פרסום תזכיר חוק הקורונה העיר את הציבור הישראלי, לאחר שבמשך חודשיים וחצי ממשלת ישראל התקינה ותיקנה כמעט 100 פעמים תקנות שעת חירום ללא דיון ציבורי ופרלמנטרי.

ברשת התעוררה ביממה האחרונה סערה גדולה בזכות שקופית אחת לגבי חוק הקורונה ששודרה בערוץ 13, בתוכנית של אמנון לוי. בשקופית פורטו כמה מהוראות החוק והסמכויות המיוחדות להתמודדות עם נגיף הקורונה, שנועדו להחליף את תקנות שעת החירום להגבלת תנועתם ופעילותם של אזרחים, עסקים וגופים ציבוריים.

פרסום תזכיר חוק הקורונה העיר את הציבור הישראלי, לאחר שבמשך חודשיים וחצי הממשלה התקינה ותיקנה כמעט 100 פעמים תקנות שעת חירום ללא דיון ציבורי ופרלמנטרי

אחת ההוראות, למשל, התייחסה לאפשרות של שוטרים לפרוץ לבתים פרטיים ללא צו. לאחר שפוליטיקאים וחברי כנסת מכל קצוות הקשת הפוליטית, ואפילו אושיות ברשתות החברתיות, התרעמו על האפשרות הזו – הודיע ראש הממשלה בנימין נתניהו ש"חד משמעית לא נאפשר פריצת משטרה לבתים של אנשים ללא צו. לא יהיה דבר כזה".

אבל סמכות כזו כבר הייתה קיימת למעלה מחודשיים וחצי, באחת מארבע תקנות שעת החירום שהחוק מבקש להחליף, העוסקות בהיבטים שונים של הגבלת התנועה והריחוק החברתי. ארבע תקנות אלה ותיקוניהן הרבים היוו יותר משליש מסך כל התקנות והתיקונים שהעבירה הממשלה, אבל לא זכו לקולות המחאה הנשמעים כעת.

ראש הממשלה @netanyahu בישיבת סיעת הליכוד: "חשוב לי לטפל בסילוקם של כמה סעיפי פייק ניוז – לא נאפשר פריצה של משטרה לתוך בתים של אזרחי ישראל ללא צו. זאת הזדמנות לפוגג אגדה אורבנית מדהימה שאני או מישהו אחר מתכוון לשתול או להשתיל באופן תת עורי חיישנים לילדים או מבוגרים"@Likud_Party pic.twitter.com/vafh4WJOUk

— ערוץ כנסת (@KnessetT) June 1, 2020

אפשר ללמוד מכך עד כמה עד כמה ההתאהבות של הממשלה בתקנות שעת החירום בעת משבר הקורונה הייתה מסוכנת. חוק הקורונה, בגדול, לא מאפשר לממשלה לעשות דבר שלא עשתה עד כה, אבל הוא מעלה על נס את החשיבות בדיון ציבורי ובשקיפות.

בימים אלה אני עובד על מאמר שסוקר את השימוש בתקנות שעת חירום בתקופת הקורונה ובפרספקטיבה היסטורית בשנים 2020-1948. בראייה היסטורית, השימוש בתקנות שעת חירום בתקופת משבר הקורונה מלמד שמספרן היה גבוה יותר ממספר תקנות שעת החירום שהעבירה הממשלה בכל שנה אחרת בהיסטוריה של מדינת ישראל.

הדיון הציבורי הסוער העולה ברשתות החברתיות סביב חוק הקורונה רק מגביר את החשש של הציבור משימוש נרחב בתקנות שעת חירום. אותן הוראות שנקבעו ועברו בלב המשבר מתחת לרדאר רואות כעת את אור השמש במסגרת הליך החקיקה, אך אינן עוברות באותו שקט היחסי שבו עברו עם פרסומן באישון ליל כשהותקנו כתקנות שעת החירום.

בראייה היסטורית, השימוש בתקנות שעת חירום בתקופת משבר הקורונה מלמד שמספרן היה גבוה יותר ממספר תקנות שעת החירום שהעבירה הממשלה בכל שנה אחרת בהיסטוריה של מדינת ישראל

לא, חוק הקורונה איננו חוק מושלם, גם לא קרוב לכך. הוא מעניק סמכויות נרחבות, דרקוניות, לממשלה ויש לתקן ולשפר את הפיקוח הפרלמנטרי והציבורי על התקנות שייצאו ממנו. מצד שני, הוא עדיף מהשימוש בתקנות שעת חירום שאפשרו לממשלה ולעצב ולקבוע מדיניות בהליך מהיר, חשאי, תוך הימנעות מדיון פרלמנטרי וציבורי ומבלי לחשוף את השיקולים העומדים במרכזה.

היעדר שקיפות סביב התקנת תקנות לשעת חירום לא נובע מחשש לחשיפת מידע סודי, אלא מההתאהבות של הממשלה בכלי שהמגבלות עליו, כפי שהתקופה האחרונה מעידה, לא היו מספיקות. השימוש באמצעי כה קיצוני, נטול איזונים ובלמים של ממש הפך למנגנון הפעולה הנוח ביותר מבחינת הממשלה. אפשר להתווכח על תוכנו של חוק הקורונה, וראוי שיהיו בו שינויים, אבל משמח שהחוק מאפשר לקיים שיח חשוב שהיה עד כה חסר מאוד.

תקנות שעת חירום חדשות, תיקונים לתקנות וביטולים בחודשיים האחרונים (מקור: קובץ התקנות):

התקנות לשעת חירום

השקופית שגרמה לסערה ברשת החברתית:

השקופית שהסעירה את הרשתות

ניר קוסטי הוא דוקטורנט בתכנית ללימודי מחקר (תל"ם) במחלקה למדע המדינה. תחומי העניין שלו כוללים את הממשק שבין חקיקה, רגולציה ופוליטיקה השוואתית. עבודת הדוקטורט של ניר, שנכתבת בהנחייתו של דוד לוי-פאור, עוסקת בתפוקה החקיקתית והרגולטורית של ישראל ובריטניה, ובוחנת בפרט את קצב הגידול והיחסים שבין החקיקה הראשית והמשנית בשתי המדינות בין השנים 1948-2018. לצד היותו בתכנית תל"ם, ניר הוא מלגאי נשיא המדינה למצוינות וחדשנות מדעית ומלגאי נשיא האוניברסיטה העברית. (צילום: נתנאל טוביאס)

בתוך שנה, עשור, או אולי דור, עזה תשוקם בתמיכה ובמימון עולמיים. זה יקרה במסגרת שלום ישראלי-פלסטיני אשר עוד מוקדם לדעת מה יהיה טיבו, אבל הבסיס החוקי והבינלאומי שקיים עבורו בהחלטות בית המשפט הבינלאומי לצדק ובהחלטות האו"ם הוא הקמת מדינת פלסטין בגבולות 67 אשר בירתה ירושלים.

אחרי שזה יקרה ונסתכל לאחור על מעשה חורבן עזה בידי מדינת ישראל, מה יהיה מקומו בהיסטוריה? האם הוא יהיה רק עוד פרק במלחמות ישראל? אני חושש שלא. ייתכן שהחרבת עזה בידי ישראל תהיה אירוע מכונן בהיסטוריה של מדינת ישראל, העם היהודי, וגם של היהדות עצמה, כמו כיבוש הארץ על ידי יהושוע, חורבני הבית, הקמת הסנהדרין, השואה, והקמת מדינת ישראל. ואסביר.

אהוד שפירא הוא פרופסור למדעי המחשב וביולוגיה במכון ויצמן, יזם, פעיל פוליטי, ואמן. תרם לפיתוח למידה ממחושבת, שפות תכנות מתקדמות, מחשבים מולקולריים, שחזור עץ שושלת התאים האנושית, ובאחרונה חוקר תשתית חישובית לדמוקרטיה דיגיטלית. ב 1993 הקים את יוביק בע״מ, חברת תוכנת האינטרנט הראשונה בעולם לרשתות חברתיות ומטאוורס, עשר שנים לפני פייסבוק ושלושים שנה לפני מטא. ב 2020 הקים את המפלגה הדמוקרטית. זמר בס-בריטון, הקים והוביל את להקת בא-רוק.

הקבוצות ותתי הקבוצות בעם היהודי הן אינסופיות, וככל שיש יותר נישואי תערובת הן הופכות חסרות חשיבות. אך בפועל, פוליטיקת הזהויות עדיין חוגגת. בתוך כך, הגזענות וההתבדלות מהאחר מתקיימות גם בתוך העדות וקבוצות השיוך עצמן.

50 גוונים ואינסוף מוצאים התקבצו להם בעם היהודי: משחור דרך גוונים של חום, בז', אדמוני, ורוד ועד לבן בלונדיני. יהדות תבל, אשר התקבצה אל מדינת ישראל, לא מפסיקה לחלק ולפצל עצמה כמו אמבה בהתקף של ריסוק גנטי, ובמקביל דורשת ייצוג בממשלה ובעמדות מפתח לטובת האותנטיות וקידום אינטרסים סקטוריאליים. חלק בלתי נפרד מדרישת שוויון ותחושת ערך.

גילה לבני זמיר היא חיפאית, יועצת תקשורת ופובליציסטית, מנכלי"ת המרכז הישראלי - דרוזי, מייסדת ושותפה בתכנית "האקווריום-הכשרה פוליטית דמוקרטית". הובילה מאבקים סביבתיים וחברתיים. בוגרת התכנית למנהיגות חברתית במרכז מנדל צפון. בעלת BA בתקשורת, רוח וחברה ועיצוב תקשורת חזותית. נשואה, אם ל-3 וסבתא ל-4.

עסקת החטופים הנוכחית מגיעה לאחר שמוצו כל האמצעים למען שחרור החטופים והחטופות שעדיין בחיים וגופותיהם של אלה שאינם עוד. ההפגנות לא הצליחו למלא את ייעודן. נראה כי בנימין נתניהו ועושי דבריו מתעלמים מהם ומהן ומתבצרים במושבי השרד.

חשוב להזכיר כי מדובר בעיקר באזרחים – נשים וילדים, מבוגרים וחולים, חיילות וצעירים – שנלקחו מביתם בתנאים המזכירים את השואה, ואף יותר, מאחר והפעם הם נחטפו במדינה שהקימו במטרה עליונה שכל יהודי יוכל לחיות בה בביטחון, ''לא עוד…" ידע רדיפה ובטח לא פוגרום.

דר׳ מיכאל פריאנטה הוא מו׳׳ל, סופר ופובליציסט שחי בפריז. כותב ומפרסם פרוזה ומאמרי דעות בעברית ובצרפתית. בין ספריו האחרונים: ׳׳פרנסוס האחר׳׳, רומן העוסק בבעיות זהות, ׳׳בצל החומות׳׳, זכרונות ילדות המלח של מקנס, מרוקו, ׳׳מבן גוריון ועד נתניהו׳׳, ספר פוליטי חברתי. הוא חבר אגודת העיתונאים של תל-אביב ומפרסם מאמרי דעה ב-הארץ, מעריב, Ynet Times of Israel ,Libération ,Le Mond.