בחודשים האחרונים הבחנתי בשינוי קטן אך משמעותי בתפילות שאנשים מפיצים או מבקשים מהציבור להתפלל, בתחינה שה' יסיר מעלינו את מגפת הקורונה.

במקום לסכם את התפילה או הבקשה בסיומות המייחלות לבריאותו ורפואתו של עם ישראל, נוספו כמה מילים חדשות: לכל העולם. אלא שהתפילה לשלומם של כל באי עולם אינה דבר חדש לגמרי, היא מושרשת בתפילות עתיקות.

במרוצת השנים, ייתכן שנשתכחה מעט התפילה שלנו על האומות, אך בזכות המגפה יש מודעות גבוהה יותר לכך שאנו, כל תושבי העולם, קשורים זה בזה בקשר בל ינתק. משום כך, גם כאשר מספר החולים בארץ נמוך, בעוד מחוצה לה הוא נותר גבוה, יש עוד סיבה לדאגה. בריאותנו תלויה בבריאותם של בני האומות כולם.

במרוצת השנים ייתכן שנשתכחה מעט התפילה שלנו על האומות, אך בזכות המגפה יש מודעות גבוהה יותר לכך שאנו, כל תושבי העולם, קשורים זה בזה בקשר בל ינתק, ובריאותנו תלויה בבריאות בני אומות העולם

אולם, יש שלב מתקדם אף יותר – שלב בו נתפלל לשלומה ובריאותה של האנושות כולה כסמל לגאולה – תיקון עולם, שלום ושלווה. בימי בין המצרים נהג האר"י הקדוש לעצור את לימודיו ופעולותיו בכל יום בחצות היום, כדי לדמיין את הגאולה.

על מנהג זה שמעתי בזכות דפי "פרשה לאישה" של הרבנית ימימה מזרחי, אשר המליצה שכל אחת מתלמידותיה תעשה את אותו הדבר. המטרה היא להתכונן לביאת המשיח בתשעה באב, שכן לפחות בדמיוננו אנחנו כבר שם. אנחנו מוכנים. רק אם נוכל לדמיין עולם מתוקן, עולם של צדק, משפט ורחמים. רק אז, נוכל לקבל את פני המשיח – ואם הוא עוד יתמהמה, נוכל לבנות את העולם המתוקן, כי ביכולתנו לדעת ולדמיין כיצד הוא ייראה.

בימי מגיפה, חשוב על אחת כמה וכמה לדמיין מציאות אחרת, לראות את האופק של סוף החולי, סוף הבדידות, סוף הפחד. חשוב יותר מתמיד לדמיין מדינה ועולם בריאים ושלמים, מתוך תקווה ואמונה שנצא מהתקופה הזאת אנשים טובים יותר, חברה אכפתית יותר, עם מודעות רבה יותר למה שקושר אותנו ולא למה שמפריד ביננו.

לכן קראתי בלב כבד על החלטתו של השר ישראל כ"ץ לעצור את חלוקת הכספים לארגוני חברה אזרחית התומכים באוכלוסיות חלשות כמו ניצולי שואה, נשים מוכות ועוד, וזאת כדי לדאוג שאף אגורה שחוקה לא תגיע לארגונים המסייעים לפליטים מאפריקה.

לכן קראתי בלב כבד על החלטת השר ישראל כ"ץ לעצור את חלוקת הכספים לארגוני חברה אזרחית התומכים באוכלוסיות חלשות כניצולי שואה ונשים מוכות, כדי לוודא שאף אגורה לא תגיע לארגונים הסיוע לפליטי אפריקה

בהחלטה הזאת השנאה גוברת על האהבה, והיא ניצבת מתריסה למול כל אותם הרעיונות הנשגבים שזה עתה תיארתי. ההחלטה גם מתנגשת עם השאיפה שלנו לגאולה שלמה – שאיפה שאנחנו חייבים לדמיין ולעבוד למענה. עולם בו כולם זוכים לשלום, פרנסה ובריאות. דרך המדינה שלנו, דרך המדיניות שלנו, יש לנו הזדמנות היסטורית לבנות חברה לתפארת, חברה המבוססת על ערכים יהודיים הכוללים אהבת אדם (כל אדם!) שנברא בצלם אלוקים.

בימי המגיפה הנוראה הזאת ובימי בין המצרים במיוחד, אני מתפללת שנזכה לדמיין ולבנות חברה אוהבת ואכפתית יותר, עם עזרה הדדית רבה יותר – לעם ישראל ולכולי עלמא.

קרן פויער גרה במעלה אדומים עם בעלה וחמשת ילדיה. היא עובדת כמנהלת אדמיניסטרטיבית ב"מכון פרדס", ישיבה באווירה פתוחה לגברים ונשים בוגרי אוניברסיטאות מרחבי העולם, ובנוסף היא ליצנית רפואית מוסמכת. היא פעילה במאבק נגד מכירת יצוא ביטחוני למדינות רצחניות ורצה עם מפלגת "הלב היהודי" בבחירות האחרונות.