"מפלגת השולמנים זוכה לחמישה מנדטים"

סקר חדשות 12, 8 ביוני 2020

הירשמו עכשיו לניוזלטר היומי

הבמאי הנערץ יושב בקפה "זוריק" בתל אביב. שיערו סתור. זהו יום שיער רע במיוחד, גם בסטנדרטים של איש שלא זכה להרבה ימי שיער טובים בחייו.

כאחד האדם ב"זוריק". pic.twitter.com/N4HRPOdLeq

— uricovagerev (@uricovagerev) June 9, 2020

על פניו שילוב של תשישות מוחלטת ("התינוק הזה צורח בלילות כמו סבא שלו, בתקופה עם נושאי המגבעת"), אימה ("אני לא אוכל לצאת מכאן בחיים. אם זה ימשיך ככה, אני מתחיל ללמד בסם שפיגל"), ופליאה ("מה זה המאוורר המשונה הזה? בחיים לא ראיתי מכשיר כזה. אני חייב לשלב אותו בסרט הבא שלי").

העוברים והשבים זורקים מבטים. אפילו בתל אביב, עיר שחיה בסימביוזה נינוחה יחסית עם מפורסמיה, אף אחד לא Cool מספיק להתעלם מקוונטין פאקינג טרנטינו שפאקינג יושב פה, כפאקינג אחד האדם. ועם כל הכבוד למאות פרחי הקולנוע הישראלים בבתי הקפה הסמוכים, שיושבים כל היום על חצי סנדוויץ' אבוקדו ואספרסו כפול ועובדים על הפרויקט הגדול הבא שלהם, שתכף יכה את העולם בתדהמה ("בהוט קראו סינופסיס ועפו עליו") – האיש הזה בכל זאת מכה את העולם בתדהמה לפרנסתו כבר כמעט שלושים שנה. ריספקט.

כל מי שניסו לנחש מה טרנטינו עשה בישראל במהלך חודשי הסגר שנכפו עליו, לא הביאו בחשבון עובדה פשוטה: טרנטינו הוא לא רק במאי מהולל, תסריטאי מבריק, בן הזוג של דניאלה ואבא של הנכד של צביקה פיק. הוא גם בעל עסק עצמאי מצליח לייצור סרטים, שכמו כל בעלי העסקים, בעיקר בתחום התרבות, ספג מכה קשה במשבר קורונה.

לכן, גם טרנטינו החל להזדהות עם מחאת השולמנים ועם מחאת האמנים שהוביל שאול מהבארבי. בכמה הזדמנויות טרנטינו אף נשמע אומר "גוד דאם, מאן, גם אני פאקינג שולמן, אוקיי?". כשנשאל אם הוא יסכים לביים את סרטוני הבחירות של השולמנים, הוא רק חייך חיוך מסתורי.

התסריט שטרנטינו כותב בימים אלה בתל אביב, משקף את המהפך המדהים שעבר עליו. הוא מושפע מאוד מאירועי התקופה ומדמויות שטרנטינו נחשף אליהן במהלך חודשים של צפייה אובססיבית בטלוויזיה הישראלית, כשהוא מערסל בזרועותיו את ליאו טרנטינו-פיק הקטן.

אנחנו נרגשים וגאים לפרסם פה, בפרסום עולמי ראשון ובלעדי, את תקציר עלילת הסרט, מתוך קרעי דפים שטרנטינו זרק לפח האשפה של בית הקפה. מדובר בסקיצה בלבד, שחלקים מתוכה לא הצלחנו לשחזר.

קרעי הנייר שהצלנו מפח האשפה כוללים הערות על הדמויות שטרנטינו רשם לעצמו, רעיונות בימוי ראשוניים, כמה התחלות של דיאלוגים שלא הושלמו ואזכורים של סצנות, שכנראה מיועדות להיות מחווה עצמית לסרטיו הקודמים. כמו שרבים קיוו, מתברר שטרנטינו מתכוון לשלב בפסקול הסרט שירים של אבי אשתו.

שולמן ללא מעצורים (שם זמני)

סקיצה לתקציר לסרט עלילתי באורך מלא מאת קוונטין טרנטינו

הגיבור: שאול (סול) מזרחי. בעלים של מועדון הופעות מצליח בתל אביב. טיפוס חם מזג ובעל פתיל קצר, אבל נדיב וטוב לב.

עם פרוץ משבר הקורונה, המועדון של סול נסגר והוא שוקע בחובות ובייאוש, ומחליט לצאת למלחמה על חייו ועל כבודו. בהתחלה הוא פועל בדרכים המקובלות ומנסה לעורר את דעת הקהל למצוקתו.

הוא נתקל באולפנים בטיפוסים מפוקפקים שמבעירים את חמתו: סגל (נחש בעל פני תינוק), קושמרו (נער מתבגר נצחי. חובב אופנועים. בעל חיוך של מוכר רהיטים), בר סימן-טוב (נביא זעם המחופש לפקיד מס הכנסה. נדמה תמיד שהוא מסתיר יותר משהוא מגלה), ביסמוט (חנפן מתרפס בעל פני תולעת ומבטא צרפתי חזק), גרוטו (בירוקרט ערמומי בעל פני ירח), ריקלין (מתנחל זחוח שלא מודע למגבלותיו) ואחרים.

המפגשים עם הטיפוסים המקוממים הללו דוחפים את סול אל הקצה. אחרי שורה של ניסיונות כושלים לשנות את המצב, סול מחליט לשבות רעב מחוץ לבית ראש הממשלה בירושלים. באחד הלילות הוא מבחין באישה מבוהלת שחומקת בין הצללים, מאחורי המתחם המוגן.

סול רודף אחריה ומצליח בקושי להדביק אותה. האישה רועדת בכל גופה ומתקשה בהתחלה לדבר, אבל סול מרגיע אותה (כשמתברר לו ששמה לאה הוא שר לה ברוך את "אני אוהב אותך לאה" של צביקה פיק והיא מתרככת – לבדוק אפשרות להכניס את השיר בפסקול, אבל בקאבר אקוסטי. אולי של דניאלה?).

לאה המפוחדת מגלה לסול שבתוך מתחם מוגן היטב מאחורי החומות, נבנתה מכונה משוכללת של שטיפת מוח, בעזרתה הצליחו דיירי הבית וחברי הכנופיה שסרים למרותם להשתלט על המדינה, ולחלק את אוצרותיה למקורביהם. את התוכנית הסודית של המכונה – מגלה לאה – קיבל בעל הבית ביבי לפני הרבה שנים ממדען אמריקאי יהודי מסתורי בשם ארתור.

פלשבק לשנות התשעים (סצנה בסגנון "פאלפ פיקשן"): ארתור וביבי נפגשים בחדר מלון. עשן סיגרים. דולרים בגרביים. קלוז-אפ על הפלסטר שדבוק לעורפו של ארתור, כשהוא מסביר לביבי שהארץ מחולקת ל"יהודים", "ערבים" ו"ישראלים" ושהדרך לשלוט בכולם היא להעמיד את עצמו בראש "היהודים", להסית בכל הכוח נגד שתי הקבוצות האחרות ולחסל בצורה שיטתית את כל מי שעלול לקרוא תגר על מנהיגותו.

ביבי: אבל מה נעשה עם רבין?

ארתור: אתה צריך רק לקרוץ.

ביבי: לקרוץ? ככה? עם העין? (קורץ בעדינות)

ארתור: לא. ככה (קורץ בצורה שמעוותת את פרצופו)

ביבי: ואז?

ארתור: ואז היהודים כבר יידעו מה לעשות.

קפיצת זמן קצרה קדימה (סצינת "קיל רבין"): תימני לבוש בגדים צהובים הורג את מנהיג הישראלים במכת חרב.

בום! אוטובוס מתפוצץ. ביבי רוקד על הדם לצלילי "לא אני הוא האיש".

מונטאז' מהיר לצלילי "מעלה מעלה": ביבי מחסל את פרס. ביבי מחסל את אולמרט. ביבי מחסל את גדעון. ביבי מחסל את ציפי. ביבי מחסל את בוז'י.

סצנת צוללות מוזרה (צריך לפתח)

רק כנופיה מתחרה אחת עוד יכולה לאיים על השליטה המוחלטת של ביבי והכנופיה שלו, אבל בחסות ההלם של משבר הקורונה, ביבי מצליח להגיע להסדר עם מנהיג הכנופיה היריבה אחרי שהוא מבטיח לו הבטחות שאין לו שום כוונה לקיים. שתי הכנופיות היריבות חותמות על הסכם הפסקת אש, ומתפנות לחלק ביניהן את השלל.

בחזרה להווה: סול מבין שעתיד המדינה תלוי רק בו. והוא יודע בדיוק מה עליו לעשות. אל המועדון השומם שלו בתל אביב, שנסגר בגלל הקורונה, הוא מזמן חבורת לוחמים ותיקים, ומטיל עליהם את המשימה להציל את הישראלים. לכל אחד מבני החבורה יש כינוי וכלי נשק ייחודי לו.

מונטאז' אקספוזיציה של החבורה של סול (לצלילי "אין מדינה לאהבה"):

• נועה "הבוכה" (נכדתו של המנהיג שנרצח על ידי התימני הצהוב. מומחית לרגשות אשמה. הורגת בעזרת ייסורי מצפון)
• אביב "הצורח" (העריץ את סבא של נועה. זמר מחאה לשעבר. הורג בעזרת קול צפרדע)
• אהוד "האנליטי" (ראש ממשלה לשעבר. חבר של סבא של נועה. גר בעבר בבית בבלפור וחולם לחזור לשם. הורג בעזרת אכילת ראש)
• בוגי "המוזר" (סגנו לשעבר של אהוד. הורג בעזרת הטלת שעמום)
• אהרון "המבריק" (משפטן זקן. הורג בעזרת פסקי דין מתוחכמים)

הקרב בבלפור:

חבורת הלוחמים של סול מצליחה להתגנב אל המתחם המבוצר בבלפור דרך תעלה שמגיעה לדלת סודית שאהוד האנליטי השאיר שם כשהיה ראש ממשלה, למקרה שירצה לחזור. הם מצליחים להפתיע את השומרים ובוגי המוזר מרדים אותם בעזרת סיפורים על ימיו כרפתן וכמפעיל דחפור בקיבוץ גרופית.

כשהחבורה מתקרבת למתחם שבו מוחזקת מכונת התעמולה הבלתי ניתנת לעצירה, הם מגלים שביבי ואשתו הצליחו להימלט ברגע האחרון.

תפנית מפתיעה:

מתברר שמכונת התעמולה הסודית היא גם מכונת זמן. אביב הצורח מתנדב לחזור לשנות התשעים ולהציל במו ידיו את רבין, אבל במקום לבצע את המשימה, הוא מנצל את ההזדמנות, חוזר ל"רוקסן" ונתקע שם כשהוא צורח לסירוגין "רוצים שינוי" ו"לבכות לך".

בלית ברירה שולחים בחזרה לשנות התשעים את גם אהוד האנליטי, מחופש לאישה. הוא מגיע לכיכר רגע לפני הרצח, דוחף את רבין ומתייצב מול התימני בבגדים הצהובים לקרב לחיים או למוות. אבל אז מתברר לתדהמתו שהיו שני תימנים בבגדים צהובים במקום והוא נלחם בתימני הלא נכון. רבין נרצח בכל זאת ואהוד נתקע בשנות התשעים ולא יכול לחזור משם.

הסוף (?):

ביבי ושרה חוזרים לבלפור ומתגברים בקלות רבה על אהרון ובוגי. ביבי יורד לחדר הכושר להתאמן. שרה אוכלת עוגת ביסקוויטים. נכנסת נועה.

קרב בין נועה לשרה. נועה מנסה להרוג את שרה בעזרת ייסורי מצפון. שרה צוחקת לה בפנים – "מחמיא לי שאת חושבת שיש לי מצפון" – ומטילה לעבר נועה חמגשית חיסול. נועה מצליחה להתחמק.

נועה: קוראים לי נועה, את הרגת את סבא שלי, תתכונני למות.

שרה: נו, באמת, זו השורה הכי טובה שהצלחת לחשוב עליה?

נועה: מה הבעיה?

שרה: את תסריטאית מצליחה, לא? את אמורה להיות מקורית.

נועה: את פסיכולוגית ילדים, לא?

שרה: נגיד.

שרה מחסלת את נועה בעזרת חמגשית חיסול נוספת, אך אז מתמוטטת בעצמה. מתברר שעוגת הביסקוויטים שאכלה קודם הייתה מורעלת.

לרגע נדמה שרק ביבי נשאר לעמוד, אבל אז נכנס פנימה סול, לבוש בחולצת "אני שולמן".

ביבי וסול שולפים אקדחים ומכוונים זה אל זה.

סול: אם אתה הורג אותי, אתה הורג את כל המשק הישראלי ונשאר לבד בעולם.

ביבי: אתה לא יכול לאיים על אדם בכך שתבטיח לו שחלומו יתגשם.

יריה.

To Do: לפתח עוד את הסוף, הוא לא מספיק חזק. מי נפגע ומי נשאר בחיים? האם שניהם נפגעו? אולי אהוד האנליטי בכל זאת יחזור משנות התשעים ויחזיר איתו את רוח הרפאים של רבין? לבדוק אם השיר "מת אב ומת אלול ומת חומם, גם נאסף תשרי ומת עימם" יכול לעבוד עם כותרות הסיום.