יאיר גולן כתב ב- 7 למאי, באתר הפייסבוק שלו:
"בישראל הולך ומסתבר כי יש קרב איתנים בין שני מחנות: המחנה המשיחי כנגד המחנה הלאומי. היום יותר מתמיד אני חש שאני וחברי מייצגים את רצון העם – מדינה דמוקרטית עם רוב יהודי מוצק. המחנה הלאומי האמיתי".
אמנון פורטוגלי הוא חוקר תאגידים, ניאוליברליזם ואנרגיה.
פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
שיח החירשים החילוני-חרדי הוא מהמרתקים במדינה הזו. את תירוץ ה"שירות באמצעות לימוד התורה" של החרדים אף אחד כבר לא קונה, כי גם מתווה פשרה שיגייס את אלו שלא לומדים – נדחה על-ידי הרבנים על הסף. את האמת הזו לאחרונה הם גם לא דואגים להסתיר.
החילוני התמים שנחשף לַתַּרְמִית מסיק את המסקנה – מבחינתו – המתבקשת: זה הכל סיפור על כוח ושליטה של העסקונה והאליטה הרבנית בהמון החרדי.
ובכן, טעות. זה קל מדי, שלא לומר בורות. מי שקצת מכיר, יודע שמאחורי תירוץ "לימוד התורה" לאורך השנים, הקו החרדי האמיתי ביחס למדינת ישראל – ובכלל ביחס לעולם המודרני – מושתת על עיקרון ברור ועקבי: היבדלות. זהו האתוס המכונן של האידיאולוגיה החרדית. לא להתערבב עם העולם החיצון, ובגדול כמה שאפשר להגביה את חומות הגטו – מה טוב.
מנדי שפירו הוא יוצר ומפיק טלוויזיה (עכשיו קרוב, מחובר/ת ועוד), בן 27 ואב לילד. בוגר ישיבות ומכון הסמכה לרבנות. דתל"ש. כותב בנושאי יהדות ודתות, היסטוריה, פילוסופיה, פסיכולוגיה, תרבות, אקטואליה ופוליטיקה.
זה לא כבש כותרות בינלאומיות, אך לאחרונה עיר הבירה של אומה שבניה נרדפו ונרצחו ברצח עם נוראי במלחמת העולם השנייה הנציחה את זכר קורבנות עם אחר שסבל גורל דומה במהלך מלחמת העולם הראשונה.
ב־7 ביולי שינתה עיריית ירושלים את שמו של רחוב קטן הסמוך לשער שכם וקראה לו על שמו של אליה קהוואג'יאן – צלם ארמני שמת בשנת 1999, ואיבד את כל משפחתו במהלך רצח העם הארמני שביצעה האימפריה העות'מאנית ב־1915.
לארי לקסנר הוא עיתונאי אמריקאי ותיק, שחי בתל אביב וקריירת הדיווח שלו נפרשת על פני פורטו ריקו, הבלקנים, המזרח התיכון והקווקז הדרומי.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ןבואו גם לא נשכח את ההתנערות של הדרוזים בגולן ממדינת ישראל, הויתור על האזרחות ועל ההשתתפות בבחירות (של רובם), ההתעקשות לא לדבר עברית אלא ערבית ואנגלית, וההצהרות של מנהיגים מביניהם על כך שהם סורים, ומחכים לשובם אל חיקו של אסד.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
תחזקנה ידיו. זה פיתרון למשתמטים – גיוס על פימחוק. אם ירצו פתרון ללומדי תורה בטוחני שיגיעו אליו. אבל כל זמן שכוללים משתמטים שאינם לומדים תחת כותרת לומדי התורה, זו אינה תורה, ואין הם לומדים ויש לגייס את כולם. כשירדו מן הבדייה הזו שכל כולה סחיטה בזויה של כסף כוח והשפעה יהיה פתרון מצויין ללומדים. רק ללומדים. יום טוב.
הגיע הזמן לומר את דעתך
רוצים להגיב? הצטרפו לזמן ישראל רוצים לפרסם פוסט? הצטרפו לזמן ישראל רוצים לפרסם פוסט ולהגיב לכתבות? הצטרפו לזמן ישראל רוצים שנשמור לכם את הלייקים שעשיתם? הצטרפו לזמן ישראל
- לכל תגובה ופוסט עמוד בזמן ישראל שניתן לשתף ישירות ברשתות החברתיות ולשלוח באימייל
- עמוד הפרופיל הפומבי שלך ירכז את כל התגובות שפרסמת בזמן ישראל
- אפשרות להגיש פוסטים לפרסום בזמן ישראל
- אפשרות להגיב לכתבות בזמן ישראל
- קבלו את המהדורה היומית ישירות לתיבת האימייל שלכם
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
בגדול זה נכון מה שנאמר פה דהיינו שיש שינוי בהלך הרוח. בעבר הניסוחים הקשים שבאו מהשמאל הקיצוני – על הכיבוש, הגזענות, המשיחיות, הפשיזם ועוד כהנה וכהנה – רק דחו אנשים. כי היו בעליל
קיצוניים, מוגזמים וגם לא ריאליים.
מהשטחים אי אפשר היה לצאת מאוסף גדול של סיבות. הרגשת השתייכות למורשת היהודית זה עדיין לא משיחיות. והעניינים עם ערבים לא נבעו מגזענות אלא משיקולי קיום, אדמות ובטחון.
אך עתה באמת קרה משהו. ההתקפות על מערכת המשפט כבר הגיעו באמת לרמה מסוכנת. חלק מהציונות הדתית הלך לכיוון של חרדלות. והחרדים עצמם, שמנהלים בעצם אג'נדה סקטוריאלית עצמאית, גדלו דמוגרפית ולכן אלקטורלית – מה שמתחיל כבר ליצור איום על ה"גוף הראשי".
גם נתניהו השתנה. בעבר הגופים לעיל השמיצו אותו בצורה לגמרי מוגזמת – כמו שהם גם נהגו בעניינים האחרים כבדרך שיגרה – כאשר סה"כ הוא היה די מועיל, אפקטיבי, שקול ומאוזן. היום ה"סיפור" שלו הוא כבר די בעייתי. כמו למשל הבלוק שלו עם החרדים.
בקיצור אכן נפל דבר בישראל. המרכז הפוליטי בישראל אכן כבר די מבוהל עתה. זה גם מה שהביא לעליית כחול לבן שהיא הביטוי הפוליטי לכך ברגע זה.