טוב, אנחנו בימים של פוליטיקה הזויה, רמאות קמפיין בראש חוצות, שינוי סדרי ממשל לטובת נאשמים בפלילים, סירוב למלא פסקי דין של בג"ץ, ממשלות עם 52 שרים וסגני שרים, חוקים נורווגים מדלגים ומבזבזים שהשטן לא ברא, מעונות שרד כפולים ומאושרים בהסכמי קואליציה בימי משבר שבהם נחרב עולמם של רבים.
בתוך כל הדיכאון הפוליטי-חברתי-אזרחי הזה, מה יותר טבעי מאשר להוסיף התאבדות קולקטיבית של המפלגה שייסדה את המוסדות הציוניים ואת מדינת ישראל, ועוד בערב יום העצמאות?
2,248 (64.2 אחוזים) מחברי ועידת העבודה הצביעו אתמול על פטירתה של המפלגה. 1,219 (34.8 אחוזים) הצביעו נגד ההצעה שהביא יו"ר העבודה עמיר פרץ להצטרף לכחול-לבן ולהיכנס לממשלת נתניהו. 31 נמנעו. 91 אחוזים מחברי הועידה השתתפו בהצבעה, מה שמלמד כי מדובר בחיסול מרצון.
הרוב המובהק האמין כנראה כי המתת החסד הזו היא הפתרון הטוב ביותר למפלגת העבודה, עדיפה אולי מעוד מערכות בחירות שבהן היא מתבזה בחיבורים חסרי פשר, שקרים לציבור ומנדטים על סף אחוז החסימה. אני בטוח שהרבה אנשים העדיפו לסגור כך את הבסטה.
עמיר פרץ הוא כנראה האיש המתאים ביותר להוביל את החרפה הזו. פרץ הוא חבר הכנסת הוותיק ביותר (מאז 1988) אבל מסתבר שגם אחד האופורטוניסטים הציניים והמרושעים שידע המשכן, למרות הדימוי הטוב והנקי יחסית. אפשר להזכיר את מה שעולל פרץ בשנה האחרונה, ותיכף נחזור לזה, אבל ראוי לספר מה הוא עשה הרבה קודם.
ב-2005 פרץ היה איש מפלגת עם אחד, אחרי שפרש מהעבודה. שמעון פרס הוציא את הנשמה כדי להחזיר אותו לשורות העבודה ולהרעיף עליו כל מה שרצה. מה עשה פרץ? התמודד בפריימריז מול מיטיבו פרס וניצח. פרס עזב אז את המפלגה.
לפני בחירות 2013 התמודד פרץ שוב על ראשות מפלגת העבודה, הפעם מול שלי יחימוביץ'. במהלך הפריימריז, שהיו אישיים ומכוערים בין פרץ ויחימוביץ', פרץ נשבע תחת כל עץ רענן שלא יעזוב את מפלגת העבודה אם יפסיד. הוא גם התריע כי יחימוביץ' תצטרף לממשלת נתניהו בכל הזדמנות.
התוצאה: פרץ הובס, ומיד עזב את המפלגה והצטרף לתנועה של ציפי לבני. אחרי הבחירות הוא כבר ישב עם לבני בממשלה של נתניהו כשר זוטר לאיכות הסביבה. יחימוביץ נשארה כמובן באופוזיציה.
פרץ הספיק לחזור לעבודה, להתמודד ב-2017 מל אבי גבאי ולהפסיד שוב. אחרי הבחירות באפריל 2019 פרץ ושותפו הנוכחי, איציק שמולי, ניהלו מלחמת חורמה בגבאי שחשב לחבור לממשלת נתניהו.
אחרי שסילק את גבאי באלימות מהעבודה ("או שתלך בעצמך, או שאנחנו נוליך אותך", כך אמר לו אחרי שנודעו תוצאות הבחירות), השתלט פרץ על העניינים, הפעם עם שותפה חדשה, אורלי לוי אבקסיס. "אנחנו הולכים להזיז חומות", הבטיח פרץ אחרי החיבור הזה. השניים נשבעו ביחד וכל אחד לחוד שלא ייכנסו לממשלה בראשה עומד מי שיש נגדו אפילו כתב חשדות (עוד לפני כתב האישום).
אחרי שתי מערכות בחירות מביכות (ספטמבר 2019 – 6 מנדטים לעבודה -גשר, ומרץ 2020 – 7 מנדטים לעבודה-גשר-מרצ) הבינו רבים כי מדובר בצמד נוכלים פוליטיים, שלקחו את קולותיהם של מאות אלפי מצביעים ועכשיו הם עורקים, כל אחד בתורו, לממשלה בראשות בנימין נתניהו.
עמיר פרץ הרג את המפלגה שלו בשני שלבים. בראשית הוא הפך אותה לסרח עודף של כחול-לבן, שהיא בעצמה נספחת לממשלת נתניהו. לבני גנץ עצמו, כמו לפרץ, יש כבר רזומה מפואר בפיזור בדיות לבוחריו, כך שיש לשניים הללו כבר מצע שקר משותף. לפי ההסכם הקואליציוני עם כחול-לבן, פרץ ושמולי מחויבים לחתום על פנייה לנשיא המדינה כדי שיטיל את הרכבת הממשלה על נתניהו.
בשלב השני פרץ מצטרף יחד עם גנץ לממשלת נתניהו. פרץ פרסם אמש הודעה לפיה יהפוך "לסמן החברתי והמדיני של הממשלה וישנה את סדר היום ואת המדיניות הכלכלית של הממשלה לסוציאל- דמוקרטית". ממש.
הדברים נשמעים כמו בדיחה, אם לוקחים בחשבון כי לפרץ ושמולי אין חופש הצבעה בנושאים אקוטיים כמו סיפוח, וכי פרץ (שר הכלכלה) ושמולי (שר העבודה והרווחה המיועד) הם שניים מתוך 36 שרים בממשלה הענקית הזו, והם יתאדו בשוליים יחד עם מפלגת העבודה שהייתה חשובה וקיימת – ואיננה עוד.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנו