השמאל בישראל לא מפספס הזדמנות להחמיץ הזדמנות. הנה שוב: אחרי שבמשך שנים הוא הזניח את ניסוחה של עמדה מדינית חדשנית שעשויה לאתגר את פיתרון שתי המדינות (2SS) הדועך, על ידי קבלת המציאות ופיתוחה של הצעה חלופית פרוגרסיבית, בטוחה וישראלית – הוא חוזר כעת על הגישה השלילית שלו בהתמודדות עם הסיפוח.

בדיוק כמו שהשמאל בשארית כוחותיו מנסה להחזיק את פיתרון שתי המדינות בחיים לאחר שתוכנית טראמפ למעשה חיסלה אותו סופית, הוא עושה כעת מאמץ דומה, חסר תוחלת, על מנת לסכל סיפוח שסביר להניח שיתרחש במידה זו או אחרת, כחלק מאותה תוכנית טראמפ.

בדיוק כמו שהשמאל בשארית כוחותיו מנסה להחזיק את פיתרון שתי המדינות בחיים לאחר שתוכנית טראמפ למעשה חיסלה אותו סופית, הוא עושה כעת מאמץ דומה, חסר תוחלת, על מנת לסכל סיפוח שסביר להניח שיתרחש

כל המאמצים לקדם את מימוש פיתרון שתי המדינות בזמן שחלק הולך וגדל של הציבור הישראלי הפך להיות יותר ויותר ספקן לגבי ישומו, ובוודאי שאין לו עניין לקבל רבים מהתנאים הכרוכים בו, רק גרמו לצמצום התמיכה הציבורית בשמאל.

באופן דומה, המאמצים להילחם בסיפוח בלי להתחשב בכך שחלק גדול מהציבור תומך בסיפוח חלקי לפחות, אינם מציאותיים וחמור מכך, הם פוגעים בקידום הערכים של השמאל.

בכך שהוא ממשיך לקדם פיתרון שתי מדינות שאינו ניתן ליישום ודוחה את הסיפוח על הסף, השמאל מבטיח לעצמו את עמדת הדובי לא לא. בעיני חלק גדול מהציבור זו עמדה שמקלה ראש בשיקולי ביטחון רלוונטיים ומתעלמת מרצון חלק ניכר מהאוכלוסייה היהודית בישראל, שלא מוכנים לוותר על גישה חופשית ליהודה ושומרון. המשך קידום גישה זו לא יאפשר לשמאל להחזיר לעצמו את אמון הציבור שאותו איבד במהלך השנים האחרונות.

הנחישות של השמאל לפעול למען היפרדות שתי מדינות, אחת יהודית ואחת פלשתינית מסמלת את הדחיה של ערכי השמאל המסורתיים. השמאל פועל למען הלאומיות הפלסטינית ביותר נחישות מאשר הפלסטינים עצמם. אלה לרוב רק רוצים לחיות חיים נורמליים ובעצם לא כל כך חשוב להם מה כתוב על הדרכון כל עוד יש להם שיוויון זכויות.

כמו כן תמיכת השמאל בהיפרדות כאילו מדובר בתנועה אתנוצנטרית וקידום חלוקה על בסיס אתני עומדת בסתירה לערכיה. מה קרה לשמאל המסורתי הקורא לאיחוד העמים ופועל למען זכויות אדם ואזרח ושגשוג כלכלי לכולם ללא קשר לאתניות, דת או השתייכות לאומית?

כשהשמאל ממשיך לקדם פיתרון 2 מדינות בלתי ישים ודוחה את הסיפוח על הסף, הוא מבטיח לעצמו את עמדת הדובי לא לא ונתפש כמקל ראש בשיקולי ביטחון וכמי שמתעלם מרצון חלק ניכר מהעם

השמאל הגיע לסוף דרכו כי פעל באופן עקבי ומתמשך נגד הערכים שלו ונגד רחשי ליבו של הציבור. אין זה מפתיע אם כן שיחד עם הרשימה המשותפת הוא אפילו לא השיג 20 אחוז מהמושבים בכנסת.

הדרך היחידה להחזיר לעצמו את הכוח הפוליטי הניכר שאבד במשך השנים היא באמצעות קידום מדיניות פרגמטית למדינת ישראל דמוקרטית בין נהר הירדן לים התיכון, הנושקת למדינת עיר פלסטינית עצמאית ברצועת עזה. שום אפשרות אחרת לא תספק את הביטחון הדרוש לישראל, את הלגיטימיות שבלעדיה ישראל לא יכולה לשגשג, את ההזדמנות הכלכלית שתיתן ליהודים ולפלסטינים סיבה לגרום לזה לקרות והבטחה לעתיד משותף בשלום בארץ ישראל / פלסטין.

עמנואל שחף הוא חבר מועצה ב"תנועה ישראלית". הוא מהנדס, מנהל, איש מוסד, פעיל פוליטי וחברתי, בעל ניסיון רב תרבותי יוצא דופן, מעוניין במיוחד בחלופות מדיניות ומקדם היום פדרציה בארץ ישראל. חי עם שוש באזור השרון, אבא לשנים וסבא ל-8

בזמן מלחמה לא עוסקים בפוליטיקה? אז זהו שלא. כולם אמנם אומרים שבזמן מלחמה לא עוסקים בפוליטיקה, אבל בפועל עוסקים בפוליטיקה – ובאינטנסיביות רבה.

בזמן המלחמה, ובתוך המשא ומתן לשחרור חטופות וחטופים, בשבוע שעבר, אישרה הממשלה תקציב מעודכן לשנת 2023. ניתן היה לחשוב שכל הכספים הקואליציוניים – כספים פוליטיים – יוסטו לצרכי המלחמה. אז ניתן היה לחשוב. הממשלה החליטה שפוליטיקה עכשיו חשובה לא פחות – ואולי יותר – מצרכי המלחמה; וכך כמעט חמישה מיליארדי שקלים הלכו לחיזוק הקואליציה ולא לצרכי המלחמה.

ד"ר חיים וייצמן הוא מנהל התחום הפוליטי ועמית מחקר במכון לחירות ואחריות, ומרצה לממשל, מנהל ומדיניות ציבורית בבית ספר לאודר לממשל, דיפלומטיה ואסטרטגיה באוניברסיטת רייכמן. הוא בעל ניסיון ארוך שנים במגזר הציבורי; בין שאר התפקידים אותם מילא: עוזר לח"כ שמעון פרס, יועץ מדיני לשר וח"כ לשעבר ד"ר יוסי ביילין ויועץ בכיר לשר הדתות.

אחת ההתפתחויות המטרידות ביותר היא הידיעה שבנימין נתניהו מתעתד להקדים את הבחירות, מכיוון "שרק הוא מסוגל למנוע מדינה פלסטינית" אחרי המלחמה, כלומר: הוא יילך על הראש של הנשיא ג'ו ביידן בעוצמות של מערכת בחירות, וכל מי שיביע תמיכה בנשיא, שלא היסס להתייצב לצדנו מייד עם פרוץ המשבר, יצטרך לספוג את הארס של מכונת הרעל.

אחת ההתפתחויות המטרידות ביותר היא הידיעה שבנימין נתניהו מתעתד להקדים את הבחירות, מכיוון "שרק הוא מסוגל למנוע מדינה פלסטינית" אחרי המלחמה, כלומר: הוא יילך על הראש של הנשיא ביידן

פנחס ענברי הוא חוקר בכיר במרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה לענייני המזרח התיכון ועיתונאי. הוא גם סופר ותסריטאי. ספרי העיון שחיבר עוסקים בבעיה הפלסטינית, והרומנים שחיבר יחד עם אשתו אביבה הם: "על גב סופה" על אתגרי הקהילות הנוצריות בגליל המערבי בימי המנדט הבריטי מול האיסלאם הרדיקלי ומעמד האישה, ו"שומר השאול" עוסק בשחיתות הישראלית.

• העתק קישור
• שיתוף במייל
• שיתוף בטוויטר
• שיתוף בפייסבוק
• שיתוף בווצאפ
• הדפסת כתבה

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.

עסקת שחרור בני הערובה בין חמאס לישראל לא הייתה מתרחשת ללא המנהיגות של ממשל ביידן. גם העסקה הבאה לא תושג ללא המינוף האמריקאי, הן על ממשלת נתניהו והן על קטאר ומצרים.

אף אחת מהמטרות של ישראלים ופלסטינים שוחרי שלום לא תושג ללא דיפלומטיה אמריקאית יזומה. הסבל ההומניטרי של אזרחי עזה לא יסתיים והחזרת תחושת הביטחון של הישראלים לא תושג ללא המחויבות מחודשת של מנהיג העולם החופשי למזרח התיכון.

נדב תמיר מכהן כמנכ"ל בישראל של JStreet - הבית הפוליטי של אמריקאים תומכי ישראל ותומכי שלום, חבר הועד המנהל של מכון מתווים למדיניות אזורית וכיועץ לעניינים בינלאומיים למרכז פרס לשלום וחדשנות. לשעבר דיפלומט בנציגויות ישראל בוושינגטון ובוסטון ויועץ מדיני לנשיא המדינה.