יסמין דה-לם, בת 11, על הבמה בהפגנת הדגלים השחורים בפרדס חנה:

"מי יותר חשוב? עשרות אלפי ילדים בישראל או שרים וסגני שרים מיותרים?".

הירשמו עכשיו לניוזלטר היומי

הם משכו את תשומת לבי ועוררו את סקרנותי לפני שני עשורים. אנשים כמותם ביישוב עם צביון חילוני כפרי, בלטו בין המושבניקים הוותיקים-מחוספסים והתושבים החדשים, שבאו מתל-אביב לגדל ילדים בווילה כמו בצימר, במקום טוב באמצע, בין פרדסים, מטעים ונחל.

אוליביה דה-לם ורעייתו תמרה, נפגשו בשנות ה-90 באולפן, הוא עלה לארץ מבלגיה, היא הגיעה מדרום אפריקה. דתיים, עם מבטא זר, שקנו בית בבנימינה, רכשו השכלה בתחומי המדעים והמחשב, מצאו עבודה בהייטק בחיפה וגידלו את שני בניהם בחינוך המשלב טבע ודת, חופש מחשבה וערכים יהודיים.

אוליביה ותמרה דה-לם נפגשו בשנות ה-90 באולפן, עולים מבלגיה ודרום אפריקה, דתיים, עם מבטא זר, שקנו בית בבנימינה, עבדו בהייטק בחיפה וגידלו שני בנים בחינוך המשלב טבע ודת, חופש מחשבה וערכים יהודיים

נתקלתי באוליביה שוב בשנים האחרונות. הפעם – כאלמן, מלווה בבתו הצעירה יסמין, בחזית הפגנות נגד שחיתות שלטונית, תובעים לחקור את פרשות האלפים למיניהן. בין המפגינים, שנראים מהצד דומים בסגנון לבושם, בסידור השיער, בשיח ובהלך הרוח ודרכי הביטוי, הם היו חריגים. אב מזוקן, חובש כיפה ועטוי ציציות, עם ילדתו הקטנה ושפעת תלתליה האדמוניים, מרימים שלט נוקב, שהכינו בעצמם מראש בבית, ונושאים עמו דגל ישראל.

יסמין דה-לם נואמת באחת ההפגנות

באחד ממוצאי השבת האחרונים, במרכז פרדס חנה, בהפגנת הדגלים השחורים, לקראת השבעת הממשלה ה-35, הוזמנה יסמין בת ה-11 לבמה לנאום כנציגת הדור הצעיר. הימים, ימי קורונה, פני המפגינים מכוסות במסכות וידיהם אוחזות שלטים ומגפונים. ייאוש ותקווה נישאו באוויר.

יסמין עלתה לבמה ונאמה במשך כעשר דקות, סיפרה קצת על בית ספרה, ופירטה, בשכנוע עצמי גדול, נתונים ומספרים המסבירים כיצד קיצוץ במספר השרים וסגני שרים בממשלת הענק המתוכננת יציל עשרות אלפי ילדים שלומדים בבית ספרם במבנים מסוכנים וישנים המשוועים להתחדשות.

הילדים הם העתיד

היא אמרה "כן" כשמובילות ההפגנה פנו לאביה, בעקבות פעילותו החברתית-פוליטית, ושאלו אם בתו תסכים לנאום בהפגנה כנציגת הדור הצעיר. "יחד כתבנו את הנאום בחצי שבוע ונשארו לי רק יומיים להתכונן וללמוד אותו" היא מגלה "אהבתי לעמוד על הבמה ולדבר, לקבל קריאות מהקהל".

מעל הבמה בהפגנה בפרדס חנה, סיפרה יסמין על מקרה שאירע בבית ספרה לפני כארבעה חודשים. חלק מגג אסבסט במבנה ישן נפל ועורר מהומה. בנאומה פירטה נתונים והוכיחה קשר בין מחסור בתקציבים לטובת בינוי בבתי ספר לבין מספרם הרב של השרים וסגני השרים ועלותם הגבוהה. קולה ילדותי וגבוה, עלה וירד, אך נוכחותה היתה יציבה ובטוחה, לא מתבלבלת ולא עוצרת את השטף. "אומרים שהילדים הם העתיד, אז כנראה שלא" קראה יסמין בסיום הנאום ופנתה למפגינים בשאלה: "מי יותר חשוב? עשרות אלפי ילדים בישראל או 16 שרים מיותרים ו-26 סגני שרים מיותרים?" הקהל הגיב בצפירות, קריאות רמות ומחיאות כפיים. רגעי שיא.

יסמין סיפרה על מקרה שאירע בבית ספרה לפני כ-4 חודשים. חלק מגג אסבסט במבנה ישן נפל. בנאומה פירטה נתונים והוכיחה קשר בין מחסור בתקציבי בינוי בבתי ספר לבין מספרם השרים וסגני השרים ועלותם הגבוהה

יסמין תהל דה-לם היא בתם השלישית של תמרה (ז"ל) ואוליביה, אחותם הצעירה של מור יגל (21) ואורן (17), תלמידה בכתה ה' בבית ספר ממלכתי דתי הנדיב בבנימינה. היא אמנם ילדה, אך עבורה זו לא הייתה פעם ראשונה למחות או להוביל מחאה. כנצר למשפחה בעלת תודעה אזרחית מפותחת, התלוותה לאביה לעשרות הפגנות בשלוש השנים האחרונות – רובן נגד שחיתות שלטונית ומצהירה – "אני אוהבת להפגין". את נאום הבכורה שלה בהפגנה האמורה נשאה יסמין, כחלק מרצף הפגנות שהתקיים בחודש האחרון בפרדס חנה בארגון תושבות האזור – עדן צולי וילי פרי.

יסמין ואוליביה דה-לם בהפגנות

מאז שהייתה בת שמונה הלכה יסמין עם אביה להפגנות. "היינו נוסעים יחד לכיכר רבין בתל אביב או לרחבת הבימה, או לצומת כרכור", היא משחזרת. את הסיבות לקיום ההפגנות קלטה משיחות עם אביה ומנאומים אותם שמעה בכיכרות, מאחר שבביתם אין טלוויזיה. "הבנתי שהמחאה היא בגלל שיש חוסר צדק בעולם ושחיתות. אנשים עבדו קשה כדי שתהיה לנו מדינה דמוקרטית ואם לא נפגין עכשיו, כל העבודה הקשה תלך לפח חס וחלילה" היא מסבירה.

היא גם זוכרת שבאחת הפעמים, כשנסעו להפגין בתל אביב, ליכודניקים כעסו על אביה. הרגיז אותם לראות אדם עם כיפה משתתף בהפגנות המזוהות עם השמאל. יסמין עצמה מגלה במהלך השיחה שהיא לא ממש מבינה את ההבדלים בין ימין לשמאל ולמה לא כולם חושבים שהדבר החשוב הוא שאנחנו עם אחד ושכולנו רוצים לחיות בדמוקרטיה. אוליביה מבטיח להסביר לה את הסוגיה בסיום הראיון ואומר שחבל שכך הם פני הדברים. "אנשים שמים אחרים במסגרות לא נכונות. אני יודע שיש לא מעט דתיים שמזדהים עם הרבה עמדות חברתיות של השמאל".

היא זוכרת שבאחת הפעמים, כשנסעו להפגין בתל אביב, ליכודניקים כעסו על אביה. הרגיז אותם לראות אדם עם כיפה משתתף בהפגנות המזוהות עם השמאל

לדברי אוליביה, משפחתו היתה פעילה בהתנגדות פוליטית בארצו ורעייתו המנוחה, ילידת דרום אפריקה, היתה אקטיביסטית במאבק נגד האפרטהייד בארץ הולדתה. הוא מסביר שמחאה, היא חלק מה-DNA המשפחתי והוא עצמו חש שאינו יכול לשבת מנגד ולהתבונן בעוולות. "אני לא יכול לשבת בצד ולחכות שאחרים יעשו את העבודה בשבילי". כאדם דתי, הוא סבור שקיימת חפיפה בין ערכי היהדות לערכים חברתיים חשובים כמו מנהל תקין, דאגה לזולת וערבות הדדית.

את דעותיו העצמאיות מבסס אוליביה על ערכים, מידע ומחקר. בין היתר, למשל, קרא בדקדקנות את מאות העמודים בכתבי האישום נגד נתניהו. על גבי השלטים להפגנות, ציטט פסוקים מהתנ"ך ("כי השוחד יעוור עייני חכמים ויסלף דברי צדיקים") והוא מרבה להשתמש באירוניה תוך שהוא שואב השראה מסרטי מאפיה.

השלטים של אוליביה דה-לם בהפגנות

אוליביה ויסמין דה-לם בהפגנות

הילדה, שגידל כמעט לבדו, יושבת בראיון עדינה ומנומסת, משיבה לשאלות ברצון, מקשיבה, מתערבת מדי פעם בשאלות סקרניות ומתריסה לא פעם נגד אמירות האב.

ידעתי את האמת

"אני מרגישה שאני משפיעה", יסמין אומרת ומציגה כדוגמה את המחאה אותה הובילה בבית ספרה והביאה לתוצאות בשטח. כאשר נפלו חלק מרעפי גג אסבסט ממבנה ישן בבית ספרה, התעקשה לחשוף את המחדל בפני ההורים, בעוד המנהלת ניסתה להסתיר מפניהם את האירוע. בתמיכת אביה, יזמה מחאה נגד מבני אסבסט וותיקים ומסוכנים הנמצאים בבית ספרה, עוררה עוד הורים להצטרף למאבק עד שהושגה הסכמת הרשויות לתיקון הגג וטיפול במפגעים בעתיד.

"אמרתי שחייבים לארגן מחאה", מספרת יסמין. "יחד הכנו שלטים, כתבנו עצומה והתחלתי להחתים הורים. השגתי 106 חתימות. המנהלת לקחה אותי לחקירה והמורים תקפו אותי כי חשפתי את המקרה. היועצת אמרה לי שאני סתם מלחיצה את הילדים, אבל אני ידעתי את האמת. המבנים מסוכנים והם לא מיועדים לתלמידים. בסופו של דבר, לא הייתה למנהלת ברירה והיא כתבה מכתב לכל ההורים". על אחד השלטים אותם הציבו בבית הספר, ניסח האב את הסלוגן הבא: "הברון לא רצה שילדי הנדיב ימותו".

"יחד הכנו שלטים, כתבנו עצומה והתחלתי להחתים הורים. השגתי 106 חתימות. המנהלת לקחה אותי לחקירה והמורים תקפו אותי כי חשפתי את המקרה. היועצת אמרה לי שאני סתם מלחיצה את הילדים"

כתוצאה מהחשיפה, קבוצת הורים מבית הספר הממלכתי דתי הנדיב בבנימינה, המונה כ-200 תלמידים, החלו להפגין, השביתו את בית הספר למספר שעות ופנו לתקשורת הארצית. המקרה זכה לחשיפה נאה.

לטענת ההורים, מבנה הכיתות ומבנה הצהרון נחשבים "גורמי סיכון בלתי קבילים", לפי חוות דעת מהנדס עוד משנת 2017. משרד החינוך אישר את פסילתם ובנייה מחדש של בית הספר, כולל החלפת האסבסט, החלפת גג האולם ובניית מבנה חדש, אך הנושא נתקע בוועדות התקצוב. בעקבות המחאה, קידמה המועצה את הסרת גג האסבסט השבור ובהמשך, הבטיחה, ייהרס המבנה הבעייתי ויבנה מחדש.

נשארנו לבד

ברבות השנים התחלפו היוצרות – אוליביה שהוריו היו חילוניים הפך לאדם דתי ושומר מצוות, בעוד תמרה שגדלה במשפחה שומרת דת, התרחקה ממנה. השוני ביחסם ליהדות ולדת היה חלק ממורכבות איתה התמודדו כזוג ומשפחה.

אוליביה החל לעבוד בחברת אינטל בחיפה בתחום רכיבי תקשורת. תמרה סיימה תואר שלישי במדעי המחשב והחלה אף היא לעבוד בתחום התוכנה בחברת אינטל במת"מ חיפה. החיים נעו בין עבודה, ילדים, משפחה, שבתות וחגים בהשראת הדת.

שש שנים לאחר הולדת בנם השני, נולדה בתם יסמין. כשהילדה הייתה בת שלוש, חלתה אמה בסרטן וכעבור כשנה ושלושה חודשים הלכה לעולמה. "באוגוסט 2012 תמרה אמרה שהיא מרגישה לא טוב, שהיא חלשה" מספר אוליביה. "היא הלכה לרופא והחלו לעשות לה בדיקות. גילו שיש לה סרטן אגרסיבי בכבד ובטחול, כמעט לא הייתה דרך לטפל בה. כשתמרה נפטרה, יסמין הייתה בת ארבע וחצי ולדעתי היא לא זוכרת אותה".

יסמין מתערבת ואומרת שהיא כן זוכרת את אמא, זוכרת את עצמה יושבת על ברכי אמה, מכירה אותה מסיפורי אביה ואחיה. בליבה נחרטו סיפורים ממאבקה של אימה בארץ הולדתה ואיך כנערה לבנה בדרום אפריקה, "הלכה עם הרבה אנשים, עם שחורים והודים ועם כל הצבעים, כדי להגיד שצריך לשנות ושכולם יכולים לשבת על כל הספסלים וגם ללכת לאותם בתי ספר" כלשונה. בהזדמנות אחרת, הביעה הזדהות עם אביה שבחר ללמוד ערבית כדי לומר תודה לפאוזי, רוקח ערבי מפורדיס, שעזר לו להשיג תרופה יקרה לתמרה בעת מחלתה.

השאר אחריך עקבות

בשנים האחרונות מקדיש אוליביה לא מעט זמן ואנרגיה למחאה ברחובות ומתמלא בכוחות מאקטיביזם חברתי ופוליטי. הוא מקפיד להכין שלטי מחאה עם מסרים ועיצובים מקוריים, אבל לדבריו "זה כלום עבודה, לוקח לי שעה". מעיד על עצמו שהוא אדם מבוסס שלא חסר לו דבר מבחינה כלכלית. "מפריע לי לחיות בחברה שיש בה פערים ושנאה. התנ"ך והתורה עוסקים בעיקר בעניינים מוסריים וחברתיים, בדאגה לאחר. אני מתחבר גם לאנשים ימנים ובעצם אני רוצה לחבר בין אנשים. חבל לי שבציבור הדתי הקול הדומיננטי הוא לא של חיבורים ודאגה לזולת".

התנ"ך והתורה עוסקים בעיקר בעניינים מוסריים וחברתיים, בדאגה לאחר. אני מתחבר גם לאנשים ימנים ובעצם רוצה לחבר בין אנשים. חבל לי שבציבור הדתי הקול הדומיננטי הוא לא של חיבורים ודאגה לזולת"

האם בצורך שלו לצאת למחאות, הנמשכות לא פעם אל תוך הלילה, לקח בחשבון את צרכיה של בתו הקטנה? "יסמין תמיד רצתה לבוא איתי להפגנות" הוא טוען. "כשלא רצתה, לא הלכתי, כי לא הייתי מוכן להשאיר אותה עם אחיה בבית כשהייתה קטנה". יסמין מתערבת ומתעקשת שאיננה זוכרת מקרה שלא רצתה ללכת להפגנה. "בדרך כלל, אני אוהבת את זה".

אוליביה מודה שיסמין ילדה מרדנית, באופייה וכנראה גם בגלל דרך החינוך שלו. בבית, היא מסתדרת טוב יותר עם אחיה הצעיר כי הבכור, מור יגל "מפקד עלי ואני לא מסכימה שהוא יפקד עלי". האב אומר לה שמור יגל מאוד אוהב אותה ואכפת לו ממנה. מאז שתמרה נפטרה, אוליביה מחלק את משימות משק הבית בין ילדיו. יסמין אוהבת לבשל, אבל כולם גם מנקים, מכבסים ועורכים קניות.

היא תלמידה מצטיינת במתמטיקה ומדעים ("אני מתה על מדעים") ובעלת כישרון מוזיקלי. שרה ומנגנת, לומדת פסנתר ופיתוח קול, משתתפת במקהלה בקונסרבטוריון בזכרון יעקב, פעילה בתנועת הנוער בני עקיבא ונפגשת עם חברות. לגבי העתיד, יסמין מהססת: "הייתי רוצה לשלב בין מוזיקה למחאה", היא אומרת, בעוד אביה מדגיש שלא היה רוצה שתתעסק בפוליטיקה ומעדיף שתבחר במוזיקה. "פוליטיקה מלאה באכזבות, לא יציבה, אם כי אני רוצה שתגדל להיות אדם עם ערכים ותודעה חברתית".

לפני שאנחנו נפרדות, היא נזכרת במשפט אחד שהיא הכי אוהבת: "אל תלך לאן שהשביל מוביל אותך. לך למקום שאין בו שביל והשאר אחריך עקבות".

רותם גוטמן וינקלר היא כותבת ועורכת בעיתונות מקומית באזור חוף הכרמל, קיסריה, עתלית, בנימינה, פרדס חנה וזכרון יעקב. תחקירנית לטלוויזיה דוקומנטרית. מסתקרנת מסיפורים של אנשים ואוהבת לכתוב אותם. מתעניינת בפוליטיקה, אקטואליה, היסטוריה, ספרות וחינוך.