אם ממשלת ישראל החדשה – למרות ההתנגדות הכמעט מוחלטת מצד ממשלות באזור ובעולם ואזהרותיהם של רבים מתומכיה של ישראל בתפוצות – תצעד בדרך שהבטיח ראש הממשלה בנימין נתניהו ותחיל בשבועות הקרובים ריבונות ישראלית על חלק משטחי הגדה המערבית באופן חד-צדדי, הוועד היהודי האמריקאי יעשה מה שהוא עושה תמיד: יסביר את פעולותיה של ישראל לעולם הרחב.
אנו נטען כי יהודים חיו בגדה המערבית – יהודה ושומרון המקראיות – במשך אלפי שנים, וכי החלת החוק הישראלי על אדמת ההתנחלויות איננה למעשה "סיפוח" – מונח שהיה הולם אילו שטח המחלוקת היה נתון קודם לכן בריבונותה של אומה אחרת. אנו נצביע על כך שירדן, שהתקיפה את ישראל עם הקמתה ב-1948 ושלטה בגדה המערבית עד שהובסה ב-1967, מעולם לא זכתה להכרה בינלאומית כריבונית של אותם שטחים.
ג'ייסון איזקסון הוא סמנכ"ל מדיניות ופוליטיקה של הוועד היהודי האמריקאי - ארגון הפועל לשמירה על האינטרסים של העם היהודי ברחבי העולם באמצעות קשרי ממשל ודיפלומטיה.
שלל צילומי היח"צ של הזוג בנימין ושרה נתניהו מוושינגטון מציגים עובדה ברורה: בראשות ממשלת ישראל עומדים שניים. לא אחד. אחד נבחר ואחת נדחפת, כופה, משתלטת ושולטת בבעלה ראש הממשלה.
אי אפשר להכחיש את התמונות. הגברת שרה נתניהו יצאה ראשונה מהמטוס ללחוץ ידיים לצוות השגרירות, לפניו, עד שהעירו לה והיא פינתה לו את הכבוד. היא פרסמה ראשונה תצלומים מהמטוס ודיווחה שהיא ("אני רעיית ראש הממשלה" בניסוח שלה) משוחחת עם אימהות החטופות.
איתי לנדסברג נבו הוא אזרח המודאג מעומק השחיתות השלטונית, חושש לגורל הדמוקרטיה ומזועזע מהגזענות והאלימות בחברה הישראלית. לשעבר עורך "מבט שני" ומנהל מחלקת תעודה בערוץ הראשון (2002-2017). בן קיבוץ תל יוסף וממקימי הפורום למען אנשי המילואים ( 1995-2017) . כיום במאי, עורך תוכן ומפיק עצמאי.
תושבי שדרות תקועים בלי רכבת עד לניצחון המוחלט
התחקירים על המחדל של ה-7 באוקטובר, שימשיכו להתפרסם במהלך השבועות הקרובים, יתמקדו, מטבע הדברים, בכשלים של ההתנהלות הפיקודית. ניחשף לפרטים רבים הנוגעים לאופן ההיערכות, להתעלמות מהמידע הקריטי שהצטבר אצל הגורמים השונים, ולאי-התגובה לקריאות המצוקה שהגיעו מרחבי העוטף.
למול גודש הפרטים נחזור ונשאל כיצד התעצב העיוורון הארגוני בהבנת הסימנים המוקדמים, והמחסום המחשבתי שמנע את הבנת גודל הזוועה שהתרחשה מעבר לגדר בקיבוצים.
מומחית לאתיקה ניהולית יישומית. משלבת זה שנים בין הוראה באקדמיה בתחומי הניהול והאתיקה לבין פיתוח והכשרת מנהלים. כיום, מרצה באוניברסיטת רייכמן בתוכנית "משפטים וממשל" בצה"ל לסגלי פיקוד בכירים ולמנהלים בסקטור ציבורי ועסקי. ספרה "צלילה במים עכורים - פרשת הצלילות בקישון כתופעה ארגונית" יצא לאור בהוצאת פרדס (2021)
"ישראל נלחמת על קיומה. היצירה היא החלק שלי במלחמה על הארץ"
מישהו יכול לכתוב לי הודעה משמחת ומחממת את הלב? כותבת אישה מודאגת ממרכז הארץ. זה מזכיר לי אמרה בערבית על אנשים מדוכדכים המבקשים מראש הכפר: "ספר משהו משמח – אפילו שקר".
בני אדם השרויים במצוקה זקוקים לעיתים למישהו שישפר את האקלים, יעלה את מצב הרוח ויפיח תקווה. מישהו ללכת אחריו, להאמין ביושרו, לישון בשקט כשיודעים שהוא מצוי על ההגה.
משה בן עטר הוא פובליציסט, מחבר הספר "המסע לישראל האחרת". עסק שנים בתכנון אסטרטגי והיה מנכ״ל המועצה הציונית בישראל, מנהל כפר הנוער יוענה ז'בוטינסקי, ומנהל המכון למחקר וחינוך בקרן כצנלסון. היה יועצם של כמה שרים ויועץ ליצחק הרצוג.
הגיע הזמן לומר את דעתך
רוצים להגיב? הצטרפו לזמן ישראל רוצים לפרסם פוסט? הצטרפו לזמן ישראל רוצים לפרסם פוסט ולהגיב לכתבות? הצטרפו לזמן ישראל רוצים שנשמור לכם את הלייקים שעשיתם? הצטרפו לזמן ישראל
- לכל תגובה ופוסט עמוד בזמן ישראל שניתן לשתף ישירות ברשתות החברתיות ולשלוח באימייל
- עמוד הפרופיל הפומבי שלך ירכז את כל התגובות שפרסמת בזמן ישראל
- אפשרות להגיש פוסטים לפרסום בזמן ישראל
- אפשרות להגיב לכתבות בזמן ישראל
- קבלו את המהדורה היומית ישירות לתיבת האימייל שלכם
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
בכל הכבוד יש רגעים בהסטוריה שהם רגעי האמת.
היהדות, העם היהודי והציונות שהם חלק בלתי נפרד מהיהדות מזה אלפי שנים, בפיוט, בתפילה, באגדה ובמשפט העברי דוגלים בדבר פשוט, ארץ ישראל שייכת לעם היהודי ורק לעם היהדוי.
כך גם פעלה תמיד הציונות.
עוד דונם עוד עז.
אבל עוד דונם עוד עז זו טקטיקה בלבד, בסופו של יום יש מטרה.
והמטרה היא הבעלות על ארץ ישראל.
לכן, כשיש אפשרות לממשה, יש לממשה.
תמיד האויב יתנגד.
תמיד שונאי העם היהודי יתנגדו.
תמיד תהיה התנגדות.
אז מתי הוא הזמן ה"נכון"?
לטעמם של המתנגדים, אף פעם אין זמן נכון.
אז תחילה, על התומכים ועל המתנגדים יש להשיב על השאלה הראשונית, האם הם ציונים?
האם הם תומכים בעם היהודי?
מתי, לדידם, הזמן ה"מתאים" להחלת החוק הישראלי על שטחי C בהם אין כמעט ערבים, כל המתנחלים שם וכמעט כל האינטרסים החיוניים למדינת ישראל, מים, תודעה, בטחון ועוד?
האם, "במקרה", המתנגדים הם לא אלה שגם מתנגדים לירושלים ישראלית, להר הבית והעיר העתיקה ישראליים?
ונניח, רק נניח, שלא נחיל את החוק הישראלי עתה, האם המתנגדים יהפכו לאוהבי ישראל?
יוקיעו את ה – BSD והאנטישמיות של השמאל והשחור ברה"ב ובאירופה?
אנו, יהודי ישראל לא טיפשים, אנו מבינים היטב.
גם מכירים היטב את אויבינו ומתנגדינו.
את הטירוף של ה"דמוקרטים" והשמאל האמריקאי שחלקו כבר עמוק באנטישמיות, אנו מכירים ומבינים היטב.
ראינו את מה שנראה כפוגרומים בארה"ב.
אתה יודע, מה שנראה כמו ברווז, מגעגע כמו ברווז והולך כמו ברווז, הוא ברווז.
אנו רואים, בתדהמה, את הנסיון למחוק את העבר ולהשליט את השמאל הקיצוני, גם בארה"ב, על התודעה.
כולל הרס פסלים בסגנון דעאש.
למעשה, מר אייזקסון, יהודי ארה"ב צריכים להתעורר ומהר.
אם הם מסוגלים לכך.
אם הם בכלל עוד יהודים.