אני כותב אליכם, שר הביטחון בני גנץ ושר החוץ גבי אשכנזי, כאחד התומכים הנאמנים שלכם, שהצביע למפלגת כחול לבן לא פחות משלוש פעמים במהלך 18 החודשים האחרונים, ושהיה ממשיך להצביע לכם ככל שתהליך הבחירות המייסר שלנו היה דורש.
כמו רבים מהמצביעים שלכם, לבי נשבר כשהצטרפתם לממשלה הזאת, למרות שאני מבין מדוע עשיתם את זה ואני תומך בהחלטתכם לחסוך מאתנו סבב בחירות רביעי וכאוס פוליטי. יותר מכול, אני אסיר תודה על מאמציכם להגן על המוסדות הדמוקרטיים שלנו מפני התקפות הימין על הלגיטימיות שלהם.
יוסי קליין הלוי הוא עמית בכיר במכון שלום הרטמן, שם הוא מנהל שותף - יחד עם אימאם עבדוללה אנטפלי מאוניברסיטת דיוק - של יוזמת המנהיגות המוסלמית (MLI) וחבר בפרויקט iEngage של המכון. ספרו האחרון, "מכתבים לשכני הפלסטיני", הוא רב-מכר ברשימת ה״ניו יורק טיימס״. ספרו הקודם, ״כחולמים״, זכה ב-2013 בתואר ספר השנה של ה-National Jewish Book Council.
מבצע "כנפי דרור" יצא לדרך מרגשת. חטופות ראשונות חזרו הביתה. ועדיין לא ברור האם הפסקת האש הזמנית תוליך להפסקת המלחמה. האם בנימין נתניהו יוסיף להיאחז בנוסחה המטורללת של "מלחמה עד לניצחון המוחלט".
וגם אני חוששת מהשלכות צפויות של מלחמה שאין רואים את סופה, "מלחמה שאף פעם לא די לה", כמאמר יהודה עמיחי. נזקיה כבר ניכרים. התמשכות המלחמה כבר פוגעת בלכידות החברתית, בכלכלה, במשמעת של החיילים המותשים.
שלומית טנא היא עיתונאית לשעבר (ב"על המשמר" ובהמשך ב"ידיעות אחרונות")..יוצאת קיבוץ. ב-1981 החלה בסיקור עיתונאי שוטף של הקיבוצים.
"כרגע אנחנו בתקופה אפלה שהאופטימיות הריאליסטית היא לראות איך אני מגן על הילדים שלי"
ייתכן שביום א', ה-19 בינואר 2025, הסתיימה המלחמה בעזה, אם כי אנחנו עדיין לא יודעים זאת בוודאות. מלחמות בדרך כלל מסתיימות ב"הפוגות" וב"הסכמי הפסקות אש".
כחוקר שלום, אני יכול להרשות לעצמי לדמיין מתווה אפשרי לסיום המלחמה, הממלא את ה"חורים" של נספח א' (הסכם להפסקת האש) אשר נחתם בדוחה ב-17 בינואר 2025. נספח המבוסס בחלקו הגדול על התכנית הישראלית של מאי 27, 2024, נאום הנשיא ג'ו ביידן של ה-31 במאי 2024, והחלטת מועצת הביטחון של האו"ם 2735 מיוני 10, 2024.
פרופ' אריה קצוביץ הוא מרצה במחלקה ליחסים בינלאומיים באוניברסיטה העברית מאז פברואר 1993, חוקר יחסים בינלאומיים של אמריקה הלטינית, גלובליזציה, ובעיקר מחקרי שלום (רב הספרים שכתב או ערך הם על שלום והוא מלמד 20 שנה על הסכסוך הישראלי-ערבי במסגרת קורס של "תהליכי שלום במזרח התיכון").
הגיע הזמן לומר את דעתך
רוצים להגיב? הצטרפו לזמן ישראל רוצים לפרסם פוסט? הצטרפו לזמן ישראל רוצים לפרסם פוסט ולהגיב לכתבות? הצטרפו לזמן ישראל רוצים שנשמור לכם את הלייקים שעשיתם? הצטרפו לזמן ישראל
- לכל תגובה ופוסט עמוד בזמן ישראל שניתן לשתף ישירות ברשתות החברתיות ולשלוח באימייל
- עמוד הפרופיל הפומבי שלך ירכז את כל התגובות שפרסמת בזמן ישראל
- אפשרות להגיש פוסטים לפרסום בזמן ישראל
- אפשרות להגיב לכתבות בזמן ישראל
- קבלו את המהדורה היומית ישירות לתיבת האימייל שלכם
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
לא ברורה לי סיבת הדאגה. ברור שגנץ-אשכנזי הם "המבוגר האחראי בחדר" פה – וזה משתקף בהתנהגותם. הם מצהירים בריש גלי שסיפוח איזשהו חייב להעשות בתחאום עם ירדן, ארה"ב, הרשות ואף גורמים אחרים. ואם כך אז בסדר.
בעוד שסיפוח פרוע הוא אסון הרי משהו מבוקר כמו איזור שבעיקר כולל ישובים יהודיים ושגם מצומצם וגם מעניק זכויות אזרח (או לפחות תעודת זהות כחולה כמו בירושלים) לפלסטינאים שם יכול להיות סביר. אולי אף יתקבל חיובית ע"י הפלסטינאים האלה.
בעיקרון הרחבת המודל של הקו הירוק לעוד שטח – כאשר זה בהקף סביר, מתואם עם מי שצריך ונעשה אנושית ( פלוס גם כל מיני סוכריות לרשות הפלסטינית) זה לא אוטומטית רע.
צריך ראש פתוח לכל הכיוונים.
בכל מקרה מזל גדול שגנץ-אשכנזי שם. גם אני הצבעתי כחול לבן ותמכתי לחלוטין בהצטרפות חוסן ישראל לממשלה – ולא רק מהטעם המאד חשוב כשלעצמו של מניעת עוד סיבוב בחירות בייחוד בתקופת הקורונה והמשבר הבריאותי-כלכלי שלה – כי היה ברור לי שזה חיוני שבקוקפיט ישבו אנשים אחראים ולא רק נתניהו והאנשים ליגה ב' שהוא בוחר להקיף עצמו בהם כי נאמנים לו. על ימינה אני לא סומך כבר (הייתה לי פעם דעה חיובית על בנט) והחרדים – הראש שלהם במקום אחר.
כך שאני ממשיך להיות רגוע.