יאיר גולן כתב ב- 7 למאי, באתר הפייסבוק שלו:
"בישראל הולך ומסתבר כי יש קרב איתנים בין שני מחנות: המחנה המשיחי כנגד המחנה הלאומי. היום יותר מתמיד אני חש שאני וחברי מייצגים את רצון העם – מדינה דמוקרטית עם רוב יהודי מוצק. המחנה הלאומי האמיתי".
חמישה חודשים קודם לכן, ב- 4 בדצמבר 2019, פורסם בכתב העת 'תלם' מאמר מכונן של ד"ר מאיה מארק 'הימין הדתי נגד מערכת המשפט הישראלית – המדריך המלא'. המאמר מתאר את הרעיונות והפעולות של הימין האמוני-לאומני להריסת הדמוקרטיה הישראלית שבית המשפט העליון הוא אחד מאושיותיה.
פסיקות בית המשפט העליון נגד יו"ר הכנסת היוצא אדלשטיין, ודחית העתירות נגד מינויו של נתניהו לראש הממשלה, מאשרות את התזה במאמר של ד"ר מארק, ומורות שהפעולות שהימין האמוני-לאומני (ד"ר מארק קוראת לו הימין הדתי) נוקט בהן – אינן נובעות מהמשבר הפוליטי, הבריאותי-רפואי, והכלכלי בפניו אנו עומדים, אלא שהן המשך ישיר של האידיאולוגיה שלו ומטרתן, להרוס את הדמוקרטיה הישראלית שבית המשפט העליון הוא אחד מאושיותיה.
כך אנו רואים שרי משפטים תוקפים את בית המשפט ואת הפרקליטות חדשות לבקרים. אנחנו רואים את ראש הממשלה טוען כי מערכת אכיפת החוק "תופרת תיקים", ומנהל משא ומתן על הועדה למינוי שופטים. כך אנו רואים וחיים במדינה בה מצביעי ימין רבים בזים לבג"ץ ורואים בשופטים כנופייה שמנסה להשתלט על השלטון. והדברים משוללי היסוד הללו כבר לא נלחשים בחדרי-חדרים אלא נאמרים בריש-גלי על-ידי בכירי הפוליטיקאים ועיתונאים לא מעטים. כך אנו רואים מציאות בה יו"ר הכנסת יכול להרשות לעצמו להפר פסק דין של בית משפט במדינת ישראל.
אנו חיים במדינה בה מצביעי ימין רבים בזים לבג"ץ ורואים בשופטים כנופייה שמנסה להשתלט על השלטון. והדברים משוללי היסוד לא נלחשים בחדרי-חדרים אלא נאמרים בריש-גלי ע"י עיתונאים ובכירי הפוליטיקאים
התגובות של אנשי הימין האמוני-לאומני לפסיקת בית המשפט העליון נגד יו"ר הכנסת היוצא אדלשטיין בסוף מרץ 2020 לא צריכות להפתיע. יריב לוין פנה לאדלשטיין וקרא לו לא למלא את הפסיקה:
"אני קורא ליו״ר הכנסת להודיע שרק הוא יקבע מתי המליאה תתכנס ומה יהיה על סדר יומה". אמיר אוחנה כתב בטוויטר כי "לו אני יו"ר הכנסת, אני משיב: לא", ובצלאל סמוטריץ' קרא לאדלשטיין "להתעלם מהפסיקה הדורסנית של בג"ץ ולעמוד כחומה בצורה על עצמאותה של הכנסת". איילת שקד היתה זהירה יותר וכתבה "רק הכנסת סוברנית להחליט מתי תתכנס ומתי תצביע בהתאם לחוק ולתקנון. לא בג"ץ".
התגובות האלו לא צריכות להפתיע, כיוון שהן חלק אינטגרלי מהמלחמה של הימין האמוני-לאומני בבית המשפט העליון במטרה לשנות את דמותו ומעמדו של בית המשפט העליון ולפגוע בסמכויותיו ובעצמאותו.
פורום קהלת, מכון החשיבה של הימין האמוני-לאומני, מזקק את התקיפה על בית המשפט העליון ומטרותיה:
"בפסק דינו הלילה חרג בג"ץ מעקרון שלטון החוק, בכך שניכס לעצמו את הסמכות לנהל את הרשות המחוקקת. הדבר מנוגד לכל מקור חוקי רלוונטי. למעשה, זהו מיטוט עצמאות הכנסת – התנאי הראשון לדמוקרטיה. חוק היסוד הסמיך את בג"ץ לדון בעניינים שאינם בסמכות בית משפט אחר. אך שום חוק לא הסמיך אותו לתת כל סעד שנראה לו בניגוד לחוק. אין לבג"ץ סמכות מהותית בלתי מוגבלת. דווקא בתקופה זו של חוסר ודאות, חשוב מכל לשמור על כללי המשחק בהתאם לחוק היסוד, החוק ותקנון הכנסת. הכנסת הבאה תצטרך לתקן את חוק היסוד ולהבהיר את גבולות סמכות בג"ץ וכפיפותו לדמוקרטיה ולשלטון החוק".
אלא שאלו טיעונים מופרכים, ואצטט את פרופ' דניאל פרידמן, שעד לפני זמן לא רב היה יקיר הימין:
"פעולתו של אדלשטיין, המשתמש לרעה בסמכותו בנושא שיש לו בו כמובן גם אינטרס אישי, איננה רק בלתי סבירה, אלא מהווה חריגה מסמכות. הטענה שלפיה התקנון מאפשר לו לדחות את ההצבעה עד להקמת ממשלה היא בלתי מתקבלת על הדעת. פירוש הדבר הוא שאם איש לא יצליח להרכיב ממשלה (כפי שאירע לאחר שתי הבחירות הקודמות) הוא יישאר דבוק לכסאו תוך התעלמות מהעובדה שהרוב בכנסת מבקש להחליפו. במהלך כתיבת שורות אלה התקבלה החלטת בג"ץ המחייבת את אדלשטיין לכנס את הכנסת עד יום רביעי לבחירת יושב ראש הכנסת. יש לברך על החלטה זו, שהיא חדה, עניינית, קולעת, ולא פחות חשוב – ניתנה במהירות הראויה. יש לדחות בנחרצות רעיונות שלפיהם את החלטות בג"ץ לא צריך לכבד. זהו מתכון לאנרכיה".
סוף ציטוט.
אצטט את פרופ' דניאל פרידמן, שעד לא מזמן היה יקיר הימין: "פעולת אדלשטיין, המשתמש לרעה בסמכותו בנושא שיש לו בו גם אינטרס אישי, היא לא רק בלתי סבירה, אלא מהווה חריגה מסמכות…"
הסיכום של ד"ר מארק צריך לעורר את חברי המחנה הדמוקרטי בישראל:
"השאלה כיצד תוכרע המערכה על דמותה וערכיה של מדינת ישראל תלויה במידה רבה ביכולת של המחנה הדמוקרטי להבין כי כיום מתנהלת מערכה נגדו ונגד השקפת עולמו, ולזהות את היריב, הימין האמוני-לאומני, שמולו המערכה צריכה להתנהל. ובעיקר, להיאבק במערכה זו כגוף אחד, בהכרה שהמחנה הדמוקרטי הוא הגוף המייצג את ערכי היסוד של התנועה הציונית, את ערכי מגילת העצמאות, ואת מרבית הציבור בישראל והחיים שהוא מבקש לעצמו, הרבה יותר מהיריב, הימין האמוני-לאומני , שמולו הוא פועל'.
אמנון פורטוגלי הוא חוקר תאגידים, ניאוליברליזם ואנרגיה.
הכותרות הראשיות עכשיו
עכשיו, כשהעניינים כנראה מתחילים לחזור למסלולם, אפשר לבחון את מה שעברנו. אז איך זה היה להיות סטודנטית בתקופת קורונה? אותו דבר כמו להיות סטודנטית בתקופה רגילה, רק עם יותר בכי, התקפי חרדה, עומס, דאגות כלכליות ואי-ודאות משוועת.
הקורונה הכתה בנו כמו הודעה של מרצה על שיעור השלמה ביום שישי. צפוי, אבל אף אחד לא תכנן לקחת בזה חלק עד שהוא הודיע על נוכחות חובה, או במקרה שלנו בידוד.
איך זה היה להיות סטודנטית בתקופת קורונה? אותו דבר כמו להיות סטודנטית בתקופה רגילה, רק עם יותר בכי, התקפי חרדה, עומס, דאגות כלכליות ואי-ודאות משוועת
זה קרה ממש בתחילתו של סמסטר ב', אני זוכרת את המרצה מדברת איתנו על תוכנה בשם “zoom”, ושרוב הסיכויים נעבור ללמוד למידה מקוונת, מהבית. בהתחלה שמחתי, איזה כיף, נלמד מהמיטה, לא נצטרך להתעורר מוקדם יותר או לבשל מראש או ללבוש בגדים אמיתיים שהם לא פיג'מה.
אך עד מהרה מאוד החלום הפך לסיוט.
העומס הלימודי גדל בטענה ש"גם ככה אנחנו לא עושים כלום", לפתע סילבוסים שלמים השתנו והתהפכו, נוספו מטלות רבות, הדרישות עלו. וללמוד במיטה זה לא באמת נוח אז אין ברירה, את יושבת על כיסא מול מסך 12 שעות ביממה.
ההבנה העמוקה שישראל היא כנראה לא אומת הייטק גדולה כי בכל זאת כל שיעור השאלה הכי נפוצה הייתה "שומעים אותי?".
דברים שנקלטו במצלמות וידאו שאולי היה עדיף שלא היינו רואים. התמודדות עם קריוקי בעשר בבוקר של השכנים.
ובכל זאת, שום דבר לא הכין אותנו לגזירה הנוראית מכל. ולא, אני לא מדברת על ביטול הפאנג'ויה או ימי הסטודנט אלא על הודעת היציאה לחל"ת. קחו לנו את הקפה, את הסיגריות, את החומוס בבניין רפואה, אבל אל תקחו לנו את הפרנסה.
הקושי הכלכלי בתקופה זו הביא אותי ואת חבריי לספסל הלימודים לנקודות אפלות ופחדים אמיתיים.
שום דבר לא הכין אותנו לגזירה הנוראית מכל. ולא, אני לא מדברת על ביטול הפאנג'ויה. קחו לנו את הקפה, את החומוס בבניין רפואה, אבל לא את הפרנסה. זה הביא אותנו לנקודות אפלות ופחדים אמיתיים
חלקנו לא ידענו מאיפה נשלם שכירות, שכר לימוד, או אפילו כיצד נרכוש אוכל. בעקבות כך לא הייתה ברירה מלבד לחזור לגור אצל ההורים. ענין שיש לו השלכות משלו, הן רגשיות, הן נפשיות והן פיזיות.
בנוסף, רוב גדול של הסטודנטים מסתמכים על מלגות שבוטלו או לא המשיכו להתקיים במתכונת רגילה עקב המציאות החדשה.
הדבר היחידי שקצת נתן לי אוויר לנשימה זו המלגה שקיבלתי מקרן אייסף, אבל לצערי זה לא מספיק. אני ממש מקווה שהמדינה תבין שציבור שלם של סטודנטים נמצא בבעיה קשה, ויוכלו לסייע לנו כדי שלא נאלץ חלילה לנשור מהלימודים.
לסיכום, אינני יודעת מה יותר גרוע: גל החום המכה בנו, המצב הכלכלי של הסטודנטים, ריבוי השרים בממשלה או העובדה שתקופת המבחנים ממש קרובה. אבל מה שאני כן יודעת זה שרובנו מבינים שהסמסטר הזה די אבוד. יש לנו עוד הרבה מה ללמוד בהקשר ללמידה מקוונת ודווקא כסטודנטית לחינוך אני מבינה כמה הוראה טכנולוגית היא העתיד.
עדן בן אור לומדת לתואר דו-חוגי בחינוך שנה ב', ותרבות צרפת וצרפתית שנה א', באוניברסיטת תל-אביב, מלגאית קרן אייסף
הפופולריים השבוע
-
1
-
2
-
3
-
4
-
5
-
6
-
7
-
8
-
9
-
10
בשיא משבר הקורונה נחשף הציבור הישראלי לפגיעה הקשה שספגה יהדות התפוצות. ההתעניינות הישראלית בנעשה בתפוצות בחודשים האחרונים היתה מפגן יוצא דופן של עניין ואיכפתיות מצד הישראלים כלפי הקהילות היהודיות בחו"ל. כעת, עם שוך המגפה, אנחנו שבים להתכנס בבעיות שלנו מבית, מה שעלול להוביל אותנו לדחוק שוב את יהודי התפוצות אל מחוץ לתודעה שלנו, דווקא ברגעים בהם הם זקוקים לקשר איתנו.
המספרים מדברים בעד עצמם. בעוד שבכל מדינת ישראל נפטרו כ-270 אנשים מהנגיף, בצרפת ובארצות הברית מתו אלפי חברי קהילה. בבריטניה – המונה בסך הכל כ-250,000 יהודים – נפטרו כ-500, כמעט פי-2 מאשר בארץ.
בעוד שבכל מדינת ישראל נפטרו כ-270 אנשים מהנגיף, בצרפת ובארצות הברית מתו אלפי חברי קהילה. בבריטניה – המונה בסך הכל כ-250,000 יהודים – נפטרו כ-500, כמעט פי-2 מאשר בארץ
בדומה לישראל, גם בניו יורק, בוסטון ומקומות נוספים ההשפעות של הנגיף אינן רק בריאותיות: הקהילות היהודיות חוות משבר כלכלי עמוק, עם פגיעה קשה בתשתיות החברתיות והקהילתיות שעליהן נשענת הזהות היהודית של מיליוני יהודים בעולם. כתוצאה מכך, חלה גם עלייה משמעותית בסיקור שהעניקה התקשורת הישראלית להשפעת הקורונה בתפוצות – נושא שלרוב נדחק לשוליים לטובת נושאים פנים-ישראליים.
העלייה בסיקור ביטאה גם את הרצון של הציבור הישראלי לדעת עוד על יהודי התפוצות בימים של משבר. סקר שנערך בחודש אפריל ביוזמת קרן משפחת רודרמן מצא כי 52% אחוז מהציבור היהודי בישראל עוקבים אחר ההתמודדות של הקהילות היהודיות בארצות הברית ובמדינות נוספות עם משבר הקורונה. 15% בלבד השיבו כי אינם מתעניינים במצב הקהילות בתפוצות.
כעת, כשאנחנו נכנסים לשגרת הקורונה, אסור שיתפוגג העניין שלנו, הישראלים, בקהילות היהודיות בחו"ל. למרות שיהודי התפוצות נוטים להיות רחוקים מהעין, אסור להם להיות רחוקים מהלב. מדינת ישראל היא פרויקט של העם היהודי אשר התגייס להקים אותה, ולאחר מכן לחזק ולפתח אותה. בשנות ה-50, לדוגמא, עשרות אחוזים מתקציב הליבה הממשלתי הגיעו מתרומות שהועברו לישראל. אך המציאות השתנתה. ישראל הפכה למעצמה טכנולוגית וכלכלית, והשינויים ביחסי הכוחות בין ישראל לתפוצות לא מסתכמות רק בעולם הכלכלי. לפי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, במאי 1948 חיו בעולם 11.5 מיליון יהודים, ורק 6% מהם בישראל. לעומת זאת ב-2014 חיו בעולם 14.3 מיליון יהודים: 43% מהם היו בארץ.
התמורות שעברו על מדינת ישראל, כמו גם על העולם היהודי, מחייבות דיון מחודש במבנה מערכת היחסים שבין הצדדים. אל מול השינויים שהתרחשו מאז קום המדינה, אי אפשר להמשיך ולהתנהל כאילו כלום לא קרה. ישראל כבר אינה האחיין הקטן והנזקק של יהדות התפוצות. היא מדינה חזקה, עצמאית ומבוססת, שיכולה וצריכה לקחת גם אחריות מסוימת על יהודי העולם שאינם אזרחיה. דוגמא חריגה לכך ראינו בשנת 2017, כאשר משרד התפוצות העביר כספי שיקום לקהילה בטקסס לאחר שזו נפגעה אנושות בהוריקן הארווי.
ישראל כבר אינה האחיין הקטן והנזקק של יהדות התפוצות. היא מדינה חזקה, עצמאית ומבוססת, שיכולה וצריכה לקחת גם אחריות מסוימת על יהודי העולם שאינם אזרחיה
משבר הקורונה מגביר את התובנה הזאת, גם בקרב ההנהגה היהודית בחו"ל וגם בקרב מקבלי ההחלטות בישראל. אחריות מסוג זה לא חייבת לבוא לידי ביטוי בתמיכה כלכלית. דוגמא ראשונה ראינו לפני שבועיים, כאשר משרד התפוצות והסוכנות היהודית כינסו שולחן עגול של ארגונים יהודים במטרה לדון על דרכים שבהן ישראל יכולה לסייע לקהילות בחו"ל.
פורום מעין זה צריך להמשיך ולהתקיים גם בימי שגרה, כמנגנון היוועצות בשלל נושאים הרלוונטיים לשני הצדדים, כגון גיורים או מאבק באנטישמיות. דוגמא נוספת ניתן לראות בשיתוף הידע על התנהלות במצבי חירום של ארגוני חברה אזרחית ורשויות שונות בישראל עם הקהילות בתפוצות.
משבר הקורונה הראה לנו כי הציבור הישראלי שותף לצורך בדיאלוג ובקרבה לקהילות היהודיות בעולם. בין ההצמדויות למסך כדי להתעדכן בהנחיות החדשות של משרד הבריאות, התרגלנו גם להתעדכן בשלום אחינו ואחיותינו בתפוצות. זה חידוש מרענן שצריך להמשיך גם מחר וגם בעוד שנה. אסור שהיחסים עם יהודי התפוצות יהיו ארעיים, כאילו היו חלק מהתקנות לשעת חירום. הם חייבים להיות חלק משגרת החיים שלנו.
אהרון קלמן, ירושלמי מלידה ומבחירה, שתמיד שמח לשחק כדורסל או לשתות כוסית וויסקי טובה. בין לבין עובד כמנהל תכניות יחסי ישראל-יהדות ארצות הברית בקרן משפחת רודרמן.(צילום: פיני סילוק)
למקרה שפיספסת
תגובות אחרונות
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
גנץ גם הבטיח ישראל לפני הכל,כלומר לפני ההבטחה לא לשבת עם נתניהו,אנשי יש עתיד בכיינים,שלא יודעים איך לאכול את המהלך של גנץ,לכן הם משתוללים כמו מטומטמים,מעליבים,משמיצים,וגם תובעים.במקום לשבת בשקט,לתת לזמן לעשות את שלו.
אכן הגיע הזמן להתקדם אך בפעם הבאה יש לדרוש מהמועמדים להגיש כתב התחייבות מחייב למצביעו שקיים הבטחותיו העקרוניות . יש לעגן את הצבעתם של האזרחים בהתאם להתחייבות המועמדים. ניתוק מוחלט של החלטתו של מועמד לאחר בחירתו מאפשרת את בגידתו שוב ושוב ומציבה את קו השבר בשיטה הדמוקרטית הנהוגה .
הגיע הזמן לומר את דעתך
רוצים להגיב? הצטרפו לזמן ישראל רוצים לפרסם פוסט? הצטרפו לזמן ישראל רוצים לפרסם פוסט ולהגיב לכתבות? הצטרפו לזמן ישראל רוצים שנשמור לכם את הלייקים שעשיתם? הצטרפו לזמן ישראל
- לכל תגובה ופוסט עמוד בזמן ישראל שניתן לשתף ישירות ברשתות החברתיות ולשלוח באימייל
- עמוד הפרופיל הפומבי שלך ירכז את כל התגובות שפרסמת בזמן ישראל
- אפשרות להגיש פוסטים לפרסום בזמן ישראל
- אפשרות להגיב לכתבות בזמן ישראל
- קבלו את המהדורה היומית ישירות לתיבת האימייל שלכם
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
בגדול זה נכון מה שנאמר פה דהיינו שיש שינוי בהלך הרוח. בעבר הניסוחים הקשים שבאו מהשמאל הקיצוני – על הכיבוש, הגזענות, המשיחיות, הפשיזם ועוד כהנה וכהנה – רק דחו אנשים. כי היו בעליל
קיצוניים, מוגזמים וגם לא ריאליים.
מהשטחים אי אפשר היה לצאת מאוסף גדול של סיבות. הרגשת השתייכות למורשת היהודית זה עדיין לא משיחיות. והעניינים עם ערבים לא נבעו מגזענות אלא משיקולי קיום, אדמות ובטחון.
אך עתה באמת קרה משהו. ההתקפות על מערכת המשפט כבר הגיעו באמת לרמה מסוכנת. חלק מהציונות הדתית הלך לכיוון של חרדלות. והחרדים עצמם, שמנהלים בעצם אג'נדה סקטוריאלית עצמאית, גדלו דמוגרפית ולכן אלקטורלית – מה שמתחיל כבר ליצור איום על ה"גוף הראשי".
גם נתניהו השתנה. בעבר הגופים לעיל השמיצו אותו בצורה לגמרי מוגזמת – כמו שהם גם נהגו בעניינים האחרים כבדרך שיגרה – כאשר סה"כ הוא היה די מועיל, אפקטיבי, שקול ומאוזן. היום ה"סיפור" שלו הוא כבר די בעייתי. כמו למשל הבלוק שלו עם החרדים.
בקיצור אכן נפל דבר בישראל. המרכז הפוליטי בישראל אכן כבר די מבוהל עתה. זה גם מה שהביא לעליית כחול לבן שהיא הביטוי הפוליטי לכך ברגע זה.