קשר הבושה הסודי התחלף באחווה אנושית

סתיו מילוא
סתיו מילוא

חודשיים של סגר מאחורינו. כולנו ממתינים לנשוף לרווחה תחת המסיכות, לשגר אותן לעזאזל ולמחות את האדים מעדשות המשקפיים בפעם האחרונה. כששואלים איך השפיע עליי הסגר, אני נוטה להתחמק ועונה שלא השפיע במיוחד כי אני בכל מקרה בבית, מאזנת יצירה בעבודה וטיפול מושקע בפוסט-טראומה שמתווסתת לאטה.

אבל אם נפתח את זה, הסגר השפיע עליי. ודברים קרו בקצה הזה של הקיום, אנשים. דברים קרו ואם הייתי צריכה לחזות אותם כשכל זה רק התחיל, הייתי שוגה קשות וחוזה הכחדה גורפת של נייר טואלט והחלפתו הנואשת בסדינים גזורים – אבל זו רק אני. החיים התגלגלו אחרת. גיליתי שיש הבדל בין התבודדות לבידוד.

אם הייתי צריכה לחזות מה יקרה כשכל זה התחיל, הייתי שוגה קשות וחוזה הכחדה גורפת של נייר טואלט והחלפתו הנואשת בסדינים גזורים. החיים התגלגלו אחרת. גיליתי שיש הבדל בין התבודדות לבידוד

כל מי שמתמודד עם פוסט-טראומה, בין אם יוצאי צבא, שורדות פגיעה מינית או ניצולי פיגועים, חולקים את קשר הבושה. השלכות הפגיעה הגסות מתחככות בחיים ומקלפות מהם את קרום השליטה השברירי – זו האשליה שגורמת לנו לתת הרבה יותר קרדיט למושכות שבידיים שלנו, ממה שהם באמת מסוגלים למשוך.

וזה בסדר. אנחנו זקוקים לזה כדי להאמין בעצמנו ולפתח ביטחון בסיסי במקום שלנו בעולם. קחו את זה ממני: בלי האשליה הזו הכל נראה רנדומלי לחלוטין, כאילו יש איזו שרביט דיבור קוסמית ביד נעלמה שמכשפת את חייך אבל לא מוגשת לך אף-פעם.

את צופה בך מתקיימת בחיים מבלי להיות משמעותית בהם. אחרי או לצד העיבוד של מה שגרם לטראומה להתפוצץ, מוכרחים גם לעבד את הריקושטים. וזה, כפי שניחשתם, נעשה בידיים חשופות, בשרוולים מופשלים, בלי להמתין לשרביט. זה מפוכח וחשוף. אצלי, אישית, זה הגורם הראשי לבושה.

היום ברור לי שלא גרמתי בעצמי למה שנצרב לי בנפש, ושלא יכולתי לעשות שום דבר אחרת. כבר עשיתי עם זה שולם וחושבים וצ'ייסרים אינספור. אבל ההשלכות ארוכות הטווח, שמבלי שידעתי עיצבו את חיי, גורמות לי להרגיש מרומה. ואף אחד לא רוצה להודות, שכל הזמן הזה הוא חי תחת סלע וחשב שאלה פשוט השמיים.

כל מי שמתמודד עם פוסט-טראומה, יוצאי צבא, שורדות פגיעה מינית או ניצולי פיגועים, חולקים את קשר הבושה. השלכות הפגיעה הגסות מתחככות בחיים ומקלפות מהם את קרום השליטה השברירי

ואז העולם נסגר. נתחבנו כולנו בין הקירות, ועמוק בין הלחיים האחוריות אלה של אלה – זה מה יש. עכשיו כולם מתפייטים על הזמן הפנוי ששוב חומק מבין האצבעות, ואיך לא ניצלנו עד תום את שעות הבטלה הקדושות, איך טיפסנו על הקירות ותלשנו שיער, וליהגנו על ברים סגורים.

אני חושבת שההבדל בין חופשה לבידוד, שווה להבדל שבין בראנץ' עשיר לבינג' שאריות: תכנון, תזמון וקוקטייל ראוי בצד. העולם נכנס להיברנציה וכולם ניסו ליישם שיטות של חופשה על מדיניות של מצור. ההבדל העיקרי הוא שהפעם, זה לא נעשה מתוך FOMO – כי כולנו עברנו את זה ביחד, בו-זמנית. כולם בבידוד. היומיום הפך לאנדרטה לחיים החלופיים, של לפני ושבמקביל. ואת העיסוק הקודח בזיכרון עצמי, אני מבינה היטב.

בעיצומו של הטיפול גזרתי עליי התבודדות. זה התחיל מבושה, כששכבתי במיטה תחת גבר מופלא שניסה בכל מאודו לענג אותי, ולמרות שרגשית לא רציתי להיות בשום מקום אחר בעולם באותו הרגע, קפאתי. בעיתוי שאי-אפשר לכתוב, התחוור לי אז המיקום המדויק שלי בהליך ההחלמה מהפוסט-טראומה: שלב ההימנעות.

החיים, על הזדמנויותיהם המפתות, היו לי למדרגות בוערות תחת הרגליים – במיוחד כל מה שטוב ומהנה, ושמטבעו מערב פיוס עם חוסר שליטה והתרת רסנים. אבל עמדתי ממש באמצע גרם המדרגות, ולא היה הבדל בין מעלה ומטה כי הכל עלה באש בכל מקרה, ולא הייתה לי ברירה אלא לרוץ דרך הלהבות.

בעיצומו של הטיפול גזרתי עליי התבודדות. זה התחיל מבושה, כששכבתי במיטה תחת גבר מופלא שניסה בכל מאודו לענג אותי, ולמרות שרגשית לא רציתי להיות בשום מקום אחר בעולם באותו הרגע, קפאתי

שכבתי שם, מאובנת ונבוכה עד מוות בגלל זה. לא יכולתי לזוז, לא יכולתי לנשום. דמעות חרישיות זלגו והסתרתי אותן, מתפללת שהוא לא יקלוט שאני מופתעת עד אימה מעוצמת הנוכחות החדשה שלי ברגע. שאני מזייפת ומשקרת במצח נחושה רק כדי שזה יגמר, ולא משום שאני לא אוהבת אותו – כי אני אוהבת בכל לבי – פשוט נמחתה לי לחלוטין יכולת ההדחקה.

זו הייתה הפעם הראשונה שהייתי פשוט עצמי בסיטואציה מינית, שנכחתי במאה אחוזים, ולא היו לי כלים להכיל את זה. גם כאן, לא יכולתי לעשות דברים אחרת – גם לא להפנים את המילים היפות שאמר לי והרגשות הכנים שהציג. לא יכולתי. ברחתי משם וחשבתי שאני לא יודעת לאהוב.

אני מצטערת. אני חושבת שלרוב, מדברים על החלמה כעל מטרה סופית – אבל האמת היא שהחלמה היא תהליך, וחיובי ככל שיהיה, הוא גם תובעני וטירני. באותו לילה, הוא נגלה בפניי במלוא עריצותו. ואז החלה ההימנעות – מאוכל, אלכוהול, חברים, סקס, וכל מה שמאיים על הדיקטטור הגדול שלי: הצד בי שמפחד להחלים.

*  *  *

אם התפנה לכם מעט זמן (טו סון?), גשו לנטפליקס וצפו בספיישל של ד"ר ברנה בראון, מרצה באוניברסיטת יוסטון, שמחקריה מתמקדים באומץ, פגיעות, בושה ואמפתיה. בראון פורשת שם את מסקנותיה ומשנתה לגבי ארבעת העוגנים הרגשיים הללו והקרקע המחברת ביניהם. הכנות המחייבת שלה גרמה גם לשותפיי לצפייה, מהזן הקשוח והסקפטי, לדמוע מול המסך.

קטע אחד שזכור לי במיוחד, הוא כשבראון מדברת על ההבדל בין השתלבות להשתייכות: השתלבות דורשת מאיתנו הערכה מדוקדקת של המצב כדי שנוכל להשתנות בהתאם ולהיטמע בו; השתייכות, לעומת זאת, מתחילה בין אדם לעצמו ומאפשרת לנו לבטא את עצמנו מול אחרים בתנאים שלנו.

בראון אומרת שפגיעות מאפשרת אומץ ולכן, למרות שהיא חושפת רבדים פנימיים, היא ממש לא סימן לחולשה. פגיעות היא כנות ונוכחות. היא סימן מובהק לכך שאנחנו קשובים ומחוברים לעצמנו קודם, ומסוגלים להיראות בפני אחרים. ולא רק שזה חלק חשוב מהחלמה – זה נדבך בלתי נמנע בה. לכן היא מפחידה.

בחודשיים האחרונים, מאז ניצת הטירוף הזה, הפיד מתפקע אמוציות. רמת הפגיעות העולמית צפה והוחצנה באופן אחיד. הסגר נגע בכולם, גם באלה שבבחינה ראשונה ורפה של חייהם (אהם) חשבו שהבידוד חס עליהם. אז בהתחשב בכך שכולנו ננטענו בקרקע פגיעה ופורייה, לא מפתיע – ועדיין מפעים – לראות שדה רחב ומלבלב של אומץ במקום בלתי צפוי.

בחודשיים האחרונים, מאז ניצת הטירוף הזה, הפיד מתפקע אמוציות. רמת הפגיעות העולמית צפה והוחצנה באופן אחיד. הסגר נגע בכולם. לא מפתיע – ועדיין מפעים – לראות שדה רחב ומלבלב של אומץ במקום בלתי צפוי

הסגר הפך במהרה ממדיניות חירום לגיטימית, לאזלת יד חברתית. המחסור בשירותים רפואיים, הוואקום בשירותי בריאות הנפש הקריטיים והנזקים הכלכליים התסיסו מיאוס חדש, שרק גאה כשברקע ממשלת ישראל מתגבשת באופן שנדמה מנותק לגמרי מהליכים דמוקרטיים.

אבל החדשות הטובות של כל הסיפור הזה מסתתרות בניואנסים. לא הייתי מצפה שהן יגעו בכולם באופן שווה, ועדיין הן שוות אזכור כי זו באמת תקופה יוצאת דופן בקיום האנושי. דווקא בתקופת הסגר והבידוד, קשר הבושה הסודי של פוסט-טראומתיות בפרט וכל מי שמתמודדים עם פגיעות נפשיות בכלל, התחלף באחווה אנושית. כשאמפתיה נחלקת בין כולם, היא לא נתפסת כרחמים, אלא כערבות הדדית.

כולם חלקו חרדה וריחוק וריפיון. כולם בילו בבתים ועסקו תדיר ברווחה האישית שלהם. המירוץ הגדול האט ופתאום, מי שנע בקצב אחר, לא הרגיש צורך הישרדותי להיטמע ולאהוב ריצה למרות הכל.

בתקופה הזו, אנשים יכולים להשתייך. ולא נדרשה שום פוסט-טראומה בשביל זה, לא ביעותי לילה, לא קצבת נכות, לא התנזרות מכל מה שיש לחיים להציע. הנסיבות בלתי נתפסות – אבל התולדה שלהן היא אספקט של שיוויון. אגב, דובר לא אחת גם על שיוויון הורי. וכל מה שעשינו זה לנהל את הזמן שלנו אחרת.

דווקא בתקופת הסגר, קשר הבושה הסודי של פוסט-טראומתיות ושאר המתמודדים עם פגיעות נפשיות, התחלף באחווה אנושית. כשאמפתיה נחלקת בין כולם, היא לא נתפסת כרחמים אלא כערבות הדדית

דברים קורים בקצה הזה של הקיום, כתבתי בפתח הפוסט. אני מגלה מחדש את האינטימיות. מיניות הופכת למורכבת בהרבה כשאת נתונה בפוסט-טראומה ודיסוציאציה (תופעות נתק). מעולם לא טרחתי להכיר את עצמי פיזית ורגשית. המצב הזה שאחז בי שורר בחיי מגיל צעיר, ולא ידעתי בכלל שיש אופציה אחרת.

אני מתארת לעצמי שאם הכל תקין, היכרות עצמית היא תהליך התבגרות שנפרש על פני כמה שנים. אני עוברת תהליכים של שנים, בבת-אחת. עכשיו. הסגר הזה, כמו מכבש, שיטח את המציאות; ופתאום הבטתי סביב ויכולתי לראות הכל למרחקים. הרגשתי שווה לכולם, ולא מוגדרת על ידי קושי או מאבק, או הדבקה עיקשת של הקצב.

לא הרגשתי בושה מצמיתה על זה שחלק בי מודד כבר שלושים ואחת שנים כאן, וחלקים אחרים בי תמיד יהיו בני ארבע-עשרה, ושתים-עשרה, ושמונה ושנתיים. ואם אני לא במגננה מתמשכת, אני יכולה לצאת מהקווים; אני יכולה לחזור אל היצר, שתמיד היה שם וחיכה לי. אני מרשה לעצמי להיות פגיעה ורוחשת, ובתמורה מרגישה שהצבע חוזר אליי. דווקא מתוך הסגר העקר הזה, אני נולדת מחדש.

ולא שקיבלתי מושג לגבי המקום שלי בשגרה החדשה. אבל קיבלתי רמז עבה לגבי אינרציה והוכחה לקיומו של השלב הבא בהחלמה, שלמעשה לא מאד שונה מהחיים עצמם. זה מרגיש כמעט רגיל. בלי קשר לפוסט-טראומה, הסגר שימש כמעין עדשת פוקוס או כברה. ועכשיו, אחרי שלב האנדרטאות לחיים שהיו, אני בונה את עצמי; ואני מנסה שלא להניח לחזרה הקרבה לשגרה להציף גם את הבושה מחדש.

החלטתי שאני לוקחת מהתקופה הזו מה שאני צריכה. לא הכל בה טוב, אהבה לא תרפא קורונה אבל חיסון בהחלט ימנע אותה, ואני חושבת שכולנו צריכים לקבל תוספי ויטמין D בחינם – ועדיין, בסגר הזה, באופן חלקי ומספק, הבנתי שאני אוחזת בשרביט. ואני לא רוצה לשכוח את זה.

סתיו מילוא אורבך. בת 31, אבל גם 14 ולרגעים 60. בחורה קטנה, שיער גדול. חיה על התפר. המילה האיומה ביותר היא "פוטנציאל". התחושה האהובה עליי היא ערגה, היא נמצאת בכל. עוגיות שוקולד-צ'יפס מדליקות אותי. גם מים בטעם אננס, במחילה. רוצה להיות תסריטאית ושחקנית. ואהיה.

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
עוד 1,413 מילים
כל הזמן // יום שישי, 29 במאי 2020
מה שחשוב ומעניין עכשיו

בר סימן טוב: "עליה בתחלואה, בעיקר בבתי הספר, בכל הארץ"

ראשי משרד הבריאות ייפגשו מחר ב-16:00 עם ראש הממשלה לדיון מיוחד ● בר סימן טוב: "יש לנו כ-70 חולים חדשים ביום. הדרך ל-1000 חולים ביום היא קצרה" ● סדצקי: "אנחנו מדברים על מוקדים ב-31 בתי ספר, המפוזרים בכל הארץ. התנאים בבתי הספר לא מאפשרים שמירה על אי-הדבקה בקורונה"

21:19 עריכה

משרד הבריאות פרסם הערב נתונים נוספים על העליה בתחלואה בווירוס הקורונה, לפיהם ירושלים מובילה עם 98 מאובחנים חדשים בשלושת הימים האחרונים.

רק בבית הספר הגימנסיה הרצליה נמצאו 78 נדבקים מאומתים, מתוך 700 תלמידים ואנשי הוראה שנבדקו שם.

19:44 עריכה

פרופ' ערן סגל, ממפתחי שאלון הקורונה של מכון ויצמן והאוניברסיטה עברית – אשר נועד לנטר ולזהות מוקדי התפרצות, פרסם הערב גראפים המבוססים על השאלון – לפיהן יש עליה ברורה בשבוע החולף בתסמיני המחלה בקרב הציבור.

19:34 עריכה

זמן קצר אחרי מסיבת העיתונאים של ראשי משרד הבריאות, פרסם המשרד נתונים מעודכנים: 101 חולים חדשים נוספו היום למניין נדבקי הקורונה. המדובר בקפיצה משמעותית במספר הנדבקים.

נתוני משרד הבריאות נכון לערב יום שישי, ה-29 במאי 2020 (צילום: משרד הבריאות)
נתוני משרד הבריאות נכון לערב יום שישי, ה-29 במאי 2020 (צילום: משרד הבריאות)
19:08 עריכה

שר החינוך יואב גלנט הבהיר כי ההחלטה האם לסגור חלק ממוסדות החינוך תתקבל רק לקראת מחר בערב.

19:03 עריכה

ראש האופוזיציה ויו"ר יש עתיד, יאיר לפיד, מיהר למתוח ביקורת בטוויטר על העדר נוכחות של מי מחברי הממשלה במסיבת העיתונאים שקיימו ראשי משרד הבריאות.

18:52 עריכה

בדיון שיתקיים מחר עם ראש הממשלה, ראשי משרד הבריאות ימליצו על סגירת בתי הספר בחטיבת הביניים והתיכון, בעקבות עליה במספר הנדבקים בקורונה בקרב תלמידים. כך אמרו הערב ראשי מערכת הבריאות, במסיבת עיתונאים מיוחדת, בנוכחות מנכ"ל משרד הבריאות היוצא משה בר סימן טוב, ראש שירותי בריאות הציבור פרופ' סיגל סצדקי, והמשנה למנכ"ל פרופ' איתמר גרוטו.

"אנחנו מרגישים שהמציאות משתנה באופן שמחייב אותנו להעביר את המסר לציבור", אמר בר סימן טוב בפתח דבריו. "שוחחנו עם שר הבריאות במהלך כל היום. ממש עכשיו סיימנו הערת מצב כוללת גם עם ראש הממשלה וגם עם ראש הממשלה החליפי, עם שר הבריאות ושר האוצר וראש המל"ל.

"אנחנו רואים בימים האחרונים עליה משמעותית בתחלואה והיא קיימת  בחלקי הארץ השונים. חיכינו לראות שבאמת מדובר בשינוי מגמה, וזה מה שאחנו רואים. עלינו לאחוז וחצי בדיקות חיוביות, למרות שמספר הבדיקות נשאר אותו הדבר.

"לצערנו הסיבה היא שאין שמירה על הכללים, ואין דרך למנוע תחלואה אם אין שמירה על הכללים: ללכת עם מסכות, להקפיד על מרחק ועל הגיינה, וזה לא מתבצע.

"אנחנו מזהים עליה בתחלואה בעיקר בבתי הספר. בשבוע האחרון בלבד, 35% מהנדבקים הם בגילאי 10-19 – אז נתח משמעותי ומובהק מהתחלואה החדשה היא בבתי ספר".

"אנחנו מזהים עליה בתחלואה בעיקר בבתי הספר. בשבוע האחרון בלבד, 35% מהנדבקים הם בגילאי 10-19 – אז נתח משמעותי ומובהק מהתחלואה החדשה היא בבתי ספר"

"לצערנו המחלה עדיין כאן", המשיך בר סימן טוב. "אמרנו את זה לאורך כל הדרך: לא החום ולא הלחות יגרמו לזה שהיא תעלם. ולכן הצעדים עדיין בתוקף. אבל אווירת ההתרופפות אינה במקומה. עברנו לצערנו לאופוריה ושאננות.

"אם לא נחזור להקפיד על הכללים, המציאות תאלץ אותנו לנקוט בצעדים קשים.

"יש לנו כ-70 חולים חדשים, אתמול היו 78-79. הדרך ל100-200 חולים ביום היא קצרה. ומשם הדרך ל-1000 חולים ביום היא קצרה.

"דרום קוריאה פתחו את בתי הספר – והיתה להם התפרצות בסדר גודל נמוכה משלנו והם סגרו את בתי הספר בחזרה.

"אבל עדיין לא התקבלה החלטה לגבי בתי ספר, אנחנו מחכים לנתונים של היום ואז תתקבל ההחלטה.

"גל שני שכולם מדברים עליו הוא לא גזרת גורל. הוא תלוי רק בהתנהגות שלנו. יש אמצעים להתגונן ממנו. אנחנו נערכים לכך בכל האמצעים, וכמו שישראל נמנעה מהתפרצות בלתי נשלטת עד כה, היא יכולה גם בעתיד".

"גל שני שכולם מדברים עליו הוא לא גזרת גורל. הוא תלוי רק בהתנהגות שלנו. יש אמצעים להתגונן ממנו. אנחנו נערכים לכך בכל האמצעים, וכמו שישראל נמנעה מהתפרצות בלתי נשלטת עד כה, היא יכולה גם בעתיד"

בתשובה לשאלה האם משרד הבריאות לא מיהר לפתוח את בתי הספר מוקדם מדי, השיב בר סימן טוב: "אנחנו שלמים עם הצעדים שננקטו גם בסגירה וגם בפתיחה. אנחנו ידענו מראש שאנחנו נצטרך לעשות ניסוי וטעייה.

"פתחנו את בתי הספר, אנחנו עומדים מאחורי ההחלטה הזו, ואם נגיע למסקנה שצריך לסגור שוב אז לא נהסס לעשות את זה. אנחנו כרגע מתמקדים בחטיבת הביניים ובחטיבה העליונה. לפי דפוסי התחלואה ניתן את ההמלצות שלנו".

בר סימן טוב אמר עוד כי אין אפשרות לבצע סגר סלקטיבי, שכן "ההתפשטות לא מוגדרת לפי אזור" וציין כי דיון שיתקיים מחר בארבע, בנוכחות ראש הממשלה בנימין נתניהו, "ואז תתקבל ההחלטה הסופית".

באשר למסעדות שנפתחו והאם יש סכנה כי ייסגרו שוב, אמר המנכ"ל היוצא: "אנחנו נפעל בהתאם למציאות. לא הפסקנו את העבודה שלנו. בכל בוקר יש הערכת מצב. 80-90 אחוז מהיום אנחו עוסקים בקורונה מנתחים את הנתונים ואת אחוזי תחלואה".

סצדקי הוסיפה עוד: "אנחנו משוכנעים שקיימת בבעיה בבתי הספר. נכון להיום, אנחנו מדברים על מוקדים ב-31 בתי ספר. בתי הספר האלה מפוזרים בכל הארץ. ולכן ברור לנו שהתנאים בבתי הספר, פלוס ההתנהגות של שכבות הגיל, לא מאפשרים שמירה על אי-הדבקה בקורונה".

"נכון להיום, אנחנו מדברים על מוקדים ב-31 בתי ספר. בתי הספר האלה מפוזרים בכל הארץ. ולכן ברור לנו שהתנאים בבתי הספר, פלוס ההתנהגות של שכבות הגיל, לא מאפשרים שמירה על אי-הדבקה בקורונה"

עם זאת, ראשי משרד הבריאות הדגישו כי אינם דוחפים להחזרת מדיניות הסגר המלא. "אנחנו לא המלצנו לחזור אחורה למצב שבו היינו. הסיבה שאנחנו פה היא דבר ראשון לקרוא לציבור לשמור על הכללים. אנחנו לא בתוואי שבסופו יש סגר. זה לחלוטין בשליטה שלנו. נקפיד על הכללים – נמנע התפשטות התחלואה".

בסיום מסיבת העיתונאים, הדגיש בר סימן טוב כי ההמלצה של משרד הבריאות עומדת בעינה: לא לפגוש את סבא וסבתא. "תחזרו לפגוש את סבא וסבתא בזום", סיכם.

15:25 עריכה

משרד הבריאות יקיים הערב, בשעה 18:00, מסיבת עיתונאים מיוחדת. כך הודיע דובר המשרד.

התדרוך יתקיים באגף לשעת חרום של משרד הבריאות, בתל אביב, בנוכחות מנכ״ל משרד הבריאות היוצא משה בר סימן טוב, ראש שירותי בריאות הציבור פרופ׳ סיגל סדצקי, והמשנה למנכל פרופ׳ איתמר גרוטו.

במשרד הבריאות גוברת הדאגה בעקבות העלייה התלולה במספר הנדבקים בווירוס הקורונה. כתבת חדשות 12 דפנה ליאל דיווחה היום כי אחוז הבדיקות החיוביות עלה ל-1.5%, אחרי משך זמן רב שבו רק 0.5% מהבדיקות התבררו כחיוביות.

בדיווחים שונים היום נאמר עוד כי במשרד הבריאות שוקלים לסגור מיידית את חטיבות הביניים וכן לסגור שוב את בתי הכנסת.

עוד 7 עדכונים

תפרו לקוף כובע אדום

בשבוע שעבר, בתוך בלגן החזרה לבתי הספר, רואיין באיזו תכנית אדם חביב בשם דוד, בן 73, שעבד כשומר בבית ספר. עם החזרה ללימודים הודיעו לו מחברת השמירה שהעסיקה אותו כי אסור להם כעת להעסיקו בשל גילו והשתייכותו לקבוצת סיכון.

דוד נשלח הביתה לחיות מקצבת זקנה של 2500 ₪. מיד לאחר מכן הופיעו בחדשות קשישים חיוניים והודיעו על הסכם להרכבת ממשלה, על הנחיות חדשות ועוד ועוד – מנהיגים חיוניים, מנהלי בתי חולים חיוניים, מנכ"לים ומנהלים, וגם מובילי המחאה לגווניה, כולם קשישים בקבוצת סיכון, אבל בניגוד לדוד ורבים כמוהו, הם לא סגורים בבתים, הם לא פוחדים ממגיפה, והם מופיעים בכל מקום.

בשבוע שעבר רואיין דוד, בן 73, שעבד כשומר בביה"ס. עם החזרה ללימודים הודיעו לו מעסיקיו בחברת השמירה כי אסור להם כעת להעסיקו בשל גילו, והוא נשלח הביתה לחיות מקצבת זקנה של 2500 ש"ח

באולפני הטלוויזיה של ישראל, שלא כמו בתוכניות שאני צופה בהן מארה"ב או אנגליה, אין  מקפידים על שום כללי זהירות: לא מראיינים אנשים מהבתים המבודדים. למסיבות עיתונאים, פאנלים של קשקושים, ואפילו לתוכניות הבידור, הוזעקו קשישי השבט של זהו זה. כל אלה, או שעיסוקיהם חשובים כל כך שכדאי להם להסתכן, או שהם יודעים שאין סכנה של ממש, ומותר להם כבני אדם בוגרים ועצמאים להחליט בשביל עצמם איך ינהגו מול הסכנה.

וזה לא מספיק להם: הם חייבים להחליט גם בשביל ציבור גדול מאוד של זקנים שפשוט לא נספרים. לדוד – שבימים כתיקונם העבודה שלו מסוכנת, שאנחנו מצפים ממנו שיעצור בשער כל סכנה, טרוריסט ומחבל בשביל שכר המינימום שהוא מקבל – אסור כעת להחליט שהוא יכול  להתמודד עם סכנת הקורונה.

שמעתי באיזה מקום שהתקנה הזו שאסור להעסיק מבוגרים הוסרה לאחרונה מהתו הסגול, אבל לא נראה לי שמישהו טרח להחזיר את המפוטרים לעבודתם.  גם לא נראה לי שהפיטורים האלה על רקע גיל הם חוקיים – אבל הם לפי הנחיות השילטון.

אומרים לנו שזה כדי לשמור על הזקנים. באמת תודה; אבל נראה לי שמה שבאמת נאמר כאן הוא: אין לנו משאבים או עניין לטפל בכם אם תחלו ותעיקו על המערכת; ולפיכך מותרת אפליה בוטה.

אומרים לנו שזה כדי לשמור על הזקנים. באמת תודה; אבל נראה לי שמה שבאמת נאמר כאן הוא: אין לנו משאבים או עניין לטפל בכם אם תחלו ותעיקו על המערכת; ולפיכך מותרת אפליה בוטה

אומרים לנו שהמגיפה מסוכנת לזקנים, וזו אמירה כללית מאוד ולא מדויקת. בארצות המערב שנפגעו מקורונה חצי מהמתים מתו בבתי אבות. זה נורא. לא ברור איך דווקא מי שהיו אמורים להיות מוגנים, שלא יוצאים ולא מתערבבים עם אנשים, ובטח לא טסים לשום מקום, נדבקו ועוד בתחילת גלי ההתפרצויות. לא ידוע לי שיש תשובה מחקרית למה שקרה במוסדות הללו.

מה שברור לגמרי הוא שזקנה כשלעצמה אינה מסוכנת. וברור שאיש לא יודע מה בדיוק  הסיבה למופעים קשים של המחלה. במחקר מסוים שהתפרסם נאמר שהווירוס תוקף באכזריות אנשים שלוקחים תרופות נגד לחץ דם גבוה. בכל אופן במערכת ההפחדה הסטטיסטית לא מפרטים לנו את מספרם של זקנים בריאים שנפגעו ומתו מקורונה, אבל מפחידים ציבור של מיליון איש בישראל שהם בסכנה.

ככל שהקורונה מתאזרחת בעולם מתפרסמים יותר ויותר מחקרים על התפלגות הפגיעה, וכבר לא ברור מי הם קבוצות הסיכון. בארה"ב, למשל, פורסם ששחורים נפגעים פי ששה מלבנים. האם יעלה על הדעת ששחורים יהיו בהסגר ויפסיקו לעבוד?

באנגליה פורסם מחקר שלפיו בעלי מקצועות נמוכי שכר – נהגים, שומרים, מנקים –  נפגעים הרבה יותר מבעלי המשכורות הגבוהות.

בכל העולם ברור שמקצועות הרפואה והסיוע בקו הראשון נמצאים בסכנה גדולה מאחרים. הפתרון לכך הוא לא בהשבתתם וסילוקם אלא באמצעי מיגון טובים יותר. המחקרים האלה היו צריכים להביא לכך שנהגי האוטובוסים והמוניות, שומרים בכניסה לבתי חולים וגם דוד בשער בית הספר יקבלו, למשל, חליפות מיגון שישמרו עליהם מפני הדבקה.

ככל שהקורונה מתאזרחת בעולם מתפרסמים יותר מחקרים על התפלגות הפגיעה, וכבר לא ברור מי בקבוצות הסיכון. בארה"ב, למשל, פורסם ששחורים נפגעים פי 6 מלבנים. האם יעלה על הדעת ששחורים יהיו בהסגר?

רופאה גריאטרית בקליפורניה פרסמה מאמר שבו ניסתה להבין למה דווקא המבוגרים יותר מסתובבים בחוץ ולא חוששים מהמגיפה. בין שאר מסקנותיה בולטת אחת: שמה שמוגדר זקנים בקבוצת הסיכון – אנשים בני 65 ומעלה – פשוט אינם רואים את עצמם כזקנים, ואין להם שום עניין לתת למישהו להחליט בשבילם.

הרבה מאוד מידידיי המבוגרים נתפסו בפחד הגדול שהושרה בישראל על "סבא וסבתא", וחלקם נכנסו ממש למצבי חרדה, למרות שבכללי – המבוגרים חרדים פחות מהצעירים. מבוגרים כבר עברו בחייהם סכנות ומחלות ולא נבהלים כל כך בקלות, אבל גם לא מתמרדים מספיק.

התנועה הכי מקסימה בעולם, למרות שהיא קטנה ושולית, היא תנועת הכובע האדום: נשים מבוגרות שלובשות שמלות סגולות (לא תו סגול, אלא צבען של הסופרז'יסטיות) וחובשות כובע אדום, כי לא אכפת להן מה אומרים עליהן ומה מצפים מהן.

דחיקתם של מבוגרים ממקומות העבודה היא אפליה מקוממת, בדיוק כמו פיטוריהם של בעלי מוגבלויות, כמו הקמצנות הנוראה הנוהגת בקצבות הנכות. לרגע אחד קיננה בנו התקווה שהמגיפה הזו תביא לסולידריות בין בני אדם, שכולם נתונים באותה  צרה. אז בואו נאריך את הרגע הזה: נמשיך לדרוש זכויות, ונדרוש מידע שיאפשר לנו להחליט בעצמנו מה מסוכן לנו ומה לא.

רבים מידידיי המבוגרים נתפסו בפחד שהושרה בישראל על "סבא וסבתא", וחלקם נכנסו ממש למצבי חרדה, למרות שבכללי – המבוגרים חרדים פחות מהצעירים אחרי שעברו בחייהם סכנות ומחלות

לפני שברחו מעמדותיהם כמו מספינה טובעת, חילקו לעצמם ראשי משרד הבריאות מחמאות אין קץ על ניהול המשבר; אבל במקביל הסתירו הרבה עובדות. אנחנו שומעים רק מה שנוח לשלטונות באותו היום: כשרוצים לחדש את התיירות מודיעים שהמצב נפלא; כשרוצים להחזיר את הפחד, מאיימים בעשרות אלפי מתים בגל השני שאף אחד לא יודע עליו שום דבר.

אני מצפה לראייה חדשה ודרך חדשה דווקא מאלה שנשארו בצד: מן הזקנים, מן האמנים, מכל יתר הנשכחים: אסור לנו לוותר! אסור להסכים לחזור איכשהו לשגרת הדיכאון. צריך למצוא דרכים חדשות. ישראל, כמו כל העולם, זקוקה ל"ניו דיל" – והזקנים, לפחות חלק מהם, עוד זוכרים מה זה. זוכרים איך נראית חברה שנרתמת לבניה בסולידריות וממציאה פתרונות למצוקות.

אז – כובע אדום  ונצא לרחוב (בצֵל כמובן) .

טל יצחקי היא מנהלת תיאטרון אלפא וביתא-ספר לאמנויות המופע, ת"א. לימדה באוניברסיטת ת"א, מכללת ספיר, ייסדה את המגמה לעיצוב בחוג לתיאטרון באוניברסיטת חיפה ועמדה בראשה. בין 2003 ל-2005 הייתה מרצה ואמנית אורחת באוניברסיטת קולומביה, ניו יורק. עיצבה תפאורות, תלבושות, בובות ומסכות למעלה מ-250 הצגות ומופעים בתיאטרונים ולהקות מחול בארץ ובחו"ל; תרגמה מחזות וקובץ נאומי צ'רצ'יל; הייתה מיוזמי מרכז הפרינג' בת"א; שימשה מזכ"ל איגוד מעצבי הבמה בישראל; אצרה תערוכות עיצוב במה, הרצתה והנחתה סדנאות בארץ ובעולם.

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
עוד 907 מילים

בנימין נתניהו המדינאי ידוע בזהירותו ובהססנותו בכל הנוגע למהלכים פרו-אקטיביים ● אבל בנימין נתניהו הנאשם דוהר לעבר סיפוח חד-צדדי ומסוכן ● אם האחרון ינצח, המזרח התיכון כולו ישלם מחיר כבד ● דעה

עוד 1,406 מילים

עומר הפלסטיני וג'ונתן היהודי מפתחים בדיקה חדשנית לקורונה

מכון מחקר בארצות הברית פועל לפיתוח בדיקת קורונה ביתית ופשוטה במיוחד, כדי לעמוד ביעד האמריקאי השאפתני של מיליון בדיקות ביום ● בפרויקט משתתפים חוקר יהודי וחוקר פלסטיני, שמקפידים לשמור על קשר קרוב גם מחוץ לשעות העבודה ● ג'ונתן: "התארחתי לא מעט בארוחות שבירת צום הרמדאן, ועומר ממש אוהב לטקעס"

עוד 762 מילים

האוכלוסיות החרדיות במדינת ניו יורק נפגעו קשות ממגפת הקורונה, וכעת הן משלמות גם מחיר כלכלי כבד ● המושל קואומו החליט לפתוח את המדינה בהדרגה, כאשר העיר ניו יורק והאזורים החרדיים יפתחו אחרונים ● בעלות עסקים חרדיות החליטו להשיב מלחמה, כדי להמשיך להתפרנס בכבוד ● ובמלחמה הזו כל האמצעים כשרים

עוד 1,418 מילים

למקרה שפיספסת

חדר חושך יז'י קושינסקי, זמן קצר לפני התאבדותו

את אדן החלון במלון "המלך דוד" שבירושלים אוחז בידיו בחוזקה, אולי כדי שלא ליפול אל מוות מוקדם מדי, ג'וזף לווינקופף, ילד שואה יהודי מלודז', שכדי להצילו בזמן מלחמת העולם שינה לו אביו את השם שנתן לו בלידתו ל-יז'י קושינסקי.

קושינסקי שניצל מהשואה בזכות איכרים פולנים, היגר מפולין לארצות הברית בסוף שנות ה-50, והפך את סיפור חייו מהשואה לספרות, שהוטל ספק ברמזים האוטוביוגרפיים ששובצו בה.

גם בסיפור חייו החדש באמריקה, אליה היגר אחרי שהמציא קרן בדיונית שבשמה/שמו הבטיח בכתב כי יחזור לפולין, דמותו של קושינסקי נדמית כדמותו של גיבור בבדיה ספרותית פיקרסקית:

מהגר פולני (מי שהיה צלף בצבא הפולני, כנראה), הופך לפרנסתו לנהג משאית, משלים תארים באוניברסיטת קולומביה, זוכה למענקים ופרסים מקרנות אמריקאיות, נהיה למרצה בפרינסטון, מתחתן ומתגרש לאחר ארבע שנים עם יורשת מיליונים, שמנדה אותו לפני מותה מירושה, הופך אותה לדמות בספר, הופך לאזרח אמריקאי חובב פולו, מתחתן עם צאצאית אמריקאית למשפחת אצולה גרמנית, מסיים חייו בהתאבדות בגיל 57.

"אני הולך לישון מעט יותר מהרגיל", כתב במכתב ההתאבדות, אחרי שנטל כדורי הרגעה, סמים ואלכוהול.

אז כאן בירושלים, בחדרו שבמלון, זמן לא רב לפני מותו, הכל היה מהודק ומוקפד ומכסה:

הריבועים בחולצת המשבצות הסוגרת על צוואר, השרוולים הארוכים המסתירים גוף, עד קצה כפות הידיים הגרומות הנראות כציפורני ציפור האוחזות בענף, והמכנסיים המשוכות למעלה מדי, גבוה מעל קו המותן. נו, ילד פולני.

איל יצהר הוא צלם שמלווה ומתעד מזה שנים את צדדיה ומרכיביה השונים של ההוייה הישראלית. במהלך השנים עבודותיו התפרסמו ב עיתונים שונים בינהם " מוניטין ", " כותרת ראשית ", רשת שוקן, מוספי "ידיעות אחרונות", עיתונות חוץ, "גלובס" ובתערוכות. והוא אינו אופטימי כלל

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
עוד 204 מילים
עודכן עכשיו

תגובות אחרונות

זירת הבלוגים
הזמן שלך לומר את דעתך
הצטרפות

לארון וישוואנאת, מנתח עסקי בן 29 מארה"ב, היה חלום: לתרגם את "הארי פוטר" ליידיש ● בראיון בלעדי הוא מספר איך יצא לדרך ללא מו"ל וללא אישור המחברת, איך הסתיים המסע המופלא שלו, ואיך מדברות הדמויות בשפה שעליה גדל ● "האגריד מדבר בדיאלקט פולני כפרי, פילץ' מדבר במשלב ליטאי, ודמבלדור מדבר כמו חכם בתורה"

עוד 839 מילים

תיעוד מיוחד ירוק זה מעולה, אדום זה הכי גרוע

"הפסקתי להתעניין במספר החולים והנדבקים בקורונה בסין, יש לי תחושה שהמידע שנמסר לנו אינו אמין" ● בפרק השלישי ביומנה של יפעת פרופר, מתחילים לעלות סימני שאלה סביב דיווחי הממשל על פרוץ המגפה והטיפול בה, והשלטונות מצרים את צעדיהם של האזרחים - באמצעות אפליקציה מיוחדת שמקטלגת אותם לפי צבעים ● תיעוד מיוחד של עידן הקורונה בשנגחאי, הפרק השלישי בסדרה

עוד 3,045 מילים
אוצר מילים
מושגי יסוד להבנת המציאות הישראלית
הַמִּשְׁפָּט

טיוטה להקדמה למבוא לעבודה סמינריונית בספרות, שתיכתב בעתיד על הרומן הגדול "המשפט", מאת פרנץ ביסמוט

עוד 1,494 מילים

"אנחנו יכולים להציע להם שיעורים אמיתיים ולראות את המרצים!"

ההתעניינות של סטודנטים יהודים מארה"ב בלימודים בישראל מעולם לא הייתה גבוהה יותר ● הסיבה: האקדמיה בארץ נערכת לחזרה לשגרה בסתיו, בעוד שבאמריקה שוררים כאוס וחוסר ודאות ● "זו תהיה הפעם הראשונה מזה זמן שנוכל לבלות עם חברים, ולהתחיל לחזור לחיים"

עוד 735 מילים

משרד הבריאות מזהיר מעליה חריגה בהדבקה: 64 מקרים ביממה האחרונה

בכירים בצה"ל וברשות הפלסטינית ממשיכים בפגישות התיאום, בניגוד להצהרות ● שגרירות ארה"ב מזהירה מפני הסלמה בשטחים ● אהוד ברק נגד שופטי העליון: שתיקתם בעניין נתניהו כשל מוסרי ● גבי אשכנזי תקף את הכוונה לקצץ בתקציב משרדו: פגיעה בלתי סבירה במשרד החוץ ● איציק שמולי ביטל קיצוץ של 20 מיליון שקלים בתקציב הטיפול לגברים מכים

עוד 39 עדכונים

משפט נתניהו: מה הלאה?

אחרי הפתיחה הדרמטית בתחילת השבוע, משפטו של ראש הממשלה נכנס כעת למסלול רצוף אתגרים ● מתי יתחיל מצעד העדים? בכמה ימים בשבוע יתנהלו הדיונים? מתי הנאשם מס' 1 יתייצב שוב באולם? והאם המשפט יעשה היסטוריה ויעבור למבנה אחר, הרחק מרחוב צלאח א-דין? ● יובל יועז צופה פני עתיד על בסיס תקדימי העבר

עוד 1,095 מילים

יו"ר לשכת עורכי הדין תוקף בחריפות את השר אוחנה

פרסום ראשון המשרד לביטחון פנים מקדם בימים אלה הצעת חוק לפיה השר אמיר אוחנה יהיה רשאי להגביל ואף לאסור לחלוטין ביקורים של עורכי דין, בני משפחה ואחרים אצל אסירים ועצירים - הכל תחת האמתלה של מניעת התפשטות הקורונה ● במכתב ששלח יו"ר לשכת עורכי הדין אבי חימי לאוחנה הוא תוקף בחריפות הן את עצם הצעת החוק - ובמיוחד את האופן החפוז והנסתר לכאורה שבו אוחנה מקדם את ההצעה

עוד 805 מילים ו-4 תגובות

סקרים שערך המכון הישראלי לדמוקרטיה מגלים כי האמון בבית המשפט העליון גדול כמעט פי שניים מהאמון שנותנים האזרחים בכנסת ובממשלה ● אפילו במחנה הימין, כמעט מחצית המצביעים תומכים דווקא בחיזוק מערכת המשפט ● כדאי לזכור את זה בפעם הבאה שנתניהו ותומכיו מכריזים כי "לפחות חצי מהעם חושב שתופרים פה ראש ממשלה" ● פרשנות

עוד 1,114 מילים ו-3 תגובות

מסתבר שזו באמת הבירה הטובה במזרח התיכון

פרק 7מדיס ח'ורי חזרה לטייבה אחרי שהשלימה תואר במנהל עסקים בבוסטון, כדי להשתלב בעסק המשפחתי, ובשנים האחרונות היא מנהלת את "בירה טייבה" ביד רמה ● היא הייתה שם באינתיפאדה השנייה, שכמעט חיסלה את העסק ● היא מתמודדת עם משבר הקורונה והפוגת הרמאדן ● אבל את הסיפוח, היא לא יודעת אם הם ישרדו ● אמיר בן-דוד ביקר אותה במפעל וחזר עם שלושה ארגזי בירה - שחוסלו במהירות גדולה בהרבה מהמתוכנן

עוד 1,914 מילים

נתניהו וכ"ץ הצהירו על סיוע של 100 מיליארד שקל, והעבירו רבע מזה

תכנית הסיוע הגרנדיוזית עליה הכריזה הממשלה כוללת סעיפים שבוצעו בתקציב נמוך בהרבה ממה שהובטח, הלוואות שאינן מהוות בכלל הוצאה תקציבית, ומענקים פיקטיביים שחוזרים על מענקים שמוזכרים בסעיפים אחרים ● כל זאת בזמן המשבר הכלכלי הקשה בתולדות המדינה, כאשר כרבע מהעובדים מובטלים ● הכלכלן ד"ר עאמר אבו קרן: "זו תכנית של שליפות וחוסר שקיפות מוחלט" ● "נראה כאילו נתניהו זרק מספרים, ואנשיו היו צריכים למלא אותם בתוכן"

עוד 2,538 מילים
סגירה
בחזרה לכתבה