איזו אבן מתאימה ליצירת אש? בסוף מלחמת העולם הראשונה, קבוצה של גאולוגים אנגלים חשבו שהם יוכלו למצוא את התמהיל המושלם של אבן צור ופלדה בסלעים של זאכו, עיר בכורדיסטן. הם יצאו לכיוון מזרח, ובזמן שחפרו בקרקע בחיפוש אחר אבנים, הם נתקלו בקבוצת יהודים.

הם שאלו בהתרגשות את היהודים האם הם מכירים את חיים ויצמן, שהיה מפורסם באנגליה בתור בעל תפקיד מכריע במאמץ המלחמתי, והם שאלו מה היהודים חשבו על הצהרת בלפור מ-1917, שבה ממשלת בריטניה הביעה תמיכה בהקמת "בית לאומי עבור העם היהודי" בפלשתינה.

אבל ליהודים של זאכו, שחיו בקהילה סגורה, לא היה מושג על מה הבריטים מדברים. אף על פי כן, השאלות שהגאולוגים שאלו עוררו בהם עניין. הם החלו לכתוב ליהודים באנגליה ובפלשתינה, ובסופו של דבר המפגש האקראי הזה הפך להיות אחד הגורמים המניעים שמאחורי עלייה המונית לארץ ישראל.

רחוב בראשי בירושלים, על שם יצחק בראשי, רב יליד-כורדיסטן שנלחם במלחמת העצמאות (צילום: שמואל בר-עם)

אבל עוד אפילו לפני שיהודי זאכו החלו להגיע לפלשתינה, היו כורדים בירושלים. הם הקימו בתי מגורים זמניים סביב 1895, בעיקר ברובע קטנטן בשם "שערי רחמים" בשכונת נחלאות. נחלאות, הנחשבת בימינו לאזור מגורים יוקרתי, בנויה מכמה עשרות רובעים קטנטנים המקובצים יחד מחוץ לחומות העיר העתיקה.

התושבים של כל רובע קטן שייכים לרוב לקבוצה אתנית עם קשרים גאוגרפיים משותפים, סגנונות תפילה דומים ומסורות משותפות. באותן שנים מוקדמות ועד אמצע המאה ה-20, היא אוכלסה על ידי עולים מכורדיסטן, תימן, איראן, סוריה, אורפלים מדרום טורקיה, ומספר קטן מאוד של עולים שהגיעו ממזרח אירופה.

תושבי "שערי רחמים", הרובע העני מכולם, חיו באוהלים או פחונים. התנאים היו אז נוראיים, עם מטבחים בחצר לצד שירותים משותפים, וביוב זורם ברחובות.

עולים חדשים מכורדיסטן ב-1951 (צילום: לע"מ נחלת הציבור)

הפגישה עם הרצל

המפגש הראשון של אבי הציונות המודרנית, בנימין זאב הרצל, עם יהודים כורדים ארע בשנת 1898, בירושלים. הרצל שהה אז בפלשתינה כדי ליצור חיבור עם קיסר גרמניה וילהלם השני, במאמץ לגייס את תמיכתו של שליט גרמניה במולדת היהודית. הוא נשאר ללון אצל חברים בבית מחוץ לעיר העתיקה של ירושלים, במקום שבתחילת המאה ה-21 שולב בתוך קניון ממילא.

באחד הימים, הרצל נתקל בקופסה כבדה במיוחד מעל לארון הבגדים שלו. הוא שאל את אהרון חיות, תעשיין שליווה אותו בירושלים, מי היה יכול להרים את הקופסה ולמקם אותה שם. חיות יצא מיד לשערי רחמים. הוא אסף מספר גברים, אמר להם ללבוש בגדים לבנים ונקיים וביקש מהם לבוא איתו להרצל.

הרצל נדהם כשראה יהודים חסונים יותר ממה שראה אי פעם, ומיד צילם את המאורע. הוא אמר לגברים כי אם מספיק יהודים כמותם היו עולים לפלשתינה, הם היו מצליחים לבנות מדינה. שנים לאחר מכן, דוד בן-גוריון פגש בקהילה הכורדית באחד מהיישובים שלה בצפון הארץ ואמר כמעט את אותם דברים.

לאחר מלחמת העולם הראשונה, עשרות אלפי יהודים כורדים הגיעו לישראל (היום יש לפחות 100,000 בירושלים לבדה). הרבה מהם מצאו את דרכם לשערי רחמים, בו הסמטאות נקראות על שם ערים עתיקות או אזורים בארץ.

לאחר מלחמת העולם הראשונה, עשרות אלפי יהודים כורדים הגיעו לישראל (היום יש לפחות 100,000 בירושלים לבדה). הרבה מהם מצאו את דרכם לשערי רחמים, בו הסמטאות נקראות על שם ערים עתיקות או אזורים בארץ

הסמטה הקטנה מכולן היא יראון, עיר תנ"כית שהוענקה לשבט נפתלי. יראון מפורסמת למדי משום שאחד מבתי הסמטה שיחק תפקיד במלחמת העצמאות: במהלך המצור הערבי על ירושלים, שלושה בקרי תעופה הוצבו ב"מגדל" לבן על הגג של אותו בית. משם היה להם קו ראייה מעולה אל השטח שמעבר לכביש (היום גן סאקר), אשר שימש בתור מסלול נחיתה מאולתר ממנו המריאו ובו נחתו מטוסים עמוסים באספקה וחיילים. עדיין אפשר לראות את המגדל כיום.

הרחוב הצר ברעם ברובע שערי רחמים בשכנות נחלאות בירושלים (צילום: שמואל בר-עם)

מורשת גאה

במרוצת השנים, שונו השמות של חלק מהרחובות באזור. הירקון, למשל, שונה לרחוב בראשי, ע"ש יצחק בראשי, רב יליד כורדיסטן שלחם במלחמת העצמאות.

מעלה זלמן בראשי, לא רחוק משם, נקרא על שמו של מייסד אחת מחברות הבנייה הגדולות בירושלים. בראשי הייתה זו שבנתה את דרך בורמה לפני הקמת המדינה, שעקפה את הכביש הראשי לירושלים שהייתה נתונה במצור. החברה של בראשי הניחה את צינורות המים וקווי החשמל מערים באזור החוף לירושלים, ופינתה את החזית מול הכותל כדי ליצור כיכר גדולה בה המאמינים מתכנסים היום.

חלק מרחוב אגריפס הגובל בנחלאות, שונה ל"רבי שמואל ברוך", שהיה ידוע ביוזמות המוצלחות שלו להביא עולים לירושלים ולאחד את הכורדים לקבוצה אחת למטרות מנהלתיות. אך לאחר שחצה את עיראק וסוריה בדרכו לארץ הקודש ב-1925, הרב כמעט ולא הגיע ליעד: הוא ואשתו התעכבו כמה ימים בקהילה יהודית בסוריה, שם קולו היפהפה והפרשנויות המלומדות שלו לתורה הובילו לרושם כל-כך חיובי עד שקיבל הצעה להוביל קהילה סורית בארצות הברית. לבסוף, אשתו דבורה לחצה עליו לדחות את ההצעה ולהמשיך לארץ הקודש. ניתן לראות בקלות ששם הרחוב שונה: שלט הרחוב המקורי בולט מתחת לשלט החדש.

חלק מרחוב אגריפס שונה ל"רבי שמואל ברוך", שהיה ידוע ביוזמות המוצלחות שלו להביא עולים לירושלים. אך לאחר שחצה את עיראק וסוריה בדרכו לארץ הקודש ב-1925, הרב כמעט ולא הגיע ליעד

שערי רחמים של תחילת המאה ה-20 הייתה תמיד ציורית, והיא נותרה כך למרות השיפוצים שבוצעו בנחלאות. אף על פי כן, נראה שהיא נשכחה, פחות או יותר. היא אפילו לא רשומה ברשימה מקיפה של אתרי ההתיישבות המוקדמים, והיא בהחלט לא חלק מהמסלול התיירותי הנפוץ.

עוד רובע שלא נמצא במסלול וחסר ברשימה הוא "זכרון אחים", שהוקם בסוף שנות ה-20 ותחילת ה-30 של המאה הקודמת, וגובל בשערי רחמים. הוא משמש בית בעיקר לאורפלים, ונבנה סביב גרם מדרגות ארוך ויחד המוביל למטה – וגרם מדרגות נוסף המוביל כלפי מעלה (או ההפך, תלוי איפה מתחילים).

גן סאקר ונחלאות בירושלים (צילום: שמואל בר-עם)