספיק רק בתור זיון.

הסתמכתי על מדגם מפוקפק של גברים בין הגילאים 23 ו-40 שלא עצרו לרגע להקשיב לילדה השבורה שביקשה חיבוק, ובמקום זה עשו כאילו הם מקשיבים עד שהיא התפשטה ואז הם זיינו אותה והזמינו לה מונית כי הם "צריכים לקום מוקדם".

אחרי הזיונים הגיעו מערכות היחסים. החבר הראשון שלי היה קצת לפני שהתגייסתי, בן 40, רווק מבוגר, עצוב ומדוכא מהחיים, שגרר אותי לתוך הבור החשוך שלו בלי לחשוב פעמיים, בעידוד חבריו הרווקים המזדקנים שעבורם זו הייתה מטרת חיים לזיין כל כוס בעיר, וכמה שיותר צעיר, וכל האמצעים כשרים.

הדובדבן שבקצפת היה חבר של חברים, כמעט בגילי. התרגשתי מהמתח שנבנה בינינו, הרגשתי שסוף סוף מישהו רואה אותי כפי שאני, הוא ידע שאני מזדיינת ולא הייתה לו בעיה עם זה. בדיעבד, זו היתה הנקודה. אחרי שנים שבהן האמנתי שאף גבר לא ירצה אותי כשאני "משומשת" ככה, הוא ידע וזה לא הפריע לו. באותה נקודה כבר הייתי שלו.

מעבר לכך שלא הפריעה לו ההיסטוריה המפוקפקת שלי, נראה שבאופן כללי לא ממש עניין אותו מי אני ומה אני. כבר בתחילת הקשר הוא לא טרח להסתכל עליי או לדבר איתי. יכולנו לצאת לאכול ובמשך שעה שלמה הייתי מתפתלת ומחפשת נושאי שיחה והוא היה עונה בלקוניות ובקושי יוצר איתי קשר עין. כשהייתי מנסה למחות, הוא היה הופך לגבר רגיש ורחום וחנון, מלטף לי את השיער ואומר לי שהוא אוהב אותי ושהוא לא התכוון. כל כך ניסיתי לשכנע את עצמי שסוף סוף מצאתי גבר הגון, שמשפט כזה היה מספיק כדי למוסס, או לפחות לדחוק לפינה אפלה מאוד, את כל מה שידעתי שאני מרגישה.

אחרי הזיונים הגיעו מערכות היחסים. החבר הראשון שלי היה קצת לפני שהתגייסתי, בן 40, רווק מבוגר, עצוב ומדוכא מהחיים, שגרר אותי לתוך הבור החשוך שלו בלי לחשוב פעמיים

מהר מאוד התחלתי לראות את עצמי רק דרך העיניים שלו – שיעממתי את עצמי, לא ראיתי בעצמי שום דבר טוב. האפאתיות המוכרת כל כך גרמה לי לצאת למלחמה על תשומת הלב שלו, לנסות להוכיח לו שאני כן מספיק טובה, רק לא להפסיד אותו. כי מי עוד מסוגל לדעת עליי את מה שהוא יודע ועדיין לאהוב אותי.

זנחתי את כל מה שעניין אותי לטובת מחקר אובססיבי על תחומי העניין שלו. כל מי שהייתי סבב סביבו – והפחד להיות לבד גדל וגדל ומילא את כולי. כשהוא היה שם, היה רע. אבל כשהוא היה הולך – הייתה חרדה שאי אפשר לסבול אותה. אם כל מה שאני זה הוא, כשהוא הולך לא היה נשאר ממני כלום מלבד הציפיה שיחזור.

הוא היה מפלרטט עם בנות אחרות לידי והייתי אומרת לעצמי – עדיף לו להיות איתה, היא הרבה יותר מעניינת ממני. מה יש לי להציע בכלל שאין לכל בחורה אחרת ברחוב. הייתי תופסת אותו מתכתב עם בנות אחרות, שולח לבבות ומצחקק כמו ילדה מאוהבת, והייתי מוכנה כבר לעימות כשהוא היה פשוט מתוודה.

וכשהתלבטתי מה עכשיו, כשאני יודעת בעומק ליבי שאני לא מסוגלת לעזוב אותו, הוא היה מפטיר "אני אוהב אותך, אני בחיים לא אפגע בך", בלי לדבר על הצעדים הקונקרטיים שבהם הוא מתכנן לנקוט כדי לא לפגוע בי, והייתי עוזבת את זה. הוא אמר לי שהוא בקטע של החברה הכי טובה שלי כאילו שזה דבר לגיטימי להגיד ואני, שכבר לא נשאר לי היגיון עצמאי, הצדקתי אותו ותירצתי בשבילו וסיפרתי לעצמי שכנות זה מרכיב חשוב בקשר.

זנחתי את כל מה שעניין אותי לטובת מחקר אובססיבי על תחומי העניין שלו. כל מי שהייתי סבב סביבו – והפחד להיות לבד גדל וגדל ומילא את כולי. כשהוא היה שם, היה רע. אבל כשהוא היה הולך – הייתה חרדה בלתי נסבלת

כשנחלצתי בקושי נותרתי צל של בנאדם, לא זכרתי מי אני ולמה. לקח לי חודשים ארוכים לשלוף את עצמי מהדיכאון השחור שנכנסתי אליו, עמוק יותר ויותר עם כל יום שבו הוא היה חלק מחיי.

לא הכרתי את יהודה נוריאל והוא לא פגע בי, אבל הכרתי יהודה נוריאלים כמוהו. אז מה אני, פשוט טיפשה? אישה חלשה? זה מה שאמרתי לעצמי שנים. אל תטעו. וכל טוקבק של גבר שלא יודע מה זה להיות אישה בעולם של מסרים סותרים, בעולם שבו מנצלים אותך ואז מאשימים אותך שאת מאפשרת או מבקשת (!) את זה, מעלה שוב את הקול הקטן הזה בפנים שאומר – את חלשה, את תמימה מדי, את נותנת שינצלו אותך, לא התנגדת, התלבשת חשוף מדי, שתית יותר מדי ואז עלית אליו – מה ציפית שיקרה?

תשמרי על הכוס שלך! אם את לא תשמרי עליו אף אחד לא ישמור עליו בשבילך! ואם לא שמרת עליו מספיק טוב זו אשמתך הבלעדית! 

אומרים לנו שאנחנו חלשות כי לא אמרנו לא, כי אף אחד לא הצמיד לנו סכין לצוואר (ברוב המקרים) ובכל זאת נשארנו שם.

ואז אנחנו מנסות להשמיע קול ולהגיד די! ואז אומרים לנו שאנחנו אופורטוניסטיות, שאנחנו פתייניות ונקמניות.

אז מה כן?

מפקפקים באמינות שלנו כאילו יש למישהי סיבה להתלונן על פגיעה מינית סתם ככה, כי זה כזה כיף וקליל, ולא תהליך שהוא נורא כמעט כמו האונס המקורי, שבו חוקרים אותך כאילו היית את הנאשמת, ושואלים שאלות כמו "האם היית רטובה", ואז את מגיעה למשפט (או שהתיק נסגר הרבה לפני כן) ואת נאלצת לעמוד מול שופטים שמרשים לעצמם להגיד ש"יש נשים שנהנות מאונס".

וכל טוקבק של גבר שלא יודע מה זה להיות אישה בעולם של מסרים סותרים, בעולם שבו מנצלים אותך ואז מאשימים אותך שאת מאפשרת או מבקשת (!) את זה, מעלה שוב את הקול הקטן הזה בפנים

וכולנו קורבנות בתוך המציאות האלימה הזו. גם גברים נפגעים מינית – עד גיל שלוש-עשרה אפילו בשיעור שווה לזה של הנשים הנפגעות. כמעט אף אחד מהם לא מדבר על זה, כי אם מישהו הצליח לכבוש אותך אתה לא גבר, או לכל הפחות גבר חלש מאוד – עוד חתיכה ממשחק התפקידים הענק שכולנו פיונים בו.

וכך מעגל האימה הולך ומשחזר את עצמו, כשהפוגעים ממשיכים בחייהם ומקבלים אישור שבשתיקה למעשיהם, והנתקפים נותרים לברוח ולברוח מסכנות ממשיות ולא ממשיות, עם בוחן מציאות לקוי, זרים לעצמם וגופם זר להם, עם סיוטים בלילה וקשיי שינה, עם דיכאונות וחרדות ועוד מגוון השלכות ארוכות טווח ומחריבות חיים שבהן, משומה, אף אחד לא ממש מתעסק.

ואז הפוגע שלך מת ואת מחליטה לצאת לאור כי את מבינה שכבר אין לך ממה לפחד, ואת מבינה שאם תמשיכי לשתוק את תמשיכי לפחד ותמשיכי להאשים את עצמך. ואז מהביבים מזדחלים כל מיני טוקבקיסטים שכלואים כל כך עמוק בתוך המשחק, ומאשימים אותך כדי להרגיש יותר טוב עם הפעם ההיא שהם שכבו עם איזה אחת חצי מעולפת בלי לחשוב, או שהם ראו איזו אחת כזו עם חבר שלהם ולא אמרו לו כלום.

והם לא מבינים בכלל כמה המילים שלהם מכוונות בדיוק לפצע המדמם הענק שנמצא עמוק בתוכך, שאת נאבקת איתו כל יום, כל דקה, כל פעם שמישהו אומר לך שהוא אוהב אותך ואת לא בטוחה אם להאמין לו.

אומרים לך לגלות קצת אחריות אישית. ואני אומרת לכם – תתחילו להסתכל פנימה. תתחילו לעשות חשבון נפש עם כל החלקים הרקובים שמדברים מתוככם. אלימות היא לא רק אונס בסמטה חשוכה, היא לא רק סימנים סגולים. אלימות היא עליונות, היא האמונה שזכותי לשלוט באדם אחר, להחליט בשבילו, להגיד לו מה נכון ולא נכון לו.

הנתקפים נותרים לברוח ולברוח מסכנות ממשיות ולא ממשיות, עם בוחן מציאות לקוי, זרים לעצמם וגופם זר להם, עם סיוטים בלילה וקשיי שינה, עם דיכאונות וחרדות ועוד מגוון השלכות ארוכות טווח ומחריבות חיים

בסופו של יום כולנו בני אדם, כולנו זקוקים לחום ואהבה ולאישור, כולנו זקוקים לבית. אין בזה רע. אל לנו לתת לאף אחד להשפיל אותנו משום שאנו מוכנים להודות בכך, או להשתמש בידיעה הזו כדי לנצל ולפגוע בנו. אל לנו לתת יד להצדקה של מעשים מהסוג הזה. ועלינו להיות מודעים להשלכות של המעשים ושל המילים שלנו, וגם של השתיקה. ולהבין שאנחנו עוסקים בבני אדם אמיתיים, בשר ודם לב וכליות, בדיוק כמותנו, ומוטלת עלינו האחריות ללמוד להקשיב זה לזה, ולהיות ראויים להקשבה.

אשמה

אני החתול
והעכבר
והמלכודת
וחתיכת הגבינה
וחתיכת הבשר
אני החתול
והעכבר
והמלכודת
וחתיכת הגבינה
וחתיכת הבשר

לכן אפשר, ולכן אפשר,
לכרסם אותי. לכרסם אותי.
ולכן אפשר לכרסם אותי.

גם אם אני קצת קשה ללעיסה
גם אם לא נראה שאני ממש רוצה
גם אם נראה שאני ממש רוצה את זה
גם אם נראה שאני ממש רוצה את זה
גם אם נראה שאני ממש רוצה את זה
גם אם נראה שאני ממש רוצה את זה

ולכן אפשר לכרסם אותי
לכרסם אותי
לכן אפשר לכרסם אותי.

הגר שמיע היא סטודנטית לפסיכולוגיה, מורה ליוגה, סולנית בלהקת רוק וכותבת. מאמינה בטוב הבסיסי בבני האדם, מכירה בסבל הקיומי הבלתי נמנע, ומתקיימת בתווך שבין השניים.

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
6
את כותבת נהדר ממש טבעי חשבת פעם על כתיבה לקולנוע? יש לך כרגע אוסקר ביד זה פשוט כל כך מעניין חומר כל כך עשיר. רק חבל שזה אמיתי וכואב. אבא שלי שהיה שחקן אמר לי פעם שהסיפורים הכי טובים נמצ... המשך קריאה

את כותבת נהדר ממש טבעי חשבת פעם על כתיבה לקולנוע? יש לך כרגע אוסקר ביד זה פשוט כל כך מעניין חומר כל כך עשיר. רק חבל שזה אמיתי וכואב. אבא שלי שהיה שחקן אמר לי פעם שהסיפורים הכי טובים נמצאים בחיים עצמם. רק צריך לדלות אותם משם. אבל זה לא קל ולא פשוט.

הגר כמה אומץ לכתוב. קראתי בכאב עצום. קראתי חשבתי על עצמי. איפה הייתי אני בתחנות הגיל שבהן היית. את מוכשרת, את חזקה מספיק לספר ולהתמודד עם העבר, אני קורא שאת עושה הרבה דברים יפים וטובים ... המשך קריאה

הגר כמה אומץ לכתוב. קראתי בכאב עצום. קראתי חשבתי על עצמי. איפה הייתי אני בתחנות הגיל שבהן היית. את מוכשרת, את חזקה מספיק לספר ולהתמודד עם העבר, אני קורא שאת עושה הרבה דברים יפים וטובים לעצמך ולטובת אחרים. זן גם דרך נהדרת להתמודד גם עם התלאות שחווית. אני לא מכיר אותך אבל הסיפור שלך היה עבורי סיפור חשוב ללמוד משהו על נערה בגיל ההתבגרות. ואני פוגש מאות נערות ונערים כל יום ואת נתת לי מתנה גדולה ברשימה הזו שלך. תודה. רם כהן

עוד 1,960 מילים ו-6 תגובות
עודכן עכשיו

תגובות אחרונות

זירת הבלוגים
הזמן שלך לומר את דעתך
הצטרפות

ראיון ממלזיה באהבה

מלזיה הרשמית נחשבת למבקרת חריפה של ישראל, והמנהיג המיתולוגי שלה ידוע באנטישמיות שלו ● אבל מחקר שמבוסס על שיחות אישיות עם מלזים צעירים מגלה תמונה אחרת ● הם סקרנים להכיר ישראלים ויהודים, ונתקלים בבעיות דומות מול שלטון דתי ולאומני, הפועל להגבלת חירויות הפרט שלהם ● החוקרת מארי איינסלי מספרת על "המלזים החדשים", ושופכת אור על התרבות הפוליטית הייחודית במדינה שישראלים מעטים ביקרו בה

עוד 2,093 מילים

סקר: הליכוד יורד במנדט, בנט מצמצם את הפער מנתניהו

מיקי זוהר: אם כחול-לבן יסכימו לתקציב חד שנתי לא יהיו בחירות ● ניר ברקת: לכ"ץ אין קשב, האגו שלו גדול מדי ● מאות הפגינו בבלפור ובקיסריה ● פייסבוק הסירה שלושה חשבונות שפורסמו בהם דברי הסתה נגד נתניהו ● "מעיין נובע של חכמת ישראל": הפוליטיקאים ספדו לרב עדין שטיינזלץ שמת הבוקר

עוד 28 עדכונים

נתניהו מביט קדימה לנובמבר ובעיני רוחו רואה את גוש הימין זוכה ב-61 מנדטים לפחות ● הוא מדמיין כיצד יבצע סוף סוף את המהפכה שלו - יועמ"ש חדש, פסקת ההתגברות, חוק צרפתי, וכל מה שצריך כדי למחוק/לעכב/לדחות את המשפט שאין לו סיכוי רב לצאת ממנו בשלום ● את הפנטזיות האלה, לא המפלגות החרדיות, לא כחול-לבן ואפילו לא בכירי הליכוד יכולים לעצור ● פרשנות

עוד 448 מילים

הממונה התעמר, ההנהלה התעלמה

מעקב זמן ישראל עשרות בני נוער והוריהם מוחים על התנהלות משפילה בתחנת מד"א ברחובות, תחת ניהולו של ציון בוארון ● תלונות שהוגשו למנכ"ל מד"א טופלו בכפפות של משי או טויחו, אף שחלקן נמצאו מוצדקות ● "ראיתי ילדים בוכים בתחנה מהאגרסיביות של ציון. הם פשוט לא מצליחים להתמודד עם האימה הזאת", אומר הורה של אחת המתנדבות בתחנה ● מד״א בתגובה: "הטענות החדשות שהגיעו לידי מד"א יבדקו באופן מעמיק"

עוד 1,398 מילים

ב-1 בספטמבר תיפתח כאן עונת הציד. ולא, זאת לא מטפורה

אלפי ישראלים רשאים להרוג חיות בר להנאתם ב"עונת הציד" בין ספטמבר לינואר, מתוקפן של מסורות ישנות וחקיקה לא מעודכנת ● הצעת חוק חדשה קוראת להוציא את הציד ה"ספורטיבי" מחוץ לחוק ● ישראל של היום היא לא אנגליה של המאה ה-18, והגיע הזמן להכיר בכך

עוד 611 מילים ו-2 תגובות

הדרך היחידה לחשוף את הבלוף של נתניהו

בחדשות 12 מזהירים מדי ערב מפני "סכנת הבחירות" כאילו מדובר באירוע קטלני ● גם באופוזיציה ובכחול-לבן חוששים מהליכה לקלפי ● אבל לנתניהו, שלא ניצח באף מערכת בחירות מאז 2015 ומכהן כמעט מכוח האינרציה, יש סיבות טובות יותר לפחד ● בהיעדר אפשרויות ריאליות אחרות להחליפו, בחירות הן אולי המהלך היחיד שיכול לתת תקווה לאזרחי ישראל ● דעה

עוד 1,353 מילים ו-2 תגובות

פדופיליה הרבנית החשודה, והפוליטיקה הקטנה

הקהילה היהודית באוסטרליה נודעה בתמיכה הכמעט-מוחלטת שלה בישראל, שהתבטאה גם בתרומות כספיות משמעותיות ● אבל אז הגיעה פרשת החרדית החשודה בפדופיליה, מלכה לייפר, והניסיון של ליצמן למנוע את הסגרתה לאוסטרליה ● גם נתניהו תרם את חלקו, בכך שהאריך בעבר את כהונת ליצמן במשרד הבריאות ● "חשבנו שישראל היא מדינה קטנה ומושלמת", אומרים האוסטרלים, "עכשיו זה התנפץ"

עוד 2,491 מילים

הליכוד לא עומד בהסכמים - ממשלת האחדות על סף פיצוץ

לראשונה אי פעם, אין סדר יום לישיבת הממשלה ביום ראשון ● בכחול לבן משוכנעים שנתניהו רוצה לפרק את הממשלה ● סקר: הליכוד ממשיך לאבד מנדטים ● מידת ההתאמה של גנץ לראשות הממשלה בשפל ● סגר סופי השבוע בוטל ● החרדים לא יתמכו בהליכה לבחירות ● גלנט: לא בטוח שהכל יהיה מוכן לפתיחת שנת הלימודים ● המכון בנס ציונה קיבל אישור לניסוי בבני אדם בחיסון קורונה ● פייסבוק הסירה את הפוסט של פייגלין שהביע שמחה על האסון בביירות

עוד 29 עדכונים

הכנסת זרקה לפח את פסקת ההתגברות של איילת שקד

שרת המשפטים לשעבר רשפה אתמול מזעם, אחרי שהצעת חוק פסקת ההתגברות שלה נדחתה בקריאה טרומית ● אלא שגם אם כל חברי הליכוד והמפלגות החרדיות היו נוכחים בהצבעה, זה לא היה עוזר לה ● אם יש דבר ששקד מבינה היטב, זה את המשמעות של רוב מוחץ של 71 ח"כים ● שקד נוהגת לומר כי הכנסת משקפת את רצון העם. ובכן, העם אמר את דברו ● פרשנות

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
1
בנט עלה על סוס חזק - הקורונה - בעוד ששותפתו העיקרית לשעבר מתמקדת בסוס הרבה יותר חלש. סמוטריץ איתה בענין - הצעה שלו לחקיקה פרלממטרית של שופטים גם נדחתה. אם בנט אוהב את המודל של בוני וק... המשך קריאה

בנט עלה על סוס חזק – הקורונה – בעוד ששותפתו העיקרית לשעבר מתמקדת בסוס הרבה יותר חלש. סמוטריץ איתה בענין – הצעה שלו לחקיקה פרלממטרית של שופטים גם נדחתה.
אם בנט אוהב את המודל של בוני וקלייד יש לו באג'נדת הקורונה שלו מישהי פוטנציאלית חדשה שגם צעירה וגם נראית טוב וגם פופולרית עתה: יפעת שאשא ביטון.
והיא אפילו באופן בולט (לפי שמה הן מהבית והן מנישואים) מזרחית כך שמוסיף מימד לתהודה הפוליטית שלו בזמן שענין העדתיות שוב צף (מיקי זוהר, מירי רגב, דודי אמסלם) כי נתניהו זיהה אותו כמכשיר יעיל (אף שבפועל האינטגרציה העדתית בישראל כמעט מליאה. אך זכרונות ומרירות העבר נשארו).
טלנובלה נשית פוליטית בישראל: שרה שנאה את אילת ויפעת תחליף את אילת בשותפות עם נפתלי.
בינתיים לפחות מערכת המשפט ניצלה מעוד התקפה. אם בנט חכם הוא לא יעשה ממנה אג'נדה נוספת. ישאיר זאת לזוג בצלאל-אילת. הרי היא זו ששכנעה את בנט לחבור שוב בבחירות האחרונות לבצלאל – שאבן רחיים על צווארו.

עוד 1,156 מילים ו-1 תגובות

53% ממצביעי הימין בבחירות האחרונות תומכים בטענות המפגינים נגד המדיניות הכלכלית של הממשלה, 28% מהם תומכים במחאה האישית נגד נתניהו, ו-34% סבורים שהתנהלותו הערכית-אישית גרועה או לא טובה ● בפרק על משבר הקורונה השיבו קרוב ל-70% מהנשאלים כי הכנסתם נפגעה במידה כזאת או אחרת בחודשים האחרונים

עוד 754 מילים
סגירה
בחזרה לכתבה